ביאור:בבלי בבא מציעא דף קיג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אבל מטא זמן חיוביה - רמי אנפשיה ומידכר.

וכי שכיר עובר משום בל תגזול?

התם תרי חזקי הכא חדא חזקה: גבי בעל הבית ^[1] איכא תרי חזקי ^[2]: חדא דאין בעל הבית עובר משום (ויקרא יט) בל תלין, וחדא דאין שכיר משהא שכרו; והכא - חדא חזקה.

אם יש עדים שתבעו - הרי זה נשבע ונוטל:

והא קתבעו לקמן ^[3]!?

אמר רבי אסי: שתבעו בזמנו.

ודלמא לבתר הכי פרע ^[4]?

אמר אביי: שתבעו כל זמנו ^[5].

ולעולם ^[6]?

אמר רב חמא בר עוקבא: כנגד אותו היום של תביעה ^[7].

משנה:

המלוה את חבירו ^[8] - לא ימשכננו ^[9] אלא בבית דין, ולא יכנס לביתו ליטול משכונו ^[10], שנאמר (דברים כד יא) בחוץ תעמוד [והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה].

היו לו שני כלים ^[11] - נוטל אחד ומניח אחד ^[12]; ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום.

ואם מת ^[13] - אינו מחזיר ^[14] ליורשיו ^[15].

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום ^[16], ומשלשים יום ולהלן - מוכרן בבית דין!

גמרא:

אמר שמואל: שליח בית דין - מנתח נתוחי אִין, אבל משכוני – לא ^[17]!

והתנן: 'המלוה את חבירו - לא ימשכננו אלא בבית דין' - מכלל דבבית דין ממשכנין ^[18]!?

אמר לך שמואל: אימא לא ינתחנו אלא בבית דין; הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא 'לא יכנס לביתו ליטול משכונו'; - מני? אילימא בעל חוב - מרישא שמע מינה! אלא - לאו שליח בית דין?

אי משום הא - לא איריא: הכי קאמר: 'המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין' - מכלל דבבית דין ממשכנים; ובעל חוב אפילו נתוחי נמי לא: שלא יכנס לביתו ליטול משכונו.

מתיב רב יוסף: '(דברים כד ו) לא יחבל ריחים ורכב [כי נפש הוא חבל]’ הא דברים אחרים – חבל ^[19]! (דברים כד יז) [לא תטה משפט גר יתום ו]לא תחבל בגד אלמנה - הא של אחרים תחבל!? – מאן? אי נימא בעל חוב - הא כתיב (דברים כד י) [כי תשה ברעך משאת מאומה] לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו; אלא - לאו שליח בית דין?

תרגמה רב פפא בריה דרב נחמן קמיה דרב יוסף -ואמרי לה רב פפא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף: לעולם בבעל חוב ^[20], ולעבור עליו בשני לאוין ^[21].

תא שמע: ממשמע שנאמר (דברים כד יא) בחוץ תעמוד [והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה] - ^[22] איני יודע ש'האיש אשר אתה נושה בו יוציא' ^[23]? אלא מה תלמוד לומר 'והאיש'? לרבות שליח בית דין' מאי לאו ^[24] שליח בית דין כלוה ^[25]?

עמוד ב

לא, שליח בית דין כמלוה ^[26].

תא שמע: '(שמות כב כה) אם חבל תחבל שלמת רעך [עד בא השמש תשיבנו לו]’ - בשליח בית דין הכתוב מדבר; אתה אומר בשליח בית דין הכתוב מדבר - או אינו אלא בבעל חוב?

כשהוא אומר '(דברים כד י) [כי תשה ברעך משאת מאומה] לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו' - הרי בעל חוב אמור ^[27]; הא מה אני מקיים 'אם חבל תחבל שלמת רעך' - בשליח בית דין הכתוב מדבר ^[28].

תנאי היא, דתניא: 'שליח בית דין שבא למשכנו - לא יכנס לביתו למשכנו, אלא עומד מבחוץ, והלה מוציא לו משכון, שנאמר (דברים כד יא) בחוץ תעמוד והאיש [אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה] ^[29]'; ותניא אידך: 'בעל חוב שבא למשכנו - לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד בחוץ והלה נכנס ומוציא לו משכונו, שנאמר 'בחוץ תעמוד'; ושליח בית דין שבא למשכנו - הרי זה נכנס לביתו וממשכנו, ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש ^[30]; ונותן מטה ומטה ^[31] ומצע ^[32] לעשיר ^[33], מטה ומטה ומפץ לעני ^[34]; לו - אבל לא לאשתו ולא לבניו ולבנותיו ^[35]; כדרך שמסדרין ^[36] לבעל חוב - כך מסדרין בערכין ^[37].'

כלפי לייא! עיקר סידור בערכין כתיב ^[38]!?

אלא אימא 'כדרך שמסדרין בערכין - כך מסדרין בבעל חוב'.

אמר מר: 'נותן מטה ומטה ומצע לעשיר, מטה ומטה ומפץ לעני': למאן ^[39]? אילימא לאשתו ולבניו ולבנותיו - הא אמרת 'לו, אבל לא לאשתו ולבניו ולבנותיו'? - אלא: אידי ואידי לדידיה.

תרתי למה לי?

חדא דאכיל עלה וחדא דזג עלה, כדשמואל, דאמר שמואל: כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת: מאן דאכיל אהינא ^[40] מרירא אליבא ריקנא ^[41], ומאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה ^[42], ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמידי ^[43].

תני תנא קמיה דרב נחמן: כדרך שמסדרין בערכין - כך מסדרין בבעל חוב.

אמר ליה: השתא זבוני מזבנינן ליה ^[44] - סדורי מסדרינן ליה?

ומי מזבנינן ליה? והתנן: 'מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום'?

תנא - כרבן שמעון בן גמליאל תנא קמיה ^[45], והכי קאמר ליה: השתא - לרבן שמעון בן גמליאל - זבוני מזבנינן ליה, סדורי מסדרינן ליה? דתנן: רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום, מכאן ואילך מוכרן בבית דין.

וממאי דכי קאמר רבן שמעון בן גמליאל 'זבוני' - לגמרי ^[46] קאמר? דלמא הכי קאמר: עד שלשים יום הדר ליה בעיניה ^[47], מכאן ואילך מיהדר ליה למאי דחזי ליה, ומזבנינן מאי דלא חזי ליה ^[48]?

אי סלקא דעתך אית ליה לרבן שמעון בן גמליאל האי סברא ^[49] - ליכא מידי דלא חזי ליה ^[50], דאמר אביי: רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו 'כל ישראל בני מלכים הן':

רבן שמעון בן גמליאל – דתנן [שבת פ"יח מ"א]: לא את הלוף ולא את החרדל ^[51]; רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף, מפני שהוא מאכל לעורבין ^[52];

רבי שמעון – דתנן [שבת פ"יד מ"ד]: בני מלכים סכין שמן וורד על גבי מכותיהן בשבת, שכן דרכן לסוך בחול ^[53]; רבי שמעון אומר: 'כל ישראל בני מלכים הן';

רבי ישמעאל ורבי עקיבא – דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף זוז, ולבוש איצטלא בת מאה מנה - מפשיטין אותה ממנו ^[54] ומלבישים אותו איצטלא הראויה לו; ותנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא: 'כל ישראל ראוין לאותה איצטלא'.

ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דיהיב ליה מאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה: בשלמא 'כר וכסת' ^[55] - חזי ליה דביני ביני ^[56]; אלא 'מחרישה' ^[57] למאי חזיא ^[58]?

אמר רבא בר רבה: מחרישה דכספא.

מתקיף לה רב חגא: ולימא ליה ^[59]: "לאו עלי קרמית ^[60]"?

אמר ליה אביי:

הערות

^ כלומר: בזכותא דבעל הבית
^ לזכותו
^ ומה עדים שתבעו אותו מצריכין
^ דאזלי עדים מהתם - פרעיה בו ביום, דלא עבר בבל תלין
^ עד שעבר עליו
^ בתמיהה: ובשביל שתבעו כל היום ולא נתן - יהא שכיר זה נאמן לעולם לומר "לא התקבלתי", ואם רוצה בעל הבית לישבע לא נאמין? וכי כל כך השהה שכיר שכרו
^ יום אחד לאחר זמנו נתנו לו חכמים לישבע ויטול
^ והגיע זמן ולא פרע לו
^ אפילו בשוק
^ בגמרא מפרש במאן קאי
^ וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם
^ בשעה שהוא צריך לזה - יחזירנו לו, משום החזרת העבוט, ויעכב את השני; וכשיצטרך זה לשני - יטול זה את הראשון ויחזיר את השני, כדמפרש ואזיל
^ הלוה
^ העבוט
^ שאין כאן מצות העבוט, אלא ימכרנו ויגבה חובו, ד'השב תשיבם' - לוֹ כתיב, ולא ליורשין
^ זמן בית דין
^ אף הוא אינו רשאי ליכנס לביתו ולמשכנו, אלא רואהו בשוק ומנתק דבר שאוחז בידו ממנו
^ 'ממשכנין' משמע בתוך הבית
^ 'חבילה' - מתוך הבית משמע, דהא ריחיים ורכב בגו ביתא שכיחי
^ קאמר, ולא תידוק מינה 'הא כלים אחרים – חבול', דבכלים אחרים עובר משום 'לא תבא אל ביתו'
^ ולהכי איצטריך להוסיף לאו שני: משום ריחיים ורכב, וחד משום לא תבא אל ביתו
^ וכי
^ אלא מי יוציאנו אם לא בעל הבית
^ לרבות
^ שיכנס לתוך הבית, והכי קאמר: והאיש דהוא שליח בית דין, ואשר אתה נושה בו - יוציא אליך
^ והכי קאמר: בחוץ תעמוד אתה, והאיש שהוא שליח בית דין, ואשר אתה נושה בו - יוציא אליך
^ שאינו רשאי
^ שהוא רשאי ליכנס לחובלו, והכי קאמר קרא: אם חבול תחבול על ידי שליח בית דין - עד בוא השמש תשיבנו לו
^ והאיש שהוא שליח בית דין - גם הוא יעמוד בחוץ
^ דאיתרבו מ'כי נפש הוא חובל'
^ לקמן הוא מפרש אחת לאכול ואחת לישון
^ של לבד שקורין פולטר"א במקום שאין כסתות
^ שהורגל במצעות
^ לפי מה שהורגל
^ הוא צריך ליתן מטה, אבל לא לאשתו ולבניו, ד'החייהו' כתיב, ולא הוטל על המלוה להחיות את בני ביתו
^ שָׁמין להניח לו צרכי חייו, לשון 'והעריך אותו'; לישנא אחרינא: שמשׂרדין לשון שָׂריד; ושתיהן שמעתי
^ דגבי ערכין כתיב 'ואם מך הוא מערכך' ודרשינן (ערכין כד.): החייהו מערכך: גזבר הבא למשכנו כשאין ידו משגת - והוא נידון בהשגת יד, דכתיב (ויקרא כז) 'והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן' - משייר לו כדי חייו ונוטל השאר, ויצא ידי הקדש; ואפילו העשיר - לאחר שאמדוהו ונטל מה שבידו; ומינה נמי גמרינן לבעל חוב שמשיירין לו כדי חייו, כדאמר (לקמן דף קיד.) דגמר 'מיכה' 'מיכה'
^ כדפירשתי לעיל
^ המטה השנית
^ תמרא
^ קודם אכילה
^ חבל לח של פשתן על מתניו
^ קודם שישן; הלכך יהבינן ליה מטה שניה, ומושיבה ברחוק ארבע אמות ממקום אכילתו, ועל כרחו ירגיל לעמוד וללכת במשכב, ולא יישן על מטה שאכל
^ לאחר שלשים יום אף כלים הצריכין לו, כדתנן: 'משלשים ולהלן מוכרן'
^ דרב נחמן להך מתניתא: רבן שמעון בן גמליאל אומר 'כדרך שמסדרין וכו'
^ שלא ישאיר לו לפי צרכו בצמצום
^ כמות שהיא חשובה: אם חבל כסות של מעיל יחזיר לו הוא בעצמה
^ ימכור לו של שיראין ויתן לו אחת של צמר ואחת של קנבוס
^ לסדר לבעל חוב
^ מאחר שהורגל בו דהא שמענא ליה דאמר 'כל ישראל בני מלכים הם'
^ מטלטלין בשבת, שאינם ראוים היום: לא זה לבשל ולא זה לטחון; 'לוף' = מין קטנית; ואינן ראוין למאכל כשהוא חי, ואפילו לעופות
^ וישראל בני מלכים ויש להם לגדל עורבים לנוי ולשחוק
^ בלא שום מכה; הלכך כי איכא מכה נמי - לא מוכחא מילתא דלרפואה עביד; (דכי גזרו) רבנן - משום שחיקת סממנין
^ לפרוע לבעל חוב את חובו
^ דתנן במתניתין, איכא למימר 'מוכרן' דקאמר רבן שמעון בן גמליאל
^ - לביני ביני קאמר: לקנות גרועה הימנו, וביני ביני יטול בחובו
^ דקתני במתניתין, ועלה קאמר רבן שמעון בן גמליאל 'מוכרו'
^ מאי ביני ביני איכא
^ מלוה
^ לפרנסך

[1] כלומר: בזכותא דבעל הבית

[2] לזכותו

[3] ומה עדים שתבעו אותו מצריכין

[4] דאזלי עדים מהתם - פרעיה בו ביום, דלא עבר בבל תלין

[5] עד שעבר עליו

[6] בתמיהה: ובשביל שתבעו כל היום ולא נתן - יהא שכיר זה נאמן לעולם לומר "לא התקבלתי", ואם רוצה בעל הבית לישבע לא נאמין? וכי כל כך השהה שכיר שכרו

[7] יום אחד לאחר זמנו נתנו לו חכמים לישבע ויטול

[8] והגיע זמן ולא פרע לו

[9] אפילו בשוק

[10] בגמרא מפרש במאן קאי

[11] וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם

[12] בשעה שהוא צריך לזה - יחזירנו לו, משום החזרת העבוט, ויעכב את השני; וכשיצטרך זה לשני - יטול זה את הראשון ויחזיר את השני, כדמפרש ואזיל

[13] הלוה

[14] העבוט

[15] שאין כאן מצות העבוט, אלא ימכרנו ויגבה חובו, ד'השב תשיבם' - לוֹ כתיב, ולא ליורשין

[16] זמן בית דין

[17] אף הוא אינו רשאי ליכנס לביתו ולמשכנו, אלא רואהו בשוק ומנתק דבר שאוחז בידו ממנו

[18] 'ממשכנין' משמע בתוך הבית

[19] 'חבילה' - מתוך הבית משמע, דהא ריחיים ורכב בגו ביתא שכיחי

[20] קאמר, ולא תידוק מינה 'הא כלים אחרים – חבול', דבכלים אחרים עובר משום 'לא תבא אל ביתו'

[21] ולהכי איצטריך להוסיף לאו שני: משום ריחיים ורכב, וחד משום לא תבא אל ביתו

[22] וכי

[23] אלא מי יוציאנו אם לא בעל הבית

[24] לרבות

[25] שיכנס לתוך הבית, והכי קאמר: והאיש דהוא שליח בית דין, ואשר אתה נושה בו - יוציא אליך

[26] והכי קאמר: בחוץ תעמוד אתה, והאיש שהוא שליח בית דין, ואשר אתה נושה בו - יוציא אליך

[27] שאינו רשאי

[28] שהוא רשאי ליכנס לחובלו, והכי קאמר קרא: אם חבול תחבול על ידי שליח בית דין - עד בוא השמש תשיבנו לו

[29] והאיש שהוא שליח בית דין - גם הוא יעמוד בחוץ

[30] דאיתרבו מ'כי נפש הוא חובל'

[31] לקמן הוא מפרש אחת לאכול ואחת לישון

[32] של לבד שקורין פולטר"א במקום שאין כסתות

[33] שהורגל במצעות

[34] לפי מה שהורגל

[35] הוא צריך ליתן מטה, אבל לא לאשתו ולבניו, ד'החייהו' כתיב, ולא הוטל על המלוה להחיות את בני ביתו

[36] שָׁמין להניח לו צרכי חייו, לשון 'והעריך אותו'; לישנא אחרינא: שמשׂרדין לשון שָׂריד; ושתיהן שמעתי

[37] דגבי ערכין כתיב 'ואם מך הוא מערכך' ודרשינן (ערכין כד.): החייהו מערכך: גזבר הבא למשכנו כשאין ידו משגת - והוא נידון בהשגת יד, דכתיב (ויקרא כז) 'והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן' - משייר לו כדי חייו ונוטל השאר, ויצא ידי הקדש; ואפילו העשיר - לאחר שאמדוהו ונטל מה שבידו; ומינה נמי גמרינן לבעל חוב שמשיירין לו כדי חייו, כדאמר (לקמן דף קיד.) דגמר 'מיכה' 'מיכה'

[38] כדפירשתי לעיל

[39] המטה השנית

[40] תמרא

[41] קודם אכילה

[42] חבל לח של פשתן על מתניו

[43] קודם שישן; הלכך יהבינן ליה מטה שניה, ומושיבה ברחוק ארבע אמות ממקום אכילתו, ועל כרחו ירגיל לעמוד וללכת במשכב, ולא יישן על מטה שאכל

[44] לאחר שלשים יום אף כלים הצריכין לו, כדתנן: 'משלשים ולהלן מוכרן'

[45] דרב נחמן להך מתניתא: רבן שמעון בן גמליאל אומר 'כדרך שמסדרין וכו'

[46] שלא ישאיר לו לפי צרכו בצמצום

[47] כמות שהיא חשובה: אם חבל כסות של מעיל יחזיר לו הוא בעצמה

[48] ימכור לו של שיראין ויתן לו אחת של צמר ואחת של קנבוס

[49] לסדר לבעל חוב

[50] מאחר שהורגל בו דהא שמענא ליה דאמר 'כל ישראל בני מלכים הם'

[51] מטלטלין בשבת, שאינם ראוים היום: לא זה לבשל ולא זה לטחון; 'לוף' = מין קטנית; ואינן ראוין למאכל כשהוא חי, ואפילו לעופות

[52] וישראל בני מלכים ויש להם לגדל עורבים לנוי ולשחוק

[53] בלא שום מכה; הלכך כי איכא מכה נמי - לא מוכחא מילתא דלרפואה עביד; (דכי גזרו) רבנן - משום שחיקת סממנין

[54] לפרוע לבעל חוב את חובו

[55] דתנן במתניתין, איכא למימר 'מוכרן' דקאמר רבן שמעון בן גמליאל

[56] - לביני ביני קאמר: לקנות גרועה הימנו, וביני ביני יטול בחובו

[57] דקתני במתניתין, ועלה קאמר רבן שמעון בן גמליאל 'מוכרו'

[58] מאי ביני ביני איכא

[59] מלוה

[60] לפרנסך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]