ביאור:בבלי בבא מציעא דף עח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

מפני רעתה [1].

פשיטא בעי לזבוני במאה [2] ולא אשכח [3], וזבין במאתים [4] וקא עייל ונפיק אזוזי [5] - לא קני [6]; אלא אי בעי לזבוני במאה ולא אשכח [7], ואי טרח [8] הוה משכח [9], ולא טרח וזבין במאתים [10], וקא עייל ונפיק אזוזי – מאי? כמוכר שדהו מפני רעתה דמי [11]? או לא?

תיקו.

שכר את החמר ואת הקדר וכו' שוכר עליהן או מטען:

עד כמה שוכר עליהן?

אמר רב נחמן: עד כדי שכרן [12].

איתיביה רבא לרב נחמן: 'עד ארבעים וחמשים זוז'?

אמר ליה: כי תניא ההיא - באתה חבילה לידו [13].

משנה:

השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה; בבקעה והוליכו בהר [14] אפילו זו עשר מילין וזו עשר מילין [15] ומתה - חייב [16].

השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה: אם החליקה – פטור [17], ואם הוחמה – חייב [18];

להוליכה בבקעה והוליכה בהר: אם החליקה – חייב, ואם הוחמה - פטור; אם מחמת המעלה [19] – חייב [20].

השוכר את החמור והבריקה [21] או שנעשית אנגריא [22]: אומר לו [23] "הרי שלך לפניך [24]"; מתה או נשברה [25] - חייב [26]להעמיד [לו] חמור [27].

גמרא:

מאי שנא רישא, דלא קא מפליג, ומאי שנא סיפא דקא מפליג [28]?

אמרי דבי רבי ינאי: רישא - [29] שמתה מחמת אויר [30], דאמרינן [31] "אוירא דהר קטלה [32]", [33] ואמרינן "אוירא דבקעה קטלה [34]".

רבי יוסי בר חנינא אמר: כגון שמתה מחמת אובצנא [35].

רבה אמר: כגון שהכישה נחש.

רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הא - מני? רבי מאיר היא, דאמר: כל המעביר על דעת של בעל הבית


עמוד ב

נקרא גזלן [36].

הי 'רבי מאיר'?

אילימא רבי מאיר דצבע, דתנן (בבא קמא ק ב; קב,ב) הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו [37]; רבי יהודה אומר: אם השבח יתר על היציאה [38] - נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח.

ממאי? דלמא שאני התם, דקניא בשינוי מעשה [39]?

אלא הא רבי מאיר דמגבת פורים, דתניא: 'מגבת פורים [40] - לפורים [41]; מגבת העיר - לאותה העיר; ואין מדקדקין בדבר [42], אבל לוקחין את העגלים [43] [## לולא רש"י היה אפשר לחשוב שגובים עגלים לסעודת פורים, ולכן הגירסא היא 'העגלים’] ושוחטין ואוכלים אותן, והמותר [44] - [45]יפול לכיס של צדקה. רבי אליעזר אומר: מגבת פורים לפורים, ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב, שאמר משום רבי מאיר; ורבן שמעון בן גמליאל מיקל.'

דלמא התם נמי - דאדעתא דפורים הוא דיהיב ליה, אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה [46]!?

אלא הא רבי מאיר, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק - לא יקח בו טלית; טלית - לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית.'

ודלמא שאני התם, דאתו למיחשדיה [47]: דאמרי אינשי: "אמר פלניא זבנינא ליה לבושא לפלוני עניא, ולא זבן ליה [48]"!? אי נמי "זבנינא ליה גלימא ולא זבן ליה"!?

אם כן ליתני 'מפני החשד'; מאי 'מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית' - שמע מינה משום דשָני הוא, וכל המעביר על דעת של בעל הבית נקרא גזלן.

השוכר את החמור והבריקה:

מאי 'והבריקה'?

הכא תרגימו 'נהוריתא [49]';

רבא אמר 'אבזקת [50]'.

ההוא דאמר להו "אבזקת במילתא דמלכא [51]"! אמרו ליה: במאי? בטלי כסף [52] או בטלי דהב [53]?

איכא דאמרי: "בטלי כסף" אמר, וקטלוה [54].

איכא דאמרי: "בטלי דהב" אמר – ושבקוה.

או שנעשית אנגריא - אומר לו "הרי שלך לפניך":

אמר רב: לא שנו אלא באנגריא חוזרת, אבל אנגריא שאינה חוזרת [55] - חייב להעמיד לו חמור.

ושמואל אמר: בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת: אם בדרך הליכה ניטלה [56] - אומר לו "הרי שלך לפניך" [57], ואם לאו בדרך הליכתה ניטלה - חייב להעמיד לו חמור.

מיתיבי: 'השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה [58] - אומר לו "הרי שלך לפניך"; מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור'; בשלמא לרב לא קשיא [59]: כאן באנגריא חוזרת כאן באנגריא שאינה חוזרת, אלא לשמואל קשיא? וכי תימא: לשמואל נמי לא קשיא, כאן שבדרך הליכתה ניטלה כאן שלא בדרך הליכתה ניטלה - הא מדקתני סיפא 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הליכתה ניטלה, אומר לו "הרי שלך לפניך", ואם לאו חייב להעמיד לו חמור' - מכלל דלתנא קמא לא שאני ליה!?

אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי שמעון בן אלעזר דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר!

איבעית אימא: כולה רבי שמעון בן אלעזר היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'השוכר את החמור והבריקה או נשתטית, אומר לו "הרי שלך לפניך"; מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור; במה דברים אמורים? שלא בדרך הליכתה ניטלה, אבל ניטלה בדרך הליכתה - אומר לו "הרי שלך לפניך" -

הערות

עריכה
  1. ^ דאנן סהדי דבלאו אונסא דזוזי נמי הוה מזבין לה, והאי דעייל ונפיק אזוזי - ממהר הוא לגבות, שלא יחזור לוקח
  2. ^ היה צריך למאה זוזי ורצה למכור שדה קטנה במאה זוז
  3. ^ ולא מצא לה לוקחין
  4. ^ ומכר גדולה במאתים
  5. ^ וזה [הלוקח] עיכבם
  6. ^ דאנן סהדי דעל כורחו מכר המוֹתר, ויכול לומר "לכך הייתי מחזר אחר המעות: לקנות שדה קטנה תחתיה"
  7. ^ לא מצא לה לוקחין מיד
  8. ^ ואילו היה טורח טובא לחזור אחר הלוקחין
  9. ^ לוקחי שדה קטנה
  10. ^ הוקשה לו הטורח ומכר הגדולה במאתים
  11. ^ כיון דמשום טירחא דאהדורי אחר לוקח הוקלה עליו למכור אותה בלא דוחק מעות, שמע מינה לא חביבה היתה עליו
  12. ^ אם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קיבלו כלום - שוכר עליהן כל מה שהוא חייב להן יוסיף לאחרים ויגמרו
  13. ^ אם יש בידו משלהן הרבה, כדרך האומנים המקבלים עליהן מלאכה מביאים כלי אומנות לבית בעל הבית
  14. ^ בראש ההר
  15. ^ ואף על פי שהדרך חלק וישר
  16. ^ בגמרא מפרש מאי שנא רישא הכא דלא מפליג בין הוחלקה להוחמה ובסיפא מפליג: להוליכה בהר והוליכה בבקעה
  17. ^ שבהר היא ראויה להחליק יותר, שראש ההר חד ומשופע לצדדין
  18. ^ שהבקעה מעלה הבל, לפי שההרים סביבה ואין אויר שולט בה
  19. ^ בעלותה מרגל ההר לראשו
  20. ^ שהמעלה גרמה לה, והוא שינה להוליכה בהר
  21. ^ בגמרא מפרש
  22. ^ שנטלוה לעבודת המלך
  23. ^ משכיר לשוכר
  24. ^ טלנה כמו שהיא סמויה ותלך שאף מזלך גרם כמו מזלי וּטְרַח וישר אותה בדרכים; וגבי אנגריא נמי "המתן עד שתשוב, שאף מזלך גרם, ונפסיד שנינו"
  25. ^ שמפסיד כל שכרו
  26. ^ המשכיר למכור העור והנבילה לכלבים ולהוסיף מעות, ו
  27. ^ או ישכור לו אחר בדמי נבילה, שהרי חמור זה שיעבד לו, או יחזיר לו שכרו
  28. ^ בין הוחלקה להוחמה
  29. ^ לא הוחלקה ולא הוחמה
  30. ^ ומתה מעצמה; הואיל ושינה בה - יכול לומר לו
  31. ^ הואיל ושינה בה - יכול לומר לו
  32. ^ לא מתה זו אלא מחמת אויר: לא היתה לימודה ליגדל באויר הר, וקשה לה"
  33. ^ או
  34. ^ לא היתה לימודה באויר בקעה, וקשה לה
  35. ^ עייפות ויגיעה ממשאה: הוליכה בהר יכול לומר לו "עייפות המעלה שעלתה לראש ההר הועיל לה מתחילה, על כן עייפה לה לאחר זמן כשהלכה בדרך החלקה ויגעה תחת משאה, ומתה"; ואם שינה להוליכה בבקעה - אף על פי שלא ראינו אותה מזעת, ולא היום חם מאד לומר הוחמה, יש לומר: "אם הלכה בהר היה האויר שולט שם ונותן בה כח, ולא תיגע תחת משאה; בבקעה לא שליט בה אויר והיא היתה חסירת כח ויגעה לה"
  36. ^ וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה; וסיפא - רבנן
  37. ^ בדמים שצמר לבן נמכר בשוק, דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה
  38. ^ דמי עצים וסממנין, ולא שכר שלם
  39. ^ ששינהו מכמות שהיה; ואיכא למאן דאמר 'שינוי קונה' ב'הגוזל' קמא (בבא קמא ק:), אבל גבי החמור - לא נשתנה החמור
  40. ^ מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים
  41. ^ כולה יתנוה לעניים דפורים
  42. ^ לומר: דיים בפחות, והמותר יפול לכיס של צדקה
  43. ^ לרוב, בכל המעות
  44. ^ שלא יספיקו לאכול בפורים
  45. ^ ימכור ו
  46. ^ וכיון דלאו אדעתא דהכי יהיב - נמצא מעות בחזקת בעלים, חוץ מן היוצאין בסעודת פורים
  47. ^ לבעל הבית בנודר ואינו מקיים
  48. ^ ששמעו עליו שאמר ליקח טלית לפלוני עני ולא קנה לו
  49. ^ מוליי"א בלע"ז היוצאת בשחור העין
  50. ^ התולעים התליעו רגליה
  51. ^ ראיתי עש שאוכל שיראים של אוצר המלך
  52. ^ כלי פשתן
  53. ^ כלי צמר צבועין אדום
  54. ^ שאין עש אוכל כלי פשתן
  55. ^ הוה ליה כמתה או נשברה
  56. ^ שהאנגריא מוליכתה לדרך שהיה זה רוצה להלך
  57. ^ שכן דרך אנגריא: נוטל חמורו של זה, ומהלך בעליה אחריה, וכל חמור שפוגע בו ראשון - נוטלו ומחזיר לו את שלו, והשני חוזר אחר חמורו עד שפוגע באחר; הלכך אומר לו: "הואיל ואף מזלך גרם - שכור חמור אחר ולך אחריו עד שיפגע בחמור אחר"
  58. ^ עדיין היא ראויה למשאו
  59. ^ רומיא דמתניתין אהדדי, דמצי לשנויי