ביאור:בבלי בבא מציעא דף מג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומשלם ליה דמי כיסי [1].

משנה:

המפקיד מעות אצל שולחני: אם צרורין - לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן; מותרין - ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו - חייב באחריותן;

אצל בעל הבית - בין צרורין ובין מותרין - לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן.

חנוני כבעל הבית - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: חנוני כשולחני.

גמרא:

משום דצרורין לא ישתמש בהן [2]?

אמר רב אסי אמר רב יהודה: בצרורין וחתומין שנו.

רב מרי אמר: בקשר משונה.

איכא דאמרי: בעי רב מרי: קשר משונה מאי? – תיקו.

מותרין ישתמש בהן כו' [לפיכך אם אבדו - חייב באחריותן]:

אמר רב הונא: ואפילו נאנסו [3]?

והא 'אבדו' קתני [ולא 'נאנס', ומכאן השולחני אינו שואל אלא אוי שומר שכר]!?

כדרבה, דאמר רבה: 'נגנבו' - בלסטין מזויין; 'אבדו' - שטבעה ספינתו בים. ורב נחמן אמר: נאנסו – לא [4].

אמר ליה רבא לרב נחמן: לדידך דאמרת 'נאנסו – לא' אלמא לא הוי שואל עלייהו! אי שואל לא הוי - שומר שכר נמי לא הוי [5]!?

אמר ליה: בהא מודינא לך [6]: דהואיל ונהנה [הוא] - מהנה [7]: [ומה היא הנאתו?] בההוא הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא דאית בה רווחא זבן בהו - הוי עלייהו שומר שכר.

איתיביה רב נחמן לרב הונא: 'המפקיד מעות אצל שולחני [8]: אם צרורין - לא ישתמש בהן; לפיכך אם הוציא - לא מעל הגזבר [9]; ואם מותרין [10] - ישתמש בהן; לפיכך אם הוציא [11] - מעל הגזבר' ואי אמרת 'אפילו נאנסו [12]' [13] - מאי איריא 'הוציא'? אפילו לא הוציא נמי!?

אמר ליה: הוא הדין אף על גב דלא הוציא; ואיידי דתנא רישא 'הוציא' [14] תנא סיפא נמי 'הוציא'.

משנה:

השולח יד בפקדון: בית שמאי אומרים: ילקה בחסר [15] וביתר [16]; [## כל המשנה ידו על התחתונה?]

ובית הלל אומרים: כשעת הוצאה [17];

רבי עקיבא אומר: כשעת התביעה [18].

גמרא:

אמר רבה: האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה: מעיקרא [19] שויא זוזא, השתא [20] שויא ארבעה; תברה [21] או שתייה [22] - משלם ארבעה; איתבר ממילא - משלם זוזא; מאי טעמא? כיון דאי איתה [23] - הדרא למרה בעינא [24], [25] ההיא שעתא דקא שתי ליה או דקא תבר לה - קא גזל מיניה, ותנן 'כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה'; איתבר ממילא - משלם זוזא, מאי טעמא? השתא לא עביד לה ולא מידי, אמאי קא מחייבת ליה? אההיא שעתא דגזלה - ההיא שעתא זוזא הוא דשויא.

תנן: 'בית הלל אומרים: כשעת הוצאה' מאי 'כשעת הוצאה'? אילימא כשעת הוצאה מן העולם – ובמאי [26]? אי בחסר [27] - מי איכא למאן דאמר [28]? והא תנן 'כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה'? ואי ביתר - היינו בית שמאי!


עמוד ב

אלא פשיטא – 'כשעת הוצאה מבית בעלים [29]'.

לימא רבה דאמר כבית שמאי?

אמר לך רבה: ביתר - כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בחסר [30] בית שמאי סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון [31], וכי חסר [32] - ברשותא דידיה חסר [33]; ובית הלל סברי שליחות יד צריכה חסרון, וכי חסר - ברשותא דמריה חסר.

אלא הא דאמר [34] רבא 'שליחות יד אינה צריכה חסרון' [35] - לימא רבא דאמר כבית שמאי?

אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות, ובשואל שלא מדעת קא מיפלגי: בית שמאי סברי: שואל שלא מדעת - גזלן הוי, וכי חסר - ברשותא דידיה חסר; ובית הלל סברי: שואל שלא מדעת - שואל הוי, וכי חסר - ברשותא דמרה חסר.

אלא הא דאמר רבא [36] 'שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוי [37]' - לימא רבא דאמר כבית שמאי [38]?

אלא הכא [39][40] בשבח של גזילה קמיפלגי: בית שמאי סברי: שבח גזילה דנגזל הוי [41], ובית הלל סברי: שבח גזילה - דגזלן הוי [42],

ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: הגוזל את הרחל: גזזה וילדה - משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: גזילה חוזרת בעיניה.'

דיקא נמי [43] דקתני: בית שמאי אומרים 'ילקה בחסר וביתר' [44], ובית הלל אומרים 'כשעת הוצאה'!

- שמע מינה.

רבי עקיבא אומר: כשעת התביעה:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי עקיבא, ומודה רבי עקיבא במקום שיש עדים [45]; מאי טעמא [46]? דאמר קרא (ויקרא ה כד) [או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו] לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו [47]; [48] וכיון דאיכא עדים [49] - מההוא שעתא הוא דאיחייב ליה אשמה [50].

אמר ליה רבי אושעיא לרב יהודה: רבי! אתה אומר כן? הכי אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: חלוק היה רבי עקיבא אפילו במקום שיש עדים; מאי טעמא? דאמר קרא 'לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו', ובי דינא הוא דקא מחייבי ליה אשמה.

אמר ליה רבי זירא לרבי אבא בר פפא: כי אזלת להתם [51] אקיף [52] אסולמא דצור [53] ועול לגביה דרבי יעקב בר אידי, ובעי מיניה [54] אי שמיעא ליה לרבי יוחנן הלכה כרבי עקיבא או אין הלכה כרבי עקיבא?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא לעולם.

מאי 'לעולם'?

אמר רב אשי: שלא תאמר: הני מילי היכא דליכא עדים, אבל היכא דאיכא עדים – לא; ואי נמי [55] דאהדרה לדוכתה ואיתברא [56] לאפוקי מדרבי ישמעאל, דאמר 'לא בעינן דעת בעלים' - קא משמע לן [57] דבעינן דעת בעלים.

ורבא אמר: הלכה כבית הלל [58].

[וכן כתב הרי"ף; והרי רב אשי בתראה, והוא – כרבי יוחנן? אלא רש"י והרי"ף הבינו שרב אשי רק מפרש את רבי יוחנן, ולא סובר כמוהו.]

משנה:

החושב לשלוח יד בפקדון [59]: בית שמאי אומרים: חייב [60], ובית הלל אומרים: אינו חייב עד שישלח בו יד שנאמר (שמות כב ז) [אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים] אם לא שלח ידו במלאכת רעהו.

הטה את החבית [61] ונטל הימנה רביעית ונשברה [62] - אינו משלם אלא רביעית [63].

הגביהה [64] ונטל הימנה רביעית [65] ונשברה משלם דמי כולה [66].

הערות עריכה

  1. ^ דמי כשות של קוצים לפי מה שהשביח
  2. ^ בתמיה: ומה גילוי דעת יש כאן שאין חפץ שישתמש בהם? מאחר ש'אם הן מותרין' קאמרת 'ישתמש בהן' - דהמפקיד אצלו יודע שהוא צריך תדיר למעות - צרורין נמי ישתמש, דדרך כל אדם לצור מעותיו
  3. ^ קאמר מתניתין דחייב באחריותן, ואפילו לא נשתמש בהן - דמהשתא הוי שואל עלייהו [ושאול חייב באונס; וכן לוה; אך לוה הוא רק משעת שמתכון להוציא או שהוציא]
  4. ^ כל זמן שלא נשתמש - לא הוי שואל; אלא 'אבדו' דוקא חייב, כשומר שכר
  5. ^ מה שכר נטל על שמירתם? אלא על שסמך עליהם להחליפן ולהשתכר אם יבא לידו אתה מחייבו, ושאלה היא זו, שהרי כל הנאה שלו
  6. ^ אף על גב דאמינא 'לא הוי שואל מהשתא עד שישתמש' מודינא דשומר שכר הוי
  7. ^ לבעלים
  8. ^ גזבר שהפקיד מעות הקדש, כסבור שהן שלו
  9. ^ שהרי לא ברשות הוציאן, ואינו שלוחו
  10. ^ דהוה ליה כנותן רשות, והוה ליה 'שלוחו'
  11. ^ שולחני
  12. ^ תנא מתניתין דחייב שולחני באחריותן
  13. ^ נמצא משעה שהפקידו אצלו יצאו מרשות הקדש ובאו לרשות שולחני, ונעשה כמו שלוה לו, ואין הוצאה גדולה מזו
  14. ^ לאשמועינן רבותא: דאפילו הוציא - לא מעל
  15. ^ אם חסרו דמיה: שהוזלה בשוק - ישלם דמיה כמו שהיתה שוה בשעה ששלח בה יד, שהיא שעת הגזילה; וכן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה; וכגון שהוציאה שאינה בעין, אבל אם ישנה בעין כמות שגזלה - אומר לו "הרי שלך לפניך", כדאמרינן גבי מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, בפרק 'הגוזל' [קמא] (בבא קמא דף צו:)
  16. ^ אם שהתה בידו מששלח בה יד ונתייקרה, ואחר כך הוציאה - לוקה ביתר דמיה, לשלם כשעת הוצאה
  17. ^ בגמרא מפרש מאי קאמרי
  18. ^ כשעת שיתבעו לדין; ובגמרא מפרש טעמא
  19. ^ כשגזלה
  20. ^ ולבסוף, כשיצתה מן העולם
  21. ^ בידים
  22. ^ אחר שהוקרה
  23. ^ כאן בשעת התביעה
  24. ^ דכי אמרינן 'משלם כשעת הגזילה' - היכא דליתה בעין, אבל ישנה בעין - בין שהוקרה בין שהוזלה - חוזרת כמות שהיא
  25. ^ הלכך: הואיל ואם תבעה בעודה קיימת לאחר שהוקרה היתה חוזרת בעין - אשתכח
  26. ^ אהייא פליגי בית הלל
  27. ^ כשהוזלה, דקאמרי בית שמאי ילקה לשלם כדמים שהיתה בשעת הגזילה, וקאמרי בית הלל 'כשעת הוצאה'
  28. ^ היכא דליתיה בעין דכל הגזלנין לאו כשעת הגזילה משלמין
  29. ^ כשעת הגזילה; וביתר פליגי: דקאמרי בית שמאי אם הוקרה - ילקה לשלם כשעת הוצאה מן העולם, ובית הלל אמרי: כשעת הוצאה מבית הבעלים
  30. ^ וקאמרי בית הלל: כשעת הוצאה מן העולם; ודקא קשיא לך 'כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה' - אי בגזילה ממש דגזלה מעיקרא, הכי נמי! אבל הכא - דבהיתרא אתא לידיה, ומשום שליחות יד קמחייבת ליה - בהא פליגי:
  31. ^ ומששלח בה יד, אף על פי שלא חסרה - הויא גזילה, וקמה ברשותיה
  32. ^ וכשהוזלה
  33. ^ ואם היתה בעין אומר לו "הרי שלך לפניך"; עכשיו שהוציאה - משלם כשעת שליחות יד
  34. ^ לעיל בשמעתין (דף מא:)
  35. ^ דקאמר שלא תאמר שליחות יד כו'
  36. ^ בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פח.), גבי שולח את בנו אצל חנוני, דפליגי רבנן ורבי יהודה
  37. ^ ואוקי רבא פלוגתייהו בשואל שלא מדעת, ואמר דלרבנן - גזלן הוי; ומדאוקי רבא לרבנן בהכי - סבירא ליה לדידיה גזלן הוי, ואהדר לאוקמי מילתיה כרבנן, דהלכתא כרבים
  38. ^ אמרה
  39. ^ האי 'חסר' ו'יתר' דמתניתין
  40. ^ לאו ביוקרא וזולא, אלא במאי דחסרה , דהיינו גיזות, ובמאי שהותירה: כגון אם נתעברה אצלו
  41. ^ דבית שמאי סברי: הכל ישלם, כרבי מאיר דברייתא [להלן]
  42. ^ ובית הלל - כרבי יהודה: כשעת הוצאה מבית הבעלים
  43. ^ דבגיזות וולדות פליגי
  44. ^ דקתני לשון חסר ויתר ולא קתני לשון זול ויוקר
  45. ^ כמה היתה שוה ביום שגזלה, וראו שגזלה הימנו - דמשלם כשעת הגזילה
  46. ^ דרבי עקיבא דאמר 'כשעת התביעה'
  47. ^ בדמים של אותו יום שהוא מתחייב לו, והיכא דתבעו והודה - דעל פיו הוא מתחייב - העמדתו בדין והודאתו הוא יום אשמתו
  48. ^ אבל
  49. ^ אם יש עדים
  50. ^ משעה שראוהו שגְזָלָהּ הוא - אשם לו
  51. ^ לארץ ישראל
  52. ^ הרבה את הדרך וסבב דרך ארוכה על דבר זה; כל מהלך דרך ארוכה במקום שיש קצרה 'מקיף' הוא
  53. ^ ללכת דרך מעלת של הר צור מקום שרבי יעקב שם
  54. ^ מה שמע מרבי יוחנן רבו על כך
  55. ^ להכי אשמועינן 'לעולם':
  56. ^ לומר שאם החזירה למקומה לאחר ששלח בה יד ונשברה באונס
  57. ^ אף בזו הלכה כרבי עקיבא דאמר לעיל גבי גנב טלה מן העדר -
  58. ^ כשעת גזילה; ואנן כרבא עבדינן דהוה ליה בתראה
  59. ^ אמר בפני עדים "אטול פקדונו של פלוני לעצמי"
  60. ^ באונסים מהיום והלאה: אם נאנס חייב באחריות
  61. ^ מלתא באנפי נפשה היא
  62. ^ לאחר זמן
  63. ^ דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שיסמוך או יגביה, דהוי קנייה
  64. ^ דהוי קנייה בהגבהתה
  65. ^ וחסרון מנטילת רביעית
  66. ^ חייב באונסיה