ביאור:בבלי בבא מציעא דף פח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

עד שיראה פני הבית ^[1], שנאמר (דברים כו יג) [ואמרת לפני ה' אלקיך] בערתי הקדש מן הבית [וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי]; ורבי יוחנן אמר: אפילו חצר קובעת שנאמר (דברים כו יב) [כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה] ואכלו בשעריך ושבעו ^[2].

ורבי יוחנן נמי - הא כתיב 'מן הבית'?

אמר לך: חצר דומיא דבית: מה בית המשתמר - אף חצר המשתמרת.

ורבי ינאי נמי הכתיב 'בשעריך'?

ההוא מיבעי ליה דמעייל ליה דרך שער ^[3], לאפוקי דרך גגות וקרפיפות, דלא.

מתיב רב חנינא חוזאה: '"כנפשך" - כך נפשו של פועל: מה נפשך אוכל ופטור [ממעשרות] - אף נפשו של פועל אוכל ופטור' - הא לוקח חייב ^[4]! מאי? לאו בשדה ^[5]?

אמר רב פפא: הכא - בתאנה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר עסקינן ^[6], ולמאן דאמר לבית [שהחיוב חל רק בכניסה לבית]- לבית [שנופה נוטה לתוך הבית].

אי הכי בעל הבית נמי ^[7] ניחייב?

בעל הבית עיניו בתאנתו ^[8], ולוקח עיניו במקחו ^[9] [עיין תוספות ד"ה בעל הבית עיניו בתאנתו ולוקח עיניו במקחו].

ולוקח מדאורייתא מי מחייב ^[10]? והתניא: מפני מה חרבו חנויות של בית הינו ^[11] שלש שנים קודם ירושלים? מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה ^[12], שהיו אומרין

עמוד ב

(דברים יד כב) עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה] (דברים יד כג) ואכלת [לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים] ^[13] - ולא מוכר;

'תבואת זרעךָ' - ולא לוקח;

אלא מדרבנן, וקרא [’כנפשך', שנדרש בברייתא לעיל: כנפש של בעל הבית כך נפשו של פועל: מה נפשך אוכל ופטור - אף נפשו של פועל אוכל ופטור] אסמכתא בעלמא.

אלא 'כנפשך' למאי אתא ^[14]? לכדתניא: 'כנפשך': מה נפשך, אם חסמת ^[15] פטור ^[16] - אף פועל אם חסמת פטור.

מתיב מר זוטרא: 'איזהו גורנן ^[17] למעשרות ^[18]? - בקישואים ובדלועים: משיפקסו ^[19]' ואמר רבי אסי: משינטל פיקס שלהן; מאי לאו משיפקסו אפילו בשדה? לא, משיפקסו בבית. אי הכי – 'משיפקסו'? 'עד שיפקסו' מיבעי ליה ^[20]!?

אי תנא 'עד שיפקסו' הוה אמינא: עד דגמר לפיקוסייהו, קא משמע לן 'משיפקסו': מכי אתחולי פיקוסייהו.

מתיב מר זוטרא בריה דרב נחמן: גורנו למעשר: לחייב ^[21] עליו משום טבל - משתגמר מלאכתן; ואיזהו גמר מלאכתן? - מלאכת הכנסתן; מאי? לאו הכנסתן אפילו בשדה ^[22]!?

לא, הכנסתן לבית זה הוא גמר מלאכתן ^[23].

ואיבעית אימא: כי קאמר רבי ינאי ^[24] - בזיתים וענבים ^[25], דלאו בני גורן נינהו ^[26]; אבל חטין ושעורין – 'גורן' בהדיא כתיב ביה! ^[27]

אשכחן אדם במחובר ושור בתלוש ^[28], אדם בתלוש מנלן?

קל וחומר משור: ומה שור שאינו אוכל במחובר ^[29] אוכל בתלוש - אדם שאוכל במחובר אינו דין שאוכל בתלוש!

מה לשור שכן אתה מצווה על חסימתו תאמר באדם שאי אתה מצווה על חסימתו!?

ויהא אדם מצווה על חסימתו מקל וחומר משור: ומה שור שאי אתה מצווה להחיותו אתה מצווה על חסימתו - אדם שאתה מצווה להחיותו ^[30] - אינו דין שאתה מצווה על חסימתו!

[לא נאמר כך, אלא:] אמר קרא 'כנפשך' (דברים כג כה: כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן) כנפשו של פועל: מה נפשו [של בעל השדה] אם חסמתו פטור - אף פועל אם חסמתו פטור.

ואלא אדם בתלוש מנלן?

אמר קרא (דברים כג כו) 'קמה' 'קמה' שתי פעמים ^[31]: אם אינו ענין לאדם במחובר - תנהו ענין לאדם בתלוש.

רבי אמי אמר: אדם בתלוש לא צריך קרא: כתיב (דברים כג כה) כי תבא בכרם רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] - מי לא עסקינן ששכרו לכתף ^[32], ואמר רחמנא ליכול!

שור במחובר מנא לן?

קל וחומר מאדם: ומה אדם שאינו אוכל בתלוש ^[33] אוכל במחובר - שור שאוכל בתלוש אינו דין שאוכל במחובר!

מה לאדם שכן אתה מצווה להחיותו תאמר בשור שאי אתה מצווה להחיותו!?

ויהא שור מצווה להחיותו מקל וחומר: ומה אדם שאי אתה מצווה על חסימתו אתה מצווה להחיותו - שור שאתה מצווה על חסימתו אינו דין שאתה מצווה להחיותו! אמר קרא (ויקרא כה לו) [אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך] וחי אחיך עמך: אחיך ולא שור;

ואלא שור במחובר מנלן?

אמר קרא 'רעך' 'רעך' שתי פעמים (דברים כג כו: כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך): אם אינו ענין לאדם במחובר ^[34] - תנהו ענין לשור במחובר.

רבינא אמר: לא אדם בתלוש ולא שור במחובר צריכי קראי, דכתיב: (דברים כה ד) לא תחסום שור בדישו;

הערות

^ שיכנס דרך הפתח שהוא פני הבית, ולא דרך גגות וקרפיפות
^ ונתת ללוי וגו' משעה שנכנס לשעריך
^ דאפילו הבית לא קבע ליה אלא כי מעייל ליה דרך שער ביאתו
^ דמקח מחשיב ליה כגמר מלאכה
^ ומקח לא עדיף מגמר מלאכה
^ דמכי תלשה - חזיא פני חצר
^ תלישה היא גמר מלאכתה, והרי רואה פני הבית
^ אין הנוף חשוב בעיניו; הלכך הכל הולך אחר העיקר, ועיקרה בחוץ; הלכך עד שיגמר כל לקיטתו ויכנס לבית לאו גמר מלאכה הוא
^ והן פירות התלושין, ומשנתלשו באו לבית
^ דאיצטריך ליה לקרא לאפוקי פועל מתורת לוקח
^ שם מקום
^ כלומר: מה שאסור מדברי חכמים מצאו לו היתר מן התורה
^ תרי קראי דסמיכי להדדי
^ הואיל וגבי לוקח נמי פטור פועל – למה לן קרא
^ קצצת דמים שלא לאכול, או בחזקה
^ מלאו דלא תחסום ולא תילף מינה לחיובא מקל וחומר, כדלקמן
^ של פירות
^ שיהא קרוי 'גורן' ו'גמר מלאכה' לאסור בהן אכילת עראי
^ (מפרש במסכת ביצה) משינטל פיקס שלהן, והוא פרח הגדל בראשו ודבוק בו ולאחר זמן הוא נופל בתלוש
^ הואיל ולאשמועינן אתא דאף בית אינו קובע עד שיפקסו - הכי איבעי ליה למיתני; והשתא דתניא 'משיפקסו' לאשמועינן אתא דמשיפקסו נתחייבו בכל מקום שהן
^ הכי גרסינן: להתחייב
^ ומאי 'הכנסתו'? - צבירתו ואסיפתו לכרי לשום כינוס
^ ולשון כניסה הוא
^ דבית קובע
^ העומדין לאכילה ואף הן בכלל תבואה ומעשר שלהן מן התורה
^ וכיון דלאו בני גורן נינהו - כניסתן לבית קובעתן, שאין להם קביעות אחר
^ והדאמר בעלמא (פסחים דף ט.) גבי חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות: מעיקרא אימור דלא טבול, כרבי אושעיא, דאמר 'אדם מערים על תבואתו וכו' - לית ליה האי תירוצא, אלא אפילו בחטין ושעורין נמי אמרה רבי ינאי.
^ לא תחסום שור בדישו
^ כלומר דלא אשכחן ליה בהדיא
^ וחי אחיך עמך
^ כי תבא בקמת רעך [וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף] על קמת רעך
^ לשאת הענבים וחביריו בוצרין דהוה מלאכתו בתלוש
^ כלומר דלא אשכחן קרא בהדיא
^ דמחד מינייהו נפקא

[1] שיכנס דרך הפתח שהוא פני הבית, ולא דרך גגות וקרפיפות

[2] ונתת ללוי וגו' משעה שנכנס לשעריך

[3] דאפילו הבית לא קבע ליה אלא כי מעייל ליה דרך שער ביאתו

[4] דמקח מחשיב ליה כגמר מלאכה

[5] ומקח לא עדיף מגמר מלאכה

[6] דמכי תלשה - חזיא פני חצר

[7] תלישה היא גמר מלאכתה, והרי רואה פני הבית

[8] אין הנוף חשוב בעיניו; הלכך הכל הולך אחר העיקר, ועיקרה בחוץ; הלכך עד שיגמר כל לקיטתו ויכנס לבית לאו גמר מלאכה הוא

[9] והן פירות התלושין, ומשנתלשו באו לבית

[10] דאיצטריך ליה לקרא לאפוקי פועל מתורת לוקח

[11] שם מקום

[12] כלומר: מה שאסור מדברי חכמים מצאו לו היתר מן התורה

[13] תרי קראי דסמיכי להדדי

[14] הואיל וגבי לוקח נמי פטור פועל – למה לן קרא

[15] קצצת דמים שלא לאכול, או בחזקה

[16] מלאו דלא תחסום ולא תילף מינה לחיובא מקל וחומר, כדלקמן

[17] של פירות

[18] שיהא קרוי 'גורן' ו'גמר מלאכה' לאסור בהן אכילת עראי

[19] (מפרש במסכת ביצה) משינטל פיקס שלהן, והוא פרח הגדל בראשו ודבוק בו ולאחר זמן הוא נופל בתלוש

[20] הואיל ולאשמועינן אתא דאף בית אינו קובע עד שיפקסו - הכי איבעי ליה למיתני; והשתא דתניא 'משיפקסו' לאשמועינן אתא דמשיפקסו נתחייבו בכל מקום שהן

[21] הכי גרסינן: להתחייב

[22] ומאי 'הכנסתו'? - צבירתו ואסיפתו לכרי לשום כינוס

[23] ולשון כניסה הוא

[24] דבית קובע

[25] העומדין לאכילה ואף הן בכלל תבואה ומעשר שלהן מן התורה

[26] וכיון דלאו בני גורן נינהו - כניסתן לבית קובעתן, שאין להם קביעות אחר

[27] והדאמר בעלמא (פסחים דף ט.) גבי חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות: מעיקרא אימור דלא טבול, כרבי אושעיא, דאמר 'אדם מערים על תבואתו וכו' - לית ליה האי תירוצא, אלא אפילו בחטין ושעורין נמי אמרה רבי ינאי.

[28] לא תחסום שור בדישו

[29] כלומר דלא אשכחן ליה בהדיא

[30] וחי אחיך עמך

[31] כי תבא בקמת רעך [וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף] על קמת רעך

[32] לשאת הענבים וחביריו בוצרין דהוה מלאכתו בתלוש

[33] כלומר דלא אשכחן קרא בהדיא

[34] דמחד מינייהו נפקא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]