ביאור:בבלי בבא מציעא דף נה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
באמצע הקדש ליתא [1]!
אמר ליה: לפי שאינה בסוף הקדש [2].
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: באמצע הקדש מיהא איתא, ולוסיף נמי חומש?
אמר ליה: הרי הוא כסוף הקדש: מה סוף הקדש [3] אינו מוסיף חומש - אף אמצע הקדש אינו מוסיף חומש [4].
אמר ליה רב זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מאי חזית דמדמית ליה לסוף הקדש? נדמייה לתחילת הקדש?
אמר ליה: מסתברא לסוף הקדש הוה לן לדמויי, שכן נתפס מנתפס!
אדרבה: לתחילת הקדש הוה ליה לדמויי, שכן דבר שיש אחריו קדושה מדבר שיש אחריו קדושה!?
[5] כדאמר רבא [6] (ויקרא ו ה) 'העולה' - עולה ראשונה [7] הכי נמי: 'הטמאה' [(ויקרא כז כז) ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך] - טמאה ראשונה.
תניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי: "פרה זו תחת פרה של הקדש", "טלית זו תחת טלית של הקדש" - הקדשו פדוי [8], ויד הקדש על העליונה [9]; "פרה זו בחמש סלעים תחת פרה של הקדש", "טלית זו בחמש סלעים תחת טלית של הקדש" - הקדשו פדוי [10].
על הקדש ראשון - מוסיף חומש, על הקדש שני [11] - אין מוסיף חומש.
משנה:
האונאה ארבעה כסף [12], והטענה שתי כסף [13] וההודאה שוה פרוטה.
חמש פרוטות הן: ההודאה שוה פרוטה [14], והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז [15], והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו [16] יוליכנו אחריו אפילו למדי [17].
גמרא:
תנינא חדא זימנא: 'האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח'!?
'הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה' אצטריכא ליה.
הא נמי תנינא: 'שבועת הדיינין: הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה'!?
סיפא אצטריכא ליה, דקתני 'חמש פרוטות הן'.
חמש פרוטות הן וכו':
וליתני נמי 'האונאה פרוטה' [18]?
אמר רב כהנא: זאת אומרת: אין אונאה לפרוטות [19].
ולוי אמר: יש אונאה לפרוטות; וכן תני לוי במתניתיה: 'חמש פרוטות הן: האונאה פרוטה, וההודאה פרוטה, וקידושי אשה בפרוטה, וגזל בפרוטה [20], וישיבת הדיינין בפרוטה [21].
ותנא דידן - מאי טעמא לא קתני 'ישיבת הדיינין'?
תנא ליה: 'גזל' [22]
ומי לא תני גזל? וקתני 'אבידה'!?
הנך אצטריכא ליה: 1</ref> גזל: הגוזל מחבירו שוה פרוטה, ונשבע לו - יוליכנו אחריו ואפילו למדי [23]; 2</ref> אבידה: המוצא אבידה שוה פרוטה חייב להכריז, ואף על גב דזל [24].
ולוי - מאי טעמא לא תני 'אבידה בפרוטה'?
תנא ליה 'גזל'.
ומי לא קתני 'גזל', וקתני 'ישיבת הדיינין'?
'ישיבת הדיינין' אצטריכא ליה, לאפוקי מדרב קטינא, דאמר רב קטינא: בית דין נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה.
ולוי – מאי טעמא לא קתני 'הקדש'?
בחולין קמיירי, בקדשים לא קמיירי.
אלא תנא דידן, דקא מיירי בקדשים - נתני 'מעשר בפרוטה' [25]?
כמאן דאמר 'אין בחומשו פרוטה'.
וליתני 'חומש מעשר בפרוטה'?
בקרנא קא מיירי, בחומש לא קא מיירי.
גופא אמר רב קטינא: בית דין נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה.
מתיב רבא: (ויקרא ה טז) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם [ואת חמישיתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו] -
לרבות פחות משוה פרוטה להישבון [26].
לקדש – אִין, אבל להדיוט – לא!
אלא אי אתמר - הכי אתמר: אמר רב קטינא: אם הוזקקו בית דין לשוה פרוטה [27] - גומרין אפילו לפחות משוה פרוטה [28]: תחילת הדין בָעינן פרוטה, גמר דין לא בעינן פרוטה.
משנה:
חמשה חומשין הן, אלו הן: האוכל תרומה [29], ותרומת מעשר [30], ותרומת מעשר של דמאי [31], והחלה, והבכורים - מוסיף חומש [32];
והפודה נטע רבעי [33] ומעשר שני שלו - מוסיף חומש [34];
הפודה את הקדשו [35] - מוסיף חומש;
הנהנה [36] שוה פרוטה מן ההקדש - מוסיף חומש [37];
והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו - מוסיף חומש.
גמרא:
אמר רבא: קשיא ליה לרבי אלעזר [38]: 'תרומת מעשר של דמאי' - וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה [39]? [40]
אמר רב נחמן אמר שמואל: הא מני? רבי מאיר היא, דאמר 'עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה', דתניא: 'המביא גט ממדינת הים [41]: נתנו לה ולא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם" – [42] יוציא, והולד ממזר - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין הולד ממזר; כיצד יעשה? יטלנו ממנה, ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם".' ולרבי מאיר - משום דלא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם" - יוציא והולד ממזר?
אִין, רבי מאיר לטעמיה, דאמר רב המנונא משמיה דעולא: אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - יוציא והולד ממזר.
מתיב רב ששת: [43] מחללין אותו כסף על כסף נחושת על נחושת כסף על נחושת ונחושת על הפירות [44], ויחזור ויפדה את הפירות [45] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: יעלו פירות ויאכלו בירושלים [46]; - [47] ומי מחללינן כסף על נחושת [48]? והא תנן 'סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו [49] - מביא בסלע מעות [50], ואומר: "כל מקום שישנה סלע של מעשר שני מחוללת על מעות הללו" [51] ובורר את היפה שבהן ומחללו עליה [52],
הערות
עריכה- ^ נהי דבסוף הקדש לא משכחת לה, משום דלאו למזבח חזיא, ולא לשקעה בבנין, מיהו בהקדש שני משכחת לה: שמתפיסה תחת אחר, וחוזר ופודה אותה
- ^ ומשום הכי אימעיט אמצע הקדש מינה, כדמפרש ואזיל: (סוף הקדש, אמצע הקדש -) מדמינן לסוף הקדש
- ^ נפקא לן מינה דממעט מחומש
- ^ וסוף הקדש - ודאי בלא מיעוטא דקרא נמי לא שייך ביה חומש, דהא לא פריק ליה מיהו - אהני מיעוטא דקרא לדמויי ליה אמצע הקדש; דבלאו מיעוטא - לא מצית למיגמר אמצע הקדש מסוף הקדש, דהתם - משום דלא שייכא ביה חומש הוא
- ^ כלומר: בהדיא אימעיט אמצע הקדש מינה
- ^ בסדר יומא (דף לד.)
- ^ דכתיב גבי סדר המערכה (ויקרא ו ה) 'ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה' ה' יתירה דריש: שתהא היא ראשונה: שלא יהא הקטר קודם לתמיד של שחר
- ^ אף על פי שלא שם דמים קצובין, דקיימא לן: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל, ושרי לאיתהנויי מיניה
- ^ ומיהו יד הקדש על העליונה: שאם דמים הללו יתירים על דמי ההקדש - קנה הקדש, ואם הקדש יתר עליהם - ישלים על כרחו
- ^ אף על פי שאינו שוה; ולא תימא 'הואיל ושם לה דמים ואינה שוה כמה שאמר - אין דבריו כלום', אלא: הקדש פדוי והוא ישלים
- ^ אם חזר ופדה את זה
- ^ למקח סלע, וכדאמרן, דהוה ליה שתות
- ^ שאין שבועת הדיינין על הטענה פחותה משתי מעות כסף: שיטענו "שוה שתי כסף יש לי בידך" וזה יודה לו מהם שוה פרוטה, ויכפור השאר, או יודה הכל ויכפור פרוטה
- ^ כדפרשינן: להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה
- ^ אבל בציר מהכי – לא, כדאמרן (לעיל דף כז.) מ'אשר תאבד ממנו': פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה
- ^ אם הודה שנשבע לשקר
- ^ דלא הויא ליה כפרה עד שיחזירנו לידו ממש, ולא לשלוחו, כדכתיב (במדבר ה) 'ונתן לאשר אשם לו'
- ^ כגון אם היה המקח בשש פרוטות
- ^ בפחות מאיסר, שהוא מטבע של כסף
- ^ לחייבו קרבן שבועה אם נשבע לשקר, ולהוליכו אחריו
- ^ למי שיש לו עדים או שחייב מודה ודוחהו מלשלם - יֵשבו הדיינין ויכופו אותו
- ^ מכיון דתנא 'גזל בפרוטה' שמע מינה: ממונא הוא, וכפינן
- ^ לאשמועינן דיוליכנו אחריו
- ^ בין מציאה להכרזה
- ^ דבציר מהכי לא תפיס פדיונו
- ^ 'ואת' דריש, דכל 'את'ין ו'גמ'ין - ריבויין
- ^ בין תובע לנתבע
- ^ אם חזר השני ותבעו פחות משוה פרוטה קודם שעמדו בית דין משם - נזקקין לו
- ^ בשוגג תרומה גדולה
- ^ מעשר מן המעשר
- ^ שהלוקח מעם הארץ צריך להפריש מספק; אבל תרומה גדולה של דמאי – ליכא, דלא חייבוהו חכמים להפריש, כדאמרינן בסוטה (דף מח.): 'לפי ששלח בכל גבול ארץ ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד' - אלמא זהירין היו בה
- ^ דכל הני איקרו 'תרומה': בתרומת מעשר כתיב (במדבר יח) 'והרמותם ממנו תרומת ה’’; בחלה כתיב (שם טו) 'חלה תרימו תרומה'; בבכורים כתיב (דברים יב) 'ותרומת ידך', ואמר מר: אלו בכורים (מכות דף יז.) וכל הני - חד נינהו, דמשֵם אחד הן באין
- ^ מוסיף חומש בפדיונו; דפדיון נטע רבעי – 'קדש'-'קדש' גמר ממעשר, בפרק שני דקדושין (דף נד:): גבי נטע רבעי כתיב 'קדש הלולים' וגבי מעשר כתיב 'כל מעשר הארץ מזרע הארץ וגו' והני תרי נמי - חד חשיב להו, דמחד קרא נפקי, דחומש בנטע רבעי - לא כתיב, אלא ממעשר יליף
- ^ 'שלו' דוקא נקט: שאם חילל של אחרים - אין מוסיף חומש: 'איש ממעשרו' כתיב (ויקרא כז)
- ^ ולא של אחרים: 'המקדיש' כתיב
- ^ בשוגג
- ^ דחייב קרבן מעילה וחומש
- ^ משנתינו היתה קשה לרבי אלעזר בן פדת
- ^ להוסיף על תרומת מעשר של דמאי חומש
- ^ שאין הפרשתו אלא מדבריהם.
- ^ לאשה שעשאו בעלה שליח להוליכו לגרש - הצריכוהו לומר 'בפני נכתב ונחתם'; והתם מפרש: לפי שאין בקיאין לשמה, ואין עדים מצויין לקיימו
- ^ מי שנשאה על ידי גט זה
- ^ גבי מעשר שני של דמאי קתני לה:
- ^ ואפילו חוץ לירושלים
- ^ ויעלה הכסף לירושלים דכתיב (דברים יד) 'וצרת הכסף'
- ^ ולא הזקיקוהו לכך לחזור ולחללן, ואם רוצה - מעלה הפירות עצמן, דהקילו בו
- ^ מסקנא דתיובתא דאותיב רב ששת היא:
- ^ והכי קאמר: שמענו לרבי מאיר דמיקל בפדיון דמאי, לחללו כסף על כסף, כסף על נחושת; ובמעשר ודאי מי מחללינן כי האי גוונא? אפילו כסף על נחושת - דדמי לפדיון
- ^ ורוצה ליהנות בשל חולין
- ^ נחושת מביא בדמי סלע
- ^ נמצאו שתיהן חולין, והמעות מעשר
- ^ ומחלל עליה המעות הללו, ותהא היא מעשר, והמעות והסלע השני - חולין כבראשונה