ביאור:בבלי בבא מציעא דף פג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואפילו במקום מדרון נמי [1]: התינח היכא דליכא ראיה, אבל היכא דאיכא ראיה [2] - ניתי ראיה ונפטר [3], דתניא: איסי בן יהודה אומר: (שמות כב ט-י) [כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה] אין רואה [4] שבועת ה' תהיה בין שניהם [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם]; הא יש רואה - יביא ראיה ויפטר!
ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן [5]: שבועה זו [6] - תקנת חכמים היא: שאם אי אתה אומר כן [7] - אין לך אדם המעביר חבית לחבירו ממקום למקום [8]!
היכי משתבע [9]?
אמר רבא: 'שבועה שלא בכוונה שברתיה'; ואתא רבי יהודה [10]למימר: [11] שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם, האי כדיניה והאי כדיניה, ואתא רבי אלעזר למימר: אִין, גמרא כרבי מאיר [12], ומיהו תמיה אני אם יכולים זה וזה לישבע: בשלמא שומר חנם משתבע שלא פשע בה [13], אלא שומר שכר - אמאי משתבע? כי לא פשע נמי בעי שלומי! ואפילו שומר חנם נמי: הא תינח במקום מדרון, שלא במקום מדרון מי מצי משתבע שלא פשע? ואפילו במקום מדרון נמי: הא תינח היכא דליכא ראיה, היכא דאיכא ראיה ניתי ראיה ויפטר, דתניא: איסי בן יהודה אומר: 'אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם'; הא יש רואה - יביא ראיה ויפטר.
ההוא גברא דהוה קא מעבר חביתא דחמרא בריסתקא [14] דמחוזא, ותברה בזיזא דמחוזא [15]; אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: ריסתקא דמחוזא שכיחי בה אינשי, זיל אייתי ראיה ואיפטר [16].
אמר ליה רב יוסף בריה: כמאן? כאיסי?
אמר ליה: אִין, כאיסי, וסבירא לן כוותיה.
ההוא גברא דאמר ליה לחבריה "זיל זבין לי ארבע מאה דני חמרא"; אזל, זבן ליה. לסוף אתא לקמיה, אמר ליה: זביני לך [17] ארבע מאה דני חמרא, ותקיפו להו [18].
אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: ארבע מאה דני חמרא תקיפי - קלא אית לה למילתא [19]; זיל אייתי ראיה דמעיקרא כי מזבנת להו חמרא מעליא הוה [20] - ואיפטר.
אמר ליה רב יוסף בריה: כמאן? כאיסי?
אמר ליה: אִין, כאיסי, וסבירא לן כוותיה.
אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא: הני דדרו [21] באגרא [אולי: במקום גבוה, על כתפו, כמו: 'מאגרא רמא’] [22], ואיתבר [23] - נשלם פלגא; מאי טעמא? 'נפיש לחד [24] וזוטר לתרי - קרוב לאונס וקרוב לפשיעה [25]'; [26] בדיגלא [27] - משלם כולה [28].
רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי [29] חביתא דחמרא [30]; שקל לגלימייהו!
אתו אמרו לרב, אמר ליה: הב להו גלימייהו!
אמר ליה: דינא הכי?
אמר ליה: אִין: (משלי ב כ) 'למען תלך בדרך טובים [31]'.
יהיב להו גלימייהו.
אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא וכפינן, ולית לן מידי!
אמר ליה: זיל הב אגרייהו!
אמר ליה: דינא הכי?
אמר ליה: אִין: וארחות צדיקים תשמור [32].
הדרן עלך השוכר את האומנין
בבא מציעא פרק שביעי: השוכר את הפועלים פג,א
משנה:
השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי [33] לכופן. [34]
מקום שנהגו לזון – יזון; לספק במתיקה [35] – יספק, הכל כמנהג המדינה.
מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו "צא שכור לנו פועלין". הלך ופסק להם מזונות, וכשבא אצל אביו, אמר לו "בני: אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו [36] - לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב [37]; אלא עד שלא יתחילו במלאכה [38] צא ואמור להם "על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד".
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא היה צריך לומר; הכל כמנהג המדינה.
גמרא:
פשיטא!?
לא, צריכא דטפא להו אאגרייהו [39]; מהו דתימא אמר להו "הא דטפאי לכו אאגרייכו - אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי" - קא משמע לן דאמרו ליה "האי דטפת לן - אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא".
אמר ריש לקיש:
פועל: בכניסתו [40] – משלו [41], ביציאתו [42] - משל בעל הבית [43], שנאמר (תהלים קד כב) תזרח השמש יאספון [44] ואל מעונתם ירבצון [45] [46] יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב [47].
וליחזי היכי נהיגי [48]?
בעיר חדשה.
וניחזי מהיכא קא אתו?
בנקוטאי [49].
איבעית אימא דאמר להו "דאגריתו לי כפועל דאורייתא".
דרש רבי זירא ואמרי לה תני רב יוסף: מאי דכתיב (תהלים קד כ) תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער?
'תשת חשך ויהי לילה' - זה העולם הזה, שדומה ללילה;
'בו תרמוש כל חיתו יער' - אלו רשעים שבו [50], שדומין לחיה שביער;
'תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון' - תזרח השמש לצדיקים [51], יאספון רשעים לגיהנם,
'ואל מעונתם ירבצון' - [52] אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו;
'יצא אדם לפעלו' - יצאו צדיקים לקבל שכרן
'ולעבודתו עדי ערב' - במי שהשלים עבודתו עדי ערב [53].
רבי אלעזר בן רבי שמעון אשכח לההוא פרהגונא [54] דקא תפיס גנבי [55]. אמר ליה: היכי יכלת להו [56] - לאו כחיותא מתילי [57], דכתיב 'בו תרמוש כל חיתו יער'?
איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה (תהלים י ט) יארב במסתר כאריה בסוכו [יארב לחטוף עני יחטף עני במשכו ברשתו] דלמא שקלת [58] צדיקי [59], ושבקת רשיעי?
אמר ליה: ומאי אעביד? הרמנא דמלכא [60] הוא!
אמר: תא אגמרך היכי תעביד: עול בארבע שעי לחנותא [61]; כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם - שאול עילויה אי צורבא מרבנן הוא וניים, אקדומי קדים לגרסיה [62]; אי פועל [63] הוא - קדים קא עביד עבידתיה; ואי עבידתיה בליליא [64] - רדודי רדיד [65], ואי לא - גנבא הוא [66], ותפסיה.
אישתמע מילתא בי מלכא, אמרו: 'קריינא דאיגרתא - איהו ליהוי פרונקא [67]' [68]; אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל.
שלח ליה רבי יהושע בן קרחה: 'חומץ בן יין [69]! עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה?
שלח ליה: קוצים אני מכלה מן הכרם!
שלח ליה: יבא בעל הכרם [70] ויכלה [71] את קוציו [72]!
יומא חד פגע ביה ההוא כובס, קרייה 'חומץ בן יין'; אמר: מדחציף כולי האי - שמע מינה רשיעא הוא; אמר להו 'תפסוהו' – תפסוהו; לבתר דנח דעתיה אזל בתריה לפרוקיה, ולא מצי; קרי עליה (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו; זקפוהו [73] קם [74] תותי זקיפא [75], וקא בכי.
אמרו ליה: רבי! אל ירע בעיניך, שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה [76] ביום הכפורים.
הניח ידו על בני מעיו, אמר: 'שישו בני מעי! שישו! ומה ספיקות שלכם כך - ודאית שלכם [77] על אחת כמה וכמה! מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם!' ואפילו הכי לא מייתבא דעתיה.
אשקיוהו סמא דשינתא, ועיילוהו לביתא דשישא, וקרעו לכריסיה; הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא [78] ומותבי בשמשא בתמוז ואב [79] - ולא מסרחי.
כל תרבא נמי לא סריח [80]!
כל תרבא לא סריח - שורייקי סומקי מסריח [81]; הכא - אף על גב דאיכא שורייקי סומקי - לא מסריח.
קרי אנפשיה (תהלים טז ט) [לכן שמח לבי ויגל כבודי] אף בשרי ישכון לבטח.
ואף רבי ישמעאל ברבי יוסי מטא
הערות
עריכה- ^ היאך נפטר בשבועה במקום שבני אדם רגילין להלך אלא אם כן מביא עדים
- ^ במקום שעדים מצויין
- ^ ולא יפטר בשבועה, כאיסי; ורבי מאיר אית ליה 'נתקל - אנוס הוא' הלכך שומר שכר נמי פטור, ודאיסי לית ליה
- ^ פסוק י
- ^ ולא גרסינן 'אלא' ומילתא באפי נפשיה מתרץ: הא דרמינן לעיל דרבי מאיר אדרבי מאיר ב'נתקל', ואמר רבי אלעזר 'תברא וכו' - ורבי חייא בר אבא פליג אדרבי אלעזר, ואמר: לעולם חד תנא הוא, ונתקל ודאי פושע הוא, והכא - היינו טעמא דמיפטר בשבועה
- ^ להיפטר בה; ולקמיה מפרש: מאי משתבע? הא פשע!
- ^ שאם אי אתה פוטרו מן התשלומין כשנתקל
- ^ שדואג שלא יכשל ותשבר
- ^ לרבי חייא בר אבא אליבא דרבי מאיר? הא ודאי פושע הוא
- ^ לאיפלוגי ו
- ^ נתקל - לאו פושע הוא, אלא קרוב לאונס ולפשיעה, ודמי לגניבה ואבידה, ותקנת חכמים אין כאן, אלא
- ^ ד'שניהן פטורין בשבועה' שמעתי אף אני
- ^ דאנא בעלמא כרבי יהודה סבירא לי: דנתקל - לאו פושע הוא, ולאו אנוס
- ^ רחבה
- ^ 'זיזא' קורה היוצא מן הכותל ובולטת לרשות הרבים
- ^ ואינו נאמן בשבועה אלא בעדים
- ^ קניתי לך
- ^ החמיצו
- ^ אימת החמיצו, ואצל מי היו, ושל מי היו
- ^ שמא שלך היו, או קנית חומץ בדמים פחותים, ולא אצלך החמיצו
- ^ מוט כפוף באמצעו ונותנו על כתפו ונושא שני בדין בשני ראשיו ונושא בו משא כבד
- ^ פועל שקבל עליו להוליך חביות ממקום למקום, ונשאם באותו מוט
- ^ ונשבר
- ^ ולא היה להטעינו לבדו
- ^ וכיון דאינו ראוי לשני משאות, דרך בני אדם להתחזק ולטוענו כאחד; הלכך דמי נמי לאונס
- ^ דדרו
- ^ עץ מפוצל בראשו, וקושר בו משא שני בני אדם, ומכניס צוארו בין שני פצליו, ומוטל על שתי כתפיו, וקורין אותו בלשון אשכנז 'גבלא' וראשו של מטה ארוך, וכשעומד לפוש - מציגו בקרקע
- ^ שפשיעה היא: שהרבה במשא של בני אדם
- ^ נושאי משאות
- ^ ותברו ליה שלא במקום מדרון ובפשיעה; אי נמי בדיגלא
- ^ לפנים משורת הדין
- ^ סיפיה דקרא הוא
- ^ יכול
- ^ בגמרא פריך: פשיטא!?
- ^ ליפתן
- ^ בעת מלכותו, דמלך והדיוט הוה
- ^ וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה, כדמפרש בגמרא
- ^ דאין כאן אלא דברים, ודברים [שאינם ברורים – עיין הערת הב"ח] אין בהם משום מחוסרי אמנה; דאילו משהתחילו לא תוכל לחזור
- ^ הוסיף על שכרן משאר פועלין
- ^ לעיר
- ^ צריך לוותר משלו אצל בעל הבית ולהחשיך אצלו
- ^ למלאכתו בבוקר
- ^ אינו צריך להקדים, אלא עם הנץ החמה
- ^ החיות, דלעיל מיניה כתיב 'תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש וגו',
- ^ וסמיך ליה:
- ^ פסוק כג
- ^ עד שתחשך
- ^ בעיר, והכל כמנהג המדינה, ודריש לקיש מאי היא
- ^ שנתלקטו במקומות הרבה, ויש מקום שמקדימין ויש מקום שמחשכין, וליכא למיסמך אלא אדאורייתא
- ^ שמניחין להן יכולת להלך ברשעם ואין נפרעין מהם
- ^ לעולם הבא
- ^ הצדיקים:
- ^ עד יום מותו
- ^ ממונה של מלך
- ^ בודק אחריהן ותופסן
- ^ להבין תחבולותם
- ^ וכי לא כחיות נמשלו שמתחבאות ביום במסתריהם
- ^ הני דשקלת
- ^ נינהו
- ^ מצות המלך
- ^ שהיא שעת סעודה והכל נכנסין בחנויות וסועדין
- ^ השכים בעוד לילה ולכך הוא מנמנם
- ^ שכיר יום
- ^ אומן שמלאכתו בלילה
- ^ תרגום (שמות לט) 'וירקעו את פחי': ורדידו: מותח חוטי נחושת וברזל לעשות מחטין, ואומנותו בלילה, לפי שמושכו בכלי אומנותו בנקבים דקים, זה דק מזה, ואין קולו נשמע בלילה; ואפילו לא נשמע קול פטיש בביתו באותו לילה - אין לך לתופסו על כך דלמא רדודי רדיד
- ^ ולכך הוא ישן: שניעור בלילה לארוב עוברי דרכים או לחפור בתים
- ^ שליח
- ^ משל הוא
- ^ רשע בן צדיק
- ^ הקב"ה: 'כי כרם ה' צבאות בית ישראל'
- ^ ויטול
- ^ של כרם
- ^ על הכובס
- ^ רבי אלעזר
- ^ תחת העץ
- ^ שהיא בסקילה וכל הנסקלין נתלין
- ^ מקום שיש טעם בדבר, כגון הנך דניימי בחנותא
- ^ סלים מלאים שומן לפי שבעל בשר היה מאוד
- ^ לנסות אם יסריח וירום תולעים
- ^ אלא אם כן יש בשר עמו
- ^ גוונים אדומים והן מין הבשר