ביאור:בבלי בבא מציעא דף קטז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

יתירא הוא ^[1]; כיון דיתירא הוא ^[2] - שדייה אריחים ורכב ^[3]; אבל הכא 'כי אם צלי אש' - לאו יתירא הוא ^[4] דמבעי ליה לכדתניא: בשעה שישנו 'בקום אכול צלי' ישנו ^[5] ב'בל תאכל נא'; בשעה שאינו ב'קום אכול צלי' - אינו ב'בל תאכל נא' ^[6].

תניא כוותיה דרב יהודה: 'חבל זוג של סַפָּרִים ^[7] וצמד של פרות - חייב שתים ^[8]; זה בעצמו וזה בעצמו - אינו חייב אלא אחת'; *ותניא אידך ^[9]: 'חבל זוג של סַפָּרִים וצמד של פרות - יכול לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר: (דברים כד ו) לא יחבול ריחים ורכב [כי נפש הוא חבל]: מה ריחים ורכב שהן מיוחדין: שני כלים ועושין מלאכה אחת, וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ^[10] - אף כל דברים שהן שני כלים מיוחדים ועושין מלאכה אחת - חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו' ^[11].

ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא ^[12] מחבריה; אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: זיל אהדריה, דהוי ליה 'כלי שעושים בו אוכל נפש', ותא קום בדינא עלה ^[13].

רבא אמר: ^[14] לא צריך למיקם בדינא עלה ^[15], ויכול לטעון עד כדי דמיהן.

ואביי לית ליה ההיא סברא? מאי שנא מהנהו עיזי דאכלי חושלא ^[16] בנהרדעא, ואתא מרא דחושלא ותפס להו וקא טעין טובא, ואמר אבוה דשמואל 'יכול לטעון עד כדי דמיהן' [מיגו שהיה יכול לומר 'לקוחים הם בידי’]?

התם - לאו מידי דעבדא לאושולי ולאוגורי הוא ^[17]; הכא - מידי דעביד לאושולי ולאוגורי הוא, דשלח רב הונא בר אבין: 'דברים העשויין להשאיל ולהשכיר, ואמר "לקוחין הן בידי" - אינו נאמן'.

ורבא לית ליה האי סברא? והא רבא אפיק זוגא דסרבלא ^[18] וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ^[19]?

אמר לך רבא: האי נמי: כיון דמי פגמא - קפדי אינשי ולא מושלי.

הדרן עלך המקבל

בבא מציעא קטז,ב פרק עשירי הבית והעליה

עמוד ב

משנה:

הבית והעלייה של שנים שנפלו ^[20] - שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר ^[21];

ורואין אלו אבנים העשויות להשתבר ^[22] [תימה על רש"י: הרחוקות של עליונה והקרובות של תחתונה!];

אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו ^[23] - נוטלן ועולות לו מן החשבון ^[24].

גמרא:

מדקתני 'רואין' - מכלל דאיכא למיקם עלייהו ^[25]: אי בחבסא נפיל ^[26] אי בחבטא נפיל ^[27]; אי הכי ^[28] – רישא: אמאי 'חולקין'? נחזי אי בחבטא נפיל עלייתא איתבור אי בחבסא נפיל תתייתא איתבור ^[29]!?

לא, צריכא דנפיל בליליא.

וליחזינהו בצפרא?

דפנינהו.

וליחזי מאן פנינהו ולישייליה?

דפנינהו בני רשות הרבים ואזלו לעלמא.

וליחזי ברשות דמאן יתבן וליהוי אידך 'המוציא מחבירו עליו הראייה'?

לא, צריכא דייתבן בחצר דתרוייהו; אי נמי ברשות הרבים; ואיבעית אימא: שותפין בכי האי גוונא לא קפדי אהדדי ^[30].

אם היה אחד מהן מכיר כו' [מקצת אבניו - נוטלן ועולות לו מן החשבון]:

והלה מה טוען?

אי דקאמר "אִין" – פשיטא! ואי לא אמר "אִין" - למה נוטל?

אלא דאמר ליה "איני יודע" ^[31].

לימא תהוי תיובתא דרב נחמן, דאיתמר: "מנה לי בידך" והלה אומר "איני יודע": רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ^[32]; רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור ^[33]!?

כדאמר רב נחמן: כגון שיש עסק שבועה ביניהן - הכא נמי כגון שיש עסק שבועה ביניהן.

היכי דמי 'עסק שבועה'?

כדרבא, דאמר רבא: '"מנה לי בידך" והלה אומר "אין לך בידי אלא חמשים, והשאר איני יודע": מתוך שאינו יכול לישבע – ישלם' ^[34].

ועולות לו מן החשבון:

סבר רבא למימר: לפי חשבון שבורות ^[35]; אלמא כיון דאמר "איני יודע" - ריע טפי.

אמר ליה אביי: אדרבה! הא ריע טפי: מדהני ידע, טפי לא ידע - תו לית ליה; ואידך - כולהו דהיאך נינהו?

אלא אמר אביי: לפי חשבון שלימות ^[36].

אי הכי - מאי קמהני ליה?

למלבנא רווחא ^[37];

אי נמי טינא דמעבדא ^[38].

משנה:

הבית והעלייה: נפחתה העלייה ואין בעל הבית ^[39] רוצה לתקן - הרי בעל העלייה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העלייה ^[40].

רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה ^[41].

גמרא:

נפחתה בכמה?

רב אמר: ברובה;

ושמואל אמר בארבעה:

רב אמר ברובה, אבל בארבעה - לא ^[42] אדם דר חציו למטה וחציו למעלה ^[43];

ושמואל אמר: בארבעה ^[44] אין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה ^[45].

היכי דמי? אי דאמר "עלייה זו" - אזדא ^[46]!

אלא דאמר ליה "עלייה סתם".

לוגר ליה אחריתי ^[47]!?

אמר רבא: לא, צריכא דאמר ליה "עלייה זו שאני משכיר לך": כי סלקא ^[48] - סליק בהדה, וכי נחית - חות בהדה ^[49]

אי הכי - מאי למימרא?

אלא אמר רב אשי: דאמר ליה "עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך" דהא שעביד בית לעלייה ^[50]; וכי הא דאמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מעשה באחד שאמר לחבירו "דלית ^[51] שעל גבי פרסק ^[52] זה אני מוכר לך" ונעקר הפרסק, ובא מעשה לפני רבי חייא ואמר: חייב אתה להעמיד לו פרסק כל זמן שהדלית קיימא.

בעי רבי אבא בר ממל:

הערות

^ ללאו, משום שאר דברים
^ ללאו, וכתביה סתמא
^ שאין לך להוציאם ממשמעות 'כי נפש הוא חובל' על כרחך
^ לאו לאזהרה אתא: לאוסופי לאו יתירא, אלא
^ שמות יב,
^ ומכל מקום 'נא' ו'מבושל' משמע ביה שאינו עובר ב'נא' ו'מבושל' ביום אלא בלילה
^ מספרים של ספרים, והן של פרקים, וכל חד כלי באפי נפשיה, ועושין המלאכה בין שניהם כריחים ורכב
^ משום 'כי נפש' על כל אחד, אף על פי ששניהן צריכין למלאכה אחת; וכן צמד של פרות חבל שתי פרות חורשות עם צמדן, דהיינו נמי 'כלי אוכל נפש'; ונראה בעיני שהעול שלהן של פרקים הוה
^ דיליף להו מריחים ורכב: דאיתקוש שאר דברים לריחים ורכב בחד קרא מה ריחים ורכב וכו'
^ שהרי פירשן הכתוב לברר אזהרה לכל אחד לעצמו
^
ומדיליף להו מריחים ורכב - שמע מינה בריחים ורכב חייב נמי שתים קאמר, ולא שלש; והיינו כרב יהודה;
- הכי גרסינן: 'תניא כוותיה דרב יהודה חבל זוג וכו' ותניא אידך וכו', ולא גרסינן 'תניא אידך', דמתרוייהו מתניתייא מתרץ סייעתא, ולא מחדא מינייהו דאי משום דקתני חייב שנים ולא שלש - הא אפילו רב הונא מודה, דמהיכא תיתי? הא הני לא כתיבי, ומ'כי נפש הוא חובל' הוא דנפקי, דאכל חד קאי 'כי נפש'; אלא מתרוייהו מתניתייא מיתוקמא סייעתא לרב יהודה
ואי תימא מתניתא קמייתא למאי אייתיה, הכי נמי שמעינן לה מבתרייתא? - אי מבתרייתא 'חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו' קאמר, דלא אזלינן בתר מלאכה אלא בתר כלים, ולעולם שלש מלקיות: אחת משום רכב, ואחת משום ריחים, ואחת משום 'כי נפש' דקאי אתרוייהו! ולהכי אשמעינן קמייתא דקתני בה בהדיא 'חייב שנים'
^ של בית המטבחים שמקצבים בו בשר
^ תבעהו לדין על חובך: אם מודה לך או אם יש עדים - ישלם ואם לאו - ישבע שבועת היסת
^ כיון דמשכניה ואין עדים שמשכנו - היה יכול לטעון "לקוחה היא בידי" -
^ דקנה ליה משכון לישבע וליטול עד כדי דמיו
^ שעורין קלופים
^ שאין אדם משכיר ומשאיל עזים שלו; הלכך יכול לטעון "לקוחין הן בידי" היכא דאין עדים שאספם מרשותם של בעליהן
^ מספרים שגוזזין בהן צמר
^ אפילו מיתמי שהביאו הבעלים עדים שהיו שלהן, והן טוענין "השאלנום לאביהם של אלו" ואפקינהו רבא מינייהו משום 'דברים העשויין להשאיל ולהשכיר', ואם איתא דיכול לטעון "לקוח הוא בידי" - יתמי כי לא טענו נמי אנן טענינן להו!
^ כגון שני אחים שחלקו: אחד נטל בית ואחד נטל עלייה שעל גביו, והאבנים של חומת הבית מן תקרת הבית התחתונה שהיא קרקעיתה של עלייה, ולמעלה - של עליון, והימנה ולמטה - של תחתון
^ הכל לפי הגבוה: שהאחד הוא גבוה מחבירו, ואבניו ועפרו מרובה משל חבירו – חולקים, לפי שאין ניכר איזו אבנים של עליון ואיזו אבנים של תחתון
^ אם יש אבנים שבורות של לבינים: זה אומר "שלימות שלי" וזה אומר "שלימות שלי" רואין אלו אבנים ראויות להשתבר: אם של עליון אם של תחתון, והכל לפי המפולת: שאם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו החומה במקומה - יש לדעת שהתחתונות נשברו, ולכך נפלה הבית; ואם נחבט הכותל להלן, כמקל שהיה עומד זקוף ונפל: שהעליונות של כותל נפלו להלן ממנו הרבה - אז העליונות נשברו, שנפלו מגובה רב, והתחתונות שלימות, שנפלו ממקום נמוך
^ והן שלימות
^ שחבירו יקח אחרות כנגדן; ובגמרא מפרש מאי 'יטול כנגדן': שלימות או שבורות?
^ דמפולת זו היאך נפלה
^ ותתאה איתבור כדפרישית
^ כחבטת מקל ועלייתא איתבור
^ דאיכא למיקם עלייהו
^ יטול העליון הרחוקות אם בחבטא נפול, ואם בחבסא נפול - יטול העליונות הן שלימות והן שבורות
^ למיקני רשותא דידיה: דאפקורי מפקר ליה כל חד רשותיה לגבי חבריה להניח שם חפציו; הלכך כי נמי יתבן ברשות דחד מינייהו - לא הוי אידך 'מוציא', דברשותא דהאי נמי יתבי, דהא לא קפיד עליה מלאושליה דוכתא
^ ברי ושמא ברי עדיף
^ חייב לשלם, דברי עדיף
^ פטור מלשלם: אוקי ממונא בחזקת מריה; וצריך לישבע שאינו יודע
^ והכי נמי: כיון דמודה במקצת ואמר "איני יודע במקצת" - דחייב שבועה דאורייתא משום הודאה במקצת
^ (שכנגדן) נוטל שבורות כנגדן, וזה יטול את אלו לפי החשבון
^ (שכנגדן) אף הוא יטול שלימות כנגדן
^ יש לבינים העשויות כמלבן שהוא רחב מחבירו
^ יש טיט שעושין ממנו לבינים שמעובד ומגובל יפה מחבירו
^ משכיר
^ 'ונפחתה העלייה' גרס, ולא גרס הכא 'של שנים', דהא בשוכר קאי, כדאמר בגמרא
^ טיח של טיט שנותנין על התקרה שקורין אשטרי"ך; ודומה לו במקרא 'ויעזבו' (את) ירושלים' בספר עזרא (נחמיה ג ח) [על ידו החזיק עזיאל בן חרהיה צורפים, ועל ידו החזיק חנניה בן הרקחים; ויעזבו ירושלם עד החומה הרחבה]; ובגמרא מפרש פלוגתייהו
^ שאינו מחוסר אלא מקום הנחת כלי אחד, וכנגדו יתן כלי אחר, כגון תיבה או עריבה למטה, וכשירצה להשתמש בו - ישתמש
^ כלומר: מקצת תשמישו למטה ומקצת תשמישו למעלה
^ כיון: שנפחתה בארבעה - יורד ודר בבית לגמרי
^ ולא כפינן ליה לדור חציו למעלה וחציו למטה
^ מזלו גרם לו
^ אם יש לו, ולמה אנו כופין את המשכיר לקולטו עמו בבית
^ בעודה קיימת
^ אם תפחות נחית בהדה גור בבית
^ דאי לא שעבדו - למה ליה למימר "שעל גבי בית זה" - והא קא חזי ליה דעלייה זו קאמר ליה!?
^ גפן מודלית שקורין פליד"א
^ אילן שפירותיו אפרסקין

[1] ללאו, משום שאר דברים

[2] ללאו, וכתביה סתמא

[3] שאין לך להוציאם ממשמעות 'כי נפש הוא חובל' על כרחך

[4] לאו לאזהרה אתא: לאוסופי לאו יתירא, אלא

[5] שמות יב,

[6] ומכל מקום 'נא' ו'מבושל' משמע ביה שאינו עובר ב'נא' ו'מבושל' ביום אלא בלילה

[7] מספרים של ספרים, והן של פרקים, וכל חד כלי באפי נפשיה, ועושין המלאכה בין שניהם כריחים ורכב

[8] משום 'כי נפש' על כל אחד, אף על פי ששניהן צריכין למלאכה אחת; וכן צמד של פרות חבל שתי פרות חורשות עם צמדן, דהיינו נמי 'כלי אוכל נפש'; ונראה בעיני שהעול שלהן של פרקים הוה

[9] דיליף להו מריחים ורכב: דאיתקוש שאר דברים לריחים ורכב בחד קרא מה ריחים ורכב וכו'

[10] שהרי פירשן הכתוב לברר אזהרה לכל אחד לעצמו

[11] ומדיליף להו מריחים ורכב - שמע מינה בריחים ורכב חייב נמי שתים קאמר, ולא שלש; והיינו כרב יהודה;
הכי גרסינן: 'תניא כוותיה דרב יהודה חבל זוג וכו' ותניא אידך וכו', ולא גרסינן 'תניא אידך', דמתרוייהו מתניתייא מתרץ סייעתא, ולא מחדא מינייהו דאי משום דקתני חייב שנים ולא שלש - הא אפילו רב הונא מודה, דמהיכא תיתי? הא הני לא כתיבי, ומ'כי נפש הוא חובל' הוא דנפקי, דאכל חד קאי 'כי נפש'; אלא מתרוייהו מתניתייא מיתוקמא סייעתא לרב יהודה
ואי תימא מתניתא קמייתא למאי אייתיה, הכי נמי שמעינן לה מבתרייתא? - אי מבתרייתא 'חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו' קאמר, דלא אזלינן בתר מלאכה אלא בתר כלים, ולעולם שלש מלקיות: אחת משום רכב, ואחת משום ריחים, ואחת משום 'כי נפש' דקאי אתרוייהו! ולהכי אשמעינן קמייתא דקתני בה בהדיא 'חייב שנים'

[12] הכי גרסינן: 'תניא כוותיה דרב יהודה חבל זוג וכו' ותניא אידך וכו', ולא גרסינן 'תניא אידך', דמתרוייהו מתניתייא מתרץ סייעתא, ולא מחדא מינייהו דאי משום דקתני חייב שנים ולא שלש - הא אפילו רב הונא מודה, דמהיכא תיתי? הא הני לא כתיבי, ומ'כי נפש הוא חובל' הוא דנפקי, דאכל חד קאי 'כי נפש'; אלא מתרוייהו מתניתייא מיתוקמא סייעתא לרב יהודה

[12] של בית המטבחים שמקצבים בו בשר

[13] תבעהו לדין על חובך: אם מודה לך או אם יש עדים - ישלם ואם לאו - ישבע שבועת היסת

[14] כיון דמשכניה ואין עדים שמשכנו - היה יכול לטעון "לקוחה היא בידי" -

[15] דקנה ליה משכון לישבע וליטול עד כדי דמיו

[16] שעורין קלופים

[17] שאין אדם משכיר ומשאיל עזים שלו; הלכך יכול לטעון "לקוחין הן בידי" היכא דאין עדים שאספם מרשותם של בעליהן

[18] מספרים שגוזזין בהן צמר

[19] אפילו מיתמי שהביאו הבעלים עדים שהיו שלהן, והן טוענין "השאלנום לאביהם של אלו" ואפקינהו רבא מינייהו משום 'דברים העשויין להשאיל ולהשכיר', ואם איתא דיכול לטעון "לקוח הוא בידי" - יתמי כי לא טענו נמי אנן טענינן להו!

[20] כגון שני אחים שחלקו: אחד נטל בית ואחד נטל עלייה שעל גביו, והאבנים של חומת הבית מן תקרת הבית התחתונה שהיא קרקעיתה של עלייה, ולמעלה - של עליון, והימנה ולמטה - של תחתון

[21] הכל לפי הגבוה: שהאחד הוא גבוה מחבירו, ואבניו ועפרו מרובה משל חבירו – חולקים, לפי שאין ניכר איזו אבנים של עליון ואיזו אבנים של תחתון

[22] אם יש אבנים שבורות של לבינים: זה אומר "שלימות שלי" וזה אומר "שלימות שלי" רואין אלו אבנים ראויות להשתבר: אם של עליון אם של תחתון, והכל לפי המפולת: שאם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו החומה במקומה - יש לדעת שהתחתונות נשברו, ולכך נפלה הבית; ואם נחבט הכותל להלן, כמקל שהיה עומד זקוף ונפל: שהעליונות של כותל נפלו להלן ממנו הרבה - אז העליונות נשברו, שנפלו מגובה רב, והתחתונות שלימות, שנפלו ממקום נמוך

[23] והן שלימות

[24] שחבירו יקח אחרות כנגדן; ובגמרא מפרש מאי 'יטול כנגדן': שלימות או שבורות?

[25] דמפולת זו היאך נפלה

[26] ותתאה איתבור כדפרישית

[27] כחבטת מקל ועלייתא איתבור

[28] דאיכא למיקם עלייהו

[29] יטול העליון הרחוקות אם בחבטא נפול, ואם בחבסא נפול - יטול העליונות הן שלימות והן שבורות

[30] למיקני רשותא דידיה: דאפקורי מפקר ליה כל חד רשותיה לגבי חבריה להניח שם חפציו; הלכך כי נמי יתבן ברשות דחד מינייהו - לא הוי אידך 'מוציא', דברשותא דהאי נמי יתבי, דהא לא קפיד עליה מלאושליה דוכתא

[31] ברי ושמא ברי עדיף

[32] חייב לשלם, דברי עדיף

[33] פטור מלשלם: אוקי ממונא בחזקת מריה; וצריך לישבע שאינו יודע

[34] והכי נמי: כיון דמודה במקצת ואמר "איני יודע במקצת" - דחייב שבועה דאורייתא משום הודאה במקצת

[35] (שכנגדן) נוטל שבורות כנגדן, וזה יטול את אלו לפי החשבון

[36] (שכנגדן) אף הוא יטול שלימות כנגדן

[37] יש לבינים העשויות כמלבן שהוא רחב מחבירו

[38] יש טיט שעושין ממנו לבינים שמעובד ומגובל יפה מחבירו

[39] משכיר

[40] 'ונפחתה העלייה' גרס, ולא גרס הכא 'של שנים', דהא בשוכר קאי, כדאמר בגמרא

[41] טיח של טיט שנותנין על התקרה שקורין אשטרי"ך; ודומה לו במקרא 'ויעזבו' (את) ירושלים' בספר עזרא (נחמיה ג ח) [על ידו החזיק עזיאל בן חרהיה צורפים, ועל ידו החזיק חנניה בן הרקחים; ויעזבו ירושלם עד החומה הרחבה]; ובגמרא מפרש פלוגתייהו

[42] שאינו מחוסר אלא מקום הנחת כלי אחד, וכנגדו יתן כלי אחר, כגון תיבה או עריבה למטה, וכשירצה להשתמש בו - ישתמש

[43] כלומר: מקצת תשמישו למטה ומקצת תשמישו למעלה

[44] כיון: שנפחתה בארבעה - יורד ודר בבית לגמרי

[45] ולא כפינן ליה לדור חציו למעלה וחציו למטה

[46] מזלו גרם לו

[47] אם יש לו, ולמה אנו כופין את המשכיר לקולטו עמו בבית

[48] בעודה קיימת

[49] אם תפחות נחית בהדה גור בבית

[50] דאי לא שעבדו - למה ליה למימר "שעל גבי בית זה" - והא קא חזי ליה דעלייה זו קאמר ליה!?

[51] גפן מודלית שקורין פליד"א

[52] אילן שפירותיו אפרסקין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]