ביאור:בבלי בבא מציעא דף צז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דינא הכי [1]? ושתיק רב.
והלכתא כרב כהנא ורב אסי, דמהדר ליה תבריה וממליא ליה דמי מנא.
ההוא גברא דשאיל דוולא [דלי] מחבריה; איתבר. אתא לקמיה דרב פפא, אמר ליה: אייתי סהדי דלא שנית ביה [דלא שינית בו: שלא השתמשת בו באופן שאינו ראוי לכך] – ואיפטר [2].
ההוא גברא דשאיל שונרא מחבריה; חבור עליה עכברי וקטלוהו! יתיב רב אשי וקמיבעיא ליה: כי האי גוונא מאי? כי 'מתה מחמת מלאכה' דמי או לא?
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: גברא דנשי קטלוהו - לא דינא ולא דיינא [3] [וכן פטור מהחתול].
איכא דאמרי: אכיל עכברי טובא וחביל ומית. יתיב רב אשי וקא מעיין בה: כהאי גוונא – מאי? אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא: גברא דנשי קטלוהו [4] - לא דינא ולא דיינא.
אמר רבא: האי מאן דבעי למישאל מידי מחבריה וליפטר, נימא ליה "אשקיין מיא", דהוי שאילה בבעלים; ואי פקח הוא נימא ליה "שאיל ברישא והדר אשקייך".
אמר רבא: מקרי דרדקי, שתלא [5], טבחא, ואומנא [6] [רש"ל: בנ"י: מוהל תינוקות], ספר מתא [7] [רש"ל: בנ"י: סופר העיר]- כולהון בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמו [8].
אמרו ליה רבנן [9] לרבא: שאיל לן מר [10]!
אקפיד. אמר להו: לאפקועי ממונאי קא בעיתו? אדרבה! אתון שאילתון לי [11]: דאילו אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא, אתון לא מציתו לאישתמוטי [12].
ולא היא: איהו שאיל להו ביומא דכלה [13]; אינהו שאילו ליה [14] בשאר יומי.
מרימר בר חנינא אוגר כודנייתא [15] בי חוזאי. נפק לדלויי טִעונה בהדייהו [יצא לסייע להם לטעון את הפרידה]; פשעו בה ומית. אתו לקמיה דרבא. חייבינהו. אמרו ליה רבנן לרבא: פשיעה בבעלים היא [16]!? איכסיף.
לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק [17]. הניחא למאן דאמר פשיעה בבעלים פטור - משום הכי איכסיף; אלא למאן דאמר חייב אמאי איכסיף?
לא מיפשע פשעו בה, אלא איגנובי איגנוב ומתה כדרכה בי גנב הוי [18], ואתו לקמיה דרבא - וחייבינהו. אמרו ליה רבנן לרבא: גניבה בבעלים היא [19]!? איכסיף. לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק.
משנה:
השואל את הפרה: שאלה חצי יום ושכרה חצי יום, שאלה היום ושכרה למחר, שכר אחת ושאל אחת ומתה: המשאיל אומר [20] "שאולה מתה", "ביום שהיתה שאולה מתה" [21],
[עיין תוספות ד"ה ביום שהיתה שאולה מתה!]
"בשעה שהיתה שאולה מתה" [22], והלה אומר "איני יודע" – חייב [23].
השוכר אומר "שכורה מתה", "ביום שהיתה שכורה מתה", "בשעה שהיתה שכורה מתה", והלה אומר "איני יודע" – פטור.
זה אומר "שאולה" וזה אומר "שכורה" - ישבע השוכר ששכורה מתה [24].
זה אומר "איני יודע" וזה אומר "איני יודע" – יחלוקו [25].
גמרא:
שמעת מיניה: "מנה לי בידך", והלה אומר "איני יודע" – חייב.
לימא תהוי תיובתא דרב נחמן, דאיתמר: "מנה לי בידך", והלה אומר "איני יודע": רב הונא ורב יהודה אמרי חייב [26], רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור [27] [עיין תוספות ד"ה רב הונא ורב יהודה, ועיין תוד"ה רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור]
כדאמר רב נחמן: כגון שיש עסק שבועה ביניהן [28] - הכי נמי כגון שיש עסק שבועה ביניהן.
היכי דמי עסק שבועה?
כדרבא,
הערות
עריכה- ^ שישלם לו כלי עשוי ומתוקן? והתנן (בבא קמא דף י:) גבי נזיקין: 'תשלומי נזק' - מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה: ששמין לו הנבילה של בהמתו שמתה על ידי זה שהזיקה לו, ועליה מוסיף ומשלם דמיהן; הכי נמי ישומו לו שברי הראשון, ועליהן ישלם דמיו, וזה ילך ויטרח ויקנה לו כלי אחר
- ^ דהוה ליה 'מתה מחמת מלאכה'
- ^ לא היה לו ליפול בידן
- ^ בעל בעילות הרבה ומת
- ^ נוטע כרמים למחצה
- ^ מקיז דם
- ^ המספר את אנשי העיר בתספורת
- ^ אם משהיה זה במלאכתו שאל הימנה [צ"ל הימנוּ?] בהמה באותה שעה ומתה - פטור
- ^ בני בית מדרשו
- ^ רבינו נשאל לנו למלאכתנו ללמוד לנו תורה, שיושב ומלמד לנו תורה כל היום, ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נפטר
- ^ למלאכתי
- ^ שכשאני חפץ להתחיל במסכת אחרת שלא תשכח ממני - אין אתם יכולין למחות בידי
- ^ כשדורשין לפני הרגל בהלכות הרגל, דלא מצי לאישתמוטי למילתא אחריתי
- ^ שאילו גרסינן
- ^ פרידה
- ^ שהיה מסייעו בשעת שאילה
- ^ לראות שלא ירבו במשאה
- ^ ואפילו הכי חייבין: דאי נמי שבקה מלאך המות - בי גנב הוה קיימא, כדאמרינן בפרק 'המפקיד' (לעיל לו:), הלכך משנגנבה - חייב בתשלומין
- ^ גניבה זו שאתה מחייבו - בבעלים היא שכירותה, בשעת שכירות: כשנכנסה לרשותו, ותניא (לעיל דף צה:): היה עמו בשעת שאילה - אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה
- ^ א'שאל אחת ושכר אחת' קאי
- ^ קאי א'שאלה היום ושכרה למחר'
- ^ קאי א'שאלה חצי היום ושכרה חצי היום'
- ^ לשלם, ד'ברי ושמא - ברי עדיף'
- ^ ולקמן פריך מה שטענו לא הודה לו והיכא כתובה שבועה זו
- ^ קסבר: ממון המוטל בספק - חולקין
- ^ ברי ושמא ברי עדיף
- ^ אוקי ממונא בחזקת מריה ולא תפקיע מספיקא
- ^ שנתחייב לו שבועה בטענתו, והוא אינו יכול לישבע, דהא 'אינו יודע' קאמר