ביאור:בבלי בבא מציעא דף קו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מאי ^[1]?

5. ^[2] זרע אחר – מאי ^[3]?

6. חיטי לגבי שעורים - כזרע אחר דמי או לא?

7. כל העולם כולו בשדפון ושלו בירקון, אי נמי כל העולם כולו בירקון ושלו בשדפון – מאי?

תיקו.

8. אמר ליה [המחכיר]: "זרעה חיטי" ואזל הוא [החוכר] וזרעה שערי [החוכר בכך קבל אחריות יתירה], ואשתדוף רובא דבאגא, ואשתדוף נמי הנך שערי דיליה – מאי? מי אמרינן דאמר ליה "אילו זרעתה חיטי - הוה נמי משתדפא"? או דלמא מצי אמר ליה "אילו זרעתה חיטי - הוה מקיים בי (איוב כב כח) ותגזר אומר ויקם לך [ועל־דרכיך נגה אור] ^[4]"!?

מסתברא דאמר ליה "אי זרעתה חיטי - הוה מקיים בי 'ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור' [החוכר – כאשר שינה מהוראת בעל השדה - קבל בכך אחריות יתירה].

9. נשתדפו כל שדותיו של מחכיר ^[5], ואשתדוף נמי הא בהדייהו, ולא אשתדוף רובא דבאגא – מאי? מי אמרינן כיון דלא אשתדוף רובא דבאגא - לא מנכי ליה? או דלמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה ^[6] מצי אמר ליה האי [החוכר]: "משום לתך דידך ^[7] הוא, דהא משתדפו כל שדותיך"!?

מסתברא דאמר ליה "אי משום לתאי דידי - הוה משתייר לי פורתא כדכתיב (ירמיהו מב ב) [ויאמרו אל ירמיהו הנביא תפל נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה' אלקיך בעד כל השארית הזאת] כי נשארנו מעט מהרבה [כאשר עיניך ראות אתנו].

10. נשתדפו כל שדותיו של חוכר, ואשתדוף רובא דבאגא, ואשתדוף נמי הא בהדייהו – מאי? מי אמרינן כיון דאשתדוף רובא דבאגא - מנכי ליה? או דלמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה, מצי אמר ליה [המחכיר]: "משום לתך דידך הוא, דהא משתדפו כל שדותיך"?

מסתברא דאמר ליה "משום לתאך הוא".

אמאי? הכא נמי נימא ליה "אי משום לתאי דידי הוא - הוה משייר לי פורתא, דהוה מקיים בי ^[8] 'כי נשארנו מעט מהרבה'"?

משום דאמר ליה "אי הוה חזית לאישתיורי לך מידי - הוה משתייר לך מדנפשך.

מיתיבי: ^[9] 'היתה שנת שדפון וירקון, או שביעית, או שהיו שנים כשני אליהו ^[10] - אינו עולה לו מן המנין ^[11]'; קתני 'שדפון וירקון' דומיא ד'שנים כשני אליהו': מה שני אליהו דלא הוי תבואה כלל - אף הכא נמי דלא הוי תבואה כלל, אבל דאיכא תבואה ^[12] - סלקא ליה ^[13], ולא קאמרינן 'מכת מדינה היא'!

אמר רב נחמן בר יצחק: שאני התם, דאמר קרא (ויקרא כה טו) [במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך] במספר שני תבואות ימכר לך - שנים שיש בהן תבואה בעולם ^[14].

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אלא מעתה שביעית תעלה לו מן המנין, דהא איכא תבואה בחוצה לארץ?

אמר ליה: שביעית - אפקעתא דמלכא היא ^[15].

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: אלא מעתה ^[16] שביעית לא תעלה לו מן הגירוע; ^[17] אלמה תנן 'נותן סלע ופונדיון לשנה' ^[18]?

אמר ליה: שאני התם דחזיא למישטחא בה פירי ^[19].

אמר שמואל: לא שנו ^[20] אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב, אבל לא זרעה כלל ^[21] – לא ^[22]! דאמר ליה "אילו זרעתה הוה מקיים בך (תהלים לז יט) לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו.

מתיב רב ששת: 'רועה שהיה רועה והניח עדרו, ובא לעיר, ובא זאב וטרף, ובא ארי ודרס - אין אומרים "אילו היה שם היה מציל", אלא אומדין אותו: אם יכול להציל – חייב, ואם לאו - פטור' ואמאי? נימא ליה "אי הוית התם הוה מקיים בי (שמואל א יז לו) גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך [והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלקים חיים]!?

משום דאמר ליה "אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא - הוה איתרחיש לך ניסא כרבי חנינא בן דוסא ^[23] דמתיין עיזי דובי בקרנייהו".

ונימא ליה "נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא, לניסא זוטא

עמוד ב

חזינא"?

קשיא.

תני חדא 'פעם ראשונה ושניה זורעה ^[24], ושלישית אינו זורעה' ותניא אידך 'שלישית זורעה, רביעית אינו זורעה'?

לא קשיא: הא כרבי, הא כרבן שמעון בן גמליאל: הא כרבי, דאמר 'בתרי זימני הוי חזקה', הא כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר 'בתלת זימני הוי חזקה'. ^[25]

אמר ריש לקיש: לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב, אבל זרעה ולא צמחה - מצי אמר ליה בעל הקרקע "כל ימי זרע - זרעא לה ואזיל ^[26]".

ועד אימת ^[27]?

אמר רב פפא: עד דאתו אריסי מדברא ^[28], וקיימא [הכוכב] כימה ^[29] ארישייהו ^[30].

מיתיבי: 'רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר אומר - וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו ^[31]: חצי תשרי, מרחשון וחצי כסליו – 'זרע'; חצי כסליו, טבת וחצי שבט – 'חורף'; חצי שבט, אדר וחצי ניסן – 'קור'; חצי ניסן, אייר וחצי סיון – 'קציר'; חצי סיון, תמוז וחצי אב – 'קיץ'; חצי אב, אלול, וחצי תשרי – 'חום' ^[32]. רבי יהודה מונה מתשרי ^[33]; רבי שמעון מונה ממרחשון'.

מאן מיקל ^[34] בכולהו? - רבי שמעון ^[35]; וכולי האי [עד דקיימי כימה ארשייהו, דהיינו אדר] לא קאמר!?

לא קשיא: הא דקבלה מיניה בחרפי ^[36] [בזה דנה הברייתא ורבי שמעון], הא [דברי רב פפא: עד אדר] דקבלה מיניה באפלי ^[37].

רבי יהודה אומר: אם קבלה ממנו במעות [- בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו]:

ההוא גברא דקביל ארעא למיזרעה בהו תומי אגודא דנהר מלכא סבא בזוזי. איסתכר נהר מלכא סבא ^[38]. אתא לקמיה דרבא. אמר ליה: "נהר מלכא סבא - לא עביד דמיסכר; מכת מדינה היא ^[39]! זיל נכי ליה!"

אמרו ליה רבנן לרבא: הא אנן תנן: רבי יהודה אומר: אם קבלה הימנו במעות - בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן חכורו'!?

אמר להו: לית דחש לה לדרבי יהודה.

משנה:

המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה ולקתה ^[40] - נותן לו מתוכה;

היו חטיה יפות - לא יאמר לו "הריני לוקח מן השוק" אלא נותן לו מתוכה.

גמרא:

ההוא גברא דקביל ארעא לאספסתא בכורי דשערי; עבדא אספסתא ^[41] וחרשה וזרעה שערי ^[42], ולקו הני שערי.

שלחה רב חביבא מסורא דפרת לקמיה דרבינא: כי האי גונא מאי? כי 'לקתה נותן לו מתוכה' דמי? או לא?

אמר ליה: מי דמי? התם לא עבדא ארעא שליחותא דמרה ^[43], הכא [במשנה] עבדא ארעא שליחותא דמרה.

ההוא גברא דקבל פרדס ^[44] מחבריה בעשר דני חמרא. תקיף ^[45] ההוא חמרא. סבר רב כהנא למימר: היינו מתניתין: 'לקתה נותן לו מתוכה'! אמר ליה רב אשי: מי דמי? התם לא עבדא ארעא שליחותא, הכא עבדא ארעא שליחותא ^[46].

ומודה רב אשי בעינבי דכדום ^[47] ובשדה שלקתה בעומריה ^[48].

משנה:

המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים ^[49] - לא יזרענה חטים ^[50]; חטים - יזרענה שעורים; רבן שמעון בן גמליאל אוסר ^[51].

תבואה - לא יזרענה קטנית ^[52]; קטנית - יזרענה תבואה; ורבן שמעון בן גמליאל אוסר.

גמרא:

אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? - דכתיב (צפניה ג יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית [כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד].

מיתיבי:' מגבת פורים לפורים ואין מדקדקין בדבר, ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר - דברי רבי יעקב, שאמר משום רבי מאיר; רבן שמעון בן גמליאל

הערות

^ מי אמרינן: ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו? או דלמא אמר ליה "אילו היו זרועות תבואה אף הן נשדפו"
^ אם תמצא לומר אספסתא לאו הפסקה היא, משום דלאו בכלל גזירת פורענות התבואה הוא, דאמר ליה "אילו תבואה הואי איהו נמי אישתדוף" -
^ מי הוי הפסקה
^ מה שתבקש מן היוצר יעשה; ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין
^ בכל מקום שהן
^ ואפילו ישנן בבקעה אחרת
^ מזלך
^ שם
^ גבי מוכר בזמן שהיובל נוהג: שאינו מותר לו לגאול פחות משתי שנים, תנן לה בערכין (דף כט:)
^ שלא ירדו גשמים
^ שתי שנים
^ בדוכתא אחריתי, אף על גב דההוא באגא אישתדוף - אמרינן "לתא דידיה (מזל דידיה) גרם"
^ וסלקינן ליה מגרע מדמים מה שמגיע לשנה אחת, כאילו היו בה פירות
^ בשום מקום בארץ
^ המלך ביטלו מלזורעה, והרי היא כמו שאינה, ולא קראה הכתוב לישראל 'שנת תבואה'
^ אי כמאן דליתה, מקדיש שדהו ובא לפדותו, שנתן לו הכתוב פדיון בתחילת היובל 'חמשים שקל כסף' (ויקרא כז יח) ואם אחר היובל [יקדיש שדהו] וחשב לו הכהן וגו' [את הכסף על פי השנים הנותרת, עד שנת היבל] ונגרע מערכך' (שם): שנים שעברו - הוא מגרע מן החשבון כמה שמגיע להם, ונותן כמה שמגיע לשנים הבאות
^ וכיון דבשביעית כמאן דליתנהו -
^ למה הן נמנות לִפחות את הפדיון, דתנן 'נותן סלע ופונדיון לשנים הבאות' - שזהו החשבון המגיע לכל שנה: כשאתה מחלק חמשים סלעים למ"ט שנים, נמצאו שביעיות מועילות לגרע הפדיון: דאי מדלית שבע שמיטות, ותחלק חמשים שקלים למ"ב שנה - מגיע לכל שנה קרוב לסלע ודינר!
^ הלכך סלקא ליה דגבי פדיון שדה אחוזה לא כתיב שני תבואות
^ אם מכת מדינה היא מנכה לו
^ ואשתדוף רובא דבאגא
^ לא מנכה ליה
^ במסכת תענית
^ זרעה ואכלה חגב או נשדפה חוזר וזורעה שנית ואם אינו זורעה אינו מנכה לו אפילו היא מכת מדינה
^ פלוגתא דרבי ורשב"ג גבי נשואה לראשון ומת לשני ומת במסכת יבמות.
^ כלומר: כל זמן הזריעה - חזור וזרעה, שמא לא הגיע זמן
^ הוי משך זמן הזריעה
^ ונכנס לבית בזמן שהן רגילין ליכנס דהיינו לאחר תשע שעות ביום קרוב לסוף העשירית
^ שהוא זנב [מזל] טלה
^ להדי רישייהו: בראש כל אדם, דהיינו באמצע הרקיע: שנראה לכל אדם כאילו הוא על ראשו; והן הן ימי אדר: לפי שבגלגל קבועין בו שנים עשר מזלות, וזהו סידרן: טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד [טלה, שור, תאומים; סרטן, אריה, בתולה; מאזנים, עקרב, קַשָת; גדי, דלי, דגים]; ולעולם ששה עולין וששה שוקעין: בניסן לעולם בתחילת עלות השחר טלה מתחיל לעלות ומאזנים שוקע, וב' שעות המזל שוהה לעלות; לאחר שתי שעות - העולה גמר עלייתו והשוקע גמר שיקועו; נמצא הששה עולים בשתים עשרה שעות ביום, וששה בלילה; כל ימי ניסן ראש טלה מתחיל לעלות, ובאייר שור ובסיון תאומים; וכן הסדר נמצא באדר: מזל דגים מתחיל לעלות בבוקר, סוף ב' שעות טלה מתחיל לעלות, ולסוף ארבע גמר עלייתו, ושור עולה לסוף שש; גמר שור עלייתו - ומתחיל תאומים; לסוף שמנה גמר תאומים ומתחיל סרטן, ונמצא ראש טלה באמצע, שהרי עברו שש שעות משהתחיל, ובשש שעות ראשו מגיע לאמצע: שהרי מתחילת עליית המזל עד תחילת שיקועו שנים עשר שעות, נמצא שמשעה שמתחיל לעלות עד ו' שעות מגיע לאמצע הרקיע, ולסוף שמנה שעות משעלה הוי זנבו באמצע הרקיע; נמצא באדר זנב טלה בסוף שעה עשירית באמצע הרקיע הוא; והכי אמרינן במסכת ברכות בפרק 'הרואה' (דף נח:): שכימה - בזנב טלה הוא
^ שש תקופות שהובטחו לנח ובניו קמפרש
^ 'קציר' - כנגד 'זרע': זה בתחילת גשמים, זה בתחילת החמה; ו'קיץ' - כנגד 'חורף', וחורף הוא חוזקו וחורפו של סתיו, וימי צינה, לשון (איוב כט ד) כאשר הייתי בימי חרפי: חוזקי ועיקרי; 'קיץ' הוא חוזקו של יבש, ועל שמייבשין באותו פרק תמרים ותאנים לקציעות, והן נקראין 'קיץ' כדכתיב (שמואל ב טז) 'הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו'; 'קור' הוא סופו של סתו; וכן 'חום' - סופו של שמש, וכן כל אחד שני חדשים, י"ב חדשים לששה עתים
^ מתחיל למנות שני חדשים בכל עת
^ במשך ימי הזרע, למי שבא לאחר זריעותיו
^ שמנה מן מרחשון, ואומר 'מרחשון וכסלו – זרע'
^ חטין ושיפון הנזרעין בתחילת החורף
^ שעורין וקטנית הנזרעין באדר
^ 'איסתכר' לשון (בראשית ח) ויסכרו מעינות תהום: נסתמה הליכתו: שעכבוהו העליונים: העליונים הסיבוהו דרך אחרת, ואין ירק מצליח אלא בקרקע נרבצת בארץ לחה
^ לא עליו לבדו עברה; ולאסוקי אדעתיה נמי לא הוה ליה, דלא הוי עביד למיסתכר
^ שהיו חטין שדופות וגם כחושות; וזו בחכירות הוצרכה לשנותה, ולא בקבלנות, דאי בקבלנות - פשיטא דכל אחד זוכה ומתחייב בחלקו
^ היא נקצרת לשלשים יום כדאמר בריש 'חזקת הבתים' (בבא בתרא כח:)
^ וחזר וזרעה שעורים
^ בעליה לא חכרה אלא לאספסתא, ואילו זרע לה אספסתא ואזיל - היה מצליח, והוא פסק עמו ליקח שעורין מן השוק
^ כרם
^ החמיץ
^ הענבים לא לקו אלא משנעשה יין בחביותיו: בביתו לקה; ואמר בבבא בתרא (דף צו:): 'חמרא אכתפא דגברא שוור' זה קונהו מזה – טוב, ומזלו גורם להחמיץ
^ ענבים שהתליעו
^ בעודן שטוחות ליבש בימות הקיץ; דכל [זמן] זה - עודן צריכין לקרקע; וכך הענבים שהתליעו בין בציר לדריכה; וכגון דלא איחרו יותר מן המנהג
^ ובחכירות 'כך וכך': חטין או שעורין או מעות
^ שהחטין מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין; והא לא מיתוקמא אלא בחכרנות; דאי בקבלנות - הא אמרינן 'תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה', והרי הוא נהנה בשינוי של זה
^ וטעמא מפרש בגמרא
^ שהקטנית מכחשת הקרקע יותר מן התבואה

[1] מי אמרינן: ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו? או דלמא אמר ליה "אילו היו זרועות תבואה אף הן נשדפו"

[2] אם תמצא לומר אספסתא לאו הפסקה היא, משום דלאו בכלל גזירת פורענות התבואה הוא, דאמר ליה "אילו תבואה הואי איהו נמי אישתדוף" -

[3] מי הוי הפסקה

[4] מה שתבקש מן היוצר יעשה; ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין

[5] בכל מקום שהן

[6] ואפילו ישנן בבקעה אחרת

[7] מזלך

[8] שם

[9] גבי מוכר בזמן שהיובל נוהג: שאינו מותר לו לגאול פחות משתי שנים, תנן לה בערכין (דף כט:)

[10] שלא ירדו גשמים

[11] שתי שנים

[12] בדוכתא אחריתי, אף על גב דההוא באגא אישתדוף - אמרינן "לתא דידיה (מזל דידיה) גרם"

[13] וסלקינן ליה מגרע מדמים מה שמגיע לשנה אחת, כאילו היו בה פירות

[14] בשום מקום בארץ

[15] המלך ביטלו מלזורעה, והרי היא כמו שאינה, ולא קראה הכתוב לישראל 'שנת תבואה'

[16] אי כמאן דליתה, מקדיש שדהו ובא לפדותו, שנתן לו הכתוב פדיון בתחילת היובל 'חמשים שקל כסף' (ויקרא כז יח) ואם אחר היובל [יקדיש שדהו] וחשב לו הכהן וגו' [את הכסף על פי השנים הנותרת, עד שנת היבל] ונגרע מערכך' (שם): שנים שעברו - הוא מגרע מן החשבון כמה שמגיע להם, ונותן כמה שמגיע לשנים הבאות

[17] וכיון דבשביעית כמאן דליתנהו -

[18] למה הן נמנות לִפחות את הפדיון, דתנן 'נותן סלע ופונדיון לשנים הבאות' - שזהו החשבון המגיע לכל שנה: כשאתה מחלק חמשים סלעים למ"ט שנים, נמצאו שביעיות מועילות לגרע הפדיון: דאי מדלית שבע שמיטות, ותחלק חמשים שקלים למ"ב שנה - מגיע לכל שנה קרוב לסלע ודינר!

[19] הלכך סלקא ליה דגבי פדיון שדה אחוזה לא כתיב שני תבואות

[20] אם מכת מדינה היא מנכה לו

[21] ואשתדוף רובא דבאגא

[22] לא מנכה ליה

[23] במסכת תענית

[24] זרעה ואכלה חגב או נשדפה חוזר וזורעה שנית ואם אינו זורעה אינו מנכה לו אפילו היא מכת מדינה

[25] פלוגתא דרבי ורשב"ג גבי נשואה לראשון ומת לשני ומת במסכת יבמות.

[26] כלומר: כל זמן הזריעה - חזור וזרעה, שמא לא הגיע זמן

[27] הוי משך זמן הזריעה

[28] ונכנס לבית בזמן שהן רגילין ליכנס דהיינו לאחר תשע שעות ביום קרוב לסוף העשירית

[29] שהוא זנב [מזל] טלה

[30] להדי רישייהו: בראש כל אדם, דהיינו באמצע הרקיע: שנראה לכל אדם כאילו הוא על ראשו; והן הן ימי אדר: לפי שבגלגל קבועין בו שנים עשר מזלות, וזהו סידרן: טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד [טלה, שור, תאומים; סרטן, אריה, בתולה; מאזנים, עקרב, קַשָת; גדי, דלי, דגים]; ולעולם ששה עולין וששה שוקעין: בניסן לעולם בתחילת עלות השחר טלה מתחיל לעלות ומאזנים שוקע, וב' שעות המזל שוהה לעלות; לאחר שתי שעות - העולה גמר עלייתו והשוקע גמר שיקועו; נמצא הששה עולים בשתים עשרה שעות ביום, וששה בלילה; כל ימי ניסן ראש טלה מתחיל לעלות, ובאייר שור ובסיון תאומים; וכן הסדר נמצא באדר: מזל דגים מתחיל לעלות בבוקר, סוף ב' שעות טלה מתחיל לעלות, ולסוף ארבע גמר עלייתו, ושור עולה לסוף שש; גמר שור עלייתו - ומתחיל תאומים; לסוף שמנה גמר תאומים ומתחיל סרטן, ונמצא ראש טלה באמצע, שהרי עברו שש שעות משהתחיל, ובשש שעות ראשו מגיע לאמצע: שהרי מתחילת עליית המזל עד תחילת שיקועו שנים עשר שעות, נמצא שמשעה שמתחיל לעלות עד ו' שעות מגיע לאמצע הרקיע, ולסוף שמנה שעות משעלה הוי זנבו באמצע הרקיע; נמצא באדר זנב טלה בסוף שעה עשירית באמצע הרקיע הוא; והכי אמרינן במסכת ברכות בפרק 'הרואה' (דף נח:): שכימה - בזנב טלה הוא

[31] שש תקופות שהובטחו לנח ובניו קמפרש

[32] 'קציר' - כנגד 'זרע': זה בתחילת גשמים, זה בתחילת החמה; ו'קיץ' - כנגד 'חורף', וחורף הוא חוזקו וחורפו של סתיו, וימי צינה, לשון (איוב כט ד) כאשר הייתי בימי חרפי: חוזקי ועיקרי; 'קיץ' הוא חוזקו של יבש, ועל שמייבשין באותו פרק תמרים ותאנים לקציעות, והן נקראין 'קיץ' כדכתיב (שמואל ב טז) 'הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו'; 'קור' הוא סופו של סתו; וכן 'חום' - סופו של שמש, וכן כל אחד שני חדשים, י"ב חדשים לששה עתים

[33] מתחיל למנות שני חדשים בכל עת

[34] במשך ימי הזרע, למי שבא לאחר זריעותיו

[35] שמנה מן מרחשון, ואומר 'מרחשון וכסלו – זרע'

[36] חטין ושיפון הנזרעין בתחילת החורף

[37] שעורין וקטנית הנזרעין באדר

[38] 'איסתכר' לשון (בראשית ח) ויסכרו מעינות תהום: נסתמה הליכתו: שעכבוהו העליונים: העליונים הסיבוהו דרך אחרת, ואין ירק מצליח אלא בקרקע נרבצת בארץ לחה

[39] לא עליו לבדו עברה; ולאסוקי אדעתיה נמי לא הוה ליה, דלא הוי עביד למיסתכר

[40] שהיו חטין שדופות וגם כחושות; וזו בחכירות הוצרכה לשנותה, ולא בקבלנות, דאי בקבלנות - פשיטא דכל אחד זוכה ומתחייב בחלקו

[41] היא נקצרת לשלשים יום כדאמר בריש 'חזקת הבתים' (בבא בתרא כח:)

[42] וחזר וזרעה שעורים

[43] בעליה לא חכרה אלא לאספסתא, ואילו זרע לה אספסתא ואזיל - היה מצליח, והוא פסק עמו ליקח שעורין מן השוק

[44] כרם

[45] החמיץ

[46] הענבים לא לקו אלא משנעשה יין בחביותיו: בביתו לקה; ואמר בבבא בתרא (דף צו:): 'חמרא אכתפא דגברא שוור' זה קונהו מזה – טוב, ומזלו גורם להחמיץ

[47] ענבים שהתליעו

[48] בעודן שטוחות ליבש בימות הקיץ; דכל [זמן] זה - עודן צריכין לקרקע; וכך הענבים שהתליעו בין בציר לדריכה; וכגון דלא איחרו יותר מן המנהג

[49] ובחכירות 'כך וכך': חטין או שעורין או מעות

[50] שהחטין מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין; והא לא מיתוקמא אלא בחכרנות; דאי בקבלנות - הא אמרינן 'תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה', והרי הוא נהנה בשינוי של זה

[51] וטעמא מפרש בגמרא

[52] שהקטנית מכחשת הקרקע יותר מן התבואה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]