ביאור:בבלי בבא מציעא דף עז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

☜ טבלת סיכום ☞

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

פסידא דפועלים ^[1]; לא סיירא לארעיה מאורתא - פסידא דבעל הבית ^[2], ויהיב להו כפועל בטל.

ואמר רבא: האי מאן דאוגיר אגורי [ששכר שכירי יום] לדוולא ^[3] ואתא מטרא ^[4] - פסידא דפועלים; אתא נהרא ^[5] - פסידא דבעל הבית ^[6], ויהיב להו כפועל בטל.

בבא מציעא דף עז ע"א, ותוספות ד"ה ואתא:

לא סיירא לארעא סיירא לארעא מאורתא המקרה פסידא לבעל הבית פסידא לפועלים מצאו כשהיא לחה פסידא לבעל הבית פסידא לפועלים באו לדלות וירד מטר ^[7] פסידא לפועלים פסידא לפועלים באו לדלות וירד מטר ^[8] פסידא לפועלים פסידא לפועלים באו לדלות וירד מטר ביממא¹ פסידא לבעל הבית פסידא לבעל הבית³ באו לדלות ואתא נהרא²

¹ מקרה זה נלמד מתוספות ד"ה ואתא

² מיירי בנהר הרגיל להשקות שדהו, שאז בעל הבית ידע – והפועלים לא ידעו

³ אם לא שכבר בא הנהר מהלילה ולא הרגישו הפועלים שהשדה לחה , דאז הפועלים אחראים, ופסידא שליהם; וכן יש לדייק מהתירוץ הראשון של התוספות שהעמידו דינא דאתא מיטרא פסידא דפועלים במקרה של בסיירא ארעא, ואם כן על כרחך דהסיפא – דאתא נהרא – מיירי באותו מקרה.

ואמר רבא: האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא, ופסק נהרא ^[9] בפלגא דיומא: אי לא עביד דפסיק - פסידא דפועלים; עביד דפסיק: אי בני מתא - פסידא דפועלים; לאו בני מתא - פסידא דבעל הבית.

ואמר רבא: האי מאן דאגר אגורי לעבידתא, ושלים עבידתא בפלגא דיומא: אי אית ליה עבידתא דניחא מינה - יהיב להו; אי נמי דכותה - מפקד להו; דקשה מינה - לא מפקד להו; ונותן להם שכרן מֻשלם.

אמאי? וליתיב להו כפועל בטל!?

כי קאמר רבא באכלושי דמחוזא ^[10] דאי לא עבדי - חלשי ^[11].

אמר מר 'שמין להם את מה שעשו; כיצד? היה יפה ששה דינרים נותן להם סלע' קא סברי רבנן יד פועל על העליונה ^[12].

או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים:

פשיטא ^[13]!?

לא; צריכא דאייקר עבידתא ^[14], ואימרו ^[15] פועלים, ואזל בעל הבית ופייסינהו ^[16]; מהו דתימא ^[17] מצו אמרי ליה "כי מפייסינן אדעתא דטפת לן אאגרא" - קא משמע לן דאמר להו "אדעתא דטרחנא לכו באכילה ושתיה".

סלע נותן להם סלע:

פשיטא ^[18]!? לא, צריכא דזל עבידתא מעיקרא ^[19], ואגרינהו בטפי זוזא ^[20], ולסוף אייקר עבידתא וקם בטפי זוזא ^[21]; מהו דתימא ^[22] אמרי ליה "טפי זוזא אמרת לן, טפי זוזא הב לן" - קא משמע לן דאמר להו "כי אמרי לכו טפי זוזא - דלא הוה קים לכו ^[23], השתא קים לכו ^[24]".

רבי דוסא אומר: שמין להן את מה שעתיד להיעשות: היה יפה ששה דינרים נותן להם שקל:

קסבר יד פועל על התחתונה.

או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים:

פשיטא!?

לא, צריכא דזל עבידתא, ואימר בעל הבית ואזול פועלים ופייסוהו; מהו דתימא ^[25] מצי אמר להו "אדעתא דבצריתו לי מאגריי" - קא משמע לן דאמרי ליה "אדעתא דעבידנן לך עבידתא שפירתא".

סלע ^[26] - נותן להם ^[27] סלע:

פשיטא!?

אמר רב הונא בריה דרב נתן: לא; צריכא דאוזילו אינהו גביה זוזא מעיקרא, ולסוף ^[28] זל עבידתא ^[29]; מהו דתימא ^[30] "בציר זוזא אמריתו לי, בציר זוזא יהבינא לכו ^[31]" - קא משמע לן דאמרי ליה "כי אמרנא לך בבציר זוזא - דלא הוה קים לך ^[32]; השתא קים לך ^[33]"!

אמר רב: הלכה כרבי דוסא.

ומי אמר רב הכי? והאמר רב 'פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום'! וכי תימא: שאני ליה לרבי דוסא בין שכירות ^[34] לקבלנות ^[35] - ומי שאני ליה? והתניא: 'השוכר את הפועל, ולחצי היום שמע שמת לו מת, או שאחזתו חמה: אם שכיר הוא

עמוד ב

נותן לו שכרו ^[36] אם קבלן הוא נותן לו קבלנותו' מני? אילימא רבנן - מאי איריא 'שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה' – דאניס? כי לא אניס נמי: הא אמרו רבנן 'יד פועל על העליונה'!? אלא - לאו רבי דוסא היא, ושמע מינה ^[37] לא שאני ליה לרבי דוסא בין שכירות לקבלנות!?

אמר רב נחמן בר יצחק: ^[38] בדבר האבוד ^[39], ודברי הכל ^[40].

דף עז סע"א וע"ב:

שכיר וקבלן החוזרים: האם ידם על התחתונה ^[41]

קבלן שכיר בעל הדעה כן לא רב ^[42] לא לא רבנן כן כן רבי דוסא ^[43] כן כן בדבר האבוד

⁴ ובאנוסים לעולם אין ידם על התחתונה

תנן: 'כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה' בשלמא 'כל המשנה ידו על התחתונה' - דסתם לן תנא כרבי יהודה ^[44]; אלא 'כל החוזר בו ידו על התחתונה' - לאתויי מאי? לאו לאתויי פועל ^[45], וכרבי דוסא?

אלא רבי דוסא תרתי קאמר [גם שכיר וגם קבלן], ורב סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא [יד שכיר על העליונה, יד קבלן על התחתונה].

איבעית אימא ^[46]: כל החוזר בו ידו על התחתונה, לכדתניא: 'כל החוזר בו' – כיצד? הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז, ונתן לו מעות מהן מאתים זוז: בזמן שהמוכר חוזר בו - יד לוקח על העליונה: רצה אומר לו "תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי".

מהיכן מגביהו ^[47]?

מן העידית ^[48].

ובזמן שלוקח חוזר בו - יד מוכר על העליונה: רצה אומר לו "הילך מעותיך", רצה אומר "הילך קרקע כנגד מעותיך".

מהיכן מגביהו?

מן הזיבורית.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מלמדין אותן ^[49] שלא יחזרו ^[50]; כיצד? כותב לו: 'אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז, והריני נושה בו שמונה מאות זוז' ^[51] – קנה, ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים.

אמר מר: 'מהיכן מגביהו? מן העידית' קא סלקא דעתך מעידית דנכסיו ^[52] - ולא יהא אלא בעל חוב ^[53], ותנן: בעל חוב דינו בבינונית?! ועוד: הא ארעא דיהיב זוזי [וממנו נלמד על השאר]?

אמר רב נחמן בר יצחק: מעידית שבה ומזיבורית שבה.

רב אחא בריה דרב איקא אמר: אפילו תימא מעידית דנכסיו: סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי אוזולי מוזיל ומזבין נכסיו ^[54] והוה ליה כניזק ^[55], ותנן 'הניזקין שמין להן בעידית ^[56]'.

רשב"ג אומר: מלמדין אותן שלא יחזרו; כיצד? כותב לו 'אני פלוני בן פלוני כו' [מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז, והריני נושה בו שמונה מאות זוז' – קנה, ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים]:

טעמא - דכתב ליה הכי ^[57]; הא לא כתב הכי - לא קני? והתניא: 'הנותן ערבון לחבירו, ואמר לו "אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך" והלה אומר "אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך" - נתקיימו התנאין, דברי רבי יוסי.

רבי יוסי לטעמיה, דאמר: אסמכתא קניא.

רבי יהודה אומר: דיו שיקנה כנגד ערבונו.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים ^[58]? בזמן ^[59] שאמר לו "ערבוני יקון ^[60]" ^[61]; אבל מכר לו שדה באלף זוז, ונתן לו מהם חמש מאות זוז ^[62] – קנה ^[63], ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים!'! [מספיק שאמר לו ואפילו לא כתב לו!]?

לא קשיא: הא ^[64] דקא עייל ^[65] ונפיק אזוזי ^[66], הא דלא קא עייל ונפיק אזוזי, דאמר רבא: האי מאן דזבין מידי לחבריה, וקא עייל ונפיק אזוזי - לא קני; לא קא עייל ונפיק אזוזי – קני.

ואמר רבא: האי מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה, ופרעיה זוזא זוזא - פרעון הוי, אלא דאית ליה תרעומת גביה, דאמר ליה "אפסדתינהו מינאי".

ההוא גברא דזבין ליה חמרא ^[67] לחבריה, ופש ליה ^[68] חד זוזא, וקא עייל ונפיק ^[69] אזוזא ^[70]; יתיב רב אשי וקא מעיין בה: כי האי גוונא ^[71] - מאי? קני או לא קני?

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: זוזא כזוזי דמי ולא קני.

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: והא אמרינן משמיה דרבא 'קני'?

אמר ליה: תתרגם שמעתיך במוכר שדהו

הערות

^ גשמים שירדו - הפסד פועלים הוא: דלא יהיב להו מידי, דאמר להו "מזלייכו גרם"
^ דאמרי ליה "מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן"?
^ להשקות שדות
^ והשקה אותה ואינה צריכה לדוולא
^ גדל הנהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא
^ דפועלים אינן יודעין במנהג שדהו: שיהא נהר עולה להשקותו, אך הוא היה יודע
^ תירוץ א בתוספות
^ תירוץ ב בתוספות
^ שממנו משקין
^ במחוזא - שהוא עירו של רבא - היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד
^ וכשיושבין בטלים קשה להן
^ ואפילו הוא חוזר בו, כדכתיב (ויקרא כה) 'כי עבדי הם' - ולא עבדים לעבדים; ומהכא יליף לה בפרק קמא דקדושין (דף כב:)
^ דכי גמרי שני סלעים הוא דשקלי
^ הוקרו פועלים
^ לשון 'הָפרַש ונזור אחור' ומתרחק מן הדבר; ובלשון המקרא דומה לו 'כעת במרום תמריא' (איוב לט)
^ הרבה תחנונים
^ כיון דיד פועל על העליונה
^ דאם סלע יפה מה שעשו נותן להם סלע - אלא מה יתן
^ כששכרן היו פועלין בזול
^ ואלו לא רצו להשתכר כשאר פועלים, והוסיף להם זוז; כשפסק להן סלע על חציה - לא היה ראוי אלא לסלע חסר דינר
^ ששאר פועלים יטלו עליו סלע
^ הואיל ולרבנן יד פועל על העליונה
^ לא הייתם יודעים שתהיו ראויין ליטול סלע, ואני בכך היה אפשי לשכור, וראיתי בדעתכם שלא תתרצו בפחות מסלע ואמרתי להוסיף זוז על שכר פעולה כדי ליטול סלע להשלים רצונכם
^ שהכל נוטלין סלע, כרצונכם; על זאת לא התניתי להוסיף
^ הואיל ואמר רבי דוסא 'יד פועל על התחתונה' טעמיה משום דתפיס בעל הבית הוא, והשתא כי פייסוהו פועלין
^ ואם העתיד להעשות יכול הוא לגמרו בשכירות סלע
^ במה שעשו
^ השתא
^ לכך יגמור בסלע; אבל בשעת התנאי היה חציה ראוי ליותר מסלע, והן, כשפסקו על כולה שני סלעים - דחוקים היו ואוזילו גביה
^ הואיל ולרבי דוסא יד פועל על התחתונה
^ גירסת רש"י: בציר זוזא אמריתו לי - בציר זוזא שקולו; והרי הכל עושים חציה בסלע - טלו אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז
^ אדעתא דלא קים לך לעשות בסלע, וראינוך שאי אפשר להוסיף - נתרצינו אנו לסלע, דהוא פחות מכדי שכר פעולה
^ אי אפשינו בפחות מיכן, שהרי בסלע נתרצית
^ שכיר יום
^ דגבי שכירות איתא להאי טעמא: ד'עבדי הם', ולא עבדים לעבדים; אבל בקבלנות - אין זה עבד אלא לעצמו; ורבי דוסא - בקבלנות מיירי, כדקתני 'קיבלו קמה לקצור', ודרב - בשכיר יום
^ הואיל ואנוס הוא, אין לקנסו ולעשות ידו על התחתונה, ונותן לו חצי דמי שכרו
^ מדנקט אונס בתרוייהו, הא לא אניסי – לא, ואפילו שכירות נמי:
^ לעולם שאני ליה, ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה; והא דנקט אונס בשכיר - אפילו רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס - לא הדר, כל שכן רבי דוסא; והא מתניתין -
^ עסקינן
^ אין הפועל יכול לחזור בו
^ כשאינם אנוסים⁴
^ רבי דוסא לתירוץ השני
^ לתירוץ הראשון
^ פלוגתייהו בפרק 'הגוזל עצים' (בבא קמא ק:) לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו', ולקמן בפירקין (דף עח:) מייתי לה
^ שכיר יום, דרישא דמתניתין תנא 'אומנין' דמשמע קבלנות, ותנא בהן 'ידו על התחתונה', הדר תנא 'כל החוזר' לאתויי פועל
^ לאו לאתויי פועל דרחמנא אקיל גביה, אלא לאתויי הך חזרה
^ מגבה לו חובו
^ ולקמן מפרש טעמא
^ לכל הלוקח ואין לו מעות כולן, אלא מקצתן - לעשות ביניהם תחלה דבר קיום
^ שלא יוכלו לחזור
^ דכיון שעשאם עליו מלוה הוה כאילו נטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף
^ דשאר נכסיו: שאם יש לו קרקע יפה מזו - יטול בה בשוה מאתים
^ לא יהא לוקח זה דינו קל, אלא אפילו הוא חמור כבעל חוב: שיש לחוש בו לנעילת דלת - אף הוא לא יפה כחו ליטול עידית אלא בינונית
^ סתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה כזו אין כל כך מעות מצויות לו אלא אם כן מכר מטלטלין ושדות קטנות, וצריך למכור בזול; וכי חוזר בו מוכר -
^ נמצא זה ניזק על ידו
^ לגבות מעידית נכסיו של מזיק, כדכתיב (שמות כב) 'מיטב שדהו... ישלם'
^ שזקפו עליו במלוה
^ שיכול לחזור בו ולא יטול זה אלא כנגד מעותיו
^ שנתנו לו בתורת ערבון, ולא בתורת תחלת פרעון:
^ יקנה הכל
^ והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך
^ נתנו לו בתורת תחלת פרעון - הוו להו השאר מלוה עליו
^ הקרקע כולו
^ האי דקתני דאי לא זקפו עליו במלוה – חוזר
^ מוכר
^ ומחזר אחר הלוקח ליתן לו מעותיו, גלי דעתיה דזוזי אנסוהו למכור, וכיון דלא יהיב ליה זוזי בשעת דחקו - אדעתא דהכי לא זבין ליה
^ חמור [ולא יין, כי אם יין – אפשר לתת לו כנגד המעות, אבל חמור לא ניתן לחלוקה]
^ גבי לוקח
^ מוכר
^ אההוא זוזא
^ משום חד זוזא מי אמרינן דמצי למיהדר

[1] גשמים שירדו - הפסד פועלים הוא: דלא יהיב להו מידי, דאמר להו "מזלייכו גרם"

[2] דאמרי ליה "מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן"?

[3] להשקות שדות

[4] והשקה אותה ואינה צריכה לדוולא

[5] גדל הנהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא

[6] דפועלים אינן יודעין במנהג שדהו: שיהא נהר עולה להשקותו, אך הוא היה יודע

[7] תירוץ א בתוספות

[8] תירוץ ב בתוספות

[9] שממנו משקין

[10] במחוזא - שהוא עירו של רבא - היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד

[11] וכשיושבין בטלים קשה להן

[12] ואפילו הוא חוזר בו, כדכתיב (ויקרא כה) 'כי עבדי הם' - ולא עבדים לעבדים; ומהכא יליף לה בפרק קמא דקדושין (דף כב:)

[13] דכי גמרי שני סלעים הוא דשקלי

[14] הוקרו פועלים

[15] לשון 'הָפרַש ונזור אחור' ומתרחק מן הדבר; ובלשון המקרא דומה לו 'כעת במרום תמריא' (איוב לט)

[16] הרבה תחנונים

[17] כיון דיד פועל על העליונה

[18] דאם סלע יפה מה שעשו נותן להם סלע - אלא מה יתן

[19] כששכרן היו פועלין בזול

[20] ואלו לא רצו להשתכר כשאר פועלים, והוסיף להם זוז; כשפסק להן סלע על חציה - לא היה ראוי אלא לסלע חסר דינר

[21] ששאר פועלים יטלו עליו סלע

[22] הואיל ולרבנן יד פועל על העליונה

[23] לא הייתם יודעים שתהיו ראויין ליטול סלע, ואני בכך היה אפשי לשכור, וראיתי בדעתכם שלא תתרצו בפחות מסלע ואמרתי להוסיף זוז על שכר פעולה כדי ליטול סלע להשלים רצונכם

[24] שהכל נוטלין סלע, כרצונכם; על זאת לא התניתי להוסיף

[25] הואיל ואמר רבי דוסא 'יד פועל על התחתונה' טעמיה משום דתפיס בעל הבית הוא, והשתא כי פייסוהו פועלין

[26] ואם העתיד להעשות יכול הוא לגמרו בשכירות סלע

[27] במה שעשו

[28] השתא

[29] לכך יגמור בסלע; אבל בשעת התנאי היה חציה ראוי ליותר מסלע, והן, כשפסקו על כולה שני סלעים - דחוקים היו ואוזילו גביה

[30] הואיל ולרבי דוסא יד פועל על התחתונה

[31] גירסת רש"י: בציר זוזא אמריתו לי - בציר זוזא שקולו; והרי הכל עושים חציה בסלע - טלו אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז

[32] אדעתא דלא קים לך לעשות בסלע, וראינוך שאי אפשר להוסיף - נתרצינו אנו לסלע, דהוא פחות מכדי שכר פעולה

[33] אי אפשינו בפחות מיכן, שהרי בסלע נתרצית

[34] שכיר יום

[35] דגבי שכירות איתא להאי טעמא: ד'עבדי הם', ולא עבדים לעבדים; אבל בקבלנות - אין זה עבד אלא לעצמו; ורבי דוסא - בקבלנות מיירי, כדקתני 'קיבלו קמה לקצור', ודרב - בשכיר יום

[36] הואיל ואנוס הוא, אין לקנסו ולעשות ידו על התחתונה, ונותן לו חצי דמי שכרו

[37] מדנקט אונס בתרוייהו, הא לא אניסי – לא, ואפילו שכירות נמי:

[38] לעולם שאני ליה, ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה; והא דנקט אונס בשכיר - אפילו רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס - לא הדר, כל שכן רבי דוסא; והא מתניתין -

[39] עסקינן

[40] אין הפועל יכול לחזור בו

[41] כשאינם אנוסים⁴

[42] רבי דוסא לתירוץ השני

[43] לתירוץ הראשון

[44] פלוגתייהו בפרק 'הגוזל עצים' (בבא קמא ק:) לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו', ולקמן בפירקין (דף עח:) מייתי לה

[45] שכיר יום, דרישא דמתניתין תנא 'אומנין' דמשמע קבלנות, ותנא בהן 'ידו על התחתונה', הדר תנא 'כל החוזר' לאתויי פועל

[46] לאו לאתויי פועל דרחמנא אקיל גביה, אלא לאתויי הך חזרה

[47] מגבה לו חובו

[48] ולקמן מפרש טעמא

[49] לכל הלוקח ואין לו מעות כולן, אלא מקצתן - לעשות ביניהם תחלה דבר קיום

[50] שלא יוכלו לחזור

[51] דכיון שעשאם עליו מלוה הוה כאילו נטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף

[52] דשאר נכסיו: שאם יש לו קרקע יפה מזו - יטול בה בשוה מאתים

[53] לא יהא לוקח זה דינו קל, אלא אפילו הוא חמור כבעל חוב: שיש לחוש בו לנעילת דלת - אף הוא לא יפה כחו ליטול עידית אלא בינונית

[54] סתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה כזו אין כל כך מעות מצויות לו אלא אם כן מכר מטלטלין ושדות קטנות, וצריך למכור בזול; וכי חוזר בו מוכר -

[55] נמצא זה ניזק על ידו

[56] לגבות מעידית נכסיו של מזיק, כדכתיב (שמות כב) 'מיטב שדהו... ישלם'

[57] שזקפו עליו במלוה

[58] שיכול לחזור בו ולא יטול זה אלא כנגד מעותיו

[59] שנתנו לו בתורת ערבון, ולא בתורת תחלת פרעון:

[60] יקנה הכל

[61] והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך

[62] נתנו לו בתורת תחלת פרעון - הוו להו השאר מלוה עליו

[63] הקרקע כולו

[64] האי דקתני דאי לא זקפו עליו במלוה – חוזר

[65] מוכר

[66] ומחזר אחר הלוקח ליתן לו מעותיו, גלי דעתיה דזוזי אנסוהו למכור, וכיון דלא יהיב ליה זוזי בשעת דחקו - אדעתא דהכי לא זבין ליה

[67] חמור [ולא יין, כי אם יין – אפשר לתת לו כנגד המעות, אבל חמור לא ניתן לחלוקה]

[68] גבי לוקח

[69] מוכר

[70] אההוא זוזא

[71] משום חד זוזא מי אמרינן דמצי למיהדר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]