ביאור:בבלי בבא מציעא דף צב
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ומהלך כעושה מעשה דמי [1].
ובחמור כשהיא פורקת:
כשהיא פורקת מהיכן אכלה [2]?
אימא: 'עד שתהא פורקת [3]'.
תנינא להא! דתנו רבנן: חמור וגמל אוכלים ממשאוי שעל גביהן, ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם.
משנה:
אוכל פועל קישות - אפילו בדינר [4]; כותבת - ואפילו בדינר.
רבי אלעזר חסמא אומר: לא יאכל פועל יתר על שכרו [5]; וחכמים מתירין, אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו [6].
גמרא:
חכמים היינו תנא קמא!?
איכא בינייהו 'אבל מלמדין' [7]: לתנא קמא לית ליה מלמדין, לרבנן אית להו מלמדין.
איבעית אימא: איכא בינייהו דרב אסי, דאמר רב אסי: אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד - אוכלו [8]!
ואמר רב אסי: [10] אפילו לא בצר אלא אשכול אחד – אוכלו [11]!
וצריכא: דאי אשמעינן הך קמייתא - משום דלא איכא למיתב לכליו של בעל הבית, אבל היכא דאיכא למיתב לכליו של בעל הבית - אימא ליתב ברישא והדר ליכול [12]!
ואי אשמעינן בהא דאפשר לקיומי לבסוף, אבל היכא דלא אפשר לקיומי לבסוף - אימא לא [13]!
- צריכא.
איבעית אימא: איכא בינייהו דרב, דאמר רב: 'מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא [14], וכתוב בה: איסי בן יהודה אומר (דברים כג כה) כי תבא בכרם רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] - בביאת כל אדם הכתוב מדבר [15]' [16]; ואמר רב: לא שבק איסי חיי לכל בריה.
אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא, [והערתי:] דלמא בעושין בסעודתם: דעבדו ואכלו!
אמר לי: אפילו הכי: ניחא ליה לאיניש לאוגר אגורי [לשכור שכירים] וניקטפיה לפרדיסיה, ולא ניתו כולי עלמא [אפילו הם עובדים תמורת האוכל ולא יותר] ואכלו ליה.
איבעיא להו: פועל: משלו הוא אוכל [17]? או משל שמים הוא אוכל [18]?
למאי נפקא מינה?
דאמר: "תנו [19] לאשתי ובני": אי אמרת 'משלו הוא אוכל' - יהבינן להו [20]; אלא אי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - לדידיה זכי ליה רחמנא [21], לאשתו ובניו לא זכי להו רחמנא [22] – מאי?
תא שמע: 'אוכל פועל קישות ואפילו בדינר כותבת ואפילו בדינר' אי אמרת 'משלו הוא אוכל' - אוגיר בדנקא [ששית זוז] אכיל בזוזא [23]?
ואלא מאי? משל שמים הוא אוכל? סוף סוף אוגיר בדנקא אכיל בזוזא!?
אלא מאי אית לך למימר? רחמנא זכי ליה? הכא נמי רחמנא זכי ליה!
תא שמע: 'רבי אלעזר חסמא אומר: לא יאכל פועל יותר על שכרו, וחכמים מתירין'; - מאי? לאו בהא קמיפלגי: דמר [רבי אלעזר חסמא] סבר 'משלו הוא אוכל' [24] ומר [’חכמים’] סבר 'משל שמים הוא אוכל' [25]?
לא! דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל', והכא ב'כנפשך' (דברים כג כה: כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן) קמיפלגי: מר סבר 'כנפשך': בדבר שמוסר נפשו עליו [26], ומר סבר 'כנפשך': מה נפשך, אם חסמת – פטור, אף פועל: אם חסמת – פטור.
תא שמע: נזיר [27] שאמר "תנו לאשתי ובני" - אין שומעין לו'; ואי אמרת 'משלו הוא אוכל' אמאי אין שומעין לו?
התם משום '"לך לך" אמרין, "נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב"!' [28]. [כלומר: יוצרים מצב שלא כדאי לנזיר לעבוד בכרם.]
תא שמע: פועל שאמר "תנו לאשתי ובני" אין שומעין לו; ואי אמרת 'משלו הוא אוכל' - אמאי אין שומעין לו?
מאי 'פועל'? נזיר!
והתניא 'נזיר', והתניא 'פועל'!?
מידי גבי הדדי תניין?
תא שמע: 'מנין לפועל שאמר "תנו לאשתי ובני" שאין שומעין לו? שנאמר (דברים כג כה) [כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך] ואל כליך לא תתן; וכי תימא הכי נמי 'נזיר' - אי הכי משום 'אל כליך לא תתן'? משום 'לך לך אמרין נזירא' הוא!?
אין הכי נמי, ואיידי דקתני לה בלשון פועל - קא נסיב לה [29] קרא דפועל [30].
תא שמע: 'השוכר את הפועל לקצות בתאנים [31]
הרי זה אוכל ופטור מן המעשר [32]; "על מנת שאוכל אני ובני [33]" או "שיאכל בני בשכרי [34]": הוא אוכל ופטור [35], ובנו אוכל וחייב [36].' ואי אמרת 'משלו הוא אוכל [37]' - בנו אמאי חייב [38]?
אמר רבינא: משום דמיחזי כמקח [39].
תא שמע: 'השוכר את הפועל לעשות בנטע רבעי שלו - הרי אלו לא יאכלו [40]; ואם לא הודיעם [41] - פודה ומאכילן' ואי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - אמאי פודה ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא!
[## מדוע לא? הרי הוא יכול לפדות! והברייתא לא דברה בערלה או בכלאים! אולי: כמו שכל מתנות עניים פטורים מתרומה ומעשר, ואין בו איסור – אף כאן? שאלה: מה הדין של נטע רבעי שהופקר? האם חייב פדיון? מה הדין של פאה או שכחה שהוא נטע רבעי?]
התם - משום דמיחזי כמקח טעות [42].
אימא סיפא 'נתפרסו עגוליו [43], נתפתחו חביותיו [44] - הרי אלו לא יאכלו [45]; ואם לא הודיען [46] – מְעֲשר ומאכילן', ואי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - אמאי מעשר ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא! וכי תימא הכא נמי משום דמיחזי כמקח טעות - בשלמא 'נתפרסו עגוליו' - מיחזי כמקח טעות [47], אלא 'נתפתחו חביותיו' מאי מקח טעות איכא? מידע ידע דאיטביל להו למעשר [48]!?
אמר רב ששת: שנתפתחו חביותיו לבור [49].
והתניא: 'יין משירד לבור [50]' [51]!?
כרבי עקיבא, דאמר: משיקפה [52], דאמרו ליה: לא הוה ידעינן [53].
ונימא להו: "איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא מקפה [54]" [55]!
באתרא דההוא גברא דנגיד [56] איהו מקפה.
והשתא דתני רב זביד בדבי רבי הושעיא: 'יין - משירד לבור ויקפה, ורבי עקיבא אומר: משישלה בחביות [57]' [#ולא קשיא רבי עקיבא על רבי עקיבא,: תרי תנאי אליבא דרבי עקיבא: תנא של הברייתא ורבי הושעיא; או – מציאות שונה: כאן במקפה בבור, כאן במקפה בחביות!] - אפילו תימא שלא נתפתחו חביותיו לבור: דאמרו ליה "לא הוה ידעינן דמשלי [58]"!
ונימא להו "איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא משלי"!?
באתרא דההוא דשריק [59] - ההוא משלי.
תא שמע: 'קוצץ אדם [60] על ידי עצמו [61], על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, ועל ידי אשתו, מפני שיש בהן דעת [62]; אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו, מפני שאין בהן דעת' קא סלקא דעתך במעלה להן מזונות [63]; אי אמרת בשלמא 'משל שמים הוא אוכל' - משום הכי אינו קוצץ [64]; אלא אי אמרת 'משלו הוא אוכל [65]' - קטנים נמי נקוץ להו [66]!?
הכא במאי עסקינן? - בשאין מעלה להן מזונות [67].
אי הכי - גדולים נמי!?
גדולים ידעי וקא מחלי.
והא תנא רבי הושעיא: 'קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו [68], ועל ידי בנו ובתו הגדולים אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים; וקוצץ על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין גדולים ובין קטנים [69]' - מאי? לאו אידי ואידי [70] במעלה להן מזונות, ובהא קא מיפלגי: דמר [תנא דברייתא] סבר: 'משלו הוא אוכל' ומר [71] סבר 'משל שמים הוא אוכל' [72]!?
לא! דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל', ולא קשיא: כאן בשאין מעלה להן מזונות וברייתא במעלה להן מזונות.
במאי אוקימתא [את הברייתא]? במעלה להן מזונות? אי הכי - קטנים נמי נקוץ להו!?
צערייהו דבנו ובתו הקטנים לא זכי ליה רחמנא.
במאי אוקימתא למתניתין? בשאין מעלה להן מזונות [73]? -
הערות
עריכה- ^ ואפילו הכי: אי לאו משום השבת אבידה - לא אכיל
- ^ כל משאה פורקין בבת אחת והולכין
- ^ בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה
- ^ ואפילו היא שוה דינר
- ^ לקמן יליף מ'כנפשך' בשכירותו, שמוסר נפשו עליו: לעלות באילן או במקום סכנה
- ^ שימנעו לשוכרו למלאכתו
- ^ אומרין לו דרך עצה הוגנת
- ^ אוכלו לאותו אשכול
- ^ תנא קמא אית ליה דרב אסי, והכי קאמר: פועל אוכל קישות שהיא לבדה ואין עוד, אפילו היא שוה דינר; ואתא רבי אלעזר למימר: בין שהיא לבדה בין ששכרו להו לחברותיה: אם שוה יותר על שכרו לא יאכלנה; ואתו רבנן בתראי למימר: יותר על שכרו מותר הוא לאכול אם שכיר יום הוא, אבל שכרו להקישות לבדה - לית להו דרב אסי
- ^ שכרו לכל היום,
- ^ מותר לאכול לאשכול ראשון שבצר
- ^ דנימא ליה 'הב ברישא והדר אכיל', דאי יהיב - תו לא אכיל, והתורה התירה לאכול
- ^ אימא: לא זיכתה לו תורה אלא אם כן נתן
- ^ מגילה טמונה; לפי שאסור לכתוב הלכות, וכשהיה שומע דבר חידוש וירא לשוכחו - היה כותבו ומסתיר מן העין
- ^ ואפילו אינו שכירו
- ^ תנא קמא לית ליה דאיסי, דהא 'אוכל פועל' קתני; ורבנן בתראי אית להו דאיסי, והכי קאמר: וחכמים מתירין לאכול יותר על שכרו, דהא לאו שכיר נמי אכיל
- ^ תוספת שכר הוא שהוסיפה לו תורה
- ^ במתנת גמילות חסדים כשאר מתנות עניים
- ^ אכילתי
- ^ כי היכי דבידו ליתן שכרו לכל מי שירצה
- ^ בצדקה
- ^ וכל זמן דלא מטא לידיה - לא זכי ליה דליתבה לאשתו ובניו
- ^ בתמיה: וכי תוספת מרובה על העיקר
- ^ והלכך לא יאכל יותר על שכרו, דאין תוספת מרובה על העיקר
- ^ וזכי ליה רחמנא
- ^ לעלות בכבש ולעלות באילן, דמוסר נפשו למיתה, והיינו שכיר
- ^ שאסור בענבים
- ^ כלומר: קנסא הוא דקנסוהו: שימנע עצמו מלהשכיר לענבים
- ^ גמרא
- ^ ולעולם רבנן היא, וקרא אסמכתא בעלמא
- ^ לייבשן בשדה לעשות קציעות
- ^ דכיון דעומדות לקצות - לא נגמרה מלאכתן
- ^ שאינו נשכר לבעל הבית
- ^ שקצצת לי
- ^ שהתורה זיכתה לו כלקט שכחה ופאה, שפטורין מן המעשר
- ^ במעשר, דהוה ליה כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו
- ^ ושכרו הוא, ואפילו הכי - פטריה רחמנא מ'כנפשך', דדרשינן ליה: מה נפשך: אוכל ופטור, אף פועל: אוכל ופטור
- ^ הא בשכר אביו הוא אוכל כאביו
- ^ הואיל ואתני; אבל אכילה דידיה, דאינו בתנאי, אף על גב דבשכר הוא - לא דמיא למקח
- ^ דבעי חומה, דגמר 'קודש' 'קודש' ממעשר; ובתחילה על מנת כן נשכרו לו
- ^ לעשות עמו בנטע רבעי
- ^ ואילמלי הודיען - לא היו נשכרים לו
- ^ קציעות שדרסן בעיגולין, ונגמרה מלאכתן למעשר, ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדרסן
- ^ שניטלו מגופותיהם ושכרוֹ לסותמן
- ^ דנגמרה מלאכתן למעשר: דאין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר, כדתניא (לעיל דף פט.): 'יצא הבודל בתמרים וכו'
- ^ לקמן פריך גבי חביות: 'מאי אודעינהו בעי'?
- ^ שכשאומר להן תחילה "השתכרו לי לדרוס בעיגולין": סבורים היו שזו תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן
- ^ דמשירד לבור הוי יין למעשר
- ^ שנשפכו לבור, וסבורין היו שלא הוציאוהו משם משירד מן הגת לתוכו
- ^ הוי גמרו למעשר
- ^ והרי ירד
- ^ משיקפאו החרצנים על פי הבור: כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין ומשליכן
- ^ דמקפי
- ^ משאמרתי לכם שאני שוכר אתכם למשכוֹ מן הבור
- ^ וכיון דלא אסוק אדעתייכו סבור וקבול
- ^ המושכו מן הבור
- ^ משנתן בחביות, והוא תוסס, ורתיחתו עולה, ומקצת שמרין קופאין למעלה; וקודם שיגופו אותן חביות - שולין אותן רתיחות ומשליכן
- ^ כבר נישולו רתיחותיו ממנו לחוץ
- ^ הסותמו במגופות
- ^ ליטול מעות ולא יאכל
- ^ בשביל עצמו
- ^ וידעי וקא מחלי
- ^ ושכר פעולתן שלו
- ^ על ידי עבדיו הקטנים, דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו
- ^ דתוספת שכר הוא
- ^ אמאי אינו קוצץ? כי היכי דאגרייהו דידיה - אכילתן נמי דידיה
- ^ ואף שכרן אינו שלו; וקא סלקא דעתך אין הרב יכול לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"; ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.); ובהמתו - משום לאו דחסימה: שאפילו הוא עצמו דש בה דישה שלו - אינו רשאי לחסמה
- ^ משום חסימה
- ^ קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתניתין
- ^ מתניתין [שאמר שאין לקצוץ לעבדיו הקטנים] וברייתא [שאמר שמותר לקצוץ לעבדיו הקטנים]
- ^ תנא דמתניתין
- ^ הלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן, דאפילו שלהן אינה עד שיתננה לפיהן
- ^ ולעולם משלו הוא אוכל ומשום דאינו מעלה קאמר 'לא יקוץ'