ביאור:בבלי בבא מציעא דף יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

'חדא' הוא: דחד טעם הוא [1]: דמשום דקאמר רבי אלעזר 'מחלוקת [2] בשאין חייב מודה' הוא מתרץ הכי [3].

תיובתא דשמואל בתרתי: חדא - כרבי אלעזר, דהא מוקי מתניתין בשאין חייב מודה; וחדא - דאמר שמואל: 'מצא שטר הקנאה [4] בשוק - יחזיר לבעלים, ולא חיישינן לפרעון [5]' – תיובתא: דקתני הכא 'אף על פי ששניהם מודים - לא יחזיר לא לזה ולא לזה', אלמא חיישינן לפרעון, וכל שכן הכא, דלא מודה לוה - דחיישינן לפרעון [6].

אמר שמואל: מאי טעמא דרבנן [7]? סברי: אחריות - טעות סופר הוא [8].

אמר ליה רבא בר איתי לרב אידי בר אבין: ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל 'שבח, שפר ושעבוד - צריך לימלך [9]' [10].

לימא מאן דאמר הא [11] לא אמר הא [12]? לא קשיא: כאן בשטר הלואה [13], [14] דלא יהיב אינש זוזי בכדִי [15], כאן במקח וממכר, דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה [16];

כי ההיא דאבוה בר איהי: זבין עליתא מאחתיה; אתא בעל חוב, טרפא מיניה; אתא לקמיה דמר שמואל, אמר ליה: כתבה לך אחריות? אמר ליה: לא! אמר ליה: אם כן - זיל לשלמא [17]! אמר ליה: והא מר הוא דאמר 'אחריות טעות סופר הוא'?! אמר ליה: הני מילי בשטרי הלואה, אבל בשטרי מקח וממכר – לא, דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה.

אמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות [18], ובא בעל חוב דראובן וקא טריף ליה מיניה - דינא הוא דאזיל ראובן [המוכר] ומשתעי דינא בהדיה [19], ולא מצי אמר [20] ליה [למוכר] "לאו בעל דברים דידי את [21]", דאמר ליה "דמפקת מיניה [22] - עלי דידי הדר [23]".

איכא דאמרי: אפילו שלא באחריות נמי, דאמר ליה "לא ניחא לי דליהוי לשמעון תרעומת עלי".

ואמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין [24]: עד שלא החזיק בה


עמוד ב

יכול לחזור בו [25]; משהחזיק בה - אינו יכול לחזור בו [26], דאמר ליה: חייתא דקטרי [27] סברת וקבלת.

מאימתי הויא חזקה?

מכי דייש אמצרי [28].

ואיכא דאמרי: [משהחזיק בה] אפילו באחריות נמי [29]; דאמר ליה "[30] אחוי טרפך ואשלם לך [31]".

[עיין תוספות בעמוד א ד"ה עד שלא החזיק בה ]

איתמר: המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו [32]: רב אמר: יש לו מעות [33] ויש לו שבח [34]; ושמואל אמר: מעות - יש לו, שבח - אין לו [35].

בעו מיניה מרב הונא: פירש לו את השבח [36] – מהו? טעמא דשמואל משום דלא פירש שבחא, והכא הא פירש לה? או דלמא טעמיה דשמואל כיון דלית ליה קרקע [37] - מחזי כרבית?

אמר ליה 'אִין', ו'לאו', ורפיא בידיה [38].

איתמר: אמר רב נחמן אמר שמואל: מעות - יש לו, שבח - אין לו, אף על פי שפירש לו את השבח. מאי טעמא? כיון דקרקע אין לו –[מחזי כאילו] שכר מעותיו [ריבית] עומד ונוטל.

איתיביה רבא לרב נחמן: 'אין מוציאין לאכילת פירות [39] ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות [40] מנכסים משועבדים, מפני תיקון העולם [41].' ממשעבדי הוא דלא מפקינן, הא מבני חורין מפקינן, וקתני מיהא 'לשבח קרקעות' - מאי לאו בלוקח [42] מגזלן [43]!?

לא, בבעל חוב [44].

אי בבעל חוב - אימא רישא: 'אין מוציאין לאכילת פירות' [45] ואי בבעל חוב [46] - בעל חוב מי אית ליה [47] פירי [48]? והאמר שמואל: 'בעל חוב גובה את השבח [49].' שבח – אִין, אבל פירות לא!?

אלא פשיטא בגוזל ונגזל [50]; ומדרישא בגוזל ונגזל - סיפא נמי בגוזל ונגזל.

מידי אריא? הא כדאיתא והא כדאיתא [51]! [52]

והא לא תני הכי [53]: '"לשבח קרקעות" – כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו, והרי היא יוצאה מתחת ידו [54]; כשהוא גובה [55] - גובה את הקרן מנכסים משועבדים ושבח גובה מנכסים בני חורין.' היכי דמי? - אילימא כדקתני [56] - גזלן ממאן גבי [57]? אלא - לאו כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחהּ [58]!?

אמר ליה: לאו תרוצי קא מתרצת; תריץ נמי בבעל חוב.

תא שמע: '"לאכילת פירות" כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו, והרי היא יוצאה מתחת ידו; כשהוא גובה - גובה את הקרן מנכסים משועבדים ופירות גובה מנכסים בני חורין.' - היכי דמי? אילימא כדקתני - גזלן ממאן גבי? אלא - לאו כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחהִ [59]!

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? - [60] כגון שגזל שדה מחבירו מלאה פירות, ואכל את הפירות, וחפר בה בורות שיחין ומערות; בא נגזל לגבות קרן [נזק שנגרם לשדה, שהוא הקרן] - גובה מנכסים משועבדים; בא נגזל לגבות פירות - גובה מנכסים בני חורין. [61]

רבה בר רב הונא אמר: כגון

הערות עריכה

  1. ^ טעם אחד הזקיקו לרבי אלעזר לומר את שתיהן
  2. ^ דמתניתין
  3. ^ הוזקק לומר שאינו גובה אפילו מבני חורין; וכיון דהוצרך לסיים 'אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר' - הוזקק לומר 'לא חיישינן לקנוניא'
  4. ^ דליכא למימר 'כתב ללות ולא לוה', דהא אפילו לא לוה - שעביד נפשיה
  5. ^ אפילו אין חייב מודה; דאם איתא דפרעיה - מקרע הוה קרע ליה
  6. ^ והא - לא קשיא לרבי אלעזר, דהוא אמר בשאין חייב מודה לא יחזיר שום שטר הראוי לגבות; דהאי דקאמר רבי מאיר 'יחזיר' - משום דלאו בר גבייה הוא
  7. ^ דאמרי: כי אין בו אחריות נכסים גובה אף מן המשועבדים
  8. ^ כשאינו כתוב בשטר - סופר הוא שטעה, אבל זה לא לוה לו מעותיו בלא אחריות נכסים, דלא שדי אינש זוזי בכדי
  9. ^ הסופר צריך לימלך במוכר שדה לחבירו, לישאל הימנו אם יקבל עליו לכתוב בשטר המכירה שהוא שיעבד לו נכסיו למכירה זו: שאם יבא בעל חובו ויטרפנה מן הלוקח - שיגבה לוקח זה הקרן והשבח שהשביח בה לפני טירפא – מ'שפר': עידית שבנכסים; ואם לא נמלך בו - לא יכתוב, שיש מוכר שאין מקבל עליו אחריות, ואף אם קבל על הקרן - לא קבל על השבח, ואף אם קבל על שניהם - לא קבל להגבותו מן העידית, אלא מן הבינונית!
  10. ^ אלמא לאו טעות סופר הוא, דאיכא למימר 'אמליך ביה ולא קבל עליה'
  11. ^ משמיה דשמואל
  12. ^ ואמוראי נינהו אליבא דשמואל
  13. ^ בשטרי הלואה טעות סופר הוא
  14. ^ כיון דלא אכיל פירות ולא מתהני מידי
  15. ^ לא שדי זוזי בכדי לאוזפיה בלא אחריות, וזה ימכור נכסיו, וכשיבא לגבות לא ימצא כלום
  16. ^ לספק יום אחד שמא לא יטרפוה ממנו, ואם יטרפוה - שמא לזמן מרובה, ואוכל בתוך כך פירות הרבה
  17. ^ אין כאן עוד דין, שֶמָחַלְתָ על הכל
  18. ^ אם יטרפוה ממנו ישלם לו
  19. ^ דבעל חוב, ולסלקו מעל שמעון בכל טענה שיוכל לטעון, ולומר "פרעתיך כך וכך" או "כך וכך יש לי עליך תביעה, ואני מעכב חוב זה תחתיו"
  20. ^ בעל החוב
  21. ^ לאו בעל דברים דידי את בדבר זה; קרקע שמעון אני נוטל; אם יש לך תביעה עלי - העמידני בדין
  22. ^ מה שאתה מוציא משמעון
  23. ^ יחזור עלי
  24. ^ עוררין כמו 'התעשקו עמו' (בראשית כו)
  25. ^ ובשלא נתן מעות
  26. ^ ואפילו לא נתן מעות, שהקרקע נקנית בחזקה - והמעות על זה מלוה
  27. ^ שק מלא קשרים
  28. ^ מתקן גבולי השדה ומגביהם
  29. ^ אף על גב דסוף סוף עליה הדר - אין יכול לחזור בו, שהמוכר מעכב עליו, ולא מצי אמר הוא: "הואיל וסופך לשלם לי מעותי, השתא דבידי - אעכבם"
  30. ^ כשיעמידוך ויזכו בדין ויכתוב לך הדיין שטר טורף עלי שבדין טרפוה ממך בשבילי -
  31. ^ בא ואשלם לך, וכל כמה דלא עמדת בדין - איני ירא מהם
  32. ^ שלא היתה של מוכר שהיתה גזולה בידו והנגזל בא ומוציא מיד הלוקח
  33. ^ ללוקח מן המוכר מעות
  34. ^ אם זה השביח את הקרקע בזבל או בגדר קודם שהוציא נגזל מידו - גובה לוקח מן המוכר שבח; ואם תאמר הנגזל יתן השבח, שהרי השיבו קרקע משובחת? כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן
  35. ^ לקמן מפרש טעמא
  36. ^ כשמכרה לו התנה "אם יטרפוה מידך אשלם לך את השבח"
  37. ^ הואיל ואין קרקע זו שלו, נמצא שאין כאן שום מכר, והמעות מלוה אצלו, וכשמשלם יותר ממה שנטל
  38. ^ תחילה אמר 'אִין' וחזר ואמר 'לאו'; רפוי היה הדבר בידו, שלא היה יודע טעמו של דבר יפה
  39. ^ מפרש להו לקמן
  40. ^ תנאי כתובה שמקבל עליו 'את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי'; וכן הבנות 'בנן נוקבן דיהוו ליכי מינאי - אינון יהון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין' - אין מוציאין לאחד מכל אלו
  41. ^ שאם אתה אומר יטרפו לקוחות על כך - אין לך אדם שלוקח שדה מחבירו, דהא אין לך אדם שאין חוב זה מוטל עליו, ודבר שאין לו קצבה היא; ואכילת פירות ושבח קרקעות נמי דבר שאינו ידוע הוא, ואין הלקוחות יודעין להזהר בכך
  42. ^ שדה
  43. ^ והשביחה, ובא נגזל וטרפה - חוזר לוקח וגובה קרן מן המוכר אפילו מנכסים משועבדים שמכר זה אחר מכירה זו, דשטרו של זה קודם, שכתב בו אחריות; והשבח מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים מפני תיקון העולם, שהשבח לא היה קצוב בשעת מכירה כשקיבל עליו אחריות; אלמא אית ליה ללוקח שבח מגזלן
  44. ^ שטרפה בעל חוב ממנו בשביל חובו, ולא גזולה היתה: דההיא ודאי אית ליה שבחא, דמכירה מעלייתא היא כל זמן שלא טרפה ממנו: שאם פרע המוכר מעותיו לבעל החוב הרי הוא מסולק מן הלקוחות; הלכך כי משלם ליה יותר ממה שקיבל - השתא הוא דהדר זבין מיניה קרקע המכורה לו, ולא מחזי כשכר מעותיו
  45. ^ סלקא דעתא הא מיירי בשדה שטרפוה מליאה פירות מיד הלוקח, וחוזר לוקח לגבות מן המוכר
  46. ^ ואי בשטרפה בעל חוב
  47. ^ לבעל חוב
  48. ^ פירות גמורין המחוברין בקרקע, ואינן צריכין לקרקע כלום שיכול לטורפן
  49. ^ וכל הקרקע טורף מיד הלוקח, כמו שהיא משובחת ע"י הלוקח
  50. ^ וכגון שגזלה עם פירותיה, ומכרה; אי נמי גזלה בלא פירות, ומכרה לאחר, ועשה בה פירות; וטוען נגזל "ארעאי אשבח", ומיהו היציאה שהוציא הלוקח - ישלם לו הנגזל, שהרי מתוך כך הושבחה יותר; ואם אין השבח יותר אלא היציאה יתירה - נותן לו יציאה שיעור שבח ודיו
  51. ^ רישא בנגזל וסיפא בבעל חוב
  52. ^ ולקמיה מותיב לה מרישא.
  53. ^ בברייתא עלה דהך מתניתין ד'אין מוציאין' דתוקמה בבעל חוב
  54. ^ שבית דין מוציאין אותה מידו
  55. ^ לקמיה מפרש לה
  56. ^ שלא מכרה גזלן ומידו היא יוצאה בדין
  57. ^ ממאן יש לו לגבות? וכי מה נתן בה
  58. ^ והרי היא בדין יוצאה מתחת ידו של לוקח; אלמא אית ליה שבחא ללוקח מגזלן
  59. ^ ונעשה פירות גמורין, ונגזל לוקחה עם פירותיה, ואינו נותן אלא יציאה, דקאמר "ארעאי אשבח", וקתני דלוקח חוזר וגובה מגזלן מן המחוררין
  60. ^ האי 'כשהוא גובה' - לאו בלוקח קאמר, דבשלא מכרה עסקינן; ו'גובה את הקרן' דקאמר – בנגזל
  61. ^ ואי תימא: קרן אמאי גובה מנכסים משועבדים? הרי קרקע לפניו? כגון שחפר בה בורות, דאפחתה משוייה.