ביאור:בבלי בבא מציעא דף לז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אף בראשונה [1]; הלכה כמותו או אין הלכה כמותו?
אמר ליה: חלוק היה רבי יוסי אף בראשונה, והלכה כמותו אף בראשונה.
אתמר נמי: אמר רבי אלעזר: חלוק היה רבי יוסי אף בראשונה והלכה כמותו אף בראשונה;
ורבי יוחנן אמר: מודה היה רבי יוסי בראשונה, שכבר שילם [2]; 'שילם' – אִין, לא שילם – לא? והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא 'שילם' - שילם ממש, אלא כיון שאמר "הריני משלם", אף על פי שלא שילם!
אימא: מודה היה רבי יוסי בראשונה, שכבר אמר "הריני משלם".
[ולמה לא תירצה הגמרא: אימא: בשכבר שילם מודה רבי יוסי, ואם אמר ולא שילם – חולק רבי יוסי ואומר: יחזיר הכפל לבעלים!?
בתירוץ זה יתרון שאז אפשר לומר שדברי רבי יוחנן מיושבים: שתנא קמא אומר לא שילם – שילם ממש אלא די שאמר שישלם, ורבי יוסי מודה בשכבר שילם, וכל דברי רבי יוחנן על מכונם, ואין צורך לשנות דבריו?]
משנה:
אמר לשנים "גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם" או "אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא" - נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו [3].
שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים; [4] זה אומר "שלי מאתים" וזה אומר "שלי מאתים" - נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו.
אמר רבי יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי [5]? אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו.
וכן שני כלים, אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז, זה אומר "יפה שלי" וזה אומר "יפה שלי" - נותן את הקטן לאחד מהן, ומתוך הגדול [6] נותן דמי קטן לשני, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו.
אמר רבי יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי? אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו.
גמרא:
אלמא מספיקא מפקינן ממונא [7], ולא אמרינן [8] אוקי ממונא בחזקת מריה [9]? ורמינהי: שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים; זה אומר "שלי מאתים" וזה אומר "שלי מאתים" - נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו.
אמר ליה: פקדון אגזל קא רמית? גזל, דעבד איסורא - קנסוהו רבנן; פקדון, דלא עבד איסורא - לא קנסוהו רבנן!
ורמי פקדון אפקדון ורמי גזל אגזל:
פקדון אפקדון, דקתני רישא: "או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא - נותן לזה מנה ולזה מנה", ורמינהי 'שנים שהפקידו וכו'?!
אמר רבא: רישא [10] נעשה כמי שהפקידו לו בשני כריכות [11] דהוה ליה למידק [12]; סיפא [13] נעשה כמי שהפקידו לו בכרך אחד [14] דלא הוה ליה למידק כגון דאפקידו תרוייהו בהדי הדדי בחד זימנא, דאמר להו "אנת גופייכו לא קפדיתו אהדדי, אנא קפידנא" [15].
ורמי גזל אגזל: קתני הכא: 'אמר לשנים "גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם" או "אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזהו" - נותן לזה מנה ולזה מנה.' ורמינהי "גזל אחד מחמשה, ואינו יודע איזה מהן גזל; זה אומר "אותי גזל" וזה אומר "אותי גזל" - מניח גזילה ביניהם ומסתלק - דברי רבי טרפון.' אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא, ואמרינן אוקים ממונא בחזקת מריה!
וממאי דמתניתין דהכא רבי טרפון היא [16]? - דקתני עלה דההיא 'מודה רבי טרפון באומר לשנים "גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם" שנותן לזה מנה ולזה מנה'. [17]
[18] התם - דקא תבעי ליה [19], הכא - בבא לצאת ידי שמים [20]; דיקא נמי [21] דקתני 'שהודה מפי עצמו' [22] - שמע מינה [23].
אמר מר: התם דקא תבעי ליה; - והלה מה טוען [24]?
רב יהודה אמר רב: הלה שותק;
רב מתנה אמר רב: הלה
צווח [25].
מאן דאמר הלה צווח - אבל שתיקה כהודאה; ומאן דאמר הלה שותק - שתיקה דהכא לאו כהודאה הוא, מצי אמר ליה "האי דשתיקי לכל חד וחד - דאמינא דלמא האי הוא!"
אמר מר: "מניח גזילה ביניהם ומסתלק" ושקלי לה כולהו ואזלי [26]? והאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: [27] 'כל ספק הינוח - לכתחלה לא יטול [28], ואם נטל לא יחזיר [29]' [30]?
אמר רב ספרא: ויניח [31].
אמר ליה אביי לרבא: מי אמר רבי עקיבא [32] 'לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל חד וחד' - אלמא מספיקא מפקינן ממונא ולא אמרינן 'אוקים ממונא בחזקת מריה'! - ורמינהי: נפל הבית עליו ועל אמו [33]; יורשי הבן אומרים "האם מתה ראשונה [34]", ויורשי האם [35] אומרים [36] "הבן מת ראשון [37]" - אלו ואלו [38] [39] מודים שיחלוקו; ואמר רבי עקיבא: [40] מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן [41]".
אמר ליה: התם - שמא ושמא [42]; גזל אחד מחמשה - ברי ושמא [43].
והא מתניתין דהכא: אמר לשנים "גזלתי לאחד מכם מנה", דשמא ושמא הוא, וקתני 'נותן לזה מנה ולזה מנה'!?
וממאי דרבי עקיבא היא?
דקתני עלה דההיא [44] 'מודה רבי טרפון באומר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם כו'" למאן מודה? <לאו> לרבי עקיבא בר פלוגתיה?
וממאי דשמא ושמא הוא?
חדא: דלא קתני 'תובעין אותו'; ועוד הא תני רבי חייא '"זה אומר "איני יודע" וזה אומר "איני יודע"' [45]
הא אוקימנא לה בבא לצאת ידי שמים!?
אמר ליה רבינא לרב אשי ומי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה ליה למידק? והאמר רבא - ואי תימא רב פפא: הכל מודים [רבי עקיבא ורבי טרפון] בשנים שהפקידו אצל רועה - שמניח רועה ביניהן ומסתלק [46]!
אמר ליה: התם כשהפקידו בעדרו של רועה שלא מדעתו.
וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז כו':
וצריכא: דאי אשמועינן הך קמייתא, בההיא קאמרי רבנן, משום דליכא פסידא, אבל בהא - דאיכא פסידא דגדול [47] אימא מודו ליה לרבי יוסי! ואי אתמר בהא - בהא קאמר רבי יוסי [48], אבל בהך אימא מודי להו לרבנן? – צריכא.
[ואמנם גם כאן אין הגמרא אומרת שהגדול נשבר, ואפשר לפרש 'פסידא דגדול' באופן אחר: המחיר של כלי גדול הוא יותר מאשר של שני כלים קטנים, וכאשר יימכר הגדול, ויתנו לאחד את המחיר של כלי קטן – יצטרך בעל הגדול להוסיף הרבה כדי לקבל גדול.]
הערות
עריכה- ^ בשילם ולא רצה לישבע: כיצד זה נותן לתוך כיסו כפילו של זה אלא יחזיר הכפל לבעלים
- ^ קודם שנמצא הגנב, וקנה כפל, כדאמר: מעיקרא אדעתא דהכי אתאי לידיה
- ^ הואיל והודה מפי עצמו ובגמ' לממפרש טעמא מה הוא
- ^ לאחר זמן כשבאו ליטול פקדונן
- ^ אם כן לא יודה לעולם על האמת
- ^ ישברנו [?? מדוע לא 'ימכרנו', שהרי אם ישברנו - מנין לו 'דמי הקטן'? – אלא לפי שכך פירש בהמשך הגמרא [לז,ב] – כן פירש כאן
- ^ דקתני 'נותן לזה מנה ולזה מנה'
- ^ כשזה תובע וזה אומר "איני יודע אם לך אם לחברך"
- ^ בחזקת נתבע, זה שלא נפסידנו ממונו ויהא מונח עד שיבא אליהו
- ^ דחד גברא הפקיד אצלו -
- ^ והוה ליה כשנים שהפקידו אצלו בשני כריכות, כלומר: זה שלא בפני זה
- ^ דהוה ליה למידק מי הפקיד אצלו מנה ומי מאתים
- ^ שהפקידו לו שניהם זה בפני זה
- ^ הוה ליה כמי שנאמנים זה על זה להפקיד שני פקדונותם בצרור אחד
- ^ דלית ליה למידק מה יש לזה בתוכו ומה יש לחבירו; ואף על גב דלא כרך אחד הוה, מיהו כיון שהפקידו זה בפני זה - גילו דעתן שלא חשדו זה את זה לומר "שמא חבירו יתבע המאתים"
- ^ דתקשי לך? דלמא רבי עקיבא היא, דפליג נמי בההיא, ואומר "לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד"
- ^ אלמא מודה רבי טרפון בהא, ומה שנא?
- ^ ומשנינן:
- ^ והוא אין חפץ ליתן אלא מן הדין, ומספיקא לית לן לחיוביה לכל חד וחד
- ^ מאליו בא לימלך מה יעשה ולא יענש דהשתא ודאי אמרינן ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניהם שאם תהא מונחת עד שיבא אליהו נמצא הנגזל מפסיד על ידך
- ^ דטעמא דמתניתין בבא לצאת ידי שמים מן העונש, ולא מן הדין
- ^ מדתלי טעמא בהודה מפי עצמו: שלא היה אדם תובעו כלום
- ^ משמע שהוא בא לימלך
- ^ לכל אחד, דקתני 'מניח גזילה ביניהם ומסתלק'
- ^ אמר לכל אחד "איני מכירך"
- ^ נמצא זה מוציא מידו כדי להפסיד הנגזל עולמית
- ^ מצא דבר שאין בו סימן בצד מקום שמשתמר קצת דלא שכיחי אינשי דאזלי ויש לספוקי שמא מדעת הונח שם לגניזה
- ^ המוצאו, שכשיבא בעליו לא ימצאנו, וסימן אין בו שיכריז; לפיכך יניחנו זה, ובעליו יבא ויטלנו וכל שכן לודאי הינוח כדתנן (לעיל דף כה:) מצא כלי באשפה מכוסה לא יגע בו
- ^ ואם בא אחר, ואמר "שלי הוא", וסימן אינו נותן בו - לא יחזירנו שמא אינו שלו, וסוף הבעלים לבוא, ויביא עדים שהניחו שם! לפיכך יהא מונח ביד זה עד שיבא אליהו, דהאי 'לא יחזיר' - לא שיהא שלו קאמר, דהא מעיקרא באיסורא אתא לידיה אם הינוח הוא
- ^ אלמא מידי דמספקא לן דמאן נינהו - צריך להניחו ביד מי שהוא עד שיתברר הדבר
- ^ הא דקתני 'מסתלק' - לאו דלישקלו אינהו וליזלו, ולא שיוציאנה מידו, אלא תהא מונחת בידו עד שיתברר הדבר; והאי 'מסתלק' - סילוק הדין הוא, ויניח גזילה בפניהם בבית דין, ויאמר "בררו של מי הוא ויטול" ומסתלק מן הדין, והגזילה יניח בידו עד שיבא אליהו
- ^ סיפא ד'גזל אחד מחמשה' הוא, ביבמות (דף קיח:)
- ^ ואין ידוע איזה מת ראשון והיו לאמו נכסים מבית אביה
- ^ וירשה בנה, ואחריה מת הבן, ואנו יורשין אותו
- ^ משפחת בית אביה
- ^ לקרובי הבן ממשפחת אביו, הבאים לירש את הבן
- ^ ולא ירש את אמו להוריש אתכם נכסים, אלא הבן מת ראשון, ואחר כך מתה אמו, ואנו יורשים אותה (נכסיה)
- ^ בית שמאי ובית הלל, שנחלקו בנפילות אחרות בפרק 'מי שמת': שבית שמאי אומרים 'יחלוקו' ובית הלל אומרים 'נכסים בחזקתן'
- ^ כאן
- ^ אף על פי שאני משל בית שמאי, ואומר בשאר הנפילות 'יחלוקו'
- ^ בזו אני מודה לבית הלל שהנכסים בחזקתן; ופליגי אמוראי בחזקת מי, והתם מפרש טעמא
- ^ שניהם מכח שמא באים, הלכך נכסים בחזקתן
- ^ כל אחד ואחד אומר "אותי גזל", היינו טענת ודאי, וזה אומר "איני יודע"; וברי עדיף משמא
- ^ ד'גזל אחד מחמשה'
- ^ ולא גרסינן 'יחלוקו'; והכי פירושו: ועוד הא תני רבי חייא להך מתניתא ד'גזלתי את אחד מכם' בתוספתא דיליה, ותני לה הכי 'אמר לשנים "גזלתי אחד מכם ואיני יודע איזהו"; זה אומר "איני יודע" וזה אומר "איני יודע" - נותן לזה מנה כו' כדקתני במתניתין; אלמא בשמא ושמא עסקינן.
- ^ גבי פלוגתא דרבי טרפון ורבי עקיבא איתמר במסכת בכורות (דף יח:): 'שנים שהפקידו: זה טלה אחד וזה שנים, זה אומר "שנים שלי" וזה אומר "שנים שלי"' והתם - שתי כריכות נינהו, ואפילו הפקידו זה בפני זה - דבר הנראה הוא מי מביא אחד ומי מביא שנים; דבשלמא גבי כריכות מעות - הואיל דאלו ואלו צרורין - הוא שוכח מי הפקיד אצלו צרור גדול ומי צרור קטן, הואיל והפקידו אצלו יחד, אבל גבי טלאים - מילתא מוכחת טפי
- ^ של כלי גדול ששברוהו, וכשיבא אליהו ויאמר של מי הוא - נמצא מפסיד בשבירתו
- ^ משום פסידא דגדול