ביאור:בבלי בבא מציעא דף כה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[המשך המשנה]
שלשה מטבעות זה על גב זה [1], כריכות ברשות היחיד, וככרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחין מבית האומן, כדי יין, וכדי שמן - הרי אלו חייב להכריז.
גמרא:
טעמא: דמצא פירות בכלי [2] ומעות בכיס; הא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות - הרי אלו שלו [3]! תנינא להא: דתנו רבנן: 'מצא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות - הרי אלו שלו; מקצתן בכלי ומקצתן על גבי קרקע, מקצתן בכיס ומקצתן על גבי קרקע [4] - חייב להכריז [5].' ורמינהו: 'מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן [6] - חייב להכריז [7]; בא בעל סימן ונטל את שלו [8] - זכה הלה בדבר שאין בו סימן [9].'
אמר רב זביד: לא קשיא: הא [10] בכובא וכיתנא [11], הא [12] בצנא ופירי [13]. [עיין תוספות ד"ה הא בכובא וכיתנא שמסביר אחרת.]
רב פפא אמר: הא והא בצנא ופירי, ולא קשיא: הא [14] - דאשתייר בה מידי [15], הא דלא אשתייר בה מידי [16];
ואיבעית אימא: הא והא - דלא אשתייר בה מידי, ולא קשיא: הא דמהדרי אפיה לגבי פירי, הא דלא מהדרי אפיה לגבי פירי;
ואיבעית אימא: הא והא דמהדרי אפיה לגבי פירי, ולא קשיא: הא דאית לה אוגנין לצנא [17], הא דלית לה אוגנין לצנא.
צבורי פירות וצבורי מעות:
שמעת מינה מנין הוי סימן [שיאמר כמה צבורין היו] [18]!
[לא, כדי שלא נלמד כך] תני 'צבור פירות' [19].
שמעת מינה מקום הוי סימן!
תני 'צבורי פירות' [20].
שלשה מטבעות זה על גב זה:
אמר רבי יצחק מגדלאה: והוא שעשויין כמגדלין [21].
תניא נמי הכי: מצא מעות מפוזרות - הרי אלו שלו; עשויין כמגדלים - חייב להכריז; ואלו הן 'עשויין כמגדלים': שלשה מטבעין [22] זה על גב זה.
הא - גופא קשיא: אמרת 'מצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו', הא משלחפי שלחופי [23] חייב להכריז; אימא סיפא 'עשויין כמגדלין חייב להכריז' [24], הא משלחפי שלחופי הרי אלו שלו!?
תנא 'כל שאין עשויין כמגדלין' – 'מפוזרות' קרי להו.
אמר רבי חנינא: 'לא שנו אלא של שלשה מלכים [25], אבל של מלך אחד אינו חייב להכריז.' היכי דמי? אי דעשויין כמגדלין [26] - אפילו של מלך אחד [27] נמי! ואי דאין עשויין כמגדלין - אפילו של שלשה מלכים נמי לא!?
אלא אי אתמר - הכי אתמר: לא שנו אלא של מלך אחד כעין שלשה מלכים <אבל של מלך אחד אינו חייב להכריז> [28], והיכי דמי? [29] דעשויין כמגדלים [30]: רויחא תתאה, ומציעא עילויה, וזוטא עילויה [31]; מציעא דאמרינן - אנוחי אנחינהו;
אבל של מלך אחד - דכולהו כי הדדי נינהו [32] - אף על גב דמנחי אהדדי [33] - הרי אלו שלו; אימר אתרמויי אתרמי ובהדי הדדי נפול [34].
ורבי יוחנן אמר: אפילו של מלך אחד נמי מכריז [35].
[36] מאי מכריז?
מנין [37].
מאי איריא תלתא - אפילו תרין נמי?
אמר רבינא: טבעא מכריז [38].
בעי רבי ירמיה: כְּשִיר [39] – מהו? כְּשוּרָה [40] - מהו? כחצובה [41] – מהו? כסולם [42] – מהו?
פשוט מהא [43] חדא: דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל שאילו מכניס לה קיסם ביניהן ונוטלם בבת אחת - חייב להכריז [44].
בעי רב אשי:
כאבני בית קוליס [45] - מהו?
תא שמע דתניא: 'מצא מעות מפוזרות - הרי אלו שלו; כאבני בית קוליס - חייב להכריז; ואלו הן אבני בית קוליס: אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן [46].
תנו רבנן: המוצא סלע בשוק, ומצאו חבירו ואמר לו "שלי היא: חדשה היא, נירונית היא [47], של מלך פלוני היא" - לא אמר כלום; ולא עוד אלא אפילו שמו כתוב עליה - לא אמר כלום, לפי שאין סימן למטבע.' – דאמר: דלמא אפוקי אפקה, ומאיניש אחרינא נפל.
משנה:
מצא אחר הגפה [48] או אחר הגדר [49] גוזלות מקושרים, או בשבילין שבשדות - הרי זה לא יגע בהן [50];
מצא כלי באשפה: אם מכוסה - לא יגע בו [51]; אם מגולה - נוטל ומכריז.
גמרא:
מאי טעמא?
דאמרינן: הני אינש אצנעינהו, ואי שקיל להו - לית להו למרייהו סימנא בגווייהו, הלכך לשבקינהו עד דאתי מרייהו ושקיל להו.
ואמאי? ליהוי קשר סימנא?
אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: במקושרין בכנפיהן, דכולי עלמא הכי מקטרי להו.
ולהוי מקום סימן?
אמר רב עוקבא בר חמא: במדדין [52].
אי במדדין - מעלמא אתו [53], ומותרין [54]!?
איכא למימר מעלמא אתו ואיכא למימר אינש אצנעינהו [55], והוה ליה ספק הינוח [56], ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: כל ספק הינוח - לכתחילה לא יטול [57], ואם נטל - לא יחזיר [58] [ויהא מונח עד שיבוא אליהו]. [עיין תוספות ד"ה ואם נטל לא יחזיר.]
מצא כלי באשפה: מכוסה - לא יגע בו; מגולה - נוטל ומכריז:
ורמינהו: 'מצא כלי טמון באשפה - נוטל ומכריז, שכן דרך אשפה לפנות [59]!?
אמר רב זביד: לא קשיא: הא בכובי וכסי [60], הא בסכיני והמניק [61]: בכובי וכסי לא יגע, בסכיני והמניק נוטל ומכריז.
רב פפא אמר: הא והא בכובי וכסי, ולא קשיא: כאן באשפה העשויה לפנות, כאן באשפה שאינה עשויה לפנות.
אשפה העשויה לפנות - אבידה מדעת היא [62]!?
אלא באשפה שאינה עשויה לפנות, ונמלך עליה לפנותה.
בשלמא לרב פפא היינו דקתני 'שכן דרך אשפה לפנות [63]', אלא לרב זביד - מאי 'שכן דרך אשפה לפנות'?
שכן דרך אשפה לפנות לה כלים קטנים [64].
משנה:
מצא בגל [65], ובכותל ישן - הרי אלו שלו [66];
מצא בכותל חדש: מחציו ולחוץ [67] – שלו [68]; מחציו ולפנים - של בעל הבית .
אם היה משכירו לאחרים, אפילו בתוך הבית [69] - הרי אלו שלו.
גמרא:
תנא [70]: מפני שיכול לומר לו [71]: "של אמוריים הן [72].
אטו אמורים מצנעי, ישראל לא מצנעי [73]?
לא, צריכא
הערות
עריכה- ^ בגמרא מפרש סימנייהו
- ^ התם הוא דאמר שהפירות לבעל הכלי
- ^ הרי אלו הפירות של מוצאן, ואף על פי שהכלי לבעל הסימן: את הכלי יחזיר ואת הפירות יעכב לו, ולא אמרינן 'מהאי מנא נפל'
- ^ הדבר מוכיח דהנך דעל גבי קרקע - דהנך הוא
- ^ וחייב להחזירם למי שיתן סימן בכלי, וכן מעות לבעל הכיס
- ^ כגון מעות לפני כיס
- ^ על הכל וינתנו המעות לבעל הכיס
- ^ את הכיס, ואמר "אין המעות שלי"
- ^ במעות
- ^ דקתני 'הרי אלו שלו'
- ^ גיגית מוטלת ופשתן לפניה; דודאי האי פשתן - לאו מכובא נפל, דאי מינה נפל - הוה משתייר בה; והוא הדין לכיס ולפניו מעות, מהאי טעמא
- ^ דקתני 'חייב'
- ^ דעבידי דשרקי ונפלי מיניה כולהו
- ^ דקתני חייב
- ^ ואיכא למימר 'הנך דאבראי - מיניה נפל'
- ^ כיון דסתם צנא יש לו אוגנין כפולים לתוכו, אי מתוכו נפל - הוה משתייר ביה, דאוגנין מעכבי ליה
- ^ לאו מיניה נפל, דאי מיניה נפל - הוה משתייר ביה מידי
- ^ דאי לאו הכי - מאי סימן איכא?
- ^ דאין כאן מנין; מאי סימניה? מקום: דכיון דצבורין - הינוח הוה, ויהיב סימנא: "במקום פלוני הנחתים"
- ^ סימני מנין; דהוי מדחי ליה: לא הא תפשוט ולא הא תפשוט
- ^ לקמיה מפרש: ששלשתן רחבין זה מזה, ומניח מלמטה את הרחב, ועליו את הבינוני, ועליון הוא הקצר שבכולן, כמגדל זה העשוי: היסוד רחב, ומקצר ועולה; וכי מנחי הכי - לאו דרך נפילה הוה, אלא דרך הינוח, והיה דעתו לחזור ולטלן, ושכח; הלכך נוטל ומכריז, וזה בא ונותן סימן ואומר "מגדלין היו עשויין"
- ^ שאין דומות זו לזו ברחבן
- ^ מקצת זו על חבירתה, ומקצת על גבי קרקע
- ^ אלמא כי האי גוונא - לאו דרך נפילה הוא
- ^ קסלקא דעתא שלא היו צורותיהם שוות: שכל מלך כותב שמו וצורתו על מטבע שלו
- ^ שאין שוין ברחבן ומונחים כמו שפרישית
- ^ שצורת שלשתן שוות
- ^ כלומר: אפילו הן של מלך אחד: שצורת שלשתן שוה, והן כעין שלשה מלכים: שחלוקין ברחבן ודומין לשלש מטבעות
- ^ כגון
- ^ להכריז
- ^ להכריז
- ^ שוין ברחבן
- ^ זה על זה ולאו משלחפי
- ^ דהכי נפל, ואין זה הינוח, וסימן אין לו בהם, ואפילו מקום, דלא ידע היכן נפל
- ^ הואיל ומטבעות הוו זו על גבי זו - יש כאן סימן דלא אתרמי דנפול הכי
- ^ ופרכינן
- ^ "כך וכך מטבעות מצאתי" וזה בא ונתן סימן "זו על גבי זו מצאתם"
- ^ "מטבעות מצאתי" הלכך תרי - לאו סימנא הוא, דמיעוט מטבעות שנים
- ^ מוטלין בעגול כאצעדה
- ^ זו אצל זו
- ^ כשלשה רגלי קנקן, כל אחד כנגד אויר של שני [כזה: יש ברש"י תמונה]
- ^ רוב אמצעי על התחתון ורוב העליון על האמצעי כמו מעלות שקורין אשקולינו"ש
- ^ דרב נחמן
- ^ וכי הוו כסולם ניטלים בבת אחת
- ^ מרקוליס; והיא שם עבודה זרה; ולקמיה מפורש היכי עבדי
- ^ והשלישית חציה על זה וחציה על זה
- ^ נירון קיסר כתוב עליה
- ^ גפה = סתימת כותל של עץ או של קנים
- ^ של אבנים
- ^ טעמא מפרש בגמרא
- ^ דאין זו אבידה שיהא מוזהר עליה 'בלא תוכל להתעלם' דמשתמר הוא
- ^ ממקום למקום
- ^ ואין זה הינוח
- ^ וכיון דאין בהן סימן נימא הרי אלו שלו
- ^ הואיל ומקושרין
- ^ בדבר שאין בו סימן, וכל שכן ודאי הינוח
- ^ דאי שקלת לה - ליכא למרייהו סימנין למיתב בהו, ויפסיד; הלכך לא יטול, והבעלים יזכרו ויבאו ויטלום
- ^ דהא ליכא דיהיב סימנא
- ^ ואי לא שקיל ליה האי השתא, לכשיפנה - יטלנה נכרי או ישראל חשוד! הלכך 'אבידה' היא, ומוזהר עליה
- ^ טמונים מדעת הואי, ולא יגע בהן
- ^ שהן כלים קטנים, אבדה הן, שהשליכם שם עם האשפה שהוציאם מן הבית; ולקמן פריך :מאי 'שכן דרך אשפה לפנות'?
- ^ דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שיפנוה
- ^ שהבעלים נמלכים לפנות
- ^ מן הבית שלא מדעת
- ^ גל אבנים מחומה שנפלה
- ^ בגמרא מפרש
- ^ באחד מחורי כותל הסמוכים לרשות הרבים מצאה: מחצי עוביו של כותל ולחוץ
- ^ דאמרינן: אחד מבני רשות הרבים נתנו שם, ושכח; דאף על גב דאמרן לעיל 'ספק הינוח לא יטול', והאי הינוח הוא - הא מוקמינן למתניתין בגמרא: דשתיך טפי, דאיכא יאוש בעלים
- ^ דלא ידוע דמאן נינהו, ובעליו נואשו
- ^ גבי גל וכותל ישן
- ^ לבעל הגל או לבעל הכותל
- ^ של אמוריים שהורישו אבותינו היו
- ^ ומחציו ולפנים אמאי שלו? הרי בעל הבית זה משתמש בה זה כמה שנים