ביאור:בבלי בבא מציעא דף יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'חדא' הוא: דחד טעם הוא ^[1]: דמשום דקאמר רבי אלעזר 'מחלוקת ^[2] בשאין חייב מודה' הוא מתרץ הכי ^[3].

תיובתא דשמואל בתרתי: חדא - כרבי אלעזר, דהא מוקי מתניתין בשאין חייב מודה; וחדא - דאמר שמואל: 'מצא שטר הקנאה ^[4] בשוק - יחזיר לבעלים, ולא חיישינן לפרעון ^[5]' – תיובתא: דקתני הכא 'אף על פי ששניהם מודים - לא יחזיר לא לזה ולא לזה', אלמא חיישינן לפרעון, וכל שכן הכא, דלא מודה לוה - דחיישינן לפרעון ^[6].

אמר שמואל: מאי טעמא דרבנן ^[7]? סברי: אחריות - טעות סופר הוא ^[8].

אמר ליה רבא בר איתי לרב אידי בר אבין: ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל 'שבח, שפר ושעבוד - צריך לימלך ^[9]' ^[10].

לימא מאן דאמר הא ^[11] לא אמר הא ^[12]? לא קשיא: כאן בשטר הלואה ^[13], ^[14] דלא יהיב אינש זוזי בכדִי ^[15], כאן במקח וממכר, דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה ^[16];

כי ההיא דאבוה בר איהי: זבין עליתא מאחתיה; אתא בעל חוב, טרפא מיניה; אתא לקמיה דמר שמואל, אמר ליה: כתבה לך אחריות? אמר ליה: לא! אמר ליה: אם כן - זיל לשלמא ^[17]! אמר ליה: והא מר הוא דאמר 'אחריות טעות סופר הוא'?! אמר ליה: הני מילי בשטרי הלואה, אבל בשטרי מקח וממכר – לא, דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה.

אמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ^[18], ובא בעל חוב דראובן וקא טריף ליה מיניה - דינא הוא דאזיל ראובן [המוכר] ומשתעי דינא בהדיה ^[19], ולא מצי אמר ^[20] ליה [למוכר] "לאו בעל דברים דידי את ^[21]", דאמר ליה "דמפקת מיניה ^[22] - עלי דידי הדר ^[23]".

איכא דאמרי: אפילו שלא באחריות נמי, דאמר ליה "לא ניחא לי דליהוי לשמעון תרעומת עלי".

ואמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין ^[24]: עד שלא החזיק בה

עמוד ב

יכול לחזור בו ^[25]; משהחזיק בה - אינו יכול לחזור בו ^[26], דאמר ליה: חייתא דקטרי ^[27] סברת וקבלת.

מאימתי הויא חזקה?

מכי דייש אמצרי ^[28].

ואיכא דאמרי: [משהחזיק בה] אפילו באחריות נמי ^[29]; דאמר ליה "^[30] אחוי טרפך ואשלם לך ^[31]".

[עיין תוספות בעמוד א ד"ה עד שלא החזיק בה ]

איתמר: המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו ^[32]: רב אמר: יש לו מעות ^[33] ויש לו שבח ^[34]; ושמואל אמר: מעות - יש לו, שבח - אין לו ^[35].

בעו מיניה מרב הונא: פירש לו את השבח ^[36] – מהו? טעמא דשמואל משום דלא פירש שבחא, והכא הא פירש לה? או דלמא טעמיה דשמואל כיון דלית ליה קרקע ^[37] - מחזי כרבית?

אמר ליה 'אִין', ו'לאו', ורפיא בידיה ^[38].

איתמר: אמר רב נחמן אמר שמואל: מעות - יש לו, שבח - אין לו, אף על פי שפירש לו את השבח. מאי טעמא? כיון דקרקע אין לו –[מחזי כאילו] שכר מעותיו [ריבית] עומד ונוטל.

איתיביה רבא לרב נחמן: 'אין מוציאין לאכילת פירות ^[39] ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות ^[40] מנכסים משועבדים, מפני תיקון העולם ^[41].' ממשעבדי הוא דלא מפקינן, הא מבני חורין מפקינן, וקתני מיהא 'לשבח קרקעות' - מאי לאו בלוקח ^[42] מגזלן ^[43]!?

לא, בבעל חוב ^[44].

אי בבעל חוב - אימא רישא: 'אין מוציאין לאכילת פירות' ^[45] ואי בבעל חוב ^[46] - בעל חוב מי אית ליה ^[47] פירי ^[48]? והאמר שמואל: 'בעל חוב גובה את השבח ^[49].' שבח – אִין, אבל פירות לא!?

אלא פשיטא בגוזל ונגזל ^[50]; ומדרישא בגוזל ונגזל - סיפא נמי בגוזל ונגזל.

מידי אריא? הא כדאיתא והא כדאיתא ^[51]! ^[52]

והא לא תני הכי ^[53]: '"לשבח קרקעות" – כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו, והרי היא יוצאה מתחת ידו ^[54]; כשהוא גובה ^[55] - גובה את הקרן מנכסים משועבדים ושבח גובה מנכסים בני חורין.' היכי דמי? - אילימא כדקתני ^[56] - גזלן ממאן גבי ^[57]? אלא - לאו כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחהּ ^[58]!?

אמר ליה: לאו תרוצי קא מתרצת; תריץ נמי בבעל חוב.

תא שמע: '"לאכילת פירות" כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו, והרי היא יוצאה מתחת ידו; כשהוא גובה - גובה את הקרן מנכסים משועבדים ופירות גובה מנכסים בני חורין.' - היכי דמי? אילימא כדקתני - גזלן ממאן גבי? אלא - לאו כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחהִ ^[59]!

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? - ^[60] כגון שגזל שדה מחבירו מלאה פירות, ואכל את הפירות, וחפר בה בורות שיחין ומערות; בא נגזל לגבות קרן [נזק שנגרם לשדה, שהוא הקרן] - גובה מנכסים משועבדים; בא נגזל לגבות פירות - גובה מנכסים בני חורין. ^[61]

רבה בר רב הונא אמר: כגון

הערות

^ טעם אחד הזקיקו לרבי אלעזר לומר את שתיהן
^ דמתניתין
^ הוזקק לומר שאינו גובה אפילו מבני חורין; וכיון דהוצרך לסיים 'אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר' - הוזקק לומר 'לא חיישינן לקנוניא'
^ דליכא למימר 'כתב ללות ולא לוה', דהא אפילו לא לוה - שעביד נפשיה
^ אפילו אין חייב מודה; דאם איתא דפרעיה - מקרע הוה קרע ליה
^ והא - לא קשיא לרבי אלעזר, דהוא אמר בשאין חייב מודה לא יחזיר שום שטר הראוי לגבות; דהאי דקאמר רבי מאיר 'יחזיר' - משום דלאו בר גבייה הוא
^ דאמרי: כי אין בו אחריות נכסים גובה אף מן המשועבדים
^ כשאינו כתוב בשטר - סופר הוא שטעה, אבל זה לא לוה לו מעותיו בלא אחריות נכסים, דלא שדי אינש זוזי בכדי
^ הסופר צריך לימלך במוכר שדה לחבירו, לישאל הימנו אם יקבל עליו לכתוב בשטר המכירה שהוא שיעבד לו נכסיו למכירה זו: שאם יבא בעל חובו ויטרפנה מן הלוקח - שיגבה לוקח זה הקרן והשבח שהשביח בה לפני טירפא – מ'שפר': עידית שבנכסים; ואם לא נמלך בו - לא יכתוב, שיש מוכר שאין מקבל עליו אחריות, ואף אם קבל על הקרן - לא קבל על השבח, ואף אם קבל על שניהם - לא קבל להגבותו מן העידית, אלא מן הבינונית!
^ אלמא לאו טעות סופר הוא, דאיכא למימר 'אמליך ביה ולא קבל עליה'
^ משמיה דשמואל
^ ואמוראי נינהו אליבא דשמואל
^ בשטרי הלואה טעות סופר הוא
^ כיון דלא אכיל פירות ולא מתהני מידי
^ לא שדי זוזי בכדי לאוזפיה בלא אחריות, וזה ימכור נכסיו, וכשיבא לגבות לא ימצא כלום
^ לספק יום אחד שמא לא יטרפוה ממנו, ואם יטרפוה - שמא לזמן מרובה, ואוכל בתוך כך פירות הרבה
^ אין כאן עוד דין, שֶמָחַלְתָ על הכל
^ אם יטרפוה ממנו ישלם לו
^ דבעל חוב, ולסלקו מעל שמעון בכל טענה שיוכל לטעון, ולומר "פרעתיך כך וכך" או "כך וכך יש לי עליך תביעה, ואני מעכב חוב זה תחתיו"
^ בעל החוב
^ לאו בעל דברים דידי את בדבר זה; קרקע שמעון אני נוטל; אם יש לך תביעה עלי - העמידני בדין
^ מה שאתה מוציא משמעון
^ יחזור עלי
^ עוררין כמו 'התעשקו עמו' (בראשית כו)
^ ובשלא נתן מעות
^ ואפילו לא נתן מעות, שהקרקע נקנית בחזקה - והמעות על זה מלוה
^ שק מלא קשרים
^ מתקן גבולי השדה ומגביהם
^ אף על גב דסוף סוף עליה הדר - אין יכול לחזור בו, שהמוכר מעכב עליו, ולא מצי אמר הוא: "הואיל וסופך לשלם לי מעותי, השתא דבידי - אעכבם"
^ כשיעמידוך ויזכו בדין ויכתוב לך הדיין שטר טורף עלי שבדין טרפוה ממך בשבילי -
^ בא ואשלם לך, וכל כמה דלא עמדת בדין - איני ירא מהם
^ שלא היתה של מוכר שהיתה גזולה בידו והנגזל בא ומוציא מיד הלוקח
^ ללוקח מן המוכר מעות
^ אם זה השביח את הקרקע בזבל או בגדר קודם שהוציא נגזל מידו - גובה לוקח מן המוכר שבח; ואם תאמר הנגזל יתן השבח, שהרי השיבו קרקע משובחת? כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן
^ לקמן מפרש טעמא
^ כשמכרה לו התנה "אם יטרפוה מידך אשלם לך את השבח"
^ הואיל ואין קרקע זו שלו, נמצא שאין כאן שום מכר, והמעות מלוה אצלו, וכשמשלם יותר ממה שנטל
^ תחילה אמר 'אִין' וחזר ואמר 'לאו'; רפוי היה הדבר בידו, שלא היה יודע טעמו של דבר יפה
^ מפרש להו לקמן
^ תנאי כתובה שמקבל עליו 'את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי'; וכן הבנות 'בנן נוקבן דיהוו ליכי מינאי - אינון יהון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין' - אין מוציאין לאחד מכל אלו
^ שאם אתה אומר יטרפו לקוחות על כך - אין לך אדם שלוקח שדה מחבירו, דהא אין לך אדם שאין חוב זה מוטל עליו, ודבר שאין לו קצבה היא; ואכילת פירות ושבח קרקעות נמי דבר שאינו ידוע הוא, ואין הלקוחות יודעין להזהר בכך
^ שדה
^ והשביחה, ובא נגזל וטרפה - חוזר לוקח וגובה קרן מן המוכר אפילו מנכסים משועבדים שמכר זה אחר מכירה זו, דשטרו של זה קודם, שכתב בו אחריות; והשבח מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים מפני תיקון העולם, שהשבח לא היה קצוב בשעת מכירה כשקיבל עליו אחריות; אלמא אית ליה ללוקח שבח מגזלן
^ שטרפה בעל חוב ממנו בשביל חובו, ולא גזולה היתה: דההיא ודאי אית ליה שבחא, דמכירה מעלייתא היא כל זמן שלא טרפה ממנו: שאם פרע המוכר מעותיו לבעל החוב הרי הוא מסולק מן הלקוחות; הלכך כי משלם ליה יותר ממה שקיבל - השתא הוא דהדר זבין מיניה קרקע המכורה לו, ולא מחזי כשכר מעותיו
^ סלקא דעתא הא מיירי בשדה שטרפוה מליאה פירות מיד הלוקח, וחוזר לוקח לגבות מן המוכר
^ ואי בשטרפה בעל חוב
^ לבעל חוב
^ פירות גמורין המחוברין בקרקע, ואינן צריכין לקרקע כלום שיכול לטורפן
^ וכל הקרקע טורף מיד הלוקח, כמו שהיא משובחת ע"י הלוקח
^ וכגון שגזלה עם פירותיה, ומכרה; אי נמי גזלה בלא פירות, ומכרה לאחר, ועשה בה פירות; וטוען נגזל "ארעאי אשבח", ומיהו היציאה שהוציא הלוקח - ישלם לו הנגזל, שהרי מתוך כך הושבחה יותר; ואם אין השבח יותר אלא היציאה יתירה - נותן לו יציאה שיעור שבח ודיו
^ רישא בנגזל וסיפא בבעל חוב
^ ולקמיה מותיב לה מרישא.
^ בברייתא עלה דהך מתניתין ד'אין מוציאין' דתוקמה בבעל חוב
^ שבית דין מוציאין אותה מידו
^ לקמיה מפרש לה
^ שלא מכרה גזלן ומידו היא יוצאה בדין
^ ממאן יש לו לגבות? וכי מה נתן בה
^ והרי היא בדין יוצאה מתחת ידו של לוקח; אלמא אית ליה שבחא ללוקח מגזלן
^ ונעשה פירות גמורין, ונגזל לוקחה עם פירותיה, ואינו נותן אלא יציאה, דקאמר "ארעאי אשבח", וקתני דלוקח חוזר וגובה מגזלן מן המחוררין
^ האי 'כשהוא גובה' - לאו בלוקח קאמר, דבשלא מכרה עסקינן; ו'גובה את הקרן' דקאמר – בנגזל
^ ואי תימא: קרן אמאי גובה מנכסים משועבדים? הרי קרקע לפניו? כגון שחפר בה בורות, דאפחתה משוייה.

[1] טעם אחד הזקיקו לרבי אלעזר לומר את שתיהן

[2] דמתניתין

[3] הוזקק לומר שאינו גובה אפילו מבני חורין; וכיון דהוצרך לסיים 'אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר' - הוזקק לומר 'לא חיישינן לקנוניא'

[4] דליכא למימר 'כתב ללות ולא לוה', דהא אפילו לא לוה - שעביד נפשיה

[5] אפילו אין חייב מודה; דאם איתא דפרעיה - מקרע הוה קרע ליה

[6] והא - לא קשיא לרבי אלעזר, דהוא אמר בשאין חייב מודה לא יחזיר שום שטר הראוי לגבות; דהאי דקאמר רבי מאיר 'יחזיר' - משום דלאו בר גבייה הוא

[7] דאמרי: כי אין בו אחריות נכסים גובה אף מן המשועבדים

[8] כשאינו כתוב בשטר - סופר הוא שטעה, אבל זה לא לוה לו מעותיו בלא אחריות נכסים, דלא שדי אינש זוזי בכדי

[9] הסופר צריך לימלך במוכר שדה לחבירו, לישאל הימנו אם יקבל עליו לכתוב בשטר המכירה שהוא שיעבד לו נכסיו למכירה זו: שאם יבא בעל חובו ויטרפנה מן הלוקח - שיגבה לוקח זה הקרן והשבח שהשביח בה לפני טירפא – מ'שפר': עידית שבנכסים; ואם לא נמלך בו - לא יכתוב, שיש מוכר שאין מקבל עליו אחריות, ואף אם קבל על הקרן - לא קבל על השבח, ואף אם קבל על שניהם - לא קבל להגבותו מן העידית, אלא מן הבינונית!

[10] אלמא לאו טעות סופר הוא, דאיכא למימר 'אמליך ביה ולא קבל עליה'

[11] משמיה דשמואל

[12] ואמוראי נינהו אליבא דשמואל

[13] בשטרי הלואה טעות סופר הוא

[14] כיון דלא אכיל פירות ולא מתהני מידי

[15] לא שדי זוזי בכדי לאוזפיה בלא אחריות, וזה ימכור נכסיו, וכשיבא לגבות לא ימצא כלום

[16] לספק יום אחד שמא לא יטרפוה ממנו, ואם יטרפוה - שמא לזמן מרובה, ואוכל בתוך כך פירות הרבה

[17] אין כאן עוד דין, שֶמָחַלְתָ על הכל

[18] אם יטרפוה ממנו ישלם לו

[19] דבעל חוב, ולסלקו מעל שמעון בכל טענה שיוכל לטעון, ולומר "פרעתיך כך וכך" או "כך וכך יש לי עליך תביעה, ואני מעכב חוב זה תחתיו"

[20] בעל החוב

[21] לאו בעל דברים דידי את בדבר זה; קרקע שמעון אני נוטל; אם יש לך תביעה עלי - העמידני בדין

[22] מה שאתה מוציא משמעון

[23] יחזור עלי

[24] עוררין כמו 'התעשקו עמו' (בראשית כו)

[25] ובשלא נתן מעות

[26] ואפילו לא נתן מעות, שהקרקע נקנית בחזקה - והמעות על זה מלוה

[27] שק מלא קשרים

[28] מתקן גבולי השדה ומגביהם

[29] אף על גב דסוף סוף עליה הדר - אין יכול לחזור בו, שהמוכר מעכב עליו, ולא מצי אמר הוא: "הואיל וסופך לשלם לי מעותי, השתא דבידי - אעכבם"

[30] כשיעמידוך ויזכו בדין ויכתוב לך הדיין שטר טורף עלי שבדין טרפוה ממך בשבילי -

[31] בא ואשלם לך, וכל כמה דלא עמדת בדין - איני ירא מהם

[32] שלא היתה של מוכר שהיתה גזולה בידו והנגזל בא ומוציא מיד הלוקח

[33] ללוקח מן המוכר מעות

[34] אם זה השביח את הקרקע בזבל או בגדר קודם שהוציא נגזל מידו - גובה לוקח מן המוכר שבח; ואם תאמר הנגזל יתן השבח, שהרי השיבו קרקע משובחת? כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן

[35] לקמן מפרש טעמא

[36] כשמכרה לו התנה "אם יטרפוה מידך אשלם לך את השבח"

[37] הואיל ואין קרקע זו שלו, נמצא שאין כאן שום מכר, והמעות מלוה אצלו, וכשמשלם יותר ממה שנטל

[38] תחילה אמר 'אִין' וחזר ואמר 'לאו'; רפוי היה הדבר בידו, שלא היה יודע טעמו של דבר יפה

[39] מפרש להו לקמן

[40] תנאי כתובה שמקבל עליו 'את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי'; וכן הבנות 'בנן נוקבן דיהוו ליכי מינאי - אינון יהון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין' - אין מוציאין לאחד מכל אלו

[41] שאם אתה אומר יטרפו לקוחות על כך - אין לך אדם שלוקח שדה מחבירו, דהא אין לך אדם שאין חוב זה מוטל עליו, ודבר שאין לו קצבה היא; ואכילת פירות ושבח קרקעות נמי דבר שאינו ידוע הוא, ואין הלקוחות יודעין להזהר בכך

[42] שדה

[43] והשביחה, ובא נגזל וטרפה - חוזר לוקח וגובה קרן מן המוכר אפילו מנכסים משועבדים שמכר זה אחר מכירה זו, דשטרו של זה קודם, שכתב בו אחריות; והשבח מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים מפני תיקון העולם, שהשבח לא היה קצוב בשעת מכירה כשקיבל עליו אחריות; אלמא אית ליה ללוקח שבח מגזלן

[44] שטרפה בעל חוב ממנו בשביל חובו, ולא גזולה היתה: דההיא ודאי אית ליה שבחא, דמכירה מעלייתא היא כל זמן שלא טרפה ממנו: שאם פרע המוכר מעותיו לבעל החוב הרי הוא מסולק מן הלקוחות; הלכך כי משלם ליה יותר ממה שקיבל - השתא הוא דהדר זבין מיניה קרקע המכורה לו, ולא מחזי כשכר מעותיו

[45] סלקא דעתא הא מיירי בשדה שטרפוה מליאה פירות מיד הלוקח, וחוזר לוקח לגבות מן המוכר

[46] ואי בשטרפה בעל חוב

[47] לבעל חוב

[48] פירות גמורין המחוברין בקרקע, ואינן צריכין לקרקע כלום שיכול לטורפן

[49] וכל הקרקע טורף מיד הלוקח, כמו שהיא משובחת ע"י הלוקח

[50] וכגון שגזלה עם פירותיה, ומכרה; אי נמי גזלה בלא פירות, ומכרה לאחר, ועשה בה פירות; וטוען נגזל "ארעאי אשבח", ומיהו היציאה שהוציא הלוקח - ישלם לו הנגזל, שהרי מתוך כך הושבחה יותר; ואם אין השבח יותר אלא היציאה יתירה - נותן לו יציאה שיעור שבח ודיו

[51] רישא בנגזל וסיפא בבעל חוב

[52] ולקמיה מותיב לה מרישא.

[53] בברייתא עלה דהך מתניתין ד'אין מוציאין' דתוקמה בבעל חוב

[54] שבית דין מוציאין אותה מידו

[55] לקמיה מפרש לה

[56] שלא מכרה גזלן ומידו היא יוצאה בדין

[57] ממאן יש לו לגבות? וכי מה נתן בה

[58] והרי היא בדין יוצאה מתחת ידו של לוקח; אלמא אית ליה שבחא ללוקח מגזלן

[59] ונעשה פירות גמורין, ונגזל לוקחה עם פירותיה, ואינו נותן אלא יציאה, דקאמר "ארעאי אשבח", וקתני דלוקח חוזר וגובה מגזלן מן המחוררין

[60] האי 'כשהוא גובה' - לאו בלוקח קאמר, דבשלא מכרה עסקינן; ו'גובה את הקרן' דקאמר – בנגזל

[61] ואי תימא: קרן אמאי גובה מנכסים משועבדים? הרי קרקע לפניו? כגון שחפר בה בורות, דאפחתה משוייה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]