ביאור:בבלי בבא מציעא דף מה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'אסור ללוות דינר בדינר [1]' [2]; דינר דמאי? אילימא דינר של כסף בדינר של כסף - לגבי נפשיה מי איכא למאן דאמר לאו טבעא הוי? אלא פשיטא דינר של זהב בדינר של זהב; ולמאן? אי לבית הלל - הא אמרי 'טבעא הוי'! אלא - לאו לבית שמאי, ושמע מינה: רבי יוחנן הוא דאמר 'אין מחללינן'?
לא, לעולם אימא לך רבי יוחנן - הוא דאמר 'מחללינן' [3], ושאני הלואה: כיון דלענין מקח וממכר שויוהו רבנן כי פירא [4], דאמרינן: איהו ניהו דאוקיר וזיל - לגבי הלואה נמי פירא הוי.
הכי נמי מסתברא [5]: דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: 'אף על פי שאמרו "אסור ללוות דינר בדינר", אבל מחללין מעשר שני עליו'.
- שמע מינה.
תא שמע: הפורט סלע ממעות מעשר שני [6]: בית שמאי אומרים: בכל הסלע מעות [7], ובית הלל אומרים: בשקל כסף בשקל מעות [8].
השתא לבית שמאי לגבי פריטי מחללינן [9] - לגבי דהבא מיבעיא [10]?
שאני פריטי: באתרא דסגיין – חריפי.
לישנא אחרינא אמרי לה:
רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר: מחלוקת בסלעין [מכסף] על דינרים [מזהב]:
דבית שמאי סברי הכסף - כסף ראשון [11], ולא כסף שני, ובית הלל סברי: 'הכסף' [12] כסף ריבה [13], ואפילו כסף שני; אבל פירות על דינרין - דברי הכל מחללינן, דאכתי כסף ראשון הוא;
וחד אמר: אף בפירות על דינרין נמי מחלוקת [14].
ולמאן דאמר 'סלעין על דינרין מחלוקת [15]' - אדמיפלגי בסלעין על דינרין [16] לפלגי בסלעין על סלעין [17] [עיין תוספות ד"ה לפלגי בסלעין על סלעין]?
אי אפלגי בסלעין על סלעין, הוה אמינא: הני מילי בסלעין על סלעין [18], אבל בסלעין על דינרין [19] מודו להו בית הלל לבית שמאי [20] דדהבא לגבי כספא - פירא הוי, ולא מחללינן - קא משמע לן.
תא שמע: הפורט סלע של מעשר שני בירושלים [21]: בית שמאי אומרים: בכל הסלע מעות [22], ובית הלל אומרים: בשקל כסף בשקל מעות [23]; השתא כספא לגבי פריטי מחללינן, ולא אמרינן 'כסף ראשון ולא כסף שני', לגבי דהבא דחשיב מיניה - מי אמרינן 'כסף ראשון ולא כסף שני'?
אמר רבא: ירושלים קמותבת? שאני ירושלים דכתיב ביה (דברים יד כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן [וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך].
תא שמע [24]: 'הפורט סלע ממעות מעשר שני: בית שמאי אומרים: בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים: בשקל כסף בשקל מעות'!
אלא דכולי עלמא: 'הכסף' 'כסף' – ריבה, ואפילו כסף שני; אלא אי איתמר דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - הכי איתמר: חד אמר מחלוקת בסלעין על דינרין: דבית שמאי סברי: גזרינן
שמא ישהה עליותיו, דזימנין דלא מלו זוזי בדינרא ולא מסיק [25], ובית הלל סברי: לא גזרינן שמא ישהה עליותיו דכי לא מלו נמי בדינרא - אסוקי מסיק להו [26]; אבל בפירות על דינרין - דברי הכל מחללינן, דכיון דמרקבי - לא משהי להו; וחד אמר: אפילו בפירות על דינרין נמי מחלוקת [27].
בשלמא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזרו ביה - היינו דקתני 'יעשה' ו'לא יעשה' [28] אלא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא פליגי –'מחללינן' ו'לא מחללינן' מבעי ליה [29]!?
קשיא.
איתמר: רב ולוי: חד אמר: מטבע נעשה חליפין [30] וחד אמר: אין מטבע נעשה חליפין [31];
אמר רב פפא: מאי טעמא דמאן דאמר 'אין מטבע נעשה חליפין' [32]? משום דדעתיה אצורתא [33], וצורתא עבידא דבטלא [34].
תנן: 'הזהב קונה את הכסף' - מאי? לאו בחליפין, ושמע מינה מטבע נעשה חליפין?
לא, בדמים.
אי הכי 'הזהב [35] קונה [את] הכסף'? 'מחייב' מבעי ליה [36]!?
תני 'הזהב מחייב' [עיין תוספות ד"ה מאי לאו בחליפין: ... אינו מגיה המשנה אלא 'קונה' פירוש מחייב ...]; הכי נמי מסתברא [37]: מדקתני סיפא 'הכסף אינו קונה את הזהב': אי אמרת בשלמא בדמים, היינו דאמרינן דהבא פירא, וכספא טבעא, וטבעא פירא לא קני [38], אלא אי אמרת בחליפין - תרוייהו לקנו אהדדי [39]?!
ועוד תניא [40]: 'הכסף אינו קונה את הזהב; כיצד? - מכר לו עשרים וחמשה דינר של כסף בדינר של זהב, אף על פי שמשך את הכסף - לא קנה עד שימשוך את הזהב.' אי אמרת בשלמא [41] בדמים - משום הכי לא קני, אלא אי אמרת [42] בחליפין [43] נקני [44]! אלא מאי – בדמים!
אי הכי - אימא רישא: 'הזהב קונה את הכסף; כיצד? - מכר לו דינר של זהב בעשרים וחמשה דינר של כסף, כיון שמשך את הזהב נקנה כסף בכל מקום שהוא.' אי אמרת בשלמא בחליפין - היינו דקתני 'נקנה כסף בכל מקום שהוא', אלא אי אמרת בדמים, האי 'נקנה כסף בכל מקום שהוא'? 'נתחייב גברא' מיבעי ליה!
אמר רב אשי: לעולם בדמים, ומאי 'בכל מקום שהוא'? - כמות שהוא: כדאמר ליה [45]: אי אמר ליה "מארנקי חדשה [46] יהבינא לך" - לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה, אף על גב דעדיפי מינייהו; מאי טעמא? דאמר ליה "לישנן קא בעינא להו [47]".
אמר רב פפא: אפילו למאן דאמר: אין מטבע נעשה חליפין [48] - מיעבד הוא דלא עביד חליפין, אקנויי מיקנו בחליפין [49], מידי דהוה אפירא לרב נחמן: פירא לרב נחמן לאו אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקנו בחליפין? טבעא נמי לא שנא [50].
מיתיבי: היה עומד בגורן ואין בידו מעות [51] - אומר לחבירו [52] "הרי פירות הללו [53] נתונים לך במתנה" [54].
הערות
עריכה- ^ שמא יוקירו ויבא לידי רבית
- ^ ובדינר זהב קאמר, כדמפרש ואזיל
- ^ דלגבי פירא - טבעא הוי
- ^ כדתנן (לעיל דף מד.) 'הזהב קונה את הכסף'
- ^ דרבי יוחנן הוא דאמר 'מחללינן'
- ^ מי שיש לו מעות נחשת של מעשר שני, ובא לפורטן בסלע כסף להעלות לירושלים מפני משאוי הדרך
- ^ אם בא לפורטן - יפרוט כולן ויתן מעות בשביל כל הסלע
- ^ לא יפרוט אלא חציין: שהפרוטות יוצאות בירושלים, וכשיבא שם - יהא צריך לפרוטות מיד לקנות צרכי סעודה, ואם ירוצו הכל אצל שולחני לפרוט - יוקירו הפרוטות, ונמצא מעשר שני נפסד! לפיכך ישאו פרוטות עמהן להוציא במקצת, לכשיכלו יפרוט הכסף שבידו מעט מעט
- ^ דמדקתני 'ממעות מעשר שני' שמע מינה חילל פירות על הפרוטות
- ^ דמחללין פירות? ותיובתא דמאן דאמר 'אף בפירות על דינרין מחלוקת'
- ^ שחללת הפירות עליהם אתה צריך לצור בידך ולהוליך, ולא שתחלל אותו כסף על כסף אחר
- ^ דברים יד,כה: [ונתתה בַּכָּסֶף] וצרת הכסף [בידך] והלכת [אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו]
- ^ 'כסף' יתירא כתיב בפרשה
- ^ וטעמא דבית שמאי משום דדהבא פירא הוא, ולא מתחלל עליה מעשר
- ^ דוקא פליגי, וטעמא דבית שמאי משום כסף שני הוי, ולא משום דדהבא פירא הוא
- ^ שיש לטעות ולומר טעמא משום דדהבא חשיב ליה פירא הוא
- ^ ששניהם של כסף
- ^ בסלעין על סלעין הוא דפליג בית הלל עלייהו, דלית להו 'כסף ראשון ולא כסף שני'
- ^ אימא
- ^ דלא מיתחלי, משום
- ^ שהיה מחליף סלעים שבידו ונוטל פרוטות להוציאם לצרכי סעודות מעשר
- ^ אם בא להחליף כל הסלעין שבידו במעות - יחליף
- ^ לא יחליף אלא חציין שמא לא ישהה בעיר עד שיוציא את כולן, ויפקיד בעיר עד רגל אחר, והפרוטות מתעפשות; ואם יחזור ויחליפם בסלעין - נמצא שולחני משתכר שתי פעמים, ומעשר שני נפסד
- ^ מההיא קמייתא דלא מיירי בירושלים, דמחליף פרוטות ונוטל סלע
- ^ שמא ישהה עליותיו עד שיספיק להיות לו סלעים מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב, בשנה שניה: שימכור מעשרות שנה הבאה
- ^ שאין משאו כבד שמעט הן
- ^ דפירי נמי אתי לשהויי
- ^ ולא קתני לשון חלול, דקסבר: יש חלול, אבל חכמים החמירו עליו
- ^ הכי איבעי ליה למיתני: בית שמאי אומרים: אין סלעים מעשר שני מתחללין על דינרי זהב - אי משום כסף שני אי משום דדהבא פירא הוא, דהוי איסור דאורייתא ולא מיתפשי בקדושת מעשר
- ^ הבא להחליף מטבע בדבר אחר שלא בתורת מקח וממכר, אלא בתורת קנין כדרך שקונין בסודר: שהקונה נותן סודר למקנה, והוא מקנה לו הקרקע או המטלטלין בַּמשיכה שהוא מושך הסודר, כדכתיב (רות ד): שלף איש נעלו ונתן לרעהו - אף מטבע, שאף על פי ששנינו 'נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו' - הני מילי כשנתנו בתורת דמים, כדרך מקח וממכר; אבל אם נתן בתורת חליפין - כיון שמשך זה את המעות - נקנה לו החפץ שלו בכל מקום שהוא
- ^ כדמפרש רב פפא
- ^ הא ליכא למימר דאית ליה דרב נחמן, דאמר (לקמן דף מז.) 'אין קונין אלא בכלי', ד'נעלו' כתיב, דאם כן - אדמפלגי במטבע - ליפלגו בכל דבר שאינו כלי! אלא על כרחך סבירא ליה דכל המטלטלים נעשין חליפין לקנות את שכנגדו, ובמטבע לחודיה פליגי.
- ^ דעתו של מקנה את החפץ ונוטל המטבע בחליפין - אינו סומך אלא על הצורה שבו, שאין המטבע חשוב אלא ע"י צורה שבו
- ^ שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת; הלכך הוה ליה כדבר שאינו מסוים ושלם, ולקמן (שם) ממעטים דבר שאינו מסוים מדכתיב 'נעל'
- ^ דינרי זהב דהוי ליה מטבע
- ^ 'הזהב קונה' משמע מעכשיו הכסף קנוי לו בכל מקום שהוא שם, ואין לשון 'הזהב' נופל אלא בדבר שהוא בעין והחליף זה בזה, ואי בתורת דמים - שמושך הימנו דינר זהב בכ"ה דינר כסף - אין כאן כסף קנוי, אלא המושך הזהב נתחייב לו מעות במשיכה זו, והכי איבעי ליה למיתני: הזהב מחייב את הכסף וגורם למושך לחייבו כסף
- ^ דבתורת דמים ולא בתורת חליפין, דתשמע מינה מטבע נעשה חליפין
- ^ אי משום דמשיכת ממכר מפורשת מן התורה, כד(לקמן דף מז:), אי משום דתיקנוה רבנן, שמא יאמר לו "נשרפו חטיך בעלייה"
- ^ דכיון דמטבע נעשה חליפין - מה לי של כסף מה לי של זהב
- ^ דשמעינן מינה דלאו בחליפין עסקינן
- ^ 'קונה' ו'אינו קונה' דקאמר -
- ^ 'קונה' ו'אינו קונה' דקאמר -
- ^ קאמר
- ^ דהא תנא רישא 'הזהב קונה את הכסף' דאשמועינן בה מטבע נעשה חליפין
- ^ כמו שהתנה עמו
- ^ של מטבע סלעין חדשים
- ^ צריך אני להניחן זמן מרובה, וחדשים נוחים לי שלא ישחירו יותר מדאי
- ^ לקנות את שכנגדו
- ^ קנין סודר, או מטלטלין שכנגדו - קונה אותו בחליפין: מכיון שמשך בעל המטבע החליפין משכנגדו - נקנה המטבע לבעל הסודר
- ^ לרב נחמן: כל דבר שאינו כלי קרוי 'פירא' לגבי חליפין; ופליגי רב ששת ורב נחמן (לקמן דף מז.) בשמעתין, דאמר רב נחמן: 'נעל' דוקא כתיב, שיהא כלי ולא שום דבר שאינו כלי עושה חליפין; ומודה הוא שכל דבר שכנגד הכלי נקנה בחליפי הכלי, דכתיב (רות ד) 'לקיים כל דבר'; אלמא אף על גב דפירי לא עבדי חליפין לקנות שכנגדו - נקנה הוא בחליפין של כלי: מכיון שמשך בעל הפירות את הכלי – נקנו פירות לבעל הכלי
- ^ ורוצה לחלל מעשר שלו, והערים בפדיונו לחלל על ידי מקח וממכר: שמוכרו לאיש אחר כדי שלא יתחייב חומש, דכתיב (ויקרא כז) 'אם גאל יגאל איש ממעשרו - חמישיתו יוסף ממעשרו', ולא הלוקח מעשר שני של אחרים
- ^ שהוא אוהבו וידע בו שאינו עושה אלא להיפטר מן החומש
- ^ של מעשר שני
- ^ ומכיון שקנאן זה במתנה - נעשה הראשון נכרי אצלם, ויוכל לפדותם בלא חומש