ביאור:בבלי בבא מציעא דף קה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תרי עיסקי וחד שטרא - פסידא דלוה [1].
ואמר רבא: האי מאן דקביל עיסקא מן חבריה, ופסיד, טרח ומלייה ולא אודעיה - לא מצי אמר ליה [2] "דרי מהיאך פסידא [3] בהדאי [4]", משום דאמר ליה: "להכי טרחת למליותיה - כי היכי דלא ליקרו לך 'מפסיד עיסקי' [5]".
ואמר רבא: הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי, ורווח [6], ואמר ליה חד לחבריה "תא ליפלוג":
אי אמר ליה אידך "נרווח טפי" - דינא הוא דמעכב [7];
ואי אמר ליה "הב לי פלגא דרווחא [9]" - [10] אמר ליה [11] "רווחא - לקרנא משתעבד [12]";
ואי אמר ליה "הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא [13]" - [14] אמר ליה "עיסקא להדדי משועבד [15]";
ואי אמר ליה "נפלוג רווחא ונפלוג קרנא, ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך" אמר ליה "לא, מזלא דבי תרי עדיף".
משנה:
המקבל שדה מחבירו [באריסות] ולא רצה לנכש [16], ואמר לו "מה איכפת לך הואיל ואני נותן לך את חכירך [17]"! אין שומעין לו [18], מפני שיכול לומר לו "למחר אתה יוצא ממנה ומעלת לפני עשבים".
גמרא:
[19] אי אמר ליה "לבתר הכי כריבנא לה [20]" [21] - אמר ליה "חטי מעלייתא בעינא [22]"!;
ואי אמר ליה "זביננא לך חטי משוקא" - אמר ליה "חטי דארעאי בעינא"!;
ואי אמר ליה "מנכישנא לך שיעור מנתיך" - אמר ליה "קא מנסבת שם רע לארעאי [23]"!
והתנן 'מפני שמעלת לפני עשבים' [24]?
אלא משום דאמר ליה "בזרא דנפל - נפל" [25].
משנה:
המקבל שדה מחבירו ולא עשתה [26]: אם יש בה כדי להעמיד כרי [27] - חייב לטפל בה [28].
אמר רבי יהודה: מאי קצבה – בכרי [29]? אלא אם יש בה כדי נפילה [30].
גמרא:
תנו רבנן: המקבל שדה מחבירו ולא עשתה: אם יש בה כדי להעמיד כרי - חייב לטפל בה, שכך כותב לו: 'אנא אוקים ואניר [31] ואזרע ואחצוד [אקצור] ואעמִר ואדוש ואידרי [32] ואוקים כריא קדמך, ותיתי אנת ותיטול פלגא, ואנא בעמלי ובנפקות ידי [33] פלגא'.
וכמה 'כדי להעמיד בה כרי'?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כדי שתעמוד בו [34] הרחת [35].
איבעיא להו: רחת היוצא מהאי גיסא להאי גיסא [36] - מאי?
תא שמע: אמר רבי אבהו: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוסי ברבי חנינא: כל שאין כונס שלו [37] רואה פני החמה [38].
איתמר: לוי אמר: [כרי =] שלש סאין;
דבי רבי ינאי אמרי: סאתים;
אמר ריש לקיש: סאתים שאמרו - חוץ מן ההוצאה.
[39] תנן התם [40] 'פריצי זיתים וענבים [41]: בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין [42]'; מאי 'פריצי זיתים'? אמר רב הונא: רשעי זיתים.
אמר רב יוסף: ומאי קראה? (דניאל יא יד) [ובעתים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב] ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו.
רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא (יחזקאל יח י) והוליד בן פריץ שופך דם [ועשה אח מאחד מאלה].
וכמה 'פריצי זיתים' [43]?
רבי אלעזר אמר: ארבעת קבין לקורה [44];
דבי רבי ינאי אמרי: סאתים לקורה.
ולא פליגי: הא באתרא דמעיילי כורא באוללא [45], הא באתרא דמעיילי תלתא כורין באוללא.
תנו רבנן:
עלו [46] באילן שכוחו רע, ובסוֹכה [47] שכוחה רע – טמא [48].
היכי דמי 'אילן שכוחו רע'?
אמרי דבי רבי ינאי: כל שאין בעיקרו לחוק [49] רובע [50].
היכי דמי 'סוֹכה שכוחה רע'?
אמר ריש לקיש: כל שנחבאת בחזיונה [51].
תנן התם [אהלות פ"יח מ"ו]: המהלך בבית הפרס [52] על גבי אבנים שיכול להסיט [53], [54] על האדם ועל הבהמה שכוחן רע [55] – טמא [56].
היכי דמי 'אדם שכוחו רע'?
אמר ריש לקיש: כל שרוכבו וארכבותיו נוקשות [57].
היכי דמי 'בהמה שכוחה רע'?
אמרי דבי רבי ינאי: כל שרוכבה מטילה גללים.
אמרי דבי רבי ינאי: לתפלה ולתפילין - ארבעה קבין [58].
'לתפלה' - מאי היא?
דתניא: הנושא משאוי על כתיפו, והגיע זמן תפלה: פחות מארבעה קבין מפשילין לאחוריו [59] ומתפלל;
ארבעה קבין מניח על גבי קרקע ומתפלל.
'לתפילין' מאי היא? דתניא: היה נושא משאוי על ראשו, ותפילין בראשו: אם היו תפילין רוצצות [60] – אסור, ואם לאו [61] – מותר; באיזו משאוי אמרו [62]? במשאוי של ארבעת קבין.
תני רבי חייא: המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו - הרי זה לא יסלקם לצדדין, ולא יקשרם במתניו, מפני שהוא נוהג בהן מנהג בזיון, אבל קושרם על זרועו במקום תפילין [63].
משום דבי שילא אמרו: אפילו מטפחת שלהן [64] אסור להניח [65] על הראש שיש בו תפילין [66];
וכמה [67]?
אמר אביי: אפילו רבעא דרבעא דפומבדיתא [68].
אמר רבי יהודה: מאי קצבה - בכרי? אלא אם יש בו כדי נפילה:
וכמה 'כדי נפילה'?
רבי אמי אמר רבי יוחנן: ארבעה סאין [69] לכור [70]
רבי אמי דיליה אמר: שמונת סאין לכור
אמר ליה ההוא סבא לרב חמא בריה דרבה בר אבוה: אסברה לך [71]: בשני דרבי יוחנן הוה שמינה ארעא [72], בשני דרבי אמי הוה כחישא ארעא [73].
תנן התם [פאה פ"ה מ"א] הרוח שפיזרה את העומרין [74]: אומדים אותה [75] כמה לקט [76] ראויה לעשות [77] ונותן לעניים.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: [78] נותן לעניים כדי נפילה [79].
וכמה 'כדי נפילה'?
כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר ואיתימא רבי יוחנן: ארבעת קבין לכור.
בעי רבי ירמיה: לכור זרע [80] או לכור תבואה [81]? [82] למפולת יד או למפולת שוורים [83]?
תא שמע: דכי אתי רבין אמר רבי אבוה אמר רבי אלעזר, ואמרי לה אמר רבי יוחנן: ארבעת קבין לכור זרע.
ועדיין תיבעי לך: למפולת יד או למפולת שוורים?
תיקו.
משנה:
המקבל שדה מחבירו [בחכירות תמורת כמות קבועה של יבול] ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא [84] - מנכה לו מן חכורו [85]; אם אינה מכת מדינה - אין מנכה לו מן חכורו [86].
רבי יהודה אומר: אם קיבלה הימנו במעות [סכום קבוע ולא כמות יבול קבועה] - בין כך ובין כך [87] אינו מנכה לו מחכורו [88].
גמרא:
היכי דמי 'מכת מדינה'?
אמר רב יהודה: כגון דאישדוף רובא דבאגא [89].
עולא אמר: כגון שנשתדפו ארבע שדות מארבע רוחותיה.
אמר עולא: בעו במערבא:
1. נשדף תלם [90] אחד [91], [92] על פני כולה [93] [התלם הראשון בכל אחת מהשדות המקיפות שדה זה, וכל השדה החכור נשתדף] – מאי?
2. נשתייר תלם אחד על פני כולה [94] – מהו [95]?
3. אפסיקא בירא [96] – מאי [97]?
4. אספסתא [98] -
הערות
עריכה- ^ קבל היום ממנו במנה ולמחר במנה, וכתב שטר על מאתים - הפסיד הלוֶֹה, כמה דפרישית: שאם יהא הפסד בזה ושכר בזה - לא יחשבו כל אחד לבדו, אלא השכר ימלא הקרן תחילה, ואחר כך יחלוקו המותר; ואם כתב שני שטרות - כמשפט הזה: מחשב הפסד של זה לבד והשכר של זה לבד, ויקבל הבעלים עליו בהפסד – החצי, ובשכר – השליש. ועצה טובה קא משמע לן רבא: דבחד עיסקא לכתוב חד שטרא, ובתרי עסקי נכתוב תרי שטרי, ויהא הדבר שקול
- ^ לבתר דמלייה
- ^ קמא
- ^ וקבל עלך חצי הפסד, ובשכר טול שליש, ונמצאת פוחת מן הקרן
- ^ דמדלא אודעתן מעיקרא - נכלם היית בדבר, ואדעתא דמלוי קרנא טרחת
- ^ שני קבלנים שקבלו עיסקא מבעל הבית בשותפות, שימכרוהו ויסחרו במעות עד זמן פלוני, ויחלקו ביניהם ובין בעל הבית כמשפט, ונשתמשו חצי הזמן ונשתכרו
- ^ דמעכב עליה עד שיגיע הזמן שקבעו לבעל הבית שיחזרו לו את שלו, והמותר יחלוקו
- ^ השתא מפרש ואזיל מאי טעמא אית ליה דניעכב:
- ^ והקרן ניתפוס עדיין להרויח בו עד הזמן
- ^ מצי
- ^ אידך
- ^ שמא בסחורה שנעשה עוד נפסיד, וצריך שיהא הריוח קיים להשתכר בו עוד כדי למלאות הקרן
- ^ ניפלוג תרווייהו
- ^ מצי
- ^ ואם ניפלוג - שמא אני אפסיד בסחורה שאקנה, שהרי קבלתי אני להתעסק בה עד אותו הזמן, ואם אפסיד - שמא חלק השני ישתכר וימלא חסרון, ואנו יחד קבלנו ונשתעבדו החלקים זה לזה
- ^ התבואה
- ^ כך וכך כורין שפסקתי עמך ומה איכפת לך אם יחסר חלקי? שהעשבים מכחישים השבלים - אין זה אלא עלי
- ^ והא ליתא אלא בחכרנותא; דאי בקבלנותא – פשיטא: מי מצי אמר ליה "מאי איכפת לך"
- ^ השתא מפרש אמאי אין שומעין לו
- ^ אני אחרוש אחר הקצירה ואהפוך שרשי העשבים שנותרו בה וימותו ולא תעלה לפניך עשבים
- ^ מאי מהדר ליה?
- ^ אותו חכירות שפסקת לי אני רוצה שיהו בריאים ולא כחושים
- ^ הרואים סבורים שניכשת, ואף על פי כן היא מלאה עשבים, ואתה מוציא שם רע לארעאי, ומחר אם באתי למכור או להוריד לזה אריס אחר - לא יהיה יורד
- ^ הרי לא שנה במתניתין אלא טענה אחת, ובשבילה קאמר 'אין שומעין לו', על כרחך בהא תליא כולה
- ^ כל טענתו אינה אלא שמעלת עשבים לשנה הבאה, וטענתו לעולם עומדת: דכי אמר ליה "כריבנא לאחר הקצירה" - אמר ליה האי "נהי דעקרת לשרשים - סוף סוף העשבים שתניח בה עכשיו עד שיזרעו יפלו הזרעים לארץ ויצמחו לשנה הבאה ולזו לא תועיל החרישה"
- ^ תבואה אלא מעט, ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד, שאין בה עוד כדי טרחו
- ^ כדי לעשות מתבואתה כרי; ובגמרא מפרש מאי שיעוריה
- ^ בעל כרחו; והא ליתא אלא בקבלנותא, דאי בחכרנותא - מה לו לבעל השדה? אם יחדל לו סוף סוף חכירו הוא נותן לו
- ^ מה קצבה יש אם קצבתם לו כרי לשיעור חיוב טיפול? שדה גדולה לשיעור כרי, ושדה קטנה לשיעור כרי
- ^ שיכול לחזור ולזורעה לשנה הבאה מתבואת שנה זו; 'נפילה' = זרע שמפזרים לה במפולת יד
- ^ אעמוד ואחרוש
- ^ אזרה המוץ ברחת או בנפה
- ^ בהוצאתי
- ^ כשתוחבין אותה בתוכו
- ^ פל"א שזורין המוץ ברוח מתוך התבואה
- ^ אם נראין חודיה משני צדדין
- ^ פלדי"ן בלע"ז
- ^ הרחת, שמכניסין אותה לגבות התבואה עליה לזרות, שאין רואה פני החמה; וצדדין נמי בכלל 'כונס' הם
- ^ משום אמרי דבי רבי ינאי, דמפרשי שיעורא בכולהו הנך מתניתא נקט להו גבי מתניתין: דמפרשי בה דבי רבי ינאי שיעורא:
- ^ במסכת עוקצין פ"ג מ"ו
- ^ כדמפרש: רשעי זיתים וענבים, שהן לעולם בוסר שאין בישולן נגמר לעולם
- ^ מן טומאת אוכלין, דלא חזי לאכילה
- ^ כמה הן מבושלין ועדיין פריצין הן
- ^ שמכניסין בבית הבד מהן כדי שיעור טעינת הקורה בפעם אחת, ואין מוציאין אלא ארבעה קבין שמן
- ^ בתפוחה אחת שקורין 'שק' ויש מקום שבתי בד שלהן גדולין ומכניסין שלשת כורים יחד ויש מקום שאין מכניסין אלא כור זיתים בטעינת קורה, וישער רבי אלעזר בקטנים, ורבי ינאי בגדולים; וסאתים הוי תלתא זימני ארבעה קבין [סאה=ששה קבין]
- ^ זב וטהור לאילן
- ^ או לסוֹכה: ענף אילן
- ^ הטהור, שכיון שהאילן או הסוכה כחה רע - נכפפת תחתיהן, וכבד העליון על התחתון ונשען עליו מכחו של עליון; ובין זב שנשען על הטהור, ובין טהור שנשען על הזב - טמא
- ^ ברחבו
- ^ הקב
- ^ שנטמנת באחיזתה: שהאוחז בה טומנה בכף ידו
- ^ שדה שנחרש בה קבר; חשו לעצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל
- ^ והיו שם אבנים שאינן תקועות וקבועות בארץ, והן נסטות מחמת העובר עליהן, ועצם כשעורה ניסט מכחו
- ^ או רכב מי שרוצה לאכול טהרות
- ^ והוליכוהו עליהן
- ^ הרוכב; לא מיבעיא נרכב דטמא, דבלאו היסט אבנים נמי טמא המהלך בבית הפרס; אלא אף הרוכב טמא: דכיון דכח התחתון רע - מחמת משא העליון ניסטוֹ, והרי כאילו מסיטו הוא: וכח התחתון אינו מועיל להצילו אלא אם כן כחו יפה, אבל אם היה כחו יפה - לא חשיב משא העליון, ואינו כמסיטו
- ^ זו לזו
- ^ הוי שיעור משוי
- ^ שאין כובדן מונע מלהתכוין לבו
- ^ מתמעכות תחת המשא
- ^ שהוא קל או שאינו מוטל עליהן
- ^ הוי רציצה
- ^ אצל תפילין של יד
- ^ שכורכין בה תפילין בלילה
- ^ לשם משאוי
- ^ בשעה שתפילין במקומן מונחין
- ^ יהא במשאוי ויהא אסור להניחו על הראש אליבא דרבי שילא
- ^ רביע ליטרא, דבר מועט הוא
- ^ זרע
- ^ לבית קרקע כור: והוא אלף וחמש מאות אמה אורך של חמישים אמה רוחב; דחצר המשכן הוי סאתים, והוא מאה על חמשים; וכור - שלושים סאין; ובין מרובע ובין ארוך וקצר - לפי חשבון זה שיעורו
- ^ לאו דרבי אמי פליג אדרבי יוחנן רביה, אלא שהעולם מתקלקל והולך
- ^ ודיו לבית כור בארבע סאין
- ^ ובשני דרבי אמי כבר הוכחשה, וצריכה שמונה סאין
- ^ בשדה, וכיסו את הלקט של עניים המפוזר בשדה, ואין ידוע כמה לקט היה שם למטה מן העומרים
- ^ שמין אותו בית דין: הולכין עליה ושמין
- ^ שדה זו
- ^ בכל שנה
- ^ אין הדבר צריך אומד, כבר קצוב 'כדי נפילה' ועומד:
- ^ = לקט הקצוב, ולקמן מפרש להו
- ^ לשדה שזרעו בה כור
- ^ או לשדה שלוקט בה כור תבואה
- ^ ואם תמצא לומר לכור זרע -
- ^ יש מקום שזורעין את התבואה ביד, ויש מקום שנותנין הזרע בעגלה מנוקבת ומוליכין השוורים את העגלה על המחרישה והזרע הוא נופל והולך, והרבה זרע צריך למפולת שוורים יותר ממפולת יד; וקא מיבעיא לן: לשדה של זרע כור למפולת יד שלה שיערנו בלקט שלה ארבעת קבין, או לכור זרע למפולת שוורים
- ^ מפרש בגמרא
- ^ והא ליתא אלא בחכרנותא, דאי בקבלנותא - מאי 'מנכה' איכא? מה שימצאו יחלוקו
- ^ דאמר לו "מזלך גרם"
- ^ אפילו היא מכת מדינה
- ^ שעל המעות לא נגזרה גזירה; הלכך לא עליה היתה פורענות זו
- ^ רוב הבקעה שזו בתוכה
- ^ שורות המענה
- ^ - ולא יותר - משדות שהן סביבותיה
- ^ ואותו תלם
- ^ כל סביבות שדה זו
- ^ כל סביבותיה שלא נשדף, וארבע שדות שסביבותיה נשדפו, וגם זו נשדפה
- ^ מי אמרינן: דכיון דנשתייר תלם אחד על פני כולה שלא לקתה - אין זו מכת מדינה, אלא מזלו? או דלמא האי שיורא - לאו כלום היא
- ^ שדה בוּר הפסיק בין השדופות לזו
- ^ אם היו ארבע שדות שהן סביבותיה בוּרות, ושאר שדות סביב סביב [חיצונית לארבעת השדות המקיפות את השדה עליו מדובר] נשדפו: מי אמרינן ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו? או דילמא אמר ליה "אם היו זרועות - אף הם נשדפו"
- ^ היו אותן שסביבותיה זרועות שחת למאכל בהמה, ולא נשדפו, והן הפסיקו בין השדופות לזו