ביאור:בבלי בבא מציעא דף סד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בעישורייתא וחומשייתא ^[1].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ואי איניש תקיפא הוא ^[2], דלא יהיב מתנה ^[3] – מאי ^[4]?

אמר ליה: ^[5] דלמא מיגזל גזליה ^[6] ואבלע ליה בחשבון, דתניא: 'הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון – יצא'.

ואי איניש דאתי מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה ^[7] – מאי?

אמר ליה: דלמא איניש אחרינא גזליה, ואמר ליה: כי יזיף פלוני פשיטי מינך - אבלע ליה בחשבון.

אמר רב כהנא: הוה יתיבנא בשילהי פרקי דרב ^[8] ושמעית דקאמר "קרי" "קרי" ^[9] ולא ידענא מאי קאמר; בתר דקם רב אמרי להו: מאי "קרי" "קרי" דקאמר רב? אמרו לי: הכי קאמר רב: האי מאן דיהיב זוזי לגינאה אקרי, וקא אזלי עשרה קרי בני זרתא [בגודל זרת], ואמר ליה: "יהבינא לך ^[10] בני גרמידא ^[11]": איתנהו ^[12] – שרי, ליתנהו ^[13] – אסור.

פשיטא?

מהו דתימא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי - קא משמע לן.

כמאן?

כי האי תנא, דתניא: ההולך לחלוב את עזיו, ולגזוז את רחליו, ולרדות את כוורתו ^[14]; מצאו חבירו ואמר לו "מה שעזי חולבות מָכוּר לך ^[15]", "מה שרחלי גוזזות מָכוּר לך", "מה שכוורתי רודה מָכוּר לך" – מותר ^[16]; אבל אם אמר לו "מה שעזי חולבות כך וכך ^[17] מָכוּר לך" ^[18], "מה שרחלי גוזזות כך וכך מָכוּר לך", "מה שכוורתי רודה כך וכך מָכוּר לך" – אסור.' - ואף על גב דממילא קא רבו: כיון דליתנהו בההיא שעתא – אסור.

איכא דאמרי ^[19] אמר רבא: כיון דממילא קא רבו - שפיר דמי. והתניא 'כך וכך - אסור' ^[20]?

התם - לאו מיניה קא רבו ^[21]: דשקלי ליה להאי ואתי אחרינא בדוכתיה ^[22]; ^[23] הכא ^[24] - מיניה קא רבו ^[25]: דכי שקלי ליה להאי ^[26] - לא אתי אחרינא בדוכתיה ^[27].

אמר אביי: שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה "הילך ארבעה זוזי אחביתא דחמרא ^[28]; אי תקפה ^[29] – ברשותך; אי יקרא אי זילא - ברשותי".

אמר ליה רב שרביא לאביי:

עמוד ב

האי ^[30] – 'קרוב לשכר ורחוק להפסד' הוא ^[31]!?

אמר ליה :כיון דמקבל עליה זולא – 'קרוב לזה ולזה' הוא.

משנה:

המלוה את חבירו - לא ידור בחצרו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות, מפני שהוא רבית.

גמרא:

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו ^[32] 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו שכר' ^[33], הִלְוָהוּ ודר בחצרו - צריך להעלות לו שכר.

מאי קא משמע לן? תנינא: 'המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית'?

אי ממתניתין, הוה אמינא הני מילי בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר ^[34], אבל חצר דלא קיימא לאגרא ^[35], וגברא דלא עביד למיגר ^[36] - אימא לא? קא משמע לן ^[37].

איכא דאמרי: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר', "הַלְוֵינִי ודור בחצרי" - צריך להעלות לו שכר.'

מאן דאמר 'הִלְוָהוּ' ^[38] - כל שכן 'הַלְוֵינִי' ^[39], ומאן דאמר 'הַלְוֵינִי' - אבל 'הִלְוָהוּ' לא ^[40]; מאי טעמא? כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה - לית לן בה.

רב יוסף בר חמא תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי ^[41], ועביד בהו עבידתא ^[42].

אמר ליה רבא בריה: מאי טעמא עביד מר הכי?

אמר ליה: אנא כרב נחמן סבירא לי, דאמר רב נחמן: עבדא - נהום כריסיה ^[43] לא שוי ^[44].

אמר ליה: אימור דאמר רב נחמן - כגון דארי ^[45] עבדיה, דמרקיד בי כובי^[46]; עבדי אחריני מי אמר?

אמר ליה: אנא כי הא דרב דניאל בר רב קטינא אמר רב סבירא לי, דאמר: התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה – פטור,

הערות

^ אם יש לחלקם למעות העודפות להוציאן עשרה עשרה או חמשה חמשה, ואין אחד או שנים עודפות שאין באות לכלל חמשה - יש לומר שטעה בחשבונו: אם עישורייתא נינהו - טעה בין חמשים לארבעים, או בין ארבעים לשלשים, ואם אינן עשיריות וישנן חמישיות: יש שהיו רגילין למנות חמש חמש; ואם היו עודפות הרבה, כגון נ"ה - טעה בעשיריות כדפירשתי, ויש כאן טעות של חמשים בדילוג אחד, ובחמשת העודפות טעה בין שלש לארבע; או אם עודפות ט"ו או כ"ה - טעה שלש פעמים או חמש פעמים בחשבון של חמש; אבל אם עודפות על החמישיות אחת או שתים או שלש וארבע שאינן מגיעות לחמש - לא טעה כלום, וכולם מתנה
^ זה שנתנם לו אדם קשה הוא
^ שאינו רגיל לגמול חסדים ולתת מתנת חנם
^ במה יתלה זה לעכבם בידו
^ כיון דליכא למימר טעה בחשבון - תלינן למימר
^ זה ימים רבים וזה לא ידע והשתא מלאו לבו להשיבו
^ לא נשא ונתן עמו מעולם
^ כשסיים לדרוש באתי ולא שמעתי תחילת דבריו
^ שמעתי דורש ומזכיר דלועין תמיד
^ לאחר זמן
^ [בגודל] אמה אמה
^ אם יש לו בגנו גדולות בני אמה
^ ועודן קטנות הן
^ על שם שעשויות חלות חלות ודבוקות מדופן אל דופן - קרי ליה 'רדייה' כרדיית פת מדובקת בתנור
^ בכך וכך זוז אם מעט אם רב - יגיעך
^ שהרי קיבל עליו הפסד ושכר; הלכך אפילו ימצא יותר משוה הדמים - אין כאן אגר נטר ליה, דאי הוה בציר מדמים - נמי הוה שקיל
^ סאין
^ ואוזיל גביה בשכר הקדמת המעות
^ גבי קרי
^ גבי גיזה וחלב
^ חלב הבא לאחר זמן - אינו גדל מכח חלב שהיה בבהמה בשעת מכר
^ דהא כי שקיל להאי כוליה לגמרי - אתי אחרינא
^ אבל
^ הנוסף על הדלועים קטנים ונעשו גדולות
^ מכח הקטנות בא, והקטנות כבר היו בשעת מכר; ומדידיה הוא דקא משבח ואזיל
^ בוצינא זוטרתי
^ שמע מינה מגופיה קרבו
^ שיש בידך
^ אם מחמצת
^ אם יקרא
^ אם תקפה - לא מקבל עליה; ותניא בפירקין (דף ע.) 'קרוב לשכר ורחוק להפסד – רשע': דשקיל רבית: דכיון דאינו מקבל עליו אחריות המקח - נמצא שאין זה מכר, ומעות הלואה הן אצלו, וקריבת השכר - מחמת רבית הוא
^ בבבא קמא פרק שני (דף כא.)
^ ואוקימנא בחצר דלא קיימא לאגרא, אבל האי גברא שדר בה עביד למיגר בית לדירתו, דהוה ליה 'זה נהנה וזה לא חסר'
^ המלוה הזה היה שוכר אחרת אם לא מצא זה, דהוה ליה הוא 'נהנה' ובעל חצר 'חסר', דהא קיימא להכי: שהיה משכירה לאחרים
^ דהוה ליה 'זה לא חסר'
^ דהוה ליה 'זה לא נהנה', דבלאו הכי נמי לא הוה מיגר: שיש לו אחרות
^ דמיחזיא כרבית. ויש ללמוד מכאן שאסור להלוות על בית ולדור בו אפילו בנכייתא, דתנן: 'לא ישכור ממנו בפחות'; ולא דמי למשכונא של כרם (לקמן דף עב.); דהתם - זימנין דלא שקיל ביה מידי, ואפילו הכי מנכי ליה, והוה ליה 'קונה את הפירות' בנכייתא זו על הספק; אבל כאן: זה נהנה תמיד, ואין כאן ספק; נמצא שוכרה בפחות
^ ולא קצץ עמו 'על מנת לדור', ואפילו הכי אסור
^ דקצץ לו דירת הבית בתורת רבית
^ ומתניתין: בדקצץ ליה, או בשעת מתן מעות או לאחר כן
^ מחזיק בעבדיהם של בעלי חובות שלו
^ וכופם לעשות מלאכתו
^ לחם מאכלו
^ והריני זנו ביום מלאכתו
^ כך שמו
^ ליצן היה ומרקד בחנויות לשתות יין

[1] אם יש לחלקם למעות העודפות להוציאן עשרה עשרה או חמשה חמשה, ואין אחד או שנים עודפות שאין באות לכלל חמשה - יש לומר שטעה בחשבונו: אם עישורייתא נינהו - טעה בין חמשים לארבעים, או בין ארבעים לשלשים, ואם אינן עשיריות וישנן חמישיות: יש שהיו רגילין למנות חמש חמש; ואם היו עודפות הרבה, כגון נ"ה - טעה בעשיריות כדפירשתי, ויש כאן טעות של חמשים בדילוג אחד, ובחמשת העודפות טעה בין שלש לארבע; או אם עודפות ט"ו או כ"ה - טעה שלש פעמים או חמש פעמים בחשבון של חמש; אבל אם עודפות על החמישיות אחת או שתים או שלש וארבע שאינן מגיעות לחמש - לא טעה כלום, וכולם מתנה

[2] זה שנתנם לו אדם קשה הוא

[3] שאינו רגיל לגמול חסדים ולתת מתנת חנם

[4] במה יתלה זה לעכבם בידו

[5] כיון דליכא למימר טעה בחשבון - תלינן למימר

[6] זה ימים רבים וזה לא ידע והשתא מלאו לבו להשיבו

[7] לא נשא ונתן עמו מעולם

[8] כשסיים לדרוש באתי ולא שמעתי תחילת דבריו

[9] שמעתי דורש ומזכיר דלועין תמיד

[10] לאחר זמן

[11] [בגודל] אמה אמה

[12] אם יש לו בגנו גדולות בני אמה

[13] ועודן קטנות הן

[14] על שם שעשויות חלות חלות ודבוקות מדופן אל דופן - קרי ליה 'רדייה' כרדיית פת מדובקת בתנור

[15] בכך וכך זוז אם מעט אם רב - יגיעך

[16] שהרי קיבל עליו הפסד ושכר; הלכך אפילו ימצא יותר משוה הדמים - אין כאן אגר נטר ליה, דאי הוה בציר מדמים - נמי הוה שקיל

[17] סאין

[18] ואוזיל גביה בשכר הקדמת המעות

[19] גבי קרי

[20] גבי גיזה וחלב

[21] חלב הבא לאחר זמן - אינו גדל מכח חלב שהיה בבהמה בשעת מכר

[22] דהא כי שקיל להאי כוליה לגמרי - אתי אחרינא

[23] אבל

[24] הנוסף על הדלועים קטנים ונעשו גדולות

[25] מכח הקטנות בא, והקטנות כבר היו בשעת מכר; ומדידיה הוא דקא משבח ואזיל

[26] בוצינא זוטרתי

[27] שמע מינה מגופיה קרבו

[28] שיש בידך

[29] אם מחמצת

[30] אם יקרא

[31] אם תקפה - לא מקבל עליה; ותניא בפירקין (דף ע.) 'קרוב לשכר ורחוק להפסד – רשע': דשקיל רבית: דכיון דאינו מקבל עליו אחריות המקח - נמצא שאין זה מכר, ומעות הלואה הן אצלו, וקריבת השכר - מחמת רבית הוא

[32] בבבא קמא פרק שני (דף כא.)

[33] ואוקימנא בחצר דלא קיימא לאגרא, אבל האי גברא שדר בה עביד למיגר בית לדירתו, דהוה ליה 'זה נהנה וזה לא חסר'

[34] המלוה הזה היה שוכר אחרת אם לא מצא זה, דהוה ליה הוא 'נהנה' ובעל חצר 'חסר', דהא קיימא להכי: שהיה משכירה לאחרים

[35] דהוה ליה 'זה לא חסר'

[36] דהוה ליה 'זה לא נהנה', דבלאו הכי נמי לא הוה מיגר: שיש לו אחרות

[37] דמיחזיא כרבית. ויש ללמוד מכאן שאסור להלוות על בית ולדור בו אפילו בנכייתא, דתנן: 'לא ישכור ממנו בפחות'; ולא דמי למשכונא של כרם (לקמן דף עב.); דהתם - זימנין דלא שקיל ביה מידי, ואפילו הכי מנכי ליה, והוה ליה 'קונה את הפירות' בנכייתא זו על הספק; אבל כאן: זה נהנה תמיד, ואין כאן ספק; נמצא שוכרה בפחות

[38] ולא קצץ עמו 'על מנת לדור', ואפילו הכי אסור

[39] דקצץ לו דירת הבית בתורת רבית

[40] ומתניתין: בדקצץ ליה, או בשעת מתן מעות או לאחר כן

[41] מחזיק בעבדיהם של בעלי חובות שלו

[42] וכופם לעשות מלאכתו

[43] לחם מאכלו

[44] והריני זנו ביום מלאכתו

[45] כך שמו

[46] ליצן היה ומרקד בחנויות לשתות יין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]