ביאור:בבלי בבא מציעא דף צ
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
והדשות בתרומה ומעשר [1] - אינו עובר משום בל תחסום [2] [עיין תוספות ד"ה והדשות, שמשמע דוקא חולין, ואין דשים בבהמה תרומה ומעשר שני], אבל מפני מראית העין [3] מביא בול [4] מאותו המין ותולה לה בטרסקלין שבפיה [5].
רבי שמעון בן יוחאי אומר: מביא כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל.' ורמינהי: פרות המרכסות בתבואה אינו עובר משום בל תחסום, והדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום [6]; ונכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום [7], וישראל הדש בפרתו של נכרי עובר משום בל תחסום. קשיא תרומה אתרומה, קשיא מעשר אמעשר!?
בשלמא תרומה אתרומה לא קשיא: כאן בתרומה, כאן בגידולי תרומה [8]; אלא מעשר אמעשר קשיא; וכי תימא מעשר אמעשר נמי לא קשיא: כאן במעשר כאן בגידולי מעשר: בשלמא גידולי תרומה – תרומה [9], אלא גידולי מעשר חולין נינהו, דתנן [תרומות פ"ט מ"ד]: גידולי טבל וגידולי מעשר שני – חולין [10]!?
אלא לא קשיא: הא במעשר ראשון [שהוא חולין ולכן אסור לחסום], הא במעשר שני [שהוא הקדש ולכן אין אסור לחסום – ואולי צריך לחסום, שלא להאכיל בהמות הקדש!];
ואיבעית אימא: הא והא במעשר שני, ולא קשיא: הא רבי מאיר הא רבי יהודה [11]: הא [הברייתא שאמרה שאינו עובר על לא תחסום] - רבי מאיר דאמר: מעשר - ממון גבוה הוא [12]; הא [הברייתא שאמרה שעובר על לא תחסום] - רבי יהודה דאמר: מעשר שני ממון הדיוט הוא.
היכי דמי [13]?
כגון שהקדימו [14] בשבלין;
ולרבי יהודה [15] - והא בעי חומה [16]?
כגון שדש לפנים מחומת בית פאגי [17].
איבעית אימא: לא קשיא: כאן במעשר ודאי כאן במעשר דמאי [18].
השתא דאתית להכי - תרומה אתרומה נמי לא קשיא: כאן בתרומת ודאי [מותר לחסום] כאן בתרומת דמאי [אסור לחסום]!
בשלמא מעשר דמאי – איכא; אלא תרומת דמאי - מי איכא? והתניא: 'אף הוא [19] ביטל את הוידוי [20], וגזר על הדמאי [21] לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה [22] שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד' [ואין 'תרומת דמאי', שהרי היו מפרישים תרומה]!?
אלא לא קשיא: כאן בתרומת מעשר [23] ודאי, כאן בתרומת מעשר דמאי.
בעו מיניה מרב ששת: היתה אוכלת ומתרזת [24] מהו? משום דמעלי לה הוא, והא לא מעלי לה? או דלמא דחזיא ומצטערא, והא חזיא ומצטערא?
אמר להו רב ששת: תניתוה: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: מביא כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל' שמע מינה משום דמעלי לה הוא.
שמע מינה.
איבעיא להו: מהו שיאמר אדם לנכרי: "חסום פרתי ודוש בה [25] [עיין תוספות ד"ה חסום: פירוש: ודוש בתבואתי, דמרויח באמירה לנכרי, דבתבואת נרכי פשיטא דשרי ע"כ]": מי אמרינן: כי אמרינן אמירה לנכרי שבות [26] - הני מילי לענין שבת, דאיסור סקילה, אבל חסימה - דאיסור לאו – לא? או דלמא לא שנא?
תא שמע: 'נכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום'; מעבר הוא דלא עבר, הא איסורא איכא?!
בדין הוא דאיסורא נמי ליכא, ואיידי דתנא סיפא: דישראל הדש בפרתו של נכרי עובר - תנא רישא 'אינו עובר'.
תא שמע דשלחו ליה לאבוה דשמואל: הלין תורי
דגנבין ארמאי ומגנחין יתהון [27] – מהו?
שלח להו: הערמה אתעביד בהו? - אערימו עלייהו ויזדבנון [28]!
אמר רב פפא: בני מערבא [29] סברי לה כרבי חידקא [30], דאמר: בני נח מצווין על הסירוס, וקא עברי [31] משום (ויקרא יט יד) [לא תקלל חרש] ולפני עור לא תתן מכשול [ויראת מאלקיך אני ה’] [32].
סבר רבא למימר: ימכרו לשחיטה [33].
אמר ליה אביי: דיין שקנסת עליהם מכירה [34].
פשיטא בנו גדול כי אחר דמי [35]; בנו קטן - מאי?
רב אחי אסר ורב אשי שרי.
מרימר ומר זוטרא - ואמרי לה הנהו תרי חסידי - מחלפי אהדדי [36].
בעי רמי בר חמא: הושיב לה קוץ בפיה [37] – מהו?
'הושיב לה' - חסימה מעלייתא היא.
אלא ישב לה קוץ בפיה – מהו [38]?
הרביץ לה ארי מבחוץ [39] - מהו?
'הרביץ לה' - חסימה מעלייתא היא;
אלא רבץ לה ארי מבחוץ – מהו [עיין תוספות ד"ה רבץ]? העמיד בנה מבחוץ מהו? היתה צמאה למים מהו? פרס לה קטבליא [40] על גבי דישה [41] – מהו [42]?
פשוט מהא [43] חדא [44], דתניא: 'רשאי בעל פרה [45] להרעיב פרתו כדי שתאכל מן הדישה הרבה, ורשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר [46] לפני הבהמה כדי שלא תאכל מן הדישה הרבה' [47]!
שאני התם דקא אכלה [את פקיע העמיר].
איבעית אימא [הכי קאמר]: רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר לפני בהמה מעיקרא [לפני תחילת הדישה] כדי שלא תאכל הרבה מן הדישה [48].
בעא מיניה רבי יונתן מרבי סימאי: חסמה מבחוץ [49] - מהו? 'שור בדישו' אמר רחמנא, והא - לאו 'בדישו' הוא? או דלמא 'לא תדוש בחסימה' אמר רחמנא?
אמר ליה: מבית אביך [50] אתה למד (ויקרא י ט) יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם [אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם] - בבואכם הוא דאסור, הא מישתא ומיעל שרי? - [51] (ויקרא י י) ולהבדיל בין הקדש ובין החול [ובין הטמא ובין הטהור] אמר רחמנא [52]; אלא מה התם בשעת ביאה לא תהא שכרות - הכא נמי: בשעת דישה לא תהא חסימה.
תנו רבנן: החוסם את הפרה [53] והמזווג בכלאים [54] – פטור [55]; ואינו לוקה אלא דש ומנהיג בלבד [56].
איתמר: חסמה בקול [57] והנהיגה בקול [58]: רבי יוחנן אמר חייב, ריש לקיש אמר פטור.
רבי יוחנן אמר חייב: עקימת פיו הויא מעשה [59];
ריש לקיש אמר פטור: קלא לא הוי מעשה.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש:
הערות
עריכה- ^ דישת שבלין בתרומה ובמעשר, כגון שהקדימו בשבלין
- ^ משום דגמר מלאכתן למעשר משעת דישה
- ^ שלא יאמרו עליו שהוא חוסם
- ^ מלא אגרוף
- ^ שק או טרסקל תולין בצוארה, והמאכל בתוכו, ואוכלת
- ^ דסתם דייש - לאו בתרומה ומעשר משתעי קרא, דאין תרומה ומעשר סתם אלא מן המירוח ואילך, כדכתיב (במדבר יח כז) 'כדגן מן הגורן'
- ^ אינן עוברים הבעלים שאמרו לו "חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך" - אין עליהם עבירת לא תחסום
- ^ תרומה שזרעה וגידלה הגידולין – [דינה] תרומה מדרבנן, וזה אחד משמנה עשר דבר שרבו בית שמאי על בית הלל ב'יציאות שבת' (דף יז:); וכיון דלאו תרומה מדאורייתא היא - קרינא ביה דייש סתמא
- ^ מדרבנן ואיצטריך לאשמועינן דעובר
- ^ גידולי טבל: תבואה שנמרחה בכרי, וּזְרָעָהּ בטיבלהּ - הרי היא כשאר חולין, ואוכל הימנה עראי עד שימרח; דכיון דזַרעוֹ כָּלֶה - בטיל ליה איסוריה; ובתרומה הוא דגזור, כדמפרש התם: גזירה משום תרומה טהורה ביד ישראל: שמא יזרענה להפטר, שלא יתננה לכהן; אי נמי משום תרומה טמאה ביד כהן: דלמא משהי לה לזַרעָהּ, ואתי בה לידי תקלה
- ^ בקדושין (דף נב:)
- ^ ולא קרינא ביה 'בדישו'; וגבי תרומה מיתוקמא: שהיתה פרה של ישראל שאסור להאכילה תרומה, ואפילו אם דש בה כהן, דתניא: כהן ששכר פרה מישראל, אף על פי שמזונותיה עליו - לא יאכילנה כרשיני תרומה
- ^ דליהוי מעשר קודם דישה
- ^ וקרא שם עליו
- ^ כיון דשם מעשר עליו, לרבי יהודה נהי נמי דממון הדיוט הוא
- ^ שאסור לאכלו חוץ לחומת ירושלים, והיכי אתי לאו ד'לא תחסום' ודחי לאו ד'לא תוכל לאכול בשעריך'
- ^ היקף חיצון של ירושלים שהוסיפו עליו קרוי 'בית פאגי'. ונראה לי שהוא לשון כבישתה של עיר: שונגל"א בלע"ז, כדאמרינן פרק קמא (דף ט.): זה קנה חמור ובית פגיה
- ^ דליתיה אלא מדרבנן; הלוקח מעם הארץ שחייבו להפריש מעשר שני על הספק ולהעלותו לירושלים
- ^ יוחנן כהן גדול במסכת סוטה (דף מח.)
- ^ של מעשר, ואפילו של חברים, שאין לומר 'בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי' לפי שלא היו נותנים מעשר ראשון ללוי כהלכתו, דרחמנא אמר ללוים, וקנסינהו עזרא וצוה לתתו לכהנים [ולכן ביטל יוחנן כהן גדול את הודוי]
- ^ בלוקח מעם הארץ: שיפריש הכל מספק, מפני שהטבל עון מיתה, חוץ מן התרומה שלא גזר להפרישה; ולא גזר על הדמאי
- ^ שהיו עמי הארץ מזלזלין במעשרות:
- ^ שהלוי מפריש לכהן מעשר מן המעשר, והוא קרוי 'תרומה' ואסור כתרומה
- ^ חולי מעיים וקורין אותו ריול"ר: מוציאה רעי צלול כמים והחטין קשין לה
- ^ דישה שלך
- ^ מדרבנן
- ^ ומסרסין אותם ואחר כך מחזירין לבעלים; ומאהבת בעליו ישראל גונבו הנכרי, שהוא מכירו, ומסרסו כדי שיהא יפה לחרישה
- ^ ולא יהנה ישראל בעבירה: הוא עשה כדי שיהא יפה לחרוש, לפיכך יקנסוהו שלא יחרוש בו. אלמא באיסור דלאו - נמי אסורה אמירה לנכרי
- ^ דשלחו ליה לאבוה דשמואל הכי
- ^ בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' (דף נו:)
- ^ זה האומר לסרס
- ^ אבל בדבר שאין הנכרי מוזהר עליו - אימא לך שרי
- ^ שלא יועיל סירוסן להעלות בדמיהן; אבל לחרישה – לא, שדמיהן יקרין משום סירוסן
- ^ דלא טרח כולי האי אלא שיחרוש בו, והא לא תתקיים מחשבתו
- ^ ודיו אם מכרו לו
- ^ שוורים שלהן שגנבום נכרים מכיריהם וסרסום
- ^ ואינה יכולה לאכול מן הדישה
- ^ מצוה ליטלה או אין מצוה ליטלה
- ^ ולאימתו אינה אוכלת
- ^ עור שלוק
- ^ והבהמה מהלכת על גביו ואינה רואה את הדישה
- ^ מי קרינא ביה בדישו או לא
- ^ מתניתא
- ^ מהנך בעיי
- ^ שהשכיר פרתו לדוש בה
- ^ קשין של שבלין שנדושו, והוה כפורס קטבליא
- ^ ותיפשוט מינה דשרי
- ^ כדי שתמלא כריסה קשים קודם שתיכנס לדישה
- ^ קודם שתכנס לדוש
- ^ כהן היה
- ^ בתריה כתיב
- ^ משמע: כדי שידע להבחין בין עבודה קדושה למחוללת, ואי שתי ועייל - מכל מקום שיכור הוא, ולא ידע להבדיל
- ^ ולא העבירה על הדישה וחבירו דש בה
- ^ שור וחמור לקרון, ובא חבירו והנהיג
- ^ הראשון
- ^ ואינו חייב אלא הדש: דלא תדוש בחסימה קאמר רחמנא (דברים כה ד); וגבי כלאים נמי לא תחרוש כתיב (שם כב,י), ואינו לוקה אלא זה המנהיגו
- ^ כשהיתה שוחה לאכול היה גוער בה
- ^ בכלאים ואינו אוחז במרדע
- ^ והוה ליה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו