ביאור:בבלי בבא מציעא דף ל
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בתורי [1], דנפיש פסידייהו [2].
שוטחה לצורכה אבל לא לכבודו וכו':
איבעיא להו: לצורכו ולצורכה מאי?
תא שמע: 'שוטחה לצורכה' - לצורכה אִין, הא לצורכו ולצורכה לא! אימא סיפא: 'אבל לא לכבודו' - לכבודו הוא דלא, הא לצורכה ולצורכו - שפיר דמי!
אלא מהא ליכא למשמע מינה.
תא שמע: 'לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד [3] [בערוך: דבר שמזומן לשטוח עליו כלי כביסה] לצרכו, אבל ישטחנה על גבי מטה ועל גבי מגוד לצרכה; נזדמנו לו אורחים [4] - לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד, בין לצורכו בין לצורכה.'
שאני התם: דמקלא קלי לה [5], [6] אי משום עינא [7] אי משום גנבי [8].
תא שמע [9]: הכניסה לרבקה [10] ודשה - כשירה [11]; בשביל שתינק ותדוש [12] – פסולה.' והא הכא דלצורכו ולצורכה הוא, וקתני 'פסולה'!
שאני התם, דאמר קרא (דברים כא ג) [והיה העיר הקרבה אל החלל ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל] 'אשר לא עובד בה' - מכל מקום.
אי הכי אפילו רישא נמי?
הא - לא דמיא [13] אלא להא דתנן [פרה פ"ב מ"ד]: 'שכן עליה עוף [14] – כשירה; עלה עליה זכר – פסולה [15]'; מאי טעמא? כדרב פפא, דאמר רב פפא: אי כתיב 'עוּבד' וקרינן 'עוּבד' - הוה אמינא אפילו ממילא; ואי כתיב 'עבד' וקרינן 'עבד' הוה אמינא: עד דעבד בה איהו; השתא דכתיב 'עבד' וקרינן 'עובד' - בעינן 'עובד' דומיא ד'עבד': מה 'עבד' דניחא ליה - אף עובד דניחא ליה.
כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן וכו':
תנו רבנן: המוצא כלי עץ - משתמש בהן בשביל שלא ירקבו; כלי נחושת - משתמש בהן בחמין [16], אבל לא על ידי האור [17], מפני שמשחיקן; כלי כסף - משתמש בהן בצונן, אבל לא בחמין, מפני שמשחירן; מגריפות [18] וקרדומות - משתמש בהן ברך, אבל לא בקשה, מפני שמפחיתן [19]; כלי זהב וכלי זכוכית - לא יגע בהן עד שיבא אליהו.
כדרך שאמרו באבידה - כך אמרו בפקדון.'
פקדון? - מאי עבידתיה גביה [20]!?
אמר רב אדא בר חמא אמר רב ששת: בפקדון שהלכו בעליהן למדינת הים.
מצא שק או קופה [וכל דבר] שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול:
מנהני מילי?
דתנו רבנן: (דברים כב א) [לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים] והתעלמת [מהם, השב תשיבם לאחיך] - [21] פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם [22]; הא כיצד? היה כהן והיא [23] בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו [24], או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו [25] - לכך נאמר 'והתעלמת מהם';
למאי איצטריך קרא?
אילימא לכהן והיא בבית הקברות – פשיטא: האי עשה [26] והאי לא תעשה [27] ועשה [28], ולא אתי עשה [29] ודחי את לא תעשה ועשה! ותו: לא דחינן איסורא מקמי ממונא!
אלא לשלו מרובה משל חבירו? - מדרב יהודה אמר רב נפקא, דאמר רב יהודה אמר רב: (דברים טו ד) אפס כי
לא יהיה בך אביון [כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה] - [30] שלך קודם לשל כל אדם;
אלא 'לזקן ואינו לפי כבודו'.
[## ושאר הדוגמאות – מדוע הברייתא מנתה אותם? לצרכים דידקטיים, להביא דוגמאות, ואף על פי שאפשר ללמוד דינים אלה מטעמים אחרים!]
אמר רבה: הכישה [31] - חייב בה [32].
אביי הוה יתיב קמיה דרבה; חזא להנך עיזי דקיימו; שקל קלא [33] ושדא בהו.
אמר ליה: איחייבת בהו, קום אהדרינהו.
איבעיא להו: דרכו להחזיר בשדה [34] ואין דרכו להחזיר בעיר [35] – מהו [36]? מי אמרינן: השבה מעליא בעינן, וכיון דלאו דרכיה להחזיר בעיר - לא לחייב [37]? או דלמא בשדה מיהת הוא דאיחייב ליה, וכיון דאיחייב ליה בשדה [38] - איחייב ליה בעיר [39]?
תיקו.
אמר רבא: כל שבשלו מחזיר - בשל חבירו נמי מחזיר, וכל שבשלו פורק וטוען [40] - בשל חבירו נמי פורק וטוען.
רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה קאזיל באורחא; פגע ביה ההוא גברא, הוה דרי פתכא דאופי [41], אותבינהו וקא מיתפח [42]. אמר ליה: "דלי לי [43]"!
אמר ליה: כמה שוין?
אמר ליה: פלגא דזוזא.
יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה.
הדר יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה.
חזייה דהוה קא בעי למיהדר למזכיה בהו - אמר ליה: "לכולי עלמא אפקרנהו ולך לא אפקרנהו!".
ומי הוי הפקר כי האי גוונא? והתנן בית שמאי אומרים: הפקר לעניים [46] - [47] הפקר [48]; ובית הלל אומרים: אינו הפקר עד שיהא הפקר לעניים ולעשירים, כשמיטה.
אלא רבי ישמעאל ברבי יוסי - לכולי עלמא אפקרינהו, ובמלתא בעלמא הוא דאוקמיה.
והא רבי ישמעאל ברבי יוסי זקן ואינו לפי כבודו הוה!?
רבי ישמעאל ברבי יוסי - לפנים משורת הדין הוא דעבד, דתני רב יוסף (שמות יח כ) [והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת, והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון] 'והודעת להם' - זה בית חייהם [49]; 'את הדרך' - זו גמילות חסדים; ’<אשר> ילכו' - זה ביקור חולים; 'בה' - זו קבורה; 'ואת המעשה' - זה הדין; 'אשר יעשון' - זו לפנים משורת הדין.
אמר מר: ’<אשר> ילכו - זה ביקור חולים'; - היינו גמילות חסדים!?
לא נצרכה אלא לבן גילו, דאמר מר: בן גילו נוטל אחד מששים בחליו, ואפילו הכי מבעי ליה למיזל לגביה;
'בה' - זו קבורה' - היינו גמילות חסדים!?
לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו.
'אשר יעשון - זו לפנים משורת הדין', דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה.
אלא דיני דמגיזתא לדיינו [50]? [51]
אלא אימא: 'שהעמידו דיניהם על דין תורה' ולא עבדו לפנים משורת הדין.
משנה:
אי זו היא 'אבידה' [52]?
- מצא חמור או פרה רועין בדרך - אין זו אבידה [53];
חמור וכליו הפוכין, פרה רצה בין הכרמים [54] - הרי זו אבידה;
החזירה וברחה, החזירה וברחה - אפילו ארבעה וחמשה פעמים - חייב להחזירה, שנאמר (דברים כב א) [לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם] השב תשיבם [לאחיך]; היה בטל מסלע - לא יאמר לו "תן לי סלע [55]" [56], אלא נותן לו שכרו כפועל [57].
אם יש שם בית דין [58] - מתנה בפני בית דין [59] ; אם אין שם בית דין - בפני מי יתנה? שלו קודם.
גמרא:
אטו כל הני דאמרינן - לאו אבידה הוו?
אמר רב יהודה: הכי קאמר: אי זו היא כלל אבידה שהוא חייב בה [60]? - מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה, ולא מיחייב בה; חמור וכליו הפוכים, פרה ורצה בין הכרמים - הרי זו אבידה ומיחייב בה.
ולעולם [61]?
אמר רב יהודה אמר רב: עד שלשה ימים.
היכי דמי? אי בלילותא - אפילו חדא שעתא נמי!? אי ביממא - אפילו טובא נמי לא!?
לא, צריכא דהוה חזי לה בקדמתא [62] או בחשכתא [63] תלתא יומי; אמרינן "איתרמויי אתרמי לה, ונפקא"; טפי - ודאי אבידה היא.
תניא נמי הכי: מצא טלית וקרדום
הערות
עריכה- ^ בפועלים המנהיגים בשוורי בעל הבית
- ^ שרוב עבודת קרקעות שלהן בשוורים היתה; אף חרישת הכרמים ובצירתם - מנהיגים כלי המחרישה בעגלה בין שורות הכרם עם הבוצרים, ונותנין שם הענבים; לפיכך: אם אין הבעלים עליהם - יש הפסד גדול, שאין דרך הפועלים לחוס על הכרם ועל השוורים, ומנהיגים אותן על הגפנים ועל הנטיעות והם מתקלקלין, והשוורין נסחבין ונשברים
- ^ קביל"א בלע"ז
- ^ קסלקא דעתא טעמא: משום דמתכבד בהם, ואיכא לצורכה ולצרכו
- ^ בשטיחה זו הוא שורפה
- ^ ומה הוא שריפתה?
- ^ שתשלוט בה עין רע של אורחין
- ^ פן יגנבוה האורחים
- ^ בעגלה ערופה קאי
- ^ קופל"ה בלע"ז: שמדבקים שלש בהמות או ארבעה בצואריהן זו אצל זו, ודשים הדישה
- ^ הואיל ולא נתכוון שתדוש
- ^ שהיתה אִמָהּ דשה, והכניס את הבת לשם שתינק, ואף נתכוין שתדוש
- ^ תירוצא היא
- ^ בפרה אדומה קאי
- ^ שנאמר 'אשר לא עלה עליה עול', ותניא: 'עול' - אין לי אלא עול כו' [במסכת סוטה (דף מו.)]; והאי 'הכניסה לרבקה ודשה' - דלא ניחא ליה בה, דמיא לשכן עליה עוף
- ^ וכל שכן בצונן
- ^ לא יתן הכלי על האור
- ^ וודיל"ש: עשויין לגרוף הכירות או להפריש תאנים המדובקים
- ^ פוגמן
- ^ מה לו להשתמש בו? יבא בעליו וישתמש בו
- ^ וללמדך בא: שמותר להתעלם
- ^ דכתיב (דברים כב ג) [וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה] לא תוכל להתעלם
- ^ האבידה
- ^ שישיבנה
- ^ שיבטל בהשבתה מרובה על דמי האבידה
- ^ 'השב תשיבם'
- ^ 'לנפש לא יטמא'
- ^ 'קדושים יהיו'
- ^ ואף על גב דלא תעשה נמי איכא - אין לא תעשה מועיל לדחות לא תעשה אלא עשה הוא דקא דחי ליה, כדאמרינן ביבמות (דף כא.)
- ^ 'לא יהיה בך אביון': לא תביא עצמך לידי עניות
- ^ זה שאינו לפי כבודו, אם הכישה הכאה אחת להשיבה
- ^ נתחייב בה לאהדורה, הואיל והתחיל
- ^ מרט"א בלע"ז רגב אדמה
- ^ שאין שם רואים כל כך, ואינו בוש
- ^ שהוא בוש משכיניו, והוא מצא בשדה
- ^ שיתחייב להשיבה
- ^ להתחיל בהשבתה בשדה
- ^ שהזיזה ממקומה
- ^ חייב אף בעיר
- ^ פורק משא מן החמור וטוען עליו, דכתיב: 'עזוב תעזוב' 'הקם תקים'
- ^ משאוי של עצים
- ^ עומד לפוש
- ^ הטעינני
- ^ חזר האיש ההוא
- ^ והחזיק בהן מן ההפקר
- ^ אף על גב שלא הפקירו אלא לעניים
- ^ הוי
- ^ למפטר מן המעשר
- ^ ללמוד להם אומנות להתפרנס בו; 'חוקות' ו'תורות' כתיבי ברישיה דקרא
- ^ בתמיה
- ^ 'דמגיזתא': גוזאי הדנין ביסורים ובחזקה; וחבירו בבבא קמא (קיד.) 'דדייני בגזתיא'
- ^ בגמרא מפרש
- ^ ואינו חייב להחזיר, שמדעת הניחוה שם
- ^ דמסתקבא [ניזוקת, נפצעת]
- ^ שבטלתי ממלאכתי
- ^ שיאמר לו: "אם עשית מלאכתך - היית מרבה טורח; עכשיו לפי מה שטרחת - טול
- ^ בגמרא מפרש
- ^ אם נוח לו לטרוח יותר כדי להרבות שכר, ואינו חפץ ליבטל ממלאכתו - מה יעשה? אם יש שם שלשה בני אדם
- ^ יַתְנֶה בפניהם ויאמר "ראו שאני משתכר כך וכך, ואי איפשי ליבטל ליטול שכר מועט; אני אשיב אם תאמרו שאטול שכר מֻשלם"
- ^ סתם אבידה: שמוכחת שהיא שָם שלא מדעת בעלים
- ^ בתמיה: וכי אף אם ימצאנה שם לעולם, נאמר "מדעת היא"? וכי דרך שלא להכניס
- ^ לפני עלות השחר
- ^ שחשכה ערבית