ביאור:בבלי בבא מציעא דף קז
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מיקל.' [1]?
אמר אביי: טעמא דרבן שמעון - כדמר [2], דאמר מר: האי מאן דניחא ליה דתתבור ארעיה [3]: ליזרעה שתא חטי ושתא שערי, שתא שתי ושתא ערב [4].
ולא אמרן אלא דלא כריב ותני [5], אבל כריב ותני - לית לן בה.
תבואה לא יזרענה קטנית [וכו’]:
מתני ליה רב יהודה לרבין [6]: 'תבואה יזרענה קטנית'.
אמר ליה: והא אנן תנן 'תבואה - לא יזרענה קטנית'!?
אמר ליה: לא קשיא: הא לן והא להו [7].
אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי! הני תחלי דבי כיתנא [8] - אין בהן משום גזל [9]; [10] עומדות על גבולין [11] - יש בהן משום גזל [12]; ואם הוקשו לזרע [13] - אפילו דבי כיתנא נמי יש בהם משום גזל [14]; מאי טעמא? מאי דאפסיד אפסיד [כבר נגרם ההפסד, וכרישים יש להם ערך].
אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי: הני 'דילי דילך ודילך דילי [15]' נהוג בני מצרא: אילן הנוטה לכאן - לכאן והנוטה לכאן – לכאן [16], דאיתמר: אילן העומד על המיצר: אמר רב: הנוטה לכאן – לכאן, והנוטה לכאן – לכאן; ושמואל אמר: חולקין.
מיתיבי: 'אילן העומד על המיצר – יחלוקו' - תיובתא דרב!
תרגמא שמואל אליבא דרב: בממלא כל המיצר כולו [17]!
אי הכי - מאי למימרא?
לא, צריכא דתלי טוניה [18] לחד גיסא [19]. ואכתי מאי למימרא?
מהו דתימא דאמר ליה "פלוג הכי [20]" קא משמע לן דאמר ליה "מאי חזית דפלגת הכי - פלוג הכי [21]".
אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי: לא תזבין ארעא דסמיכא למתא [22], דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה [23].
איני!? והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב, אמר להו: מאי אמר רב בהני קראי (דברים כח ג) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה [24] ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך? ואמרו ליה: הכי אמר רב:
'ברוך אתה בעיר' - שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת;
'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך קרובים לעיר [25];
'ברוך אתה בבואך' - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך;
'ברוך אתה בצאתך' - שיהו צאצאי מעיך כמותך.
ואמר להו [26]: רבי יוחנן לא אמר הכי, אלא:
'ברוך אתה בעיר' - שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך [27], אבל בית הכנסת [28] – לא [29];
ורבי יוחנן לטעמיה, דאמר [30]: שכר פסיעות יש [31].
'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך משולשין: שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים [32];
'ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך' - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם: מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא.'
לא קשיא [33]: הא דמהדר ליה שורא ורתקא [34] [ואז אין חשש מעין הרע], הא דלא מהדר ליה שורא ורתקא.
(דברים ז טו) והסיר ה' ממך כל חולי [וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך]; אמר רב: זו עין [35].
רב לטעמיה: דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד [36], אמר: תשעין ותשעה בעין רעה, ואחד בדרך ארץ.
ושמואל אמר: זה הרוח
שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: הכל ברוח [37].
ולשמואל - הא איכא הרוגי מלכות [38]?
הנך נמי: אי לאו זיקא [39] - עבדי להו סמא וחיי [40]
רבי חנינא אמר: זו צינה; דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר (משלי כב ה) צנים פחים [41] בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם.
רבי יוסי בר חנינא אמר: זו צואה, דאמר מר: צואת החוטם וצואת האוזן - רובן קשה ומיעוטן יפה.
רבי אלעזר אמר: זו מרה.
תניא נמי הכי: 'מחלה' - זו מרה [42]; ולמה נקרא שמה 'מחלה'? שהיא מחלה [אולי צ"ל מכלה, מלשון כליון] כל גופו של אדם. דבר אחר 'מחלה': ששמונים ושלשה [גימטריא 'מחלה’] חלאים תלוין במרה, וכולן - פת שחרית במלח וקיתון של מים [43] מבטלתן [44].
תנו רבנן: י"ג דברים נאמרו בפת שחרית:
1. מצלת מן החמה
2. ומן הצנה
3. ומן הזיקין [45]
4. ומן המזיקין
5. ומחכימת פתי [46]
6. וזוכה בדין [47]
7. ללמוד תורה
8. וללמד [48]
9. ודבריו נשמעין [49]
10. ותלמודו מתקיים בידו
11. ואין בשרו מעלה הבל [50]
12. ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת [51]
13. והורגת כינה שבבני מעים [52]
ויש אומרים: אף מוציא את הקנאה [53] ומכניס את האהבה.
אמר ליה רבה לרבא בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי 'שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך', ואמרו רבנן [54]: 'השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה'?
אמר ליה: דכתיב (ישעיהו מט י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש [כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם]: 'לא יכם שרב ושמש' כיון ד'לא ירעבו ולא יצמאו'
אמר ליה: את אמרת לי מהתם, ואנא אמינא לך מהכא: (שמות כג כה) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך [והסרתי מחלה מקרבך]: 'ועבדתם את ה' אלהיכם' - זו קריאת שמע ותפלה; 'וברך את לחמך ואת מימיך' - זו פת במלח וקיתון של מים; מכאן ואילך 'והסירותי מחלה מקרבך'.
אמר ליה רב יהודה לרב אדא משוחאה [55]: לא תזלזל במישחתא: דכל פורתא ופורתא חזי לכורכמא רישקא [56].
א"ל רב יהודה לרב אדא משוחאה: ארבע אמות דאניגרא [57] זלזל בהו [58] דאנהרא - לא תמשחנהו כלל [59];
רב יהודה לטעמיה, דאמר רב יהודה: ארבע אמות דאניגרא - לבני אניגרא [60]; דאנהרא דכולי עלמא [61]!
מכריז רבי אמי: מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא - קוצו [62].
רב נתן בר הושעיא קץ שיתסר אמתא [63]. אתו עליה בני משרוניא [64], דפנוהו [65].
הוא סבר כרשות הרבים, ולא היא: התם בעינן כולי האי, הכא משום אמתוחי אשליהן [66] הוא: כמלא כתפי נגדי סגי.
רבה בר רב הונא הוה ליה ההוא אבא [67] אגודא דנהרא. אמרו ליה: "ניקוץ מר"!
אמר להו: "קוצו עילאי ותתאי [68], והדר ניקוץ אנא!"
היכי עביד הכי? והכתיב (צפניה ב א) התקוששו וקשו [הגוי לא נכסף], ואמר ריש לקיש: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים!?
התם אבא דבי פרזק רופילא הוה [69] ואמר: "אי קייצו – קייצנא, ואי לא קייצו - אמאי איקוץ [70]? דאי ממתחי להו אשלייהו מסתגי להו [71],
הערות
עריכה- ^ אף על גב דמשני - לא סבר דמקפיד איניש מידי דלא חסר בה
- ^ רבה בר נחמני רביה דאביי, דרבה גידלו בביתו
- ^ שתעשה בוּרה: שלא יצמחו זרעוניה
- ^ הכי נמי פסק עמו חטין שמא הוא זרעה חטין בשנה שעברה, ואם יזרענה זה שעורין נמצא זה מקלקלה
- ^ חרשה לאחר קצירה ושינה בשעת הזרע
- ^ במתניתין
- ^ מתניתין - בארץ ישראל קאי, שהיא מקום הרים, ואיכא למיחש לכחשא דארעא; אנן - השתא בבבל קיימינן, שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים, וליכא למיחש לכחשא דארעא; הלכך משנה בכל מקום שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית; ורבי שמעון אוסר, כדאמרן
- ^ שחלים שקורין כרישין הגדילים בין הפשתן
- ^ לכל הבא ועוקרן, לפי שהוא משביח את הבעלים, שמפסידים פשתן יותר על דמיה
- ^ ואם
- ^ על גבול הערוגה: שאין עומדים בתוכה
- ^ דלא מפסדי
- ^ אותן שחלים שעמדו בפשתן ימים רבים עד שנגמר גידוליהן
- ^ שוב אין עקירתן מועלת לפשתן ויש בהם משום גזל
- ^ יש באילנותי שהפירות שלך ובאילנותיך שהפירות שלי, ששדותינו זו לזו סמוכות, והמצרים גבוהים, ואילנות נטועין בהם: יש מהם נטועין בשלי ששרשיהן כפפו ונטו כולן לתוך שדך, ויונקים משלך, ויש בשלך שנוטין לתוך שלי ויונקים מארצי
- ^ נוטין שרשין לשדה זו הפירות שלו
- ^ שנוטין שרשין לכאן ולכאן
- ^ משא פירותיו וענפיו נוטה
- ^ לצד האחד
- ^ טול אתה חציו שאצלך ואני חציו שאצלי
- ^ לעבר רוחב השדה חלוק האילן: אם עומדת השדה מזרח ומערב - יחלוק אותו האילן צפון ודרום
- ^ לא תקנה שדה הסמוכה לעיר, שעין בני האדם שולטת בה תמיד
- ^ שלא יפסידנה בעין הרע
- ^ פסוק ו
- ^ שלא יהא טורח להכניס פירות
- ^ רבי אבא
- ^ כלומר סמוך לביתך: שלא תצטרך להרחיק בשדות; והאי דנקט 'שולחנך': שתוכל לבדוק עצמך לפני אכילה ולאחר אכילה, כדאמר בשבת (דף מא.), כדתניא: הנצרך לנקביו ואוכל - דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו; ואחר אכילה שהמאכל דוחק ומוציא את המעוכל, ואם יהא צריך להרחיק - פעמים שהעמוד חוזר ובא לידי הדרוקן!
- ^ סמוך לביתו
- ^ לרבי יוחנן לאו מעליותא היא
- ^ במסכת סוטה (דף כב.)
- ^ דאמר: למדנו יראת חטא מבתולה, וקיבול שכר מאלמנה, שאמרה לו ולא שכר פסיעות יש, אם יש בית הכנסת בשכונתי, ואני באה לבית מדרשך להתפלל?
- ^ שיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים, ואין לוקה בתבואה; ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו, ותהי לו פליטה
- ^ דרב אדרב: [’לא תזבין ארעא דסמיכא למתא, דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה', ודברי רב לפי רבי אבא: 'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך קרובים לעיר]
- ^ חומה ורתוקת: גדר של נצרים כמו (איכה ב ח) 'חיל וחומה'
- ^ 'כל חלי' - דבר שכל החלאים תלוין בו, וזו העין עין רעה
- ^ יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת, אם מת בזמנו, אם בעין רעה
- ^ כל החלאים ותוצאות מיתה - על נשיבת הרוח באין הכל, לפי השעה והאדם: יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני
- ^ הרוגי חרב
- ^ שנכנס במכה
- ^ סם המחבר בשר חתוכה, ומן העשבים הוא, כדאמר ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא דף עד:)
- ^ קור הנופח, ולאו היינו 'רוח' דקאמר שמואל, דשמואל - זיקא בלא צינה נמי מזקת
- ^ שהמרירה שבה גדולה ונובעת ומתפשטת בגידין ובעצמות
- ^ למי שאין לו יין
- ^ כדיליף לקמן מקראי
- ^ היינו 'רוח' דאמר שמואל
- ^ שדעתו מיושבת עליו לפי שאינו מצטער בעינוי
- ^ אם יש לו דין עם חבירו - דעתו מיושבת ליישב דבריו בבית דין, להטעים
- ^ ללמוד וללמד מחמת ישוב הדעת
- ^ לבריות: שיש לו לב להטעימן
- ^ זיעה וזוהם
- ^ אם בעל הרהורים הוא, ומתוך שלבו טוב בבקר שאכל קצת תובע לאשתו, ובצאתו לשוק ורואה נשים - אינו מתאוה להן
- ^ תולעים
- ^ ואת התגר: שכשאין לבו טוב עליו - הוא נוח לכעוס
- ^ בערבי פסחים (קיב.), בדברים שצוה רבי לבניו
- ^ מודד קרקעות היה, בשכר, לקונים ולמוכרים ולאחין ולשותפין הבאין לחלוק
- ^ כרכום של גן שקורין קרוג אודמינל"ט והוא משובח שבכורכמין
- ^ אמת המים שהמשיכוה מן הנהר הגדול אל השדות על פני הבקעה כולה, ומניחין בעלי כל שדה ושדה מלזרוע את אגפיה רוחב ארבע אמות: שלא תתקלקל שפתה, ומודדין אותם כולם ביחד, ומציינים אותם: שלא יחרשו מן הסימן ולחוץ
- ^ אל תדקדק בהן להרחיבן
- ^ אלא באומד הדעת תניחנו, כדי שיהו ניכרים לעינים שהן שלימות ורחבות
- ^ אינו מזיק אלא יחידים, ויש בידן למחול
- ^ ומאן מחיל?
- ^ המוצא יער או אילנות נטועין על שפת הנהר - יקוץ ברוחב מלא כתף מושכי חבל הספינה, והן מטין עצמן באלכסון והולכין כשהן משופעין לצד היבשה, שלא תמשכם הספינה למים; וכל כמות הצריך להלוכם - דינם לקוץ; ובשני עברי הנהר: שפעמים שהילוכן מכאן ופעמים שהילוכן מכאן
- ^ כרוחב דרך רשות הרבים, כדתנן בבבא בתרא (דף צט:): דרך רשות הרבים: שש עשרה אמה'
- ^ שם העיר; והיער היה שלהן
- ^ הלקוהו
- ^ חבלים שלהן
- ^ יער
- ^ מי שיש להן יער על הנהר אצלי למעלה הימנו ולמטה הימנו הילוך דרך המים
- ^ אותן שלמטה ושלמעלה - לא של ישראל היה שיכול לקצוץ; אותו יער - של בית פרזק פחת פרסיים היה, וידוע הוא שלא יקוצו
- ^ ומה תועיל קציצה שלי
- ^ אם יוכלו למתוח חבלם ולבא ממסע למסע או מכפר לכפר לילך ממטה למעלה - ילכו