ביאור:בבלי בבא מציעא דף נו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מפני שאמרו 'מחללין אותו כסף על נחשת מדוחק ^[1], לא שיקיים כן אלא שחוזר ומחללן על הכסף ^[2]; קתני מיהת ^[3] 'מחללין מדוחק': מדוחק – אין, שלא מדוחק לא ^[4]!

אמר רב יוסף: אף על פי שמיקל רבי מאיר בפדיונו - מחמיר הוא באכילתו ^[5], דתניא: לא התירו ^[6] למכור דמאי ^[7], אלא לסיטון ^[8] בלבד ^[9] ובעל הבית ^[10] בין כך ובין כך ^[11] צריך לעשר ^[12] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אחד הסיטון ואחד בעל הבית ^[13] מוכר, ושולח לחבירו, ונותן לו במתנה - ואינו חושש ^[14]'.

מתיב רבינא: 'הלוקח מן הנחתום ^[15] מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, ואפילו מדפוסים הרבה ^[16] - דברי רבי מאיר.' ^[17] בשלמא מן הצוננת על החמה ^[18] כדרבי אילעאי, דאמר רבי אילעאי: מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה? שנאמר (במדבר יח לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו [ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו]; אם אינו קדש - נשיאת חטא למה? מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה; אלא אפילו מדפוסים הרבה ליחוש דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב?

^[19]

אמר אביי: רבי אלעזר ^[20] - שפיר קא קשיא ליה, ושמואל ^[21] - לא שפיר קא משני ליה ^[22]! דקשיא ליה לרבי אלעזר מיתה דבידי שמים ^[23], ומשני ליה שמואל ^[24] מיתת בית דין: דלמא שאני מיתת בית דין, דחמירא?

ורב ששת ^[25] - לא שפיר קא מותיב ליה: דקאמרי אינהו 'מיתה' ומותיב רב ששת לאו ^[26] דכתיב (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך]; ולמאי דמותיב רב ששת - רב יוסף שפיר קא משני ליה ^[27]! אלא רבינא: עד דמותיב מנחתום - לסייע ליה מפלטר ^[28], דתנן [דמאי פ"ה מ,ד] 'הלוקח מן הפלטר - מעשר מן כל דפוס ודפוס, דברי רבי מאיר' ^[29] [ולפי זה רבי מאיר סובר שעשו לדבריהם חזוק כשל תורה, כשמואל]! אלא מאי אית לך למימר 'פלטר' ^[30]? ^[31] מתרי תלתא גברא זבין? נחתום נמי מחד גברא הוא זבין ^[32]!?

רבא אמר: שמואל שפיר קא משני ליה: שֵם 'מיתה' בעולם [ולא שנא בידי אדם או בידי שמים].

משנה:

אלו דברים שאין להם אונאה ^[33]: העבדים, והשטרות ^[34], והקרקעות, וההקדשות ^[35]; אין להן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה ^[36];

שומר חנם אינו נשבע [עליהם] ^[37], ונושא שכר אינו משלם [עליהם] ^[38].

רבי שמעון אומר:

עמוד ב

[המשך המשנה:] קדשים שהוא חייב באחריותן ^[39] - יש להן אונאה ^[40], ושאינו חייב באחריותן ^[41] - אין להן אונאה.

רבי יהודה אומר: אף המוכר ספר תורה, בהמה, ומרגלית - אין להם אונאה ^[42].

אמרו לו: לא אמרו אלא את אלו.

גמרא:

מנהני מילי? דתנו רבנן: (ויקרא כה יד) 'וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך [אל תונו איש את אחיו] - דבר הנקנה מיד ליד ^[43], יצאו קרקעות שאינן מטלטלים, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות ^[44], יצאו שטרות, דכתיב 'וכי תמכרו ממכר' - שגופו מכור וגופו קנוי, יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי ואינן עומדין אלא לראיה שבהם; מכאן ^[45] אמרו: המוכר שטרותיו לבשם ^[46] - יש להם אונאה ^[47].'

פשיטא ^[48]!?

לאפוקי מדרב כהנא, דאמר 'אין אונאה לפרוטות ^[49]' - קא משמע לן יש אונאה לפרוטות.

'הקדשות' - אמר קרא ^[50] [אל תונו איש את] אחיו – אחיו, ולא הקדש.

מתקיף לה [את הלימוד בברייתא לעיל: 'מיד עמיתך'- דבר שנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות] רבה בר ממל: כל היכא דכתיב 'ידו' - ידו ממש הוא ^[51]? אלא מעתה: דכתיב (במדבר כא כו) [כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא, והוא נלחם במלך מואב הראשון] ויקח את כל ארצו מידו [עד ארנן] - הכי נמי דכל ארעא בידיה הוה נקיט לה? אלא – מרשותו; הכא נמי מרשותו ^[52]!

וכל היכא דכתיב 'ידו' - לאו ידו ממש הוא? והתניא (שמות כב ג) אם המצא תמצא בידו [הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם] - אין לי אלא ידו ^[53]; גגו חצירו וקרפיפו מנין ^[54]? תלמוד לומר: 'אם המצא תמצא' - מכל מקום'; טעמא דכתב רחמנא 'אם המצא תמצא', הא לאו הכי - הוה אמינא: כל היכא דכתב 'ידו' - ידו ממש הוא; ותו תניא: (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת) ונתן בידה [ושלחה מביתו] אין לי אלא ידה, גגה חצירה וקרפיפה מנין? תלמוד לומר: 'ונתן' מכל מקום ^[55]; טעמא דכתב רחמנא 'ונתן', הא לאו הכי הוה אמינא כל היכא דכתב 'ידו' - ידו ממש! אלא: כל 'ידו' - ידו ממש הוא, ושאני התם ^[56], דליכא למימר הכי, אלא ברשותו.

בעי רבי זירא: שכירות - יש לו אונאה או אין לו אונאה? 'ממכר' אמר רחמנא, אבל לא שכירות? או דלמא לא שנא?

אמר ליה אביי: מי כתיב 'ממכר לעולם'? 'ממכר' סתמא כתיב, והאי נמי ביומיה - מכירה היא.

בעי רבא: חטין וזרען בקרקע – מהו? יש להם אונאה ^[57] או אין להם אונאה? כמאן דשדיין בכדא דמיין, ויש להם אונאה? או דלמא בטלינהו על גב ארעא ^[58]? ^[59]

היכי דמי: אילימא דאמר איהו "שדאי בה שיתא ^[60]" ואתו סהדי ואמרי דלא שדא בה אלא חמשה? והאמר רבא: כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר ^[61]!?

אלא דאמר איהו "שדאי בה כדאבעי לה ^[62]" ואיגלאי מילתא דלא שדא בה כדאבעי לה - יש להם אונאה או אין להם אונאה? כמאן דשדי בכדא דמיין, ויש להם אונאה? או דלמא בטלינהו אגב ארעא?

נשבעין עליהן או אין נשבעין עליהן ^[63]? כמאן דשדיין בכדא דמיין, ונשבעין עליהן? או דלמא בטלינהו אגב ארעא, ואין נשבעין עליהן?

עומר מתירן ^[64] או אין עומר מתירן?

היכי דמי: אי דאשרוש - תנינא ^[65]; אי דלא אשרוש ^[66] – תנינא ^[67], דתנן [חלה פ"א מ"א]: 'אם השרישו קודם לעומר - עומר מתירן, ואם לאו - אסורין עד שיבא עומר הבא'!?

לא, צריכא דחצדינהו ^[68] וזרעינהו קודם לעומר, ואתא ליה עומר וחליף עילוייהו, ולא אשרוש קודם לעומר [וזרעינהו קודם לעומר וחלף ליה עומר עלייהו בדלא אשרוש] -

הערות

^ כלומר: לפיכך הזקיקוהו לכל אלה: לחללו תחילה במעות, וחוזר ומחלל המעות, ולא אמרו שיטול היפה שבהן ויאמר "אם זו של מעשר - הרי טוב, ואם זו של חולין - הרי של מעשר מחוללת על זו", מפני שאמרו 'מחללין כסף על נחושת מדוחק', אבל כסף על כסף - לאו דרך חילול הוא; ואפילו מדוחק נמי לא; וכיון דאף כסף על נחושת לא התירו אלא בדוחק
^ שבזיון מעשר הוא! ועוד שהפרוטות מחלידות
^ גבי מעשר ודאי
^ וכיון דאמר 'כסף על נחושת: מדוחק – אִין, שלא מדוחק – לא', וגבי דמאי תנא 'מחללין' - אלמא לרבי מאיר לא עשו בו חיזוק
^ של מעשר שני של דמאי, ומתניתין - באכילה קאי
^ לחבר הלוקח דמאי
^ שימכרנו לאחרים עד שיעשר
^ חבר
^ לא הצריכוהו לעשר אלא מוכרו כשהוא דמאי, והלוקחו ממנו יפריש מעשרותיו: שהכל יודעין שהסיטון מכמה עמי הארץ לוקח, שהסיטון מן המשפיעין למכור במדה גסה הוא, דרכו לקנות פירות מרובין ומוכרן לחנוונים
^ הלוקח מעם הארץ
^ בין שבא לחזור ולמכור במדה גסה לחנוונים כסיטון, בין שבא לחזור ולמכור במדה דקה כחנוונים בחנות, פרוטה פרוטה
^ קודם שימכור, לפי שהלוקח ממנו סבור שהן מפירות ארצו, וכיון שהוא חבר - מחזיקין אותו בחזקת שעישר, ואין מפרישין
^ שבא למכור במדה גסה כדרך המשפיעין וכדרך הסיטונות
^ שחזקה: כל המוכרים ונותנין במדה גסה - בחזקת שלא עישרו דמאי הם, והלוקח מהם מעשר ואוכל; במסכת דמאי (פ"ב מ"ה) מפרש 'איזו מדה גסה ביבש: שלשה קבין; בלח: שוה דינר'
^ עם הארץ
^ אין הככרות דומות זו לזו, ויש לומר שנחתום הזה לקח ככרות של דפוס זה מאיש אחד, וככרות של דפוס זה מאיש אחר, ועמי הארץ יש מהם שמעשרין ויש מהן שאין מעשרין, ושמא זה לא עישר וזה עישר, והמפריש מזה על זה מפריש מן החיוב על הפטור, ואין שֵם מעשר חל עליו, ונתן טבל לכהן או מן הפטור על החיוב, ואין שֵם מעשר חל עליו, ונמצא שאין שכנגדו מתוקן - לא חיישינן בדמאי להכי, ותלינן למימר מחד גברא זבין
^ ואי עשו חיזוק כשל תורה
^ אף על פי שהחמה יפה מן הצוננת - לא חיישינן,
^ 'קשיא' לא גרסינן, דאביי תרוצי קא מתרץ
^ דקשיא ליה 'וכי עשו חיזוק כו'
^ דשני: 'הא מני? - רבי מאיר היא' ואייתי ראיה מן המביא גט
^ כדמפרש ואזיל:
^ וכי עשו חיזוק בתרומת מעשר של דמאי, שהיא קלה: שאפילו תרומה ודאית אינה אלא במיתה בידי שמים זר האוכלה
^ שעשו חיזוק לדבריהם באשת איש שאיסור תורה שבה מיתה בידי אדם והיא חמורה
^ דאותביה לשמואל מחילול, שלא עשו בו חיזוק בחילול של דמאי
^ דהא חילול - כי לא עביד ליה שפיר - לאו בעלמא הוא:
^ דאף על פי שמיקל רבי מאיר בפדיונו כו'
^ פלטר הוא לענין ככרות כסיטון; לענין תבואה לוקח ככרות הרבה ומוכר לחנוונים ולנחתומים
^ אלמא חייש דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור
^ מאי שנא דחייש על הפלטר
^ משום
^ נחתום נמי, דלא חייש ליה רבי מאיר - לא תקשי לך, דקסבר: נחתום - מתוך שאינו לוקח הרבה ביחד - תלינן למימר מחד גברא זבין, ויש אדם אחד עושה ככרות בדפוסין חלוקין
^ בגמרא מפרש טעמא
^ המוכר שטרות לגבות חוב שבתוכו ויטלנו לעצמו
^ גזבר המוכר הקדש, או המוכר עולתו שנפל בו מום
^ אם טבח או מכר; ומשום הקדשות אצטריך למיתנייה, דאילו עבדים ושטרות וקרקעות - לא שייך למימר, דאילו תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד!
^ שלא פשע, שלא הזקיקתו תורה לישבע עליהן
^ אם נגנבו ממנו
^ אמר "הרי עלי עולה", והפרישה והוממה ומכרה
^ דכיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה - דידיה היא, ו'אל תונו איש את אחיו' קרינא ביה
^ כגון דאמר "הרי זו"
^ מפרש טעמא בגמרא בברייתא
^ הזהיר עליו ב'בל תונו'
^ [דכתיב] 'והתנחלתם אותם וגו' (ויקרא כה) - הוקשו לאחוזה
^ מדלא אמעוט שטרות אלא משום דאין גופן קנוי ומכור
^ לצור בהם אבקת סממנין; נמצא ממכרן של אלו לצורך תשמיש גופן הוא
^ דגופן קנוי ומכור
^ מאי שנא מכל מטלטלי דעלמא
^ סתם מוכר שטרות לבשם - אין שם המקח של איסר ביחד אלא של פרוטות
^ שם
^ דקדייקת לעיל מיד עמיתך מטלטלים דוקא הנקחין מיד אל יד
^ הכא נמי 'מרשות עמיתך קאמר, ואפילו קרקעות נמי במשמע
^ בזמן שלקחה בידו
^ שאם נכנסה שם, ונעל בפניה לגנבה - מנין שקנתה לו חצירו ומתחייב כפל
^ מדלא כתיב 'ובידה יתננו'
^ 'ויקח את כל ארצו'
^ אם מכרן
^ ואין אונאה לקרקעות
^ ובשלא השרישו קאי.
^ זרעתי בה שש סאין
^ דמקח טעות הוא, דהא בהדיא פירש בחזקת כן, ואינו כן! וכיון שהמקח טעות הוא - אפילו בטיל להו אגב ארעא חוזר: דנהי דאימעיט קרקעות מדין אונאה - מדין מקח טעות לא אימעיט, שהרי אין זה מכר, דאדעתא דהכי לא זבן
^ כמה שצריך לקרקע, דמידי דאומדנא דשכיח דטעו - הוי כדין אונאה
^ אם הודה במקצת, כגון טענו "פסקת עמי לזרוע ו' שמסרתי לך, וזרעת חמש" והוא אומר "זרעתי חמש ומחצה"
^ קסלקא דעתא אגידולין דידהו קמיבעיא ליה, ולהכי קמהדר 'אי דאשרוש קודם לעומר'
^ דעומר מתיר את גידוליהן במסכת מנחות (דף עא.) והתם מפרש טעמא
^ בשעת הבאת עומר
^ דאין עומר מתירן
^ מן החדש, והיו צריכין שיתירם עומר לאכילה

[1] כלומר: לפיכך הזקיקוהו לכל אלה: לחללו תחילה במעות, וחוזר ומחלל המעות, ולא אמרו שיטול היפה שבהן ויאמר "אם זו של מעשר - הרי טוב, ואם זו של חולין - הרי של מעשר מחוללת על זו", מפני שאמרו 'מחללין כסף על נחושת מדוחק', אבל כסף על כסף - לאו דרך חילול הוא; ואפילו מדוחק נמי לא; וכיון דאף כסף על נחושת לא התירו אלא בדוחק

[2] שבזיון מעשר הוא! ועוד שהפרוטות מחלידות

[3] גבי מעשר ודאי

[4] וכיון דאמר 'כסף על נחושת: מדוחק – אִין, שלא מדוחק – לא', וגבי דמאי תנא 'מחללין' - אלמא לרבי מאיר לא עשו בו חיזוק

[5] של מעשר שני של דמאי, ומתניתין - באכילה קאי

[6] לחבר הלוקח דמאי

[7] שימכרנו לאחרים עד שיעשר

[8] חבר

[9] לא הצריכוהו לעשר אלא מוכרו כשהוא דמאי, והלוקחו ממנו יפריש מעשרותיו: שהכל יודעין שהסיטון מכמה עמי הארץ לוקח, שהסיטון מן המשפיעין למכור במדה גסה הוא, דרכו לקנות פירות מרובין ומוכרן לחנוונים

[10] הלוקח מעם הארץ

[11] בין שבא לחזור ולמכור במדה גסה לחנוונים כסיטון, בין שבא לחזור ולמכור במדה דקה כחנוונים בחנות, פרוטה פרוטה

[12] קודם שימכור, לפי שהלוקח ממנו סבור שהן מפירות ארצו, וכיון שהוא חבר - מחזיקין אותו בחזקת שעישר, ואין מפרישין

[13] שבא למכור במדה גסה כדרך המשפיעין וכדרך הסיטונות

[14] שחזקה: כל המוכרים ונותנין במדה גסה - בחזקת שלא עישרו דמאי הם, והלוקח מהם מעשר ואוכל; במסכת דמאי (פ"ב מ"ה) מפרש 'איזו מדה גסה ביבש: שלשה קבין; בלח: שוה דינר'

[15] עם הארץ

[16] אין הככרות דומות זו לזו, ויש לומר שנחתום הזה לקח ככרות של דפוס זה מאיש אחד, וככרות של דפוס זה מאיש אחר, ועמי הארץ יש מהם שמעשרין ויש מהן שאין מעשרין, ושמא זה לא עישר וזה עישר, והמפריש מזה על זה מפריש מן החיוב על הפטור, ואין שֵם מעשר חל עליו, ונתן טבל לכהן או מן הפטור על החיוב, ואין שֵם מעשר חל עליו, ונמצא שאין שכנגדו מתוקן - לא חיישינן בדמאי להכי, ותלינן למימר מחד גברא זבין

[17] ואי עשו חיזוק כשל תורה

[18] אף על פי שהחמה יפה מן הצוננת - לא חיישינן,

[19] 'קשיא' לא גרסינן, דאביי תרוצי קא מתרץ

[20] דקשיא ליה 'וכי עשו חיזוק כו'

[21] דשני: 'הא מני? - רבי מאיר היא' ואייתי ראיה מן המביא גט

[22] כדמפרש ואזיל:

[23] וכי עשו חיזוק בתרומת מעשר של דמאי, שהיא קלה: שאפילו תרומה ודאית אינה אלא במיתה בידי שמים זר האוכלה

[24] שעשו חיזוק לדבריהם באשת איש שאיסור תורה שבה מיתה בידי אדם והיא חמורה

[25] דאותביה לשמואל מחילול, שלא עשו בו חיזוק בחילול של דמאי

[26] דהא חילול - כי לא עביד ליה שפיר - לאו בעלמא הוא:

[27] דאף על פי שמיקל רבי מאיר בפדיונו כו'

[28] פלטר הוא לענין ככרות כסיטון; לענין תבואה לוקח ככרות הרבה ומוכר לחנוונים ולנחתומים

[29] אלמא חייש דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור

[30] מאי שנא דחייש על הפלטר

[31] משום

[32] נחתום נמי, דלא חייש ליה רבי מאיר - לא תקשי לך, דקסבר: נחתום - מתוך שאינו לוקח הרבה ביחד - תלינן למימר מחד גברא זבין, ויש אדם אחד עושה ככרות בדפוסין חלוקין

[33] בגמרא מפרש טעמא

[34] המוכר שטרות לגבות חוב שבתוכו ויטלנו לעצמו

[35] גזבר המוכר הקדש, או המוכר עולתו שנפל בו מום

[36] אם טבח או מכר; ומשום הקדשות אצטריך למיתנייה, דאילו עבדים ושטרות וקרקעות - לא שייך למימר, דאילו תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד!

[37] שלא פשע, שלא הזקיקתו תורה לישבע עליהן

[38] אם נגנבו ממנו

[39] אמר "הרי עלי עולה", והפרישה והוממה ומכרה

[40] דכיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה - דידיה היא, ו'אל תונו איש את אחיו' קרינא ביה

[41] כגון דאמר "הרי זו"

[42] מפרש טעמא בגמרא בברייתא

[43] הזהיר עליו ב'בל תונו'

[44] [דכתיב] 'והתנחלתם אותם וגו' (ויקרא כה) - הוקשו לאחוזה

[45] מדלא אמעוט שטרות אלא משום דאין גופן קנוי ומכור

[46] לצור בהם אבקת סממנין; נמצא ממכרן של אלו לצורך תשמיש גופן הוא

[47] דגופן קנוי ומכור

[48] מאי שנא מכל מטלטלי דעלמא

[49] סתם מוכר שטרות לבשם - אין שם המקח של איסר ביחד אלא של פרוטות

[50] שם

[51] דקדייקת לעיל מיד עמיתך מטלטלים דוקא הנקחין מיד אל יד

[52] הכא נמי 'מרשות עמיתך קאמר, ואפילו קרקעות נמי במשמע

[53] בזמן שלקחה בידו

[54] שאם נכנסה שם, ונעל בפניה לגנבה - מנין שקנתה לו חצירו ומתחייב כפל

[55] מדלא כתיב 'ובידה יתננו'

[56] 'ויקח את כל ארצו'

[57] אם מכרן

[58] ואין אונאה לקרקעות

[59] ובשלא השרישו קאי.

[60] זרעתי בה שש סאין

[61] דמקח טעות הוא, דהא בהדיא פירש בחזקת כן, ואינו כן! וכיון שהמקח טעות הוא - אפילו בטיל להו אגב ארעא חוזר: דנהי דאימעיט קרקעות מדין אונאה - מדין מקח טעות לא אימעיט, שהרי אין זה מכר, דאדעתא דהכי לא זבן

[62] כמה שצריך לקרקע, דמידי דאומדנא דשכיח דטעו - הוי כדין אונאה

[63] אם הודה במקצת, כגון טענו "פסקת עמי לזרוע ו' שמסרתי לך, וזרעת חמש" והוא אומר "זרעתי חמש ומחצה"

[64] קסלקא דעתא אגידולין דידהו קמיבעיא ליה, ולהכי קמהדר 'אי דאשרוש קודם לעומר'

[65] דעומר מתיר את גידוליהן במסכת מנחות (דף עא.) והתם מפרש טעמא

[66] בשעת הבאת עומר

[67] דאין עומר מתירן

[68] מן החדש, והיו צריכין שיתירם עומר לאכילה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]