ביאור:בבלי בבא מציעא דף ל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

בתורי [1], דנפיש פסידייהו [2].

שוטחה לצורכה אבל לא לכבודו וכו':

איבעיא להו: לצורכו ולצורכה מאי?

תא שמע: 'שוטחה לצורכה' - לצורכה אִין, הא לצורכו ולצורכה לא! אימא סיפא: 'אבל לא לכבודו' - לכבודו הוא דלא, הא לצורכה ולצורכו - שפיר דמי!

אלא מהא ליכא למשמע מינה.

תא שמע: 'לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד [3] [בערוך: דבר שמזומן לשטוח עליו כלי כביסה] לצרכו, אבל ישטחנה על גבי מטה ועל גבי מגוד לצרכה; נזדמנו לו אורחים [4] - לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד, בין לצורכו בין לצורכה.'

שאני התם: דמקלא קלי לה [5], [6] אי משום עינא [7] אי משום גנבי [8].

תא שמע [9]: הכניסה לרבקה [10] ודשה - כשירה [11]; בשביל שתינק ותדוש [12] – פסולה.' והא הכא דלצורכו ולצורכה הוא, וקתני 'פסולה'!

שאני התם, דאמר קרא (דברים כא ג) [והיה העיר הקרבה אל החלל ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל] 'אשר לא עובד בה' - מכל מקום.

אי הכי אפילו רישא נמי?

הא - לא דמיא [13] אלא להא דתנן [פרה פ"ב מ"ד]: 'שכן עליה עוף [14] – כשירה; עלה עליה זכר – פסולה [15]'; מאי טעמא? כדרב פפא, דאמר רב פפא: אי כתיב 'עוּבד' וקרינן 'עוּבד' - הוה אמינא אפילו ממילא; ואי כתיב 'עבד' וקרינן 'עבד' הוה אמינא: עד דעבד בה איהו; השתא דכתיב 'עבד' וקרינן 'עובד' - בעינן 'עובד' דומיא ד'עבד': מה 'עבד' דניחא ליה - אף עובד דניחא ליה.

כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן וכו':

תנו רבנן: המוצא כלי עץ - משתמש בהן בשביל שלא ירקבו; כלי נחושת - משתמש בהן בחמין [16], אבל לא על ידי האור [17], מפני שמשחיקן; כלי כסף - משתמש בהן בצונן, אבל לא בחמין, מפני שמשחירן; מגריפות [18] וקרדומות - משתמש בהן ברך, אבל לא בקשה, מפני שמפחיתן [19]; כלי זהב וכלי זכוכית - לא יגע בהן עד שיבא אליהו.

כדרך שאמרו באבידה - כך אמרו בפקדון.'

פקדון? - מאי עבידתיה גביה [20]!?

אמר רב אדא בר חמא אמר רב ששת: בפקדון שהלכו בעליהן למדינת הים.

מצא שק או קופה [וכל דבר] שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול:

מנהני מילי?

דתנו רבנן: (דברים כב א) [לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים] והתעלמת [מהם, השב תשיבם לאחיך] - [21] פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם [22]; הא כיצד? היה כהן והיא [23] בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו [24], או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו [25] - לכך נאמר 'והתעלמת מהם';

למאי איצטריך קרא?

אילימא לכהן והיא בבית הקברות – פשיטא: האי עשה [26] והאי לא תעשה [27] ועשה [28], ולא אתי עשה [29] ודחי את לא תעשה ועשה! ותו: לא דחינן איסורא מקמי ממונא!

אלא לשלו מרובה משל חבירו? - מדרב יהודה אמר רב נפקא, דאמר רב יהודה אמר רב: (דברים טו ד) אפס כי


עמוד ב

לא יהיה בך אביון [כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה] - [30] שלך קודם לשל כל אדם;

אלא 'לזקן ואינו לפי כבודו'.

[## ושאר הדוגמאות – מדוע הברייתא מנתה אותם? לצרכים דידקטיים, להביא דוגמאות, ואף על פי שאפשר ללמוד דינים אלה מטעמים אחרים!]

אמר רבה: הכישה [31] - חייב בה [32].

אביי הוה יתיב קמיה דרבה; חזא להנך עיזי דקיימו; שקל קלא [33] ושדא בהו.

אמר ליה: איחייבת בהו, קום אהדרינהו.

איבעיא להו: דרכו להחזיר בשדה [34] ואין דרכו להחזיר בעיר [35] – מהו [36]? מי אמרינן: השבה מעליא בעינן, וכיון דלאו דרכיה להחזיר בעיר - לא לחייב [37]? או דלמא בשדה מיהת הוא דאיחייב ליה, וכיון דאיחייב ליה בשדה [38] - איחייב ליה בעיר [39]?

תיקו.

אמר רבא: כל שבשלו מחזיר - בשל חבירו נמי מחזיר, וכל שבשלו פורק וטוען [40] - בשל חבירו נמי פורק וטוען.

רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה קאזיל באורחא; פגע ביה ההוא גברא, הוה דרי פתכא דאופי [41], אותבינהו וקא מיתפח [42]. אמר ליה: "דלי לי [43]"!

אמר ליה: כמה שוין?

אמר ליה: פלגא דזוזא.

יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה.

הדר [44] זכה בהו [45].

הדר יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה.

חזייה דהוה קא בעי למיהדר למזכיה בהו - אמר ליה: "לכולי עלמא אפקרנהו ולך לא אפקרנהו!".

ומי הוי הפקר כי האי גוונא? והתנן בית שמאי אומרים: הפקר לעניים [46] - [47] הפקר [48]; ובית הלל אומרים: אינו הפקר עד שיהא הפקר לעניים ולעשירים, כשמיטה.

אלא רבי ישמעאל ברבי יוסי - לכולי עלמא אפקרינהו, ובמלתא בעלמא הוא דאוקמיה.

והא רבי ישמעאל ברבי יוסי זקן ואינו לפי כבודו הוה!?

רבי ישמעאל ברבי יוסי - לפנים משורת הדין הוא דעבד, דתני רב יוסף (שמות יח כ) [והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת, והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון] 'והודעת להם' - זה בית חייהם [49]; 'את הדרך' - זו גמילות חסדים; ’<אשר> ילכו' - זה ביקור חולים; 'בה' - זו קבורה; 'ואת המעשה' - זה הדין; 'אשר יעשון' - זו לפנים משורת הדין.

אמר מר: ’<אשר> ילכו - זה ביקור חולים'; - היינו גמילות חסדים!?

לא נצרכה אלא לבן גילו, דאמר מר: בן גילו נוטל אחד מששים בחליו, ואפילו הכי מבעי ליה למיזל לגביה;

'בה' - זו קבורה' - היינו גמילות חסדים!?

לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו.

'אשר יעשון - זו לפנים משורת הדין', דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה.

אלא דיני דמגיזתא לדיינו [50]? [51]

אלא אימא: 'שהעמידו דיניהם על דין תורה' ולא עבדו לפנים משורת הדין.

משנה:

אי זו היא 'אבידה' [52]?

- מצא חמור או פרה רועין בדרך - אין זו אבידה [53];

חמור וכליו הפוכין, פרה רצה בין הכרמים [54] - הרי זו אבידה;

החזירה וברחה, החזירה וברחה - אפילו ארבעה וחמשה פעמים - חייב להחזירה, שנאמר (דברים כב א) [לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם] השב תשיבם [לאחיך]; היה בטל מסלע - לא יאמר לו "תן לי סלע [55]" [56], אלא נותן לו שכרו כפועל [57].

אם יש שם בית דין [58] - מתנה בפני בית דין [59] ; אם אין שם בית דין - בפני מי יתנה? שלו קודם.

גמרא:

אטו כל הני דאמרינן - לאו אבידה הוו?

אמר רב יהודה: הכי קאמר: אי זו היא כלל אבידה שהוא חייב בה [60]? - מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה, ולא מיחייב בה; חמור וכליו הפוכים, פרה ורצה בין הכרמים - הרי זו אבידה ומיחייב בה.

ולעולם [61]?

אמר רב יהודה אמר רב: עד שלשה ימים.

היכי דמי? אי בלילותא - אפילו חדא שעתא נמי!? אי ביממא - אפילו טובא נמי לא!?

לא, צריכא דהוה חזי לה בקדמתא [62] או בחשכתא [63] תלתא יומי; אמרינן "איתרמויי אתרמי לה, ונפקא"; טפי - ודאי אבידה היא.

תניא נמי הכי: מצא טלית וקרדום

הערות

עריכה
  1. ^ בפועלים המנהיגים בשוורי בעל הבית
  2. ^ שרוב עבודת קרקעות שלהן בשוורים היתה; אף חרישת הכרמים ובצירתם - מנהיגים כלי המחרישה בעגלה בין שורות הכרם עם הבוצרים, ונותנין שם הענבים; לפיכך: אם אין הבעלים עליהם - יש הפסד גדול, שאין דרך הפועלים לחוס על הכרם ועל השוורים, ומנהיגים אותן על הגפנים ועל הנטיעות והם מתקלקלין, והשוורין נסחבין ונשברים
  3. ^ קביל"א בלע"ז
  4. ^ קסלקא דעתא טעמא: משום דמתכבד בהם, ואיכא לצורכה ולצרכו
  5. ^ בשטיחה זו הוא שורפה
  6. ^ ומה הוא שריפתה?
  7. ^ שתשלוט בה עין רע של אורחין
  8. ^ פן יגנבוה האורחים
  9. ^ בעגלה ערופה קאי
  10. ^ קופל"ה בלע"ז: שמדבקים שלש בהמות או ארבעה בצואריהן זו אצל זו, ודשים הדישה
  11. ^ הואיל ולא נתכוון שתדוש
  12. ^ שהיתה אִמָהּ דשה, והכניס את הבת לשם שתינק, ואף נתכוין שתדוש
  13. ^ תירוצא היא
  14. ^ בפרה אדומה קאי
  15. ^ שנאמר 'אשר לא עלה עליה עול', ותניא: 'עול' - אין לי אלא עול כו' [במסכת סוטה (דף מו.)]; והאי 'הכניסה לרבקה ודשה' - דלא ניחא ליה בה, דמיא לשכן עליה עוף
  16. ^ וכל שכן בצונן
  17. ^ לא יתן הכלי על האור
  18. ^ וודיל"ש: עשויין לגרוף הכירות או להפריש תאנים המדובקים
  19. ^ פוגמן
  20. ^ מה לו להשתמש בו? יבא בעליו וישתמש בו
  21. ^ וללמדך בא: שמותר להתעלם
  22. ^ דכתיב (דברים כב ג) [וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה] לא תוכל להתעלם
  23. ^ האבידה
  24. ^ שישיבנה
  25. ^ שיבטל בהשבתה מרובה על דמי האבידה
  26. ^ 'השב תשיבם'
  27. ^ 'לנפש לא יטמא'
  28. ^ 'קדושים יהיו'
  29. ^ ואף על גב דלא תעשה נמי איכא - אין לא תעשה מועיל לדחות לא תעשה אלא עשה הוא דקא דחי ליה, כדאמרינן ביבמות (דף כא.)
  30. ^ 'לא יהיה בך אביון': לא תביא עצמך לידי עניות
  31. ^ זה שאינו לפי כבודו, אם הכישה הכאה אחת להשיבה
  32. ^ נתחייב בה לאהדורה, הואיל והתחיל
  33. ^ מרט"א בלע"ז רגב אדמה
  34. ^ שאין שם רואים כל כך, ואינו בוש
  35. ^ שהוא בוש משכיניו, והוא מצא בשדה
  36. ^ שיתחייב להשיבה
  37. ^ להתחיל בהשבתה בשדה
  38. ^ שהזיזה ממקומה
  39. ^ חייב אף בעיר
  40. ^ פורק משא מן החמור וטוען עליו, דכתיב: 'עזוב תעזוב' 'הקם תקים'
  41. ^ משאוי של עצים
  42. ^ עומד לפוש
  43. ^ הטעינני
  44. ^ חזר האיש ההוא
  45. ^ והחזיק בהן מן ההפקר
  46. ^ אף על גב שלא הפקירו אלא לעניים
  47. ^ הוי
  48. ^ למפטר מן המעשר
  49. ^ ללמוד להם אומנות להתפרנס בו; 'חוקות' ו'תורות' כתיבי ברישיה דקרא
  50. ^ בתמיה
  51. ^ 'דמגיזתא': גוזאי הדנין ביסורים ובחזקה; וחבירו בבבא קמא (קיד.) 'דדייני בגזתיא'
  52. ^ בגמרא מפרש
  53. ^ ואינו חייב להחזיר, שמדעת הניחוה שם
  54. ^ דמסתקבא [ניזוקת, נפצעת]
  55. ^ שבטלתי ממלאכתי
  56. ^ שיאמר לו: "אם עשית מלאכתך - היית מרבה טורח; עכשיו לפי מה שטרחת - טול
  57. ^ בגמרא מפרש
  58. ^ אם נוח לו לטרוח יותר כדי להרבות שכר, ואינו חפץ ליבטל ממלאכתו - מה יעשה? אם יש שם שלשה בני אדם
  59. ^ יַתְנֶה בפניהם ויאמר "ראו שאני משתכר כך וכך, ואי איפשי ליבטל ליטול שכר מועט; אני אשיב אם תאמרו שאטול שכר מֻשלם"
  60. ^ סתם אבידה: שמוכחת שהיא שָם שלא מדעת בעלים
  61. ^ בתמיה: וכי אף אם ימצאנה שם לעולם, נאמר "מדעת היא"? וכי דרך שלא להכניס
  62. ^ לפני עלות השחר
  63. ^ שחשכה ערבית