ביאור:בבלי בבא מציעא דף צ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

והדשות בתרומה ומעשר [1] - אינו עובר משום בל תחסום [2] [עיין תוספות ד"ה והדשות, שמשמע דוקא חולין, ואין דשים בבהמה תרומה ומעשר שני], אבל מפני מראית העין [3] מביא בול [4] מאותו המין ותולה לה בטרסקלין שבפיה [5].

רבי שמעון בן יוחאי אומר: מביא כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל.' ורמינהי: פרות המרכסות בתבואה אינו עובר משום בל תחסום, והדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום [6]; ונכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום [7], וישראל הדש בפרתו של נכרי עובר משום בל תחסום. קשיא תרומה אתרומה, קשיא מעשר אמעשר!?

בשלמא תרומה אתרומה לא קשיא: כאן בתרומה, כאן בגידולי תרומה [8]; אלא מעשר אמעשר קשיא; וכי תימא מעשר אמעשר נמי לא קשיא: כאן במעשר כאן בגידולי מעשר: בשלמא גידולי תרומה – תרומה [9], אלא גידולי מעשר חולין נינהו, דתנן [תרומות פ"ט מ"ד]: גידולי טבל וגידולי מעשר שני – חולין [10]!?

אלא לא קשיא: הא במעשר ראשון [שהוא חולין ולכן אסור לחסום], הא במעשר שני [שהוא הקדש ולכן אין אסור לחסום – ואולי צריך לחסום, שלא להאכיל בהמות הקדש!];

ואיבעית אימא: הא והא במעשר שני, ולא קשיא: הא רבי מאיר הא רבי יהודה [11]: הא [הברייתא שאמרה שאינו עובר על לא תחסום] - רבי מאיר דאמר: מעשר - ממון גבוה הוא [12]; הא [הברייתא שאמרה שעובר על לא תחסום] - רבי יהודה דאמר: מעשר שני ממון הדיוט הוא.

היכי דמי [13]?

כגון שהקדימו [14] בשבלין;

ולרבי יהודה [15] - והא בעי חומה [16]?

כגון שדש לפנים מחומת בית פאגי [17].

איבעית אימא: לא קשיא: כאן במעשר ודאי כאן במעשר דמאי [18].

השתא דאתית להכי - תרומה אתרומה נמי לא קשיא: כאן בתרומת ודאי [מותר לחסום] כאן בתרומת דמאי [אסור לחסום]!

בשלמא מעשר דמאי – איכא; אלא תרומת דמאי - מי איכא? והתניא: 'אף הוא [19] ביטל את הוידוי [20], וגזר על הדמאי [21] לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה [22] שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד' [ואין 'תרומת דמאי', שהרי היו מפרישים תרומה]!?

אלא לא קשיא: כאן בתרומת מעשר [23] ודאי, כאן בתרומת מעשר דמאי.

בעו מיניה מרב ששת: היתה אוכלת ומתרזת [24] מהו? משום דמעלי לה הוא, והא לא מעלי לה? או דלמא דחזיא ומצטערא, והא חזיא ומצטערא?

אמר להו רב ששת: תניתוה: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: מביא כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל' שמע מינה משום דמעלי לה הוא.

שמע מינה.

איבעיא להו: מהו שיאמר אדם לנכרי: "חסום פרתי ודוש בה [25] [עיין תוספות ד"ה חסום: פירוש: ודוש בתבואתי, דמרויח באמירה לנכרי, דבתבואת נרכי פשיטא דשרי ע"כ]": מי אמרינן: כי אמרינן אמירה לנכרי שבות [26] - הני מילי לענין שבת, דאיסור סקילה, אבל חסימה - דאיסור לאו – לא? או דלמא לא שנא?

תא שמע: 'נכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום'; מעבר הוא דלא עבר, הא איסורא איכא?!

בדין הוא דאיסורא נמי ליכא, ואיידי דתנא סיפא: דישראל הדש בפרתו של נכרי עובר - תנא רישא 'אינו עובר'.

תא שמע דשלחו ליה לאבוה דשמואל: הלין תורי


עמוד ב

דגנבין ארמאי ומגנחין יתהון [27] – מהו?

שלח להו: הערמה אתעביד בהו? - אערימו עלייהו ויזדבנון [28]!

אמר רב פפא: בני מערבא [29] סברי לה כרבי חידקא [30], דאמר: בני נח מצווין על הסירוס, וקא עברי [31] משום (ויקרא יט יד) [לא תקלל חרש] ולפני עור לא תתן מכשול [ויראת מאלקיך אני ה’] [32].

סבר רבא למימר: ימכרו לשחיטה [33].

אמר ליה אביי: דיין שקנסת עליהם מכירה [34].

פשיטא בנו גדול כי אחר דמי [35]; בנו קטן - מאי?

רב אחי אסר ורב אשי שרי.

מרימר ומר זוטרא - ואמרי לה הנהו תרי חסידי - מחלפי אהדדי [36].

בעי רמי בר חמא: הושיב לה קוץ בפיה [37] – מהו?

'הושיב לה' - חסימה מעלייתא היא.

אלא ישב לה קוץ בפיה – מהו [38]?

הרביץ לה ארי מבחוץ [39] - מהו?

'הרביץ לה' - חסימה מעלייתא היא;

אלא רבץ לה ארי מבחוץ – מהו [עיין תוספות ד"ה רבץ]? העמיד בנה מבחוץ מהו? היתה צמאה למים מהו? פרס לה קטבליא [40] על גבי דישה [41] – מהו [42]?

פשוט מהא [43] חדא [44], דתניא: 'רשאי בעל פרה [45] להרעיב פרתו כדי שתאכל מן הדישה הרבה, ורשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר [46] לפני הבהמה כדי שלא תאכל מן הדישה הרבה' [47]!

שאני התם דקא אכלה [את פקיע העמיר].

איבעית אימא [הכי קאמר]: רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר לפני בהמה מעיקרא [לפני תחילת הדישה] כדי שלא תאכל הרבה מן הדישה [48].

בעא מיניה רבי יונתן מרבי סימאי: חסמה מבחוץ [49] - מהו? 'שור בדישו' אמר רחמנא, והא - לאו 'בדישו' הוא? או דלמא 'לא תדוש בחסימה' אמר רחמנא?

אמר ליה: מבית אביך [50] אתה למד (ויקרא י ט) יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם [אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם] - בבואכם הוא דאסור, הא מישתא ומיעל שרי? - [51] (ויקרא י י) ולהבדיל בין הקדש ובין החול [ובין הטמא ובין הטהור] אמר רחמנא [52]; אלא מה התם בשעת ביאה לא תהא שכרות - הכא נמי: בשעת דישה לא תהא חסימה.

תנו רבנן: החוסם את הפרה [53] והמזווג בכלאים [54] – פטור [55]; ואינו לוקה אלא דש ומנהיג בלבד [56].

איתמר: חסמה בקול [57] והנהיגה בקול [58]: רבי יוחנן אמר חייב, ריש לקיש אמר פטור.

רבי יוחנן אמר חייב: עקימת פיו הויא מעשה [59];

ריש לקיש אמר פטור: קלא לא הוי מעשה.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש:

הערות עריכה

  1. ^ דישת שבלין בתרומה ובמעשר, כגון שהקדימו בשבלין
  2. ^ משום דגמר מלאכתן למעשר משעת דישה
  3. ^ שלא יאמרו עליו שהוא חוסם
  4. ^ מלא אגרוף
  5. ^ שק או טרסקל תולין בצוארה, והמאכל בתוכו, ואוכלת
  6. ^ דסתם דייש - לאו בתרומה ומעשר משתעי קרא, דאין תרומה ומעשר סתם אלא מן המירוח ואילך, כדכתיב (במדבר יח כז) 'כדגן מן הגורן'
  7. ^ אינן עוברים הבעלים שאמרו לו "חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך" - אין עליהם עבירת לא תחסום
  8. ^ תרומה שזרעה וגידלה הגידולין – [דינה] תרומה מדרבנן, וזה אחד משמנה עשר דבר שרבו בית שמאי על בית הלל ב'יציאות שבת' (דף יז:); וכיון דלאו תרומה מדאורייתא היא - קרינא ביה דייש סתמא
  9. ^ מדרבנן ואיצטריך לאשמועינן דעובר
  10. ^ גידולי טבל: תבואה שנמרחה בכרי, וּזְרָעָהּ בטיבלהּ - הרי היא כשאר חולין, ואוכל הימנה עראי עד שימרח; דכיון דזַרעוֹ כָּלֶה - בטיל ליה איסוריה; ובתרומה הוא דגזור, כדמפרש התם: גזירה משום תרומה טהורה ביד ישראל: שמא יזרענה להפטר, שלא יתננה לכהן; אי נמי משום תרומה טמאה ביד כהן: דלמא משהי לה לזַרעָהּ, ואתי בה לידי תקלה
  11. ^ בקדושין (דף נב:)
  12. ^ ולא קרינא ביה 'בדישו'; וגבי תרומה מיתוקמא: שהיתה פרה של ישראל שאסור להאכילה תרומה, ואפילו אם דש בה כהן, דתניא: כהן ששכר פרה מישראל, אף על פי שמזונותיה עליו - לא יאכילנה כרשיני תרומה
  13. ^ דליהוי מעשר קודם דישה
  14. ^ וקרא שם עליו
  15. ^ כיון דשם מעשר עליו, לרבי יהודה נהי נמי דממון הדיוט הוא
  16. ^ שאסור לאכלו חוץ לחומת ירושלים, והיכי אתי לאו ד'לא תחסום' ודחי לאו ד'לא תוכל לאכול בשעריך'
  17. ^ היקף חיצון של ירושלים שהוסיפו עליו קרוי 'בית פאגי'. ונראה לי שהוא לשון כבישתה של עיר: שונגל"א בלע"ז, כדאמרינן פרק קמא (דף ט.): זה קנה חמור ובית פגיה
  18. ^ דליתיה אלא מדרבנן; הלוקח מעם הארץ שחייבו להפריש מעשר שני על הספק ולהעלותו לירושלים
  19. ^ יוחנן כהן גדול במסכת סוטה (דף מח.)
  20. ^ של מעשר, ואפילו של חברים, שאין לומר 'בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי' לפי שלא היו נותנים מעשר ראשון ללוי כהלכתו, דרחמנא אמר ללוים, וקנסינהו עזרא וצוה לתתו לכהנים [ולכן ביטל יוחנן כהן גדול את הודוי]
  21. ^ בלוקח מעם הארץ: שיפריש הכל מספק, מפני שהטבל עון מיתה, חוץ מן התרומה שלא גזר להפרישה; ולא גזר על הדמאי
  22. ^ שהיו עמי הארץ מזלזלין במעשרות:
  23. ^ שהלוי מפריש לכהן מעשר מן המעשר, והוא קרוי 'תרומה' ואסור כתרומה
  24. ^ חולי מעיים וקורין אותו ריול"ר: מוציאה רעי צלול כמים והחטין קשין לה
  25. ^ דישה שלך
  26. ^ מדרבנן
  27. ^ ומסרסין אותם ואחר כך מחזירין לבעלים; ומאהבת בעליו ישראל גונבו הנכרי, שהוא מכירו, ומסרסו כדי שיהא יפה לחרישה
  28. ^ ולא יהנה ישראל בעבירה: הוא עשה כדי שיהא יפה לחרוש, לפיכך יקנסוהו שלא יחרוש בו. אלמא באיסור דלאו - נמי אסורה אמירה לנכרי
  29. ^ דשלחו ליה לאבוה דשמואל הכי
  30. ^ בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' (דף נו:)
  31. ^ זה האומר לסרס
  32. ^ אבל בדבר שאין הנכרי מוזהר עליו - אימא לך שרי
  33. ^ שלא יועיל סירוסן להעלות בדמיהן; אבל לחרישה – לא, שדמיהן יקרין משום סירוסן
  34. ^ דלא טרח כולי האי אלא שיחרוש בו, והא לא תתקיים מחשבתו
  35. ^ ודיו אם מכרו לו
  36. ^ שוורים שלהן שגנבום נכרים מכיריהם וסרסום
  37. ^ ואינה יכולה לאכול מן הדישה
  38. ^ מצוה ליטלה או אין מצוה ליטלה
  39. ^ ולאימתו אינה אוכלת
  40. ^ עור שלוק
  41. ^ והבהמה מהלכת על גביו ואינה רואה את הדישה
  42. ^ מי קרינא ביה בדישו או לא
  43. ^ מתניתא
  44. ^ מהנך בעיי
  45. ^ שהשכיר פרתו לדוש בה
  46. ^ קשין של שבלין שנדושו, והוה כפורס קטבליא
  47. ^ ותיפשוט מינה דשרי
  48. ^ כדי שתמלא כריסה קשים קודם שתיכנס לדישה
  49. ^ קודם שתכנס לדוש
  50. ^ כהן היה
  51. ^ בתריה כתיב
  52. ^ משמע: כדי שידע להבחין בין עבודה קדושה למחוללת, ואי שתי ועייל - מכל מקום שיכור הוא, ולא ידע להבדיל
  53. ^ ולא העבירה על הדישה וחבירו דש בה
  54. ^ שור וחמור לקרון, ובא חבירו והנהיג
  55. ^ הראשון
  56. ^ ואינו חייב אלא הדש: דלא תדוש בחסימה קאמר רחמנא (דברים כה ד); וגבי כלאים נמי לא תחרוש כתיב (שם כב,י), ואינו לוקה אלא זה המנהיגו
  57. ^ כשהיתה שוחה לאכול היה גוער בה
  58. ^ בכלאים ואינו אוחז במרדע
  59. ^ והוה ליה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו