ביאור:בבלי בבא מציעא דף לט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'נטושים' – דבעל כרחו, דכתיב (שמות כג יא) והשביעית תשמטנה ונטשתה ^[1] [ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך] - אפקעתא דמלכא ^[2]; 'רטושים' – דמדעתן, דכתיב (הושע י יד) [וקאם שאון, בעמך וכל מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה] אם על בנים רוטשה ^[3].

^[4] תנא 'וכולם ^[5] שמין להם כאריס ^[6]' – אהייא? אילימא אשבויין, השתא 'זריז ונשכר' הוה ^[7], מאי דאשבח מיבעיא? אלא א'רטושים'? והא 'מוציאין אותן מידו' קתני!? אלא א'נטושים'.

למאן? אילימא לרבנן, הא אמרי 'מוציאין אותו מידו'! אי רבן שמעון בן גמליאל - הא אמר 'שמעתי שהנטושים כשבויין'?

'כשבויין' - ולא שבויין: כשבויין - דאין מוציאין אותן מידו, ולא שבויין: דאילו התם 'זריז ונשכר' ^[8] ואילו הכא 'שיימינן ליה כאריס' ^[9].

ומאי שנא מהא דתנן [כתובות פ"ח מ"ו] 'המוציא הוצאות על נכסי אשתו ^[10]: הוציא הרבה ואכל קימעא, קימעא ואכל הרבה ^[11] - מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל.'

הא לא דמיא אלא להא ^[12] <דתנן> [דאמר ר"י אמר רב חסדא] 'המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה ^[13] - כמוציא על נכסי אחר דמי ^[14]' אלמא כיון דלא סמכא דעתיה ^[15] - תקינו ליה רבנן ^[16] כי היכי דלא לפסדינהו ^[17], הכא נמי תקינו ליה רבנן כי היכי דלא לפסדינהו.

'וכולן שמין להם כאריס' – 'וכולן' לאיתויי מאי?

לאיתויי הא ^[18], דאמר רב נחמן אמר שמואל: 'שבוי שנשבה - מורידין קרוב לנכסיו; יצא לדעת - אין מורידין קרוב לנכסיו ^[19].'; ורב נחמן דידיה אמר: 'בורח - הרי הוא כשבוי ^[20]'. 'בורח' מחמת מאי? אילימא מחמת כרגא ^[21] - היינו 'לדעת' ^[22]!? אלא בורח מחמת מרדין ^[23].

אמר רב יהודה אמר שמואל: שבוי שנשבה והניח קמה לקצור, ענבים לבצור, תמרים לגדור, זיתים למסוק - בית דין יורדין לנכסיו ומעמידין אפוטרופוס וקוצר ובוצר וגודר ומוסק ^[24]; ואחר כך מורידין קרוב לנכסיו ^[25];

ולוקים אפוטרופא לעולם ^[26]; אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן ^[27].

אמר רב הונא: אין מורידין קטן לנכסי שבוי ^[28], ולא קרוב ^[29] לנכסי קטן ^[30], ולא קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן.

'אין מורידין קטן לנכסי שבוי' - דלמא מפסיד להו;

'ולא קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן' ^[31] - באחי מאימא ^[32] [ולא קרוב לנכסי קטן] כיון דלא מחי - אתי לאחזוקי ביה ^[33].

אמר רבא: שמע מיניה מדרב הונא ^[34] אין מחזיקין בנכסי קטן ^[35],

עמוד ב

ואפילו הגדיל ^[36]; ולא אמרן ^[37] אלא באחי דאבא ^[38], אבל באחי דאמא לית לן בה; ואחי דאבא - נמי לא אמרן אלא בארעתא ^[39], אבל בבתי לית לן בה ^[40]; ובארעתא נמי לא אמרן אלא דלא עביד עיטדא ^[41], אבל עביד עיטדא - קלא אית לה.

לא היא: לא שנא אחי דאבא ולא שנא אחי דאמא ^[42], לא שנא ארעתא ולא שנא בתי, ולא שנא עביד עיטדא לא שנא לא עביד עיטדא - לא מחתינן.

ההיא סבתא דהויא לה תלת בנתא; אישתבאי איהי וחדא ברתא. אידך תרתי בנתא - שכיבא חדא מינייהו, ושבקה ינוקא. אמר אביי: היכי נעביד ^[43]? לוקמינהו לנכסי בידא דאחתא ^[44] - דלמא שכיבא סבתא ^[45], ואין מורידין קרוב לנכסי קטן! נוקמינהו לנכסיה ^[46] בידא דינוקא - ^[47] דלמא לא שכיבא סבתא ^[48] ואין מורידין קטן לנכסי שבוי!?

אמר אביי: הלכך פלגא יהבינא לה לאחתא ^[49] ואידך פלגא מוקמינן ליה אפוטרופא לינוקא ^[50].

רבא אמר: מגו דמוקמינן אפוטרופא לפלגא - מוקמינן ליה אפוטרופא לאידך פלגא.

לסוף שמעו דשכיבא סבתא ^[51]. אמר אביי: תילתא יהבינן לה לאחתא, ותילתא יהבינן ליה לינוקא ^[52], ואידך תילתא יהבינן דנקא ^[53] לאחתא ^[54] ואידך דנקא ^[55] מוקמינן ליה אפוטרופא לינוקא.

רבא אמר: מגו דמוקים אפוטרופא לדנקא - מוקמינן נמי אפוטרופא לאידך דנקא.

מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי ^[56]. אמר ליה: פלוג לי! אמר ליה: לא ידענא לך.

אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: שפיר קאמר לך ^[57], שנאמר (בראשית מב ח) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו - מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן ^[58].

אמר ליה: זיל אייתי סהדי דאחוה את.

אמר ליה: אית לי סהדי ודחלי מיניה, דגברא אלימא הוא.

אמר ליה: לדידיה זיל אנת אייתי סהדי דלאו אחוך הוא ^[59]!

אמר ליה: דינא הכי? המוציא מחבירו עליו הראיה!

אמר ליה: הכי דיינינא לך ולכל אלימי דחברך.

אמר ליה ^[60]: ^[61] סוף סוף אתו סהדי ולא מסהדי ^[62]?

אמר ליה: תרתי לא עבדי ^[63].

לסוף אתו סהדי דאחוה הוא.

אמר ליה ^[64]: לפלוג לי נמי מפרדיסי ^[65] ובוסתני ^[66] דשתל ^[67]!

אמר ליה: שפיר קאמר לך, דתנן [בבא בתרא פ"ט מ"ג]: 'הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים את הנכסים - השביחו לאמצע',

הערות

^ היינו על כרחו
^ מצות המלך
^ נעזבה; היינו מדעתו, ולא שביה, דכתיב רישיה דקרא 'וקם שאון בעמך': היו יראים שלא יבאו אויבים עליהם - 'וכל מבצריך יושד' - יגלו בגולה מאיליהן וישארו העיירות שדודין מאין איש, 'כשוד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה': כשודדין הבאין למלחמה על ידי מארב: על עם היושב שלום - שלא נזהרו בהם לברוח מפניהם, ושודדים את הכל; וכמוהו (ירמיהו יג יט): [ערי הנגב סגרו, ואין פתח]] הגלת יהודה כולה הגלת שלומים: מתוך ישיבת שלום באין מחריד הגלם נבוכדנצר. 'בית ארבאל' תרגם יהונתן 'בית מארב': אל"ף למ"ד יתרים בו, כמו (הושע ב) 'יענו את יזרעאל' שהוא לשון זריעה ולא לשון עיר; ומדקא אמר 'יושד כשוד שלמן בית ארבאל' - מכלל דההוא יומא לאו בית ארבאל ביום מלחמה הוה, אלא מורך בא בלבם, והמה עוזבים אם על בנים והולכים להם מדאגת האויב שמא יבא עליהם
^ מפרש לקמיה אהייא קאי, וכללא - לאתויי מאי:
^ אם יבאו הבעלים
^ יטלו אלו בשבח קרקעות ופירות כמנהג אריסי המקום
^ ויטול הכל
^ דכיון ששמעו בו שמת, כי נחת לה אדעתא דכולהו פירי נחת
^ אבל הכא דלא שמעו שמת - לאו אדעתא דכולה נחית, אלא ליטול כאריס בכל שנה, ושאר פירות יהא מונחין
^ נכסי מלוג: שהוא אוכל פירות והקרן שלה
^ קודם שמת או שגירשהּ
^ תרוצא הוא: הא דנכסי שבויין - להא דאשתו קטנה דמי
^ שהיא יתומה שהשיאוה אמה ואחיה, ואין קידושין תופסין בה מן התורה אלא מדברי סופרים; לפיכך יוצאה במיאון בעל כרחו אם תמאן
^ ואם הוציא ולא אכל כדי הוצאתו - שמין לו כאריס
^ שיהא מוחזק בידו, דדואג שמא תמאן בו
^ ליטול כאריס
^ שלא יקלקל הקרקעות לזורען תמיד ולא יעבוד ולא יעדור כרמים
^ בורח מחמת מרדין
^ דכיון שהיה שפוי בדעתו ולא צוהו בלכתו לירד לנכסיו - שמע מינה לא ניחא ליה
^ שאין דעתו מיושבת עליו מחמת שהוא בהול
^ שאין לו ממה לפרוע כסף גולגלתו למלך, ובורח לפני בוא הזמן
^ שאין כאן בהלה
^ שהרג את הנפש; ופרסאי הורגין על שפיכות דמים, כדאמרינן בבבא קמא (דף קיז.); 'מרדין' היא רציחה בלשון פרסי, וכן מפורש בשערים דרב האי גאון (שער מ)
^ מעמידין אפוטרופוס להכניס דבר המוכן ויהא שמור לבעלים
^ להשביח וליטול כאריס
^ שלא יטול כלום
^ אין בית דין טורחין לבקש אפוטרופוס לאנשים גדולים שנתמלא זקנם, לפי שלא ימצאוהו: דבשלמא ליתמי איכא דשמע להו והוי אפוטרופוס לדבר מצוה, אבל לדיקנני לא שמעי להו
^ ואפילו הוא ראוי ליורשו, דקא מפסיד להו, ומוטב שיורידו להם איש נכרי
^ הראוי לירש
^ לעשות ולאכול; כדמסיים טעמיה: דכיון דקטן לא ידע למחויי - אתא האי קרוב לאחזוקי בהן, ולומר לחלק ירושתו בא; וטוב להם להוריד איש נכרי דלא מצי למטען בהו ירושה
^ כגון קטן שיש לו אח מאב, ואותו אח מאב יש לו אח מאם, דאיש נכרי הוא אצל קטן
^ כדפרישית: שזה אח מן האם לאחיו של קטן מן האב
^ - אין מורידין אותו אח מאם לנכסי קטן מחמת קורבת אחיו של זה שהוא אח של קטן, דאתי לאחזוקי בהו לצורך אחיו, ויאמר "נכסים הללו של אחי מאמי הם, שנפלו לו מאביו" ואלו - לחלקו באו
^ דאמר 'אין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יחזיק בהם מחמת ירושה'; אבל אחר שאין לו טענת ירושה – מורידין, ולא חיישינן שמא יטעון "אביו של קטן מכרם לי ואכלתים שני חזקה"
^ אם לא אכל בפני האב שלש שנים - אין שלש שנים שאכלן בפני הקטן חזקה
^ הקטן משירד לתוכו, ואכלו שלש שנים בפניו משהגדיל - לא הויא חזקה, דהואיל ותחילת ירידתו לתוכו הוה קטן - לא ידע כשהגדיל שהן של אביו, ולפיכך לא מיחה; דאי סבירא ליה לרב הונא דמחזיקין בהן משהגדיל - היכי מחתינן נכרי לנכסי קטן - שמא יהא בידו משיגדיל ויטעון "אתה מכרת לי משגדלת ואכלתים שני חזקה"!?
^ דאין מורידין קרוב לנכסי קטן
^ אחיו מאביו שיטעון בהן צד ירושה
^ שדות
^ שהשכנים מעידין עליהם שבאו לחלקו של קטן
^ שטר חלוקה כשחלקו מתחילה (מלכים ב יב): 'רק הבמות לא סרו' מתרגמינן 'במתא לא עטדו': לא הפליגו מהם
^ פן יאמר "של אמי היו נכסי מלוג, ואביו של קטן - בעל אמי - היה מוחזק בהן מחמת שהוא אוכל פירות, והוא מת קודם לאמי, ולא ירשהּ, ואני יורש חציין מחמת אמי"
^ בנכסי דסבתא, שאין אנו יודעין אם קיימת אם מתה
^ דהילכתא כרבן שמעון בן גמליאל, דקם ליה שמואל כוותיה
^ ויש לקטן חלק בהן שהם שלו מחמת אמו, או שמא חציין שלו שמא מתו שתי השבויות
^ לפלגא דנכסי
^ איכא למיחש
^ ואין לו חלק בהן
^ ממה נפשך: אם מתו שתי השבויות - הרי זו יורשת חציין; ואם לאו - מורידין קרוב לנכסי שבוי
^ ולא מחתינן קטן לגוייהו - דלמא לא שכיבא, ואין מורידין קטן לנכסי שבוי
^ שמתה הזקנה; ועל הבת שנשבית לא שמעו
^ דהא ודאי שליש הנכסים לזו ושליש לקטן
^ שתות: חצי השליש
^ ממה נפשך: אם מתה האחות - הרי חצי חלקה לזו; ואם לאו - מורידין קרוב לנכסי שבוי
^ לא יהבינן לה שמא של קטן הם, ואין מורידין קרוב לנכסי קטן
^ שהלך אביו לבי חוזאי, ונשא שם אשה, וילדה לו את זה; וחזר מרי לכאן, וירד לנכסי אביו, ובא זה אחריו לזמן מרובה ותבע חלקו
^ שאינו מכירך; ואין זה רמאות: שכשיצא מאצלך לא היה לך חתימת זקן ועכשיו באת בחתימת זקן
^ 'ויכר יוסף את אחיו' - שכשיצא מהם היו כולם חתומי זקן; 'והם לא הכירוהו' - שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ובא בחתימת זקן
^ אותם עדים שיש לו לזה, שבאו משם ומכירין בו מי הוא - הביאֵם אתה, ויעידו שאינו בן אביך, או בקש עדים אחרים
^ מרי לרב חסדא
^ אי מינאי דחלי - מה תועלת:
^ אלא כמותי ולא כמותך
^ מיראתך יעשו אחת: שישתקו, אבל שתים לא יעשו: לא דיין שישתקו ולא יעידו האמת, אלא גם שיעידו שקר?
^ ההוא אחא לרב חסדא
^ כרמים
^ ביתן של אילנות
^ איהו, והשביחן, ויתן לי חציין כמו שהן משובחין

[1] היינו על כרחו

[2] מצות המלך

[3] נעזבה; היינו מדעתו, ולא שביה, דכתיב רישיה דקרא 'וקם שאון בעמך': היו יראים שלא יבאו אויבים עליהם - 'וכל מבצריך יושד' - יגלו בגולה מאיליהן וישארו העיירות שדודין מאין איש, 'כשוד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה': כשודדין הבאין למלחמה על ידי מארב: על עם היושב שלום - שלא נזהרו בהם לברוח מפניהם, ושודדים את הכל; וכמוהו (ירמיהו יג יט): [ערי הנגב סגרו, ואין פתח]] הגלת יהודה כולה הגלת שלומים: מתוך ישיבת שלום באין מחריד הגלם נבוכדנצר. 'בית ארבאל' תרגם יהונתן 'בית מארב': אל"ף למ"ד יתרים בו, כמו (הושע ב) 'יענו את יזרעאל' שהוא לשון זריעה ולא לשון עיר; ומדקא אמר 'יושד כשוד שלמן בית ארבאל' - מכלל דההוא יומא לאו בית ארבאל ביום מלחמה הוה, אלא מורך בא בלבם, והמה עוזבים אם על בנים והולכים להם מדאגת האויב שמא יבא עליהם

[4] מפרש לקמיה אהייא קאי, וכללא - לאתויי מאי:

[5] אם יבאו הבעלים

[6] יטלו אלו בשבח קרקעות ופירות כמנהג אריסי המקום

[7] ויטול הכל

[8] דכיון ששמעו בו שמת, כי נחת לה אדעתא דכולהו פירי נחת

[9] אבל הכא דלא שמעו שמת - לאו אדעתא דכולה נחית, אלא ליטול כאריס בכל שנה, ושאר פירות יהא מונחין

[10] נכסי מלוג: שהוא אוכל פירות והקרן שלה

[11] קודם שמת או שגירשהּ

[12] תרוצא הוא: הא דנכסי שבויין - להא דאשתו קטנה דמי

[13] שהיא יתומה שהשיאוה אמה ואחיה, ואין קידושין תופסין בה מן התורה אלא מדברי סופרים; לפיכך יוצאה במיאון בעל כרחו אם תמאן

[14] ואם הוציא ולא אכל כדי הוצאתו - שמין לו כאריס

[15] שיהא מוחזק בידו, דדואג שמא תמאן בו

[16] ליטול כאריס

[17] שלא יקלקל הקרקעות לזורען תמיד ולא יעבוד ולא יעדור כרמים

[18] בורח מחמת מרדין

[19] דכיון שהיה שפוי בדעתו ולא צוהו בלכתו לירד לנכסיו - שמע מינה לא ניחא ליה

[20] שאין דעתו מיושבת עליו מחמת שהוא בהול

[21] שאין לו ממה לפרוע כסף גולגלתו למלך, ובורח לפני בוא הזמן

[22] שאין כאן בהלה

[23] שהרג את הנפש; ופרסאי הורגין על שפיכות דמים, כדאמרינן בבבא קמא (דף קיז.); 'מרדין' היא רציחה בלשון פרסי, וכן מפורש בשערים דרב האי גאון (שער מ)

[24] מעמידין אפוטרופוס להכניס דבר המוכן ויהא שמור לבעלים

[25] להשביח וליטול כאריס

[26] שלא יטול כלום

[27] אין בית דין טורחין לבקש אפוטרופוס לאנשים גדולים שנתמלא זקנם, לפי שלא ימצאוהו: דבשלמא ליתמי איכא דשמע להו והוי אפוטרופוס לדבר מצוה, אבל לדיקנני לא שמעי להו

[28] ואפילו הוא ראוי ליורשו, דקא מפסיד להו, ומוטב שיורידו להם איש נכרי

[29] הראוי לירש

[30] לעשות ולאכול; כדמסיים טעמיה: דכיון דקטן לא ידע למחויי - אתא האי קרוב לאחזוקי בהן, ולומר לחלק ירושתו בא; וטוב להם להוריד איש נכרי דלא מצי למטען בהו ירושה

[31] כגון קטן שיש לו אח מאב, ואותו אח מאב יש לו אח מאם, דאיש נכרי הוא אצל קטן

[32] כדפרישית: שזה אח מן האם לאחיו של קטן מן האב

[33] - אין מורידין אותו אח מאם לנכסי קטן מחמת קורבת אחיו של זה שהוא אח של קטן, דאתי לאחזוקי בהו לצורך אחיו, ויאמר "נכסים הללו של אחי מאמי הם, שנפלו לו מאביו" ואלו - לחלקו באו

[34] דאמר 'אין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יחזיק בהם מחמת ירושה'; אבל אחר שאין לו טענת ירושה – מורידין, ולא חיישינן שמא יטעון "אביו של קטן מכרם לי ואכלתים שני חזקה"

[35] אם לא אכל בפני האב שלש שנים - אין שלש שנים שאכלן בפני הקטן חזקה

[36] הקטן משירד לתוכו, ואכלו שלש שנים בפניו משהגדיל - לא הויא חזקה, דהואיל ותחילת ירידתו לתוכו הוה קטן - לא ידע כשהגדיל שהן של אביו, ולפיכך לא מיחה; דאי סבירא ליה לרב הונא דמחזיקין בהן משהגדיל - היכי מחתינן נכרי לנכסי קטן - שמא יהא בידו משיגדיל ויטעון "אתה מכרת לי משגדלת ואכלתים שני חזקה"!?

[37] דאין מורידין קרוב לנכסי קטן

[38] אחיו מאביו שיטעון בהן צד ירושה

[39] שדות

[40] שהשכנים מעידין עליהם שבאו לחלקו של קטן

[41] שטר חלוקה כשחלקו מתחילה (מלכים ב יב): 'רק הבמות לא סרו' מתרגמינן 'במתא לא עטדו': לא הפליגו מהם

[42] פן יאמר "של אמי היו נכסי מלוג, ואביו של קטן - בעל אמי - היה מוחזק בהן מחמת שהוא אוכל פירות, והוא מת קודם לאמי, ולא ירשהּ, ואני יורש חציין מחמת אמי"

[43] בנכסי דסבתא, שאין אנו יודעין אם קיימת אם מתה

[44] דהילכתא כרבן שמעון בן גמליאל, דקם ליה שמואל כוותיה

[45] ויש לקטן חלק בהן שהם שלו מחמת אמו, או שמא חציין שלו שמא מתו שתי השבויות

[46] לפלגא דנכסי

[47] איכא למיחש

[48] ואין לו חלק בהן

[49] ממה נפשך: אם מתו שתי השבויות - הרי זו יורשת חציין; ואם לאו - מורידין קרוב לנכסי שבוי

[50] ולא מחתינן קטן לגוייהו - דלמא לא שכיבא, ואין מורידין קטן לנכסי שבוי

[51] שמתה הזקנה; ועל הבת שנשבית לא שמעו

[52] דהא ודאי שליש הנכסים לזו ושליש לקטן

[53] שתות: חצי השליש

[54] ממה נפשך: אם מתה האחות - הרי חצי חלקה לזו; ואם לאו - מורידין קרוב לנכסי שבוי

[55] לא יהבינן לה שמא של קטן הם, ואין מורידין קרוב לנכסי קטן

[56] שהלך אביו לבי חוזאי, ונשא שם אשה, וילדה לו את זה; וחזר מרי לכאן, וירד לנכסי אביו, ובא זה אחריו לזמן מרובה ותבע חלקו

[57] שאינו מכירך; ואין זה רמאות: שכשיצא מאצלך לא היה לך חתימת זקן ועכשיו באת בחתימת זקן

[58] 'ויכר יוסף את אחיו' - שכשיצא מהם היו כולם חתומי זקן; 'והם לא הכירוהו' - שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ובא בחתימת זקן

[59] אותם עדים שיש לו לזה, שבאו משם ומכירין בו מי הוא - הביאֵם אתה, ויעידו שאינו בן אביך, או בקש עדים אחרים

[60] מרי לרב חסדא

[61] אי מינאי דחלי - מה תועלת:

[62] אלא כמותי ולא כמותך

[63] מיראתך יעשו אחת: שישתקו, אבל שתים לא יעשו: לא דיין שישתקו ולא יעידו האמת, אלא גם שיעידו שקר?

[64] ההוא אחא לרב חסדא

[65] כרמים

[66] ביתן של אילנות

[67] איהו, והשביחן, ויתן לי חציין כמו שהן משובחין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]