ביאור:בבלי בבא מציעא דף פט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מכדי כל מילי איתנהו בחסימה ^[1], דילפינן שור שור משבת ^[2]? אם כן לכתוב רחמנא 'לא תדוש בחסימה'!? שור דכתב רחמנא למה לי? לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם ^[3]: מה חוסם אוכל במחובר - אף נחסם אוכל במחובר, ומה נחסם אוכל בתלוש - אף חוסם אוכל בתלוש.

תנו רבנן: 'דיש [(דברים כה ד) לא תחסום שור בדישו]’: מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה ^[4], ופועל אוכל בו - אף כל שגידולי קרקע פועל אוכל בו, יצא החולב והמחבץ ^[5] והמגבן שאין גידולי קרקע ואין פועל אוכל בו

למה לי? (דברים כג כה) מכי תבא בכרם רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] נפקא?

איצטריך: סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב 'קמה' - [לעיל: קמה קמה; ובגירסת התוספות: 'וכתיב קמה קמה שתי פעמים’] לרבות כל בעלי קמה, לרבות נמי מידי דלאו גדולי קרקע נינהו [תוספות ד"ה ס"ד אמינא: ... 'דמכל בעלי קמה' משמע שפיר בעלי חיים, שהם בעלי קומה ...] - קא משמע לן.

תניא אידך: 'דיש': מה דיש מיוחד דבר שבשעת גמר מלאכה ^[6] פועל אוכל בו - אף כל שהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, יצא המנכש ^[7] בשומים ובבצלים, הואיל ואין גמר מלאכה - אין פועל אוכל בהם.

למה לי? מ'ואל כליך לא תתן (דברים כג כה)' נפקא!?

לא, צריכא: אף על גב דקא משליף קטיני מביני אלימי ^[8].

תניא אידך: 'דיש': מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו - אף כל שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו, יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות ^[9]: הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר אין פועל אוכל בו; והתניא: הבודל בתמרים ובגרוגרות פועל אוכל בו!?

אמר רב פפא: כי תניא ההיא - בתוחלני ^[10].

תניא אידך: 'דיש': מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו - אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו, יצא הלש ^[11] והמקטף ^[12] והאופה, שנגמרה מלאכתו לחלה - דאין פועל אוכל בו.

והלא נגמרה מלאכתו למעשר ^[13]?

לא קשיא: בחוצה לארץ עסקינן, דליכא מעשר.

אי הכי חלה נמי ליכא?

אלא לעולם בארץ, ולא קשיא: בשבע שכיבשו ובשבע שחילקו, דאמר מר: שבע שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר ^[14].

מידי מעשר קא גרים ^[15]? גמר מלאכה קא גרים ^[16]!?

אלא אמר רבינא: כרוך ותני ^[17]: 'דיש': מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו למעשר ולחלה ^[18] ופועל אוכל בו - אף כל שלא נגמר מלאכתו ^[19] למעשר ולחלה ^[20] פועל אוכל בו ^[21].

איבעיא להו: פועל - מהו שיהבהב באור ^[22] ויאכל? מי הוי כ'ענבים ודבר אחר'? או לא?

תא שמע: רשאי בעל הבית להשקות פועלים יין כדי שלא יאכלו ענבים הרבה; רשאין פועלין לטבל פיתם בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה.

עמוד ב

לאכשורי גברא ^[23] לא קמיבעיא לן ^[24]; כי קמיבעיא לן - לאכשורי פירא; מאי?

תא שמע: פועלין אוכלין ענבים ^[25] בראשי אומניות ^[26] שלהם, ובלבד שלא יהבהבו באוּר!

התם - משום ביטול מלאכה ^[27]; כי קא מיבעיא לן היכא דאיכא אשתו ובניו ^[28] – מאי?

תא שמע: לא יהבהב באוּר ויאכל, ולא יכמור ^[29] באדמה ויאכל, ולא יפריך ^[30] על גבי הסלע [אולי: סלע שהוחם על ידי השמש] ויאכל, אבל מפריך על יד על יד ^[31] ואוכל.

התם - משום ביטול מלאכה; הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתא משום מתוקי פירא - סלע מאי מתוקי פירא איכא?

אי אפשר דלא ממתיק פורתא.

תא שמע: פועלין שהיו עודרים בתאנים, וגודרים [הב"ח: וגודדים] בתמרים, ובוצרים בענבים, ומוסקין בזיתים ^[32] [ולמרות רש"י: בדרך כלל המלה לליקוט תאנים הוא 'אורה', כגון: מסכת שביעית פ"א מ"ב: כמלא אורה וסלו. רע"ב: המלקט תאנים קרוי 'אורה', כמו 'גודר' בתמרים ו'בוצר' בענבים; אבל תפא"י אות י פירש האורה: המלקט הפירות; כלומר לדעת התפא"י 'אורה' זה שם פעולה כולל, כמו מלקט, ואינו חל דוקא על תאנים] - הרי אלו אוכלים ופטורים ^[33], שהתורה זיכתה להם ^[34]; בפיתם לא יאכלו ^[35] אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית; ולא יספות ^[36] במלח ויאכל ^[37].

מלח ודאי כענבים ודבר אחר דמי ^[38].

'ולא יספות במלח ויאכל' – ורמינהו: השוכר את הפועל לעדר ^[39] ולקשקש ^[40] תחת הזיתים - הרי זה לא יאכל ^[41]; שכרו לבצור ^[42], שכרו למסוק ^[43], שכרו ללקט ^[44] - הרי זה אוכל ופטור, שהתורה זיכתה להן;

קצץ ^[45]: אחת ואחת – יאכל ^[46]; שתים שתים - לא יאכל ^[47]; וסופת במלח ויאכל ^[48]! אהייא ^[49]? אילימא אסיפא - כיון דקצץ, כל היכי דבעי ליכול? אלא לאו - ארישא ^[50]!?

אמר אביי: לא קשיא: כאן בארץ כאן בחוצה לארץ ^[51]: בארץ ^[52] קבעא ספיתא ^[53], בחוצה לארץ לא קבעא ספיתא.

אמר רבא: מי איכא מידי דבארץ קבעא ספיתא מדאורייתא, ובחוצה לארץ לא קבעא ספיתא ומותר לכתחילה ^[54]!

אלא אמר רבא: בין בארץ בין בחוצה לארץ: חדא - לא קבעא ספיתא, תרתי קבעא ספיתא ^[55];

קצץ ^[56]: בין ספת ובין לא ספת: אחת אחת אוכל שתים שתים לא יאכל ^[57];

לא קצץ ולא ספת - אוכל שתים שתים;

ספת: אחת אחת אוכל, שתים שתים לא יאכל ^[58] ואף על גב דנטל רשות מבעל הבית, דאיטביל להו למעשר וקבעא ספיתא.

[סיכום: הברייתא שאמרה לא יספות – כשלוקח שנים שנים; והברייתא האומרת שמותר לספות – בלוקח אחד אחד.]

ותרתי דקבעא ספיתא מנא לן ^[59]?

אמר רב מתנא: דאמר קרא (מיכה ד יב) [והמה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו] כי קבצם כעמיר גורנה ^[60].

תנו רבנן: פָּרות המרכסות בתבואה ^[61]

הערות

^ כלומר: על כרחך שור לאו דוקא, וכל שאר בהמות איתנהו בתורת חסימה
^ בפרק 'שור שנגח את הפרה' (בבא קמא דף נד:) דגבי שבת כתיב 'וכל בהמתך'; וכיון דשור לאו דוקא - למה לי דכתביה רחמנא
^ אדם לשור ושור לאדם לענין אכילת פועלין
^ זו היא שעת גמרו
^ מיני חריצי חלב
^ ועכשיו הוא גומר מלאכתו, ומתניתין לאחר גמר מלאכה קאמר דאין אוכלין, כגון נתפרסו עיגולין
^ קא ס"ד שעוקר מביניהן שאינן יפות
^ יש בבצלין שמסתרסין ולא יהו גסים לעולם, וקורין אותם בלע"ז ציב"ש, ועוקרין אותן מבין הגדולים להרחיב מקום ולהתפשט; דאיכא השתא נתינה לכליו של בעל הבית, ולא ממעט מ'אל כליך לא תתן' וממעט להו מדיש: דלאו שעת גמר מלאכה הוא, דעיקר פעולה משום תקון גדולין הוא, שהם מחוברין ועומדין
^ שמדובקות זו בזו ומבדילן במגריפה
^ תמרים רעים שאין מתבשלין באילן, ומכניסן לקיום בכלי של כפות תמרים, ושמָן 'חותלות', ומתחממות ומתבשלות; וקודם שנתבשלו קאמר דהבודל מהן פועל אוכל בהן, דלא נגמרה למעשר
^ משנתן המים וגילגל - נתחייב בחלה, ועדיין צריכה ללוש ולשוף ולבעוט הרבה
^ עורך וטח פניה
^ וטחינה והרקדה דמקמי לישה - נמי לא אכיל
^ (בפרק קמא דקדושין) [ספרי פרשת שלח] דכתיב 'בבואכם אל הארץ' (במדבר טו יח) שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שנאמר בהן 'כי תבואו' וכאן נאמר 'בבואכם': משנכנסו לארץ נתחייבו בחלה, אבל במעשר לא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה, דכתיב 'עשר תעשר' וכתיב בתריה 'במקום אשר יבחר': עד שנבחרה שילה לא נתחייבו, והיינו לאחר כיבוש וחילוק, כדכתיב ביהושע; וכל ימי כיבוש וחילוק היה אהל מועד בגלגל י"ד שנים כדאמר [בזבחים] (דף קיח:)
^ לסלק את הפועלין מדין אכילה
^ כדיליף מדיש: לא שנא בזמן מעשר ולא שנא בלא זמן מעשר, דמעשר גבי אכילת פועל לא כתיב
^ הנך תרתי מתניתין דלעיל - לא תיתננהו לחודא, למיתני בקמייתא 'מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו למעשר', דאם כן שמע מינה: הא נגמרה למעשר - לא אכיל, וקשיא בתרייתא! אלא כרוך ותני חדא
^ שהן דברים הנהוגין בו
^ לדבר הנהוג בו
^ אם למעשר לחודיה – למעשר, אם לחלה - לחלה
^ יצא הבודל בתמרים, דנגמר למעשר, ואין בהם דבר מאוחר ממנו; ויצא הלש, שנגמרה מלאכתו למאוחר שבו
^ את המלילות, והאור ממתק טעמו; וכן הענבים [ממתקים טעם המלילות]
^ להכין עצמו לאכילה מרובה
^ שהרי לא אסרה עליו תורה, והאי - לאו 'כענבים ודבר אחר' דמי, דהתם גבי ענבים - אכשורי פירא הוא
^ כל אכילתן משהין עד שמגיעין לראש אומניות שהן בגלוי, והשמש מכה אותן וממתקן
^ ראשי שורות הכרם; בלשון ארמי אוציית"א, ובלע"ז אורמ"ן
^ שמבטל עצמו כשמהבהב
^ שלא נשכרו אצל בעל הבית, ומהבהבין לו
^ יחמם: שמטמינם בעפר חם
^ בלציי"ר בלע"ז, כמו שעושין לתפוחים
^ מיד ליד
^ עודרין מוסקין בוצרין גודרין - כולם לשון לקיטה הן, לכל מין ומין
^ מן המעשר
^ ולא אמר מקח הוא, לפי שאין זה תנאי שכרן אלא התורה זכתה להם
^ משום דינא נקט ליה, לפי שאוכלין הרבה
^ יטבול
^ קסלקא דעתא משום ענבים ודבר אחר קאמר, ולא משום מעשר; אלמא אכשורי פירא אסור
^ ואף על גב דעלייהו דענבים קא מבדר ליה, ולאו מילתא באפיה נפשיה הוא - ספת מכל מקום דבר אחר הוא; אבל מהבהב - אימא לך דשרי
^ לחפור
^ לכסות שרשים המגולים
^ מן הזיתים שבאילן, דבעינן שעת גמר מלאכה
^ בענבים
^ בזיתים
^ בשאר פירות אותן הנושרין על גב הקרקע
^ והתנה עם בעל הבית על מנת שאוכל - הוה ליה כעין מקח
^ דפחות משתים לא חייל איסור שם 'גורן' בדבר: שלא נגמרה מלאכתו
^ דשתים - מכי מטי להו מילתא דחשיבותא, כגון קציצה או מקח - חייל עלייהו שם 'גורן', כדיליף אסמכתא מקרא לקמן; וקביעותא דקציצה ומקח - דרבנן היא, כדאמרן (לעיל פח:); דאי מדאורייתא - אין חילוק בין שתים לאחת
^ קסלקא דעתא ספיתא במעשר לא מהניא, ולא נקט ליה אלא לאשמועינן דלא מעכב עליה בעל הבית
^ איצטריך לאשמועינן
^ דלא קצץ
^ וספיתא - לאו משום ענבים ודבר אחר לענין דינא נקט לה, אלא משום חשיבות אכילה לענין מעשר נקט ליה, ואסיפא קאי
^ דמעשר דאורייתא
^ הוקבעה ספיתא, דספיתא במלח גמר מלאכתייהו: דגלי דעתיה דלית ליה גורן אחרינא
^ בתמיה: היכא דמעשר דידיה מדרבנן - תקבע ליה ספיתא מדרבנן, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון
^ כדיליף לקמן: בפחות משתים לא הוי גורן
^ קציצה משוי גורן כשהן שתים
^ וכיון דאכילה על ידי קציצה ליתא בשתים אלא באחת, לא קבע בהם ספיתא; משום הכי קתני 'סופת במלח ואוכל', ואסיפא דוקא קאי
^ ספת לא יאכל שתים דקבעא ספיתא ומשום הכי קתני בברייתא קמייתא 'ולא יספות', דלאו בקצץ איירי, ואכילתו בשתים שתים
^ כלומר: מנלן דבעינן תרתי ובציר לא
^ אין גורן בלא קיבוץ, ואין קיבוץ פחות משתים
^ ששורין שעורין במים, ומייבשין אותן בתנור, ודשין אותן בפָרות להסיר קליפתן, והוא 'חושלא'

[1] כלומר: על כרחך שור לאו דוקא, וכל שאר בהמות איתנהו בתורת חסימה

[2] בפרק 'שור שנגח את הפרה' (בבא קמא דף נד:) דגבי שבת כתיב 'וכל בהמתך'; וכיון דשור לאו דוקא - למה לי דכתביה רחמנא

[3] אדם לשור ושור לאדם לענין אכילת פועלין

[4] זו היא שעת גמרו

[5] מיני חריצי חלב

[6] ועכשיו הוא גומר מלאכתו, ומתניתין לאחר גמר מלאכה קאמר דאין אוכלין, כגון נתפרסו עיגולין

[7] קא ס"ד שעוקר מביניהן שאינן יפות

[8] יש בבצלין שמסתרסין ולא יהו גסים לעולם, וקורין אותם בלע"ז ציב"ש, ועוקרין אותן מבין הגדולים להרחיב מקום ולהתפשט; דאיכא השתא נתינה לכליו של בעל הבית, ולא ממעט מ'אל כליך לא תתן' וממעט להו מדיש: דלאו שעת גמר מלאכה הוא, דעיקר פעולה משום תקון גדולין הוא, שהם מחוברין ועומדין

[9] שמדובקות זו בזו ומבדילן במגריפה

[10] תמרים רעים שאין מתבשלין באילן, ומכניסן לקיום בכלי של כפות תמרים, ושמָן 'חותלות', ומתחממות ומתבשלות; וקודם שנתבשלו קאמר דהבודל מהן פועל אוכל בהן, דלא נגמרה למעשר

[11] משנתן המים וגילגל - נתחייב בחלה, ועדיין צריכה ללוש ולשוף ולבעוט הרבה

[12] עורך וטח פניה

[13] וטחינה והרקדה דמקמי לישה - נמי לא אכיל

[14] (בפרק קמא דקדושין) [ספרי פרשת שלח] דכתיב 'בבואכם אל הארץ' (במדבר טו יח) שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שנאמר בהן 'כי תבואו' וכאן נאמר 'בבואכם': משנכנסו לארץ נתחייבו בחלה, אבל במעשר לא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה, דכתיב 'עשר תעשר' וכתיב בתריה 'במקום אשר יבחר': עד שנבחרה שילה לא נתחייבו, והיינו לאחר כיבוש וחילוק, כדכתיב ביהושע; וכל ימי כיבוש וחילוק היה אהל מועד בגלגל י"ד שנים כדאמר [בזבחים] (דף קיח:)

[15] לסלק את הפועלין מדין אכילה

[16] כדיליף מדיש: לא שנא בזמן מעשר ולא שנא בלא זמן מעשר, דמעשר גבי אכילת פועל לא כתיב

[17] הנך תרתי מתניתין דלעיל - לא תיתננהו לחודא, למיתני בקמייתא 'מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו למעשר', דאם כן שמע מינה: הא נגמרה למעשר - לא אכיל, וקשיא בתרייתא! אלא כרוך ותני חדא

[18] שהן דברים הנהוגין בו

[19] לדבר הנהוג בו

[20] אם למעשר לחודיה – למעשר, אם לחלה - לחלה

[21] יצא הבודל בתמרים, דנגמר למעשר, ואין בהם דבר מאוחר ממנו; ויצא הלש, שנגמרה מלאכתו למאוחר שבו

[22] את המלילות, והאור ממתק טעמו; וכן הענבים [ממתקים טעם המלילות]

[23] להכין עצמו לאכילה מרובה

[24] שהרי לא אסרה עליו תורה, והאי - לאו 'כענבים ודבר אחר' דמי, דהתם גבי ענבים - אכשורי פירא הוא

[25] כל אכילתן משהין עד שמגיעין לראש אומניות שהן בגלוי, והשמש מכה אותן וממתקן

[26] ראשי שורות הכרם; בלשון ארמי אוציית"א, ובלע"ז אורמ"ן

[27] שמבטל עצמו כשמהבהב

[28] שלא נשכרו אצל בעל הבית, ומהבהבין לו

[29] יחמם: שמטמינם בעפר חם

[30] בלציי"ר בלע"ז, כמו שעושין לתפוחים

[31] מיד ליד

[32] עודרין מוסקין בוצרין גודרין - כולם לשון לקיטה הן, לכל מין ומין

[33] מן המעשר

[34] ולא אמר מקח הוא, לפי שאין זה תנאי שכרן אלא התורה זכתה להם

[35] משום דינא נקט ליה, לפי שאוכלין הרבה

[36] יטבול

[37] קסלקא דעתא משום ענבים ודבר אחר קאמר, ולא משום מעשר; אלמא אכשורי פירא אסור

[38] ואף על גב דעלייהו דענבים קא מבדר ליה, ולאו מילתא באפיה נפשיה הוא - ספת מכל מקום דבר אחר הוא; אבל מהבהב - אימא לך דשרי

[39] לחפור

[40] לכסות שרשים המגולים

[41] מן הזיתים שבאילן, דבעינן שעת גמר מלאכה

[42] בענבים

[43] בזיתים

[44] בשאר פירות אותן הנושרין על גב הקרקע

[45] והתנה עם בעל הבית על מנת שאוכל - הוה ליה כעין מקח

[46] דפחות משתים לא חייל איסור שם 'גורן' בדבר: שלא נגמרה מלאכתו

[47] דשתים - מכי מטי להו מילתא דחשיבותא, כגון קציצה או מקח - חייל עלייהו שם 'גורן', כדיליף אסמכתא מקרא לקמן; וקביעותא דקציצה ומקח - דרבנן היא, כדאמרן (לעיל פח:); דאי מדאורייתא - אין חילוק בין שתים לאחת

[48] קסלקא דעתא ספיתא במעשר לא מהניא, ולא נקט ליה אלא לאשמועינן דלא מעכב עליה בעל הבית

[49] איצטריך לאשמועינן

[50] דלא קצץ

[51] וספיתא - לאו משום ענבים ודבר אחר לענין דינא נקט לה, אלא משום חשיבות אכילה לענין מעשר נקט ליה, ואסיפא קאי

[52] דמעשר דאורייתא

[53] הוקבעה ספיתא, דספיתא במלח גמר מלאכתייהו: דגלי דעתיה דלית ליה גורן אחרינא

[54] בתמיה: היכא דמעשר דידיה מדרבנן - תקבע ליה ספיתא מדרבנן, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון

[55] כדיליף לקמן: בפחות משתים לא הוי גורן

[56] קציצה משוי גורן כשהן שתים

[57] וכיון דאכילה על ידי קציצה ליתא בשתים אלא באחת, לא קבע בהם ספיתא; משום הכי קתני 'סופת במלח ואוכל', ואסיפא דוקא קאי

[58] ספת לא יאכל שתים דקבעא ספיתא ומשום הכי קתני בברייתא קמייתא 'ולא יספות', דלאו בקצץ איירי, ואכילתו בשתים שתים

[59] כלומר: מנלן דבעינן תרתי ובציר לא

[60] אין גורן בלא קיבוץ, ואין קיבוץ פחות משתים

[61] ששורין שעורין במים, ומייבשין אותן בתנור, ודשין אותן בפָרות להסיר קליפתן, והוא 'חושלא'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]