ביאור:בבלי בבא מציעא דף קטו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

למה חוזרין וממשכנין ^[1]?

שלא תהא שביעית משמטתו ^[2] ולא יעשה מטלטלין אצל בניו ^[3]'; טעמא דהדר ומשכניה ^[4], הא לא הדר ומשכניה – לא!?

אמר רב אדא בר מתנא: ולאו תרוצי קא מתרצת לה - תריץ הכי: 'וכי מאחר שמחזירין - למה ממשכנין מעיקרא ^[5]? - שלא תהא שביעית משמטתו ^[6] ולא יעשה מטלטלין אצל בניו'.

תנו רבנן: (דברים כד י) [כי תשה ברעך משאת מאומה] לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו; - לביתו אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לביתו של ערב, וכן הוא אומר (משלי כ טז) לקח בגדו כי ערב זר וגו' [ובעד נכרים חבלהו] ואומר (משלי ו א-ג) בני אם ערבת לרעך, תקעת לזר כפיך [פסוק ב] נוקשת באמרי פיך ^[7] נלכדת באמרי פיך [פסוק ג] עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ^[8] ורהב רעיך ^[9]; אם ממון יש לו בידך ^[10] - התר לו פיסת יד, ואם לאו - הרבה עליו רעים; לצד שני [דבר אחר]: לביתו ^[11] אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס ^[12] לשכר כַּתָּף, לשכר חַמָּר, לשכר פונדק ^[13], לשכר דיוקנאות ^[14]; יכול אפילו זקפן עליו במלוה? תלמוד לומר: (דברים כד י) [כי תשה ברעך] משאת מאומה [לא תבא אל ביתו לעבט עבטו].

משנה:

אלמנה, בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה - אין ממשכנין אותה שנאמר (דברים כד יז) [לא תטה משפט גר יתום ו]לא תחבול בגד אלמנה.

גמרא:

תנו רבנן: אלמנה - בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה - אין ממשכנין אותה, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: עשירה ממשכנין אותה, ענייה אין ממשכנין אותה, שאתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכנותיה ^[15].

למימרא דרבי יהודה לא דריש טעמא דקרא ורבי שמעון דריש טעמא דקרא? והא איפכא שמעינן להו, דתניא: (דברים יז יז) ולא ירבה לו נשים [ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד]; רבי יהודה אומר: מרבה הוא, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו; רבי שמעון אומר: אפילו אחת והיא מסירה את לבו - הרי זה לא ישאנה; אם כן מה תלמוד לומר 'ולא ירבה לו נשים'? - אפילו כאביגיל.

לעולם רבי יהודה לא דריש טעמא דקרא, ושאני הכא דמפרש קרא 'ולא ירבה לו נשים ולא יסור': מאי טעמא 'לא ירבה לו נשים'? משום דלא יסור; ורבי שמעון - מכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא ^[16] לכתוב רחמנא 'לא ירבה' ולא בעינן 'לא יסור' ואנא ידענא מאי טעמא 'לא ירבה' משום ד'לא יסור'; 'לא יסור' דכתב רחמנא למה לי? - אפילו אחת ומסירה את לבו - הרי זה לא ישאנה.

משנה:

החובל את הריחים עובר משום לא תעשה, וחייב משום שני כלים ^[17], שנאמר (דברים כד ו) לא יחבול ריחים ורכב [כי נפש הוא חבל]; ולא ריחים ורכב בלבד אמרו, אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש, שנאמר [סוף הפסוק] כי נפש הוא חובל.

גמרא:

אמר רב הונא: חבל ריחים לוקה שתים: משום 'ריחים' ומשום 'כי נפש הוא חובל'; ריחים ורכב - לוקה שלש: משום 'ריחים' ו'רכב' ומשום 'כי נפש הוא חובל'.

ורב יהודה אמר: חבל ריחים - לוקה אחת; ורכב - לוקה אחת; ריחים ורכב - לוקה שתים; 'כי נפש הוא חובל' -

עמוד ב

לשאר דברים הוא דאתא ^[18].

לימא אביי ורבא - בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה קמיפלגי, דאמר רבא: אכל נא - לוקה שתים: משום 'נא' ומשום (שמות יב ט) [אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים] כי אם צלי אש [ראשו על כרעיו ועל קרבו]; מבושל - לוקה שתים: משום 'מבושל' ומשום 'כי אם צלי אש'; נא ומבושל - לוקה שלש: משום 'נא' ומשום 'מבושל' ומשום 'לא תאכלנו כי אם צלי אש'.

אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות ^[19].

לימא אביי דאמר כרב יהודה ^[20], ורבא דאמר כרב הונא?

אמר לך רבא: אנא דאמרי אפילו כרב יהודה: עד כאן לא קאמר רב יהודה התם ^[21] אלא ^[22] ד'כי נפש הוא חובל' ^[23] לא משמע ריחים ורכב ^[24], הלכך לשאר דברים הוא דאתא ^[25], אבל הכא ^[26] - 'כי אם צלי אש' למאי אתא ^[27]? שמע מינה ללאו!

ואביי אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרב הונא: עד כאן לא קאמר רב הונא התם, אלא ד'כי נפש הוא חובל' -

הערות

^ הרי עליו להחזיר לו למחר
^ דלהוי משכונו בידו, והמלוה על המשכון אינו משמט
^ שלא ימות בעוד המשכון מוחזר לו, ויהא מטלטלין אצל בניו
^ שהיה בידו כשמת לוה
^ דבר שעליו להחזיר מה מועיל לו
^ דמדמשכניה – קנייה, וכי מהדר ליה - הוה פקדון גביה
^ שהוניתו בדברים
^ התרפס יד אם ערבת ואם לא ערבת, אלא נוקשת באונאת דברים
^ הרבה עליו רעים לבקש מחילה
^ אם נעשה לו ערב, ואם נוקשת בדברים רהב רעיך
^ של לוה במלוה
^ למשכנו חוב אחר שאינה מלוה [כגון]
^ השכיר לו פונדק
^ צר לו צורות בביתו בשכר
^ שאתה יוצא ונכנס אצלה שחרית וערבית
^ אע"ג דלא מפרש טעמא כדאוקימנא גבי חובל
^ העליונה רכב והתחתונה ריחים
^ ולאו לאוסופי לאו אריחים ורכב, דהא ריחים ורכב כתיב ברישא! ואיצטריך 'כי נפש' לרבות שאר כלים של אוכל נפש
^ משום 'לא תאכלנו כי אם צלי אש' דכייל נא ומבושל, ואין לוקין אלא על 'נא' ו'מבושל' שהן מפורשין
^ דהיכא דעבר על הכלל ועל הפרט, והן שניהן בלאו אחד - לא לקי אכללא
^ דלא מהני 'כי נפש' לאוסופי לאוי יתירי אריחים ורכב
^ משום
^ דמרבי שאר דברים אי לאו דכתיב ביה
^ לא מישתמעי ליה מ'ריחים ורכב', דהוה אמינא הנך דוקא
^ ולא תישדייה נמי אהני דמפרש לאו דידהו לאטפויי לאוי
^ אי לאו לטפויי לאוי א'נא' ו'מבושל' אתא
^ אין לך דבר שאינו בכלל 'נא' ו'מבושל' חוץ מצלי, דניתי לאזהורי לאו עלייהו; ואי אשמעינן מצות צלי - קרא אחרינא כתיב (שמות יב ח: ואכלו את הבשר בלילה הזה) צלי אש ומצות וגו' [על מררים יאכלהו]

[1] הרי עליו להחזיר לו למחר

[2] דלהוי משכונו בידו, והמלוה על המשכון אינו משמט

[3] שלא ימות בעוד המשכון מוחזר לו, ויהא מטלטלין אצל בניו

[4] שהיה בידו כשמת לוה

[5] דבר שעליו להחזיר מה מועיל לו

[6] דמדמשכניה – קנייה, וכי מהדר ליה - הוה פקדון גביה

[7] שהוניתו בדברים

[8] התרפס יד אם ערבת ואם לא ערבת, אלא נוקשת באונאת דברים

[9] הרבה עליו רעים לבקש מחילה

[10] אם נעשה לו ערב, ואם נוקשת בדברים רהב רעיך

[11] של לוה במלוה

[12] למשכנו חוב אחר שאינה מלוה [כגון]

[13] השכיר לו פונדק

[14] צר לו צורות בביתו בשכר

[15] שאתה יוצא ונכנס אצלה שחרית וערבית

[16] אע"ג דלא מפרש טעמא כדאוקימנא גבי חובל

[17] העליונה רכב והתחתונה ריחים

[18] ולאו לאוסופי לאו אריחים ורכב, דהא ריחים ורכב כתיב ברישא! ואיצטריך 'כי נפש' לרבות שאר כלים של אוכל נפש

[19] משום 'לא תאכלנו כי אם צלי אש' דכייל נא ומבושל, ואין לוקין אלא על 'נא' ו'מבושל' שהן מפורשין

[20] דהיכא דעבר על הכלל ועל הפרט, והן שניהן בלאו אחד - לא לקי אכללא

[21] דלא מהני 'כי נפש' לאוסופי לאוי יתירי אריחים ורכב

[22] משום

[23] דמרבי שאר דברים אי לאו דכתיב ביה

[24] לא מישתמעי ליה מ'ריחים ורכב', דהוה אמינא הנך דוקא

[25] ולא תישדייה נמי אהני דמפרש לאו דידהו לאטפויי לאוי

[26] אי לאו לטפויי לאוי א'נא' ו'מבושל' אתא

[27] אין לך דבר שאינו בכלל 'נא' ו'מבושל' חוץ מצלי, דניתי לאזהורי לאו עלייהו; ואי אשמעינן מצות צלי - קרא אחרינא כתיב (שמות יב ח: ואכלו את הבשר בלילה הזה) צלי אש ומצות וגו' [על מררים יאכלהו]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]