ביאור:בבלי בבא מציעא דף סו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
פטומי מילי בעלמא הוא [1] [עיין תוספות].
אמר ליה רב אשי לאמימר: טעמא מאי? כיון דלוקח בעי לאתנויי והכא מוכר קא מתני אמרת "פטומי מילי בעלמא הוא"; אלא מתניתא דקתני 'לכשיהיו לך מעות אחזיר לך" – מותר' דמוכר הוא דבעי לאתנויי, מוכר לא אתני ולוקח קא מתני, ואמרינן: "מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?", ואמר רבא "סיפא דאמר ליה מדעתיה", - טעמא דאמר ליה מדעתיה, הא לא אמר ליה מדעתיה [2] - [3]לא אמרינן פטומי מילי בעלמא הוא [4]!
אמר ליה: [5] 'נעשה כמאן דאמר ליה מדעתיה' אתמר [6].
ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו [7], ואתנח [נאנק] ואתנח [ונאנח]. אמרה ליה: אמאי קא מתנחת? אי קיימת - דידך אנא!
אמר רב זביד: פטומי מילי בעלמא הוא [8].
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ואי לאו פטומי מילי [9] מאי? בדידה קיימא למישדי תנאה בגיטא? בדידיה קיימא למשדי תנאה [10]?
מהו דתימא הוא גופיה אדעתא דידה קא גמיר ויהיב גיטא - קא משמע לן.
הלוהו על שדהו [ואמר לו: "אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים - הרי היא שלי" - הרי היא שלו; וכך היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים]:
אמר רב הונא: בשעת מתן מעות [11] - קנה הכל; לאחר מתן מעות [12] - [13] לא קנה אלא כנגד מעותיו.
ורב נחמן אמר: אפילו לאחר מתן מעות קנה הכל.
עבד רב נחמן עובדא גבי ריש גלותא כשמעתיה; קרעיה רב יהודה לשטריה. אמר ליה ריש גלותא: רב יהודה קרע לשטרך!
אמר ליה: דרדקא קרעיה [14]? גברא רבה קרעיה [15] חזא ביה טעמא וקרעיה!
איכא דאמרי: אמר ליה: דרדקא קרעיה, דכולי עלמא לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו.
הדר אמר רב נחמן: אפילו בשעת מתן מעות לא קנה ולא כלום.
איתיביה רבא לרב נחמן: '"אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי" - הרי היא שלו'!?
אמר ליה: אני אומר אסמכתא קניא [16], ומניומי אמר אסמכתא לא קניא [17] [עיין תוספות].
ולמניומי קשיא מתניתין [שאמרה 'הרי הן שלו’]?
איבעית אימא: מתניתין - רבי יוסי היא, דאמר 'אסמכתא קניא' [18].
איבעית אימא: דאמר ליה "קני מעכשיו [19]" [20].
אמר ליה מר ינוקא ומר קשישא בני דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרי נהרדעאי משמיה דרב נחמן: האי אסמכתא - בזמניה קניא [21], בלא זמניה [22] לא קניא.
אמר ליה: כל מידי בזמניה קני, בלא זמניה לא קני!? דלמא הכי קאמריתו: 'אשכחיה [23] בגו זמניה, ואמר ליה: "קְני [24]" – קָני [25]; בתר זמניה ואמר ליה "קני" - לא קָני.' מאי טעמא [אמר לו 'קני’]? מחמת כיסופא הוא דקאמר ליה; ולא היא: דאפילו בגו זמניה נמי לא קני, והאי דקאמר ליה "קני" - קא סבר כי מטי זמניה לא ליתי ליטרדן [26].
אמר רב פפא: האי אסמכתא - זימנין קניא וזימנין לא קניא; אשכחיה [27] דקא שתי שכרא [28] - קני; דקא מהפך אזוזי - לא קני.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא לפכוחי פחדיה קא שתי [29]? אי נמי איניש אחרינא אסמכיה אזוזי?
אלא אמר רבינא: אי קפיד בדמי [30] - ודאי קני [31].
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא סבר 'כי היכי דלא תיתזיל ארעיה' [32]?
אלא אמר רב פפא: אי קפיד בארעא [33] - ודאי קני.
ואמר רב פפא: אף על גב דאמור רבנן 'אסמכתא לא קניא', אפותיקי הויא למיגבא מינה [34].
אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: מי קאמר ליה 'קני – לגוביינא'?
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: ואי אמר 'קני למיגבא מיניה' – קני? סוף סוף אסמכתא היא [35] ואסמכתא לא קניא!?
אלא 'אפותיקי' דקאמר רב פפא [36] - מאי היא?
דאמר ליה "לא יהא לך פרעון [37] אלא מזו [38]" [39].
ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה באחריות; אמר ליה: "אי טרפו ליה מנאי - מגבית לי [40] מעידי עידית דאית לך"! אמר ליה "מעידי עידית לא מגבינא לך, דבעינן למיקם קמאי, אלא מגבינא לך מעידית אחרים דאית לי". לסוף טרפוה מיניה. אתא בדקא [41] שקיל לעידי עידית [42].
סבר רב פפא למימר מעידית; אמר ליה: והא קיימא!
א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ולימא ליה "כי אמרי לך אנא 'מגבינא לך' [43] - דהוה עידי עידית קיימא, השתא קיימא ליה עידית במקום עידי עידית"!
רב בר שבא הוה מסיק ביה רב כהנא זוזי; אמר ליה: "אי לא פרענא לך ליום פלוני - גבי מהאי חמרא" [44].
סבר רב פפא למימר: כי אמרינן 'אסמכתא לא קניא' - הני מילי בארעא, דלאו לזבוני קיימא, אבל חמרא - כיון דלזבוני קאי - כזוזי דמי!
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: הכי אמרינן משמיה דרבה: כל 'דאי' - לא קני.
אמר רב נחמן: השתא דאמור רבנן 'אסמכתא לא קניא' - הדר ארעא והדרי פירי [45].
למימרא דסבר רב נחמן 'מחילה בטעות [46] - לא הויא מחילה'? והאיתמר: 'המוכר פירות דקל לחבירו [47]: אמר רב הונא: 'עד שלא באו לעולם [48] יכול לחזור בו [49], משבאו לעולם - אין יכול לחזור בו' [50];
ורב נחמן אמר: 'אף משבאו לעולם - יכול לחזור בו.' [51]; ואמר רב נחמן: 'מודינא דאי שמיט ואכיל - לא מפקינן מיניה.' [52]!?
התם זביני הכא הלואה [53].
אמר רבא:
הערות
עריכה- ^ אין אלו אלא דברי תנחומין בעלמא, לפטם את לבו
- ^ אסור; אלמא על כרחיה מקיים תנאה, לפיכך אינו מכר, והוה ליה כרבית
- ^ ו
- ^ הואיל ולא אתני מוכר
- ^ הא דרבא
- ^ הכי אמר רבא לעיל: 'מאי שנא רישא מאי שנא סיפא? אמר רבא: סיפא - כיון דבעי מוכר אתנויי ולא אתני, והלוקח קאמר ליה מנפשיה - נעשה כאומר ליה מדעתיה "אחזירנה אם ארצה", ואף על גב דלא פריש "מדעתיה" - כמאן דפירש דמי, ואין עליו לכופו; הלכך אי נמי אהדרינהו - השתא הוא דהדר זבין להו
- ^ שלא תזקק ליבום, ולא כתב לה על תנאי "אם מַתִּי"
- ^ אין אמירה זו קבלת תנאי, אלא לנחמו; ואם תרצה - תנשא לאחר
- ^ ואף אם אמרה באמת ובקבלת שבועה גמורה
- ^ בתמיה: הגט אינו אלא מדעת האיש, וצריך למוסרו לה על התנאי, ואם לא התנה בשעת נתינה - תנאי שלה אינו כלום, ואפילו אמרה קודם לכן; ולא דמי לממון, דמשעבד נפשיה בדיבוריה
- ^ התנה "על מנת כן"
- ^ התנה
- ^ אין בדבריו כלום:
- ^ בתמיהף וכי לא אדם גדול הוא
- ^ לא קרעו בלא טעם
- ^ הייתי רגיל לומר 'קנה הכל', דאסמכתא קניא
- ^ אבל מניומי חלוק עלי, והחזירני מדברי; והא 'אסמכתא' היא הבטחה בעלמא, לסמוך על דבריו, שאם לא ימלא דבריו - יתן לו שוה מאתים במנה
- ^ בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסח.) 'מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו כו'
- ^ אם לא אתן לך עד שלש שנים
- ^ דלאו אסמכתא היא, אלא קנין גמור היא, שעל מנת מכר גמור החזיק בה מעכשיו בדמים הללו, ואזולי אוזיל גביה, וזה קיבל עליו שאם יחזיר לו מעותיו עד שלש שנים – יקבלם; והפירות: לרבי יהודה לוקח אוכלן, ולרבנן משלשין אותן
- ^ קסלקא דעתיה: הגיע זמן ולא נתן לו מעותיו
- ^ קודם שהגיע
- ^ לוה
- ^ לא אפדנה עוד
- ^ דגמר ואקני; דאי לא - למה ליה למימר ליה? הלא אין יכול עכשיו לתובעו!
- ^ ולדחייה בעלמא, משום כיסופא
- ^ ביום הזמן
- ^ בחנות - אין זה עצב לחזור אחר פדיון שדהו, ודעתו לשקעה
- ^ להפיג דאגתו שדואג על המעות, דכתיב (תהלים קד) ויין ישמח
- ^ אם מקפיד במכירת חפציו שלא לפחות משוויין
- ^ אינו חש אם תשקע שדהו
- ^ שאם יראה אותו מחזר אחרי מעות ומוכר נכסיו בפחות - מוזיל קרקעותיו, ולעולם אנוס הוא, ולא גמר ומקני
- ^ שלא ימכור שום קרקע אפילו בשווייו
- ^ קונה בה כנגד מעותיו; ואם בא לפרוע המעות לאחר זמן - לא יקבלם
- ^ דלא אמר ליה "'קני לגוביינא אלא אם איני נותן לך מכאן ועד שלש שנים" הדר הויא לה אסמכתא דכל 'דאי' - אסמכתא הוא
- ^ דגבי אסמכתא: תיהוי אפותיקי
- ^ אף בתוך שלש שנים
- ^ ואם אין אני נותן לך מגופה כנגד מעותיך עד שלש שנים - תהא כולה שלך
- ^ בהא אמר רב פפא דאף על גב דלא קניא למיהוי כוליה דידיה לאחר שלש - אפותיקי הוי למגבי מיניה, דבלאו אסמכתא נמי שווייה אפותיקי
- ^ כנגד מעותי
- ^ שטף נהר
- ^ שטפהּ לעידי עידית; וכשבא זה לגבות מן העידית כפי תנאו - אמר לו "לא תיגבי אלא מבינונית אחרת שיש לי"
- ^ לגבות מעידית
- ^ ופסק דמים, ולבסוף אייקר
- ^ לאחר שלש אם אכלן לוקח
- ^ כי האי: דהמוכר סבר שהיא קנויה ללוקח, ומן הדין אוכל פירות, ומוחל על אכילתו
- ^ קודם שחנטו פירותיו
- ^ אם בא לחזור בו קודם שחנטו פירותיו
- ^ דאפילו למאן דאמר (יבמות דף צג.) 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' - הני מילי שבא לחזור אחר שבא לעולם
- ^ דקסבר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשעת המכר, שיהיה המכר חל לכשיבא לעולם
- ^ דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
- ^ שהרי כל זמן שלא חזר - מחל על אכילתו; ואף על פי שבטעות: שלא היה יודע שיוכל לחזור - מחילה היא
- ^ ומיחזי כרבית: שמתחילה בהלואה בא לו, וכרבית קצוצה דמי, ואין 'אבק רבית' בדבר הלואה אלא בדבר מכר, כגון 'המרבה בפירות' דמתניתין (לעיל ס:)