ביאור:בבלי בבא מציעא דף קיא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וזה לפי שאין פעולתו אצלו [1]'; היכי דמי? אי דאמר להו "שכרכם עלי" - שכרו עליו הוא, דתניא: 'השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו - נותן לו שכרו משלם, וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנה אותו'!?
לא, צריכא דאמר להו "שכרכם על בעל הבית [כגון שאמר להם: אשלם לכם כאשר אקבל כסף ממנו]".
יהודה בר מרימר אמר ליה לשמעיה: "זיל אגיר לי פועלים, ואימא להו "שכרכם על בעל הבית" [2].
מרימר ומר זוטרא אגרי להדדי [3].
אמר רבה בר רב הונא: הני שוקאי דסורא [4] לא עברי משום 'בל תלין' [5]: מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי [6], אבל משום 'בל תשהא' ודאי עובר [7].
שכיר שעות - גובה כל הלילה וכל היום:
אמר רב: שכיר שעות דיום [8] גובה כל היום [9]; שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה [10];
ושמואל אמר: שכיר שעות דיום - גובה כל היום [11], [12] ושכיר שעות דלילה - גובה כל הלילה וכל היום [13].
תנן: 'שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום' [14] - תיובתא דרב [15]!?
אמר לך רב: לצדדין קתני [16]: 'שכיר שעות דיום גובה כל היום, שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה'.
תנן: 'היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע: יוצא ביום גובה כל היום, יוצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום' [17]?
אמר לך רב: תנאי היא, דתניא: שכיר שעות דיום - גובה כל היום, שכיר שעות דלילה - גובה כל הלילה - דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: שכיר שעות דיום גובה כל היום, שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום; מכאן אמרו: כל הכובש שכר שכיר - עובר בחמשה שמות [18] הללו [19], ועשה [20]: משום
1. (ויקרא יט יג) בל תעשוק את ריעך [לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר]
3. ומשום (דברים כד יד) בל תעשוק שכיר עני [לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך]
4. ומשום [23] בל תלין,
ומשום (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו [ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו; ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא] [מצות עשה]
5. ומשום [24] לא תבא עליו השמש;
הני דאיכא ביממא - ליכא בליליא, דאיכא בליליא - ליכא ביממא!?
אמר רב חסדא: שם שכירות בעלמא [25].
איזה הוא 'עושק' ואיזהו 'גזל'?
אמר רב חסדא (משלי ג כח) לך ושוב לך ושוב [אל תאמר לרעיך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך] - זה הוא 'עושק'; "יש לך בידי ואיני נותן לך" זה הוא 'גזל' [26].
מתקיף לה רב ששת: איזהו 'עושק' שחייבה עליו תורה קרבן? - [27] דומיא דפקדון, דקא כפר ליה ממונא [28]!
אלא אמר רב ששת: "נתתיו לך" - זהו 'עושק'; "יש לך בידי ואיני נותן לך" - זה הוא 'גזל' [29].
מתקיף לה אביי: איזה הוא 'גזל' שחייבה עליו תורה קרבן? דומיא דפקדון בעינן, דקא כפר ליה ממונא!
אלא אמר אביי: "לא שכרתיך מעולם" [30] - זה הוא 'עושק'; "נתתיו לך" - זה הוא גזל.
ולרב ששת - מאי שנא 'עושק' דקשיא ליה, ומאי שנא 'גזל' דלא קשיא ליה [31]?
אמר לך: 'גזל' - דגזליה והדר כפריה [32].
אי הכי - אפילו 'עושק' נמי [33] - [34] דהדר כפריה?
הכי? השתא: בשלמא התם כתיב (ויקרא ה כא) [נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד] או בגזל [או עשק את עמיתו] מכלל דאודי ליה מעיקרא [35]; אבל גבי עושק מי כתיב 'או בעושק' [36]? [37] 'או עשק' כתיב [38]: שעשקו כבר [39]!
רבא אמר: זה הוא 'עושק' זהו 'גזל', ולמה חלקן הכתוב? - לעבור עליו בשני לאוין.
משנה:
אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים - יש בו משום (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו [ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו; ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא], ויש בו משום (ויקרא יט יג: בל תעשוק את ריעך [לא תעשק את רעך ולא תגזל) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר [40];
אימתי? - בזמן שתבעוֹ; לא תבעוֹ - אינו עובר עליו [41].
המחהו [42] [43] אצל חנוני [44] או אצל שולחני [45] - אינו עובר עליו;
שכיר בזמנו - נשבע ונוטל [46];
עבר זמנו - אינו נשבע ונוטל.
אם יש עדים שתבעו [47] - הרי זה נשבע ונוטל.
גר תושב [48] - יש בו משום 'ביומו תתן שכרו' ואין בו משום 'לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר' [49].
גמרא:
מני מתניתין? לא תנא קמא, דמ'אחיך', ולא רבי יוסי ברבי יהודה
- מאי היא?
דתניא:
(דברים כד יד) [50] מאחיך [או מגרך אשר בארצך בשעריך] פרט לאחרים [51] [עיין תוספות]; 'גרך' זה גר צדק; 'בשעריך' זה [52] אוכל נבילות [53]; אין לי אלא שכר אדם; מנין לרבות בהמה וכלים? תלמוד לומר: 'בארצך': כל שבארצך;
וכולן עוברים [54] בכל השמות הללו [55]; מכאן אמרו: אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים - יש בו משום (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו [ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו; ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא] ויש בהן משום [56] בל תלין פעולת שכיר [לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר] [57];
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: גר תושב - יש בו משום 'ביומו תתן שכרו', ואין בו משום 'לא תלין' [58]; בהמה וכלים אין בהן אלא משום 'בל תעשק' בלבד (ויקרא יט יג: לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר; דברים כד,יד: לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך) [59].
מני? אי תנא קמא, ד'מאחיך' - קשיא גר תושב [60]! אי רבי יוסי - קשיא בהמה וכלים [61]!?
אמר רבא: האי תנא - תנא דבי רבי ישמעאל הוא, דתנא דבי רבי ישמעאל: אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים - יש בו משום (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו [ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו; ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא]’ ומשום (ויקרא יט יג) [לא תעשק את רעך ולא תגזל] לא תלין [פעלת שכיר אתך עד בקר];
גר תושב יש בו משום 'ביומו תתן שכרו' [62], ואין בו משום 'בל תלין' [63].
מאי טעמא דתנא קמא? ד'מאחיך' גמר 'שכיר' 'שכיר' [64]; ורבי יוסי ברבי יהודה לא גמר 'שכיר' 'שכיר' [65].
נהי דלא גמר 'שכיר' 'שכיר', בהמה וכלים משום (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו [ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו; ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא] נמי ניחייב [66]?
תני רבי חנניא: אמר קרא: (דברים כד טו) [ביומו תתן שכרו] ולא תבא עליו השמש כי עני הוא [ואליו הוא נשא את נפשו; ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא]: מי שהן באין לידי עניות ועשירות, יצאו בהמה וכלים שאינן באין לידי עניות ועשירות.
ותנא קמא - האי 'כי עני הוא' מאי עביד ליה?
ההוא מיבעי להקדים עני לעשיר [67].
ורבי יוסי ברבי יהודה?
ההוא - מ'לא תעשק שכיר עני ואביון' [מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך] (דברים כד יד) נפקא.
ותנא קמא?
חד להקדים עני לעשיר וחד להקדים עני לאביון [68]; וצריכא: דאי אשמעינן 'אביון' - משום דלא כסיף למתבעיה [69], אבל עשיר - דכסיף למתבעיה - אימא לא; ואי אשמעינן 'עשיר' [70] - משום דלא צריך ליה [71], אבל אביון - דצריך ליה [72] - אימא לא [73]? – צריכא [74].
ותנא דידן [75] - מה נפשך: אי יליף 'שכיר' 'שכיר' [76] - אפילו גר תושב נמי [77]; אי לא יליף 'שכיר' 'שכיר' - בהמה וכלים מנא ליה?
לעולם לא יליף 'שכיר' 'שכיר', ושאני התם: דאמר קרא 'ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר' [78]: כל שפעולתו אתך [79].
אי הכי - אפילו גר תושב נמי!?
אמר קרא 'רעך' [80]: רעך ולא גר תושב.
אי הכי - אפילו בהמה וכלים נמי!
הא כתיב 'אתך' [כדאמרינן לעיל: ושאני התם דאמר קרא 'ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר' [81]: כל שפעולתו אתך [82]]!?
מה ראית לרבות בהמה וכלים ולהוציא גר תושב?
מסתברא בהמה וכלים הוה ליה לרבות, שכן ישנן בכלל ממון רעך; גר תושב אינו בכלל ממון רעך.
ותנא קמא, ד'מאחיך' - האי 'רעך' מאי עבדי ליה?
ההוא מיבעי ליה לכדתניא רעך ולא עמלקי [נכרי].
עמלקי [נכרי] – 'מאחיך' נפקא?
חד למשרא עושקו [83] וחד למשרא גזלו [84] [וקסבר גזל גוי מותר]; וצריכי: דאי אשמעינן גזלו - משום דלא טרח ביה, אבל עושקו - דטרח גביה - אימא לא; ואי אשמעינן עושקו - משום דלא אתא לידיה, אבל גזלו - דאתא לידיה - אימא לא?! צריכא.
ורבי יוסי ברבי יהודה, האי ’[ויקרא יט,יג: לא תעשק את רעך ולא תגזל] לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר' [85] - מאי עביד ליה?
מיבעיא ליה לכדרב אסי, דאמר רב אסי: אפילו לא שכרו אלא לבצור לו אשכול [עיין תוספות] אחד של ענבים [86] - עובר משום בל תלין.
ואידך?
מ'ואליו הוא נושא את נפשו' (דברים כד טו: ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו; ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא) נפקא: דבר המוסר נפשו עליו [87].
הערות
עריכה- ^ ולא קרינא ביה 'פעולתו אתך'
- ^ דאי לא משתלימנא - לא עברנא
- ^ כשהיה האחד צריך לפועלים - חבירו פוסק עמהן ואמר להן "שכרכם על בעל הבית"
- ^ בעלי בתים של סורא שאין מגיעין למעות עד יום השוק
- ^ על שכר פועלין
- ^ להגיע למעות, הלכך אפילו אית ליה מעות גביה - לא עבר, דאדעתא דהכי איתגר ליה; וכיון דמיומא קמא לא עברי - תו לא עברי, כדאמרינן לעיל: שאינו עובר עליו אלא בקר ראשון
- ^ מיום השוק ואילך
- ^ שנשכר לו מן הבקר עד חצות
- ^ דהא כלתה שכירתו מחצות, ואיכא ב'לא תבא'
- ^ ולכשיעלה עמוד השחר עובר משום בל תלין דהא נשתעבד לו קודם לכן
- ^ כדקאמרת; ואין לילה הולך אחר יום
- ^ אבל
- ^ שהיום הולך אחר הלילה; הואיל ושכירותו בליל יום זה, ולא דמי לשכיר יום דאתמול, שאינו גובה אלא כל הלילה
- ^ בשלמא שמואל מוקי לה בשכירות שעות דלילה
- ^ אלא רב במאי מוקי לה
- ^ והכי קאמר: שכיר שעות - יש שגובה כל הלילה ויש שגובה כל היום, וכדאמרי אנא
- ^ אלמא הואיל ומשכה פעולתו בלילה הוה ליה שכיר שעות דלילה, וקתני 'גובה כל הלילה וכל היום'
- ^ חמשה לאוין
- ^ 'לא תעשוק את רעך', ו'לא תגזול', ו'לא תלין', ו'לא תעשוק שכיר עני ואביון ביומו תתן שכרו', ו'לא תבוא עליו השמש'
- ^ 'ביומו תתן'
- ^ שם: ויקרא יט,יג
- ^ דהא אוקמיה ב'איזהו נשך' (דף סא.) לכובש שכר שכיר, דאי גזל ממש - מלאו דריבית ואונאה נפקא
- ^ גם ויקרא יט,יג
- ^ שם: דברים כד,טו
- ^ כולהו בחד - ודאי לא משכחת לה, אלא הכי קאמר: עבירות כל השמות הללו - בשם 'שכירות' הן: יש מהן בשכירות לילה ויש מהן בשכירות יום
- ^ 'גזל' משמע שאנסו בידו מידו ממש טפי מעושק דכתיב (שמואל ב כג כא) [והוא הכה את איש מצרי אשר מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט] ויגזול את החנית מיד המצרי [ויהרגהו בחניתו] וכן (שופטים ט כה) בבעלי שכם: [וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים] ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך [ויגד לאבימלך]
- ^ על כרחיך 'עושק' - דקא כפר ליה - הוא מדחייביה עליו בתורת כהנים קרבן שבועה,
- ^ דכתיב (ויקרא ה כא) וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד וגו' [או בגזל או עשק את עמיתו... [שם, כה: ואת אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן]
- ^ לקמן פריך לרב ששת: מאי שנא 'עושק' דקשיא ליה ומאי שנא 'גזל' דלא קשיא ליה
- ^ לא דמי לגזל כי 'נתתיו לך', דהא מודי ליה דעבד בהדיה וקא גזל ליה
- ^ הא איהו נמי גבי קרבן שבועה כתיב, ואי לא כפר - שבועה היכא
- ^ כל זמן שלא תבעו בבית דין, אלא בינו לבין עצמו היה גוזלו ואומרו "איני נותן לך", וכשתבעו בבית דין - כפר ונשבע, ולעולם 'גזל' לא איקרי אלא אם כן אומר לו "איני נותן לך"
- ^ נוקמיה כרב חסדא, ב'לך ושוב'; ודקשיא לך 'שבועה היכא'?
- ^ כגון
- ^ כלומר: 'וכחש בעמיתו בגזל': במה שהיה גוזלו: עד עתה בתורת גזל - כחש עכשיו וכפר, ומקודם כחש - קרוי 'גזל'
- ^ דנימא 'וכחש בעושק דמעיקרא'
- ^ שם
- ^ על ידי הכחשה עשקו
- ^ משעה שהתחיל לתובעו עושקו בכחישה, ולא נקרא עשק על ידי דבר אחר קודם כחישה
- ^ יליף בגמרא
- ^ בגמרא יליף ליה דכתיב 'אתך' - מדעתך ולא מדעתו
- ^ נתקן מאצלו
- ^ והעמידו
- ^ שהיה פועל צריך לקנות פירות מחנוני, ואמר לו בעל הבית לחנוני "תן לו בדינר פירות ועלי לשלם"
- ^ "תן לו בדינר מעות"
- ^ מפרש בגמרא
- ^ בזמנו
- ^ שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבילות וטריפות
- ^ מפרש בגמרא
- ^ לא תעשוק שכיר עני ואביון
- ^ עובד כוכבים
- ^ גר
- ^ דכתיב ביה 'שעריך' (דברים יד כא) [לא תאכלו כל נבלה] לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה [או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה' אלקיך; לא תבשל גדי בחלב אמו]
- ^ על שכר ישראל, ועל שכר בהמה וכלים, וגר, וגר תושב
- ^ בין הכתובים כאן ובין האמורים בתורת כהנים, דיליף גזירה שוה לאיתויינהו הכא, כדלקמן
- ^ ויקרא יטיג
- ^ האמור בתורת כהנים, והוא הדין ל'לא תעשוק ולא תגזול' דכתיב גביה; ומיהו של שכיר יום - ליתיה בשכיר לילה
- ^ לקמן מפרש לה
- ^ גירסת רש"י: אין בהם אלא משום לא תעשוק שכיר וגומר: דכתיב ביה 'בארצך', דמרבי בהמה וכלים; אבל 'ביומו תתן שכרו', אף על גב דסמיך ליה – לא; ולקמן מפרש טעמא
- ^ דמתניתין תנן 'אין בו משום בל תלין האמור בתורת כהנים' ובברייתא קתני 'כולן עוברים בכל השמות הללו'
- ^ דקתני מתניתין: יש בהם משום 'ביומו תתן שכרו' ומשום 'לא תלין', ורבי יוסי ברבי יהודה סבר: אין בהן אלא משום לא תעשוק דמשנה תורה; ואפילו משום 'ביומו וגו' דסמיך ליה - לא
- ^ וכל שכן משום (דברים כד יד) לא תעשוק שכיר [עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך] - דבגויהּ כתיב 'בשעריך'
- ^ דתורת כהנים; וכן משום 'לא תעשוק ולא תגזול' דתורת כהנים; והאי דנקט הני - משום דמפרשי בהו 'שכיר יום' ו'שכיר לילה', והכי קאמר: יש בו משום 'ביומו תתן שכרו' דמשתעי גבי שכיר לילה, ואין בו משום שכיר יום
- ^ כתיב הכא (דברים כד יד) 'לא תעשוק שכיר' [עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך] וכתיב בשכיר יום (ויקרא יט יג) [לא תעשק את רעך ולא תגזל] 'לא תלין פעולת שכיר' [אתך עד בקר]: מה כאן גר תושב בהמה וכלים איתרבאי - אף בתורת כהנים נמי: גר תושב בהמה וכלים
- ^ הלכך דתורת כהנים ליתנהו, לא בבהמה וכלים ולא בגר תושב
- ^ ליחייב דהך סמיך ליה דבקרא דלעיל (דברים כד יד) כתיב 'מארצך' [לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך]
- ^ נשכרו שני פועלין אחד עני ואחד עשיר ואין בידו ליתן אלא לאחד מהן - העני קודם
- ^ 'אביון' מעונה מ'עני'; ולשון 'אביון': האובה ואינו משיג מה שנפשו מתאוה לכל טוב; ואשמעינן קרא דעני קודם לאביון, משום דעני כסיף למיתבעיה אף על גב דצריך
- ^ הורגל לבושת ולא כסיף למיתבעיה
- ^ דלקדמיה 'עני'
- ^ העשיר לשכר כמו העני
- ^ טפי מעני
- ^ דליקדמיה לעני
- ^ קא משמע לן דעני קודם, דצריך ליה וכסיף למיתבעיה
- ^ וכן דבי רבי ישמעאל דאמרו תרוייהו 'בהמה וכלים' אכולהו, וגר תושב לית להו דתורת כהנים
- ^ אי גמיר גזירה שוה
- ^ נמי ליחייביה משום שכיר יום
- ^ 'אתך' קרא יתירא הוא
- ^ ואפילו בהמה וכלים
- ^ בהנך דתורת כהנים (ויקרא יט יג) כתיב 'לא תעשק את רעך'
- ^ 'אתך' קרא יתירא הוא
- ^ ואפילו בהמה וכלים
- ^ שכר שכיר
- ^ גזלו ממש
- ^ דמרבי מיניה תנא דידן בהמה וכלים אף על גב דגזרה שוה לא גמיר
- ^ כלומר: שכיר שעות
- ^ כל ששיעבד עצמו עליו