ביאור:בבלי בבא מציעא דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

דחזיא לקטנים.

והא דאמר רבא: אם היתה טלית מוזהבת – חולקין? הכי נמי דפלגי לה? הא אפסדוה!

הא - לא קשיא: דחזיא לבני מלכים [1].

והא דתנן 'היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו' [... ויחלוקו] - הכי נמי דפלגי לה? הא אפסדוה!? בשלמא טהורה - חזיא לבשר, אלא טמאה - הא אפסדוה!? אלא לדמי - הכא נמי לדמי.

אמר רמי בר חמא: זאת [2] אומרת [3]: המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, דאי סלקא דעתך לא קנה חבירו - תיעשה זו כמי שמונחת על גבי קרקע וזו כמי שמונחת על גבי קרקע, ולא יקנה לא זה ולא זה [4]! אלא: לאו שמע מינה המגביה מציאה לחבירו - קנה חבירו!? [5]

אמר רבא: לעולם אימא לך המגביה מציאה לחבירו - לא קנה חבירו [6]; והכא [7] - היינו טעמא: מגו דזכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה; תדע [8]: שאילו אמר לשלוחו "צא וגנוב לי" וגנב – פטור [9], ושותפין שגנבו [10][11] חייבין; מאי טעמא? לאו משום דאמרינן 'מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה'? שמע מינה.

אמר רבא: השתא דאמרת 'אמרינן מגו [12]' - חרש ופקח שהגביהו מציאה, מתוך שקנה חרש - קנה פקח' [13].

בשלמא חרש קנה, דקא מגבה ליה בן דעת [14]; אלא פקח [15] - במאי קנה?

אלא אימא 'חרש קנה פקח לא קנה'.

ומאי 'מגו' [16]?

- מגו דשני חרשין בעלמא קנו [עיין תוספות ד"ה ומאי מגו] - האי נמי קני.

האי מאי? אם תמצא לומר 'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו' [17], הני מילי היכא דקא מגבה ליה אדעתא דחבריה; האי - אדעתא דידיה קא מגבה ליה [18]; איהו לא קני - לאחריני מקני?

אלא אימא: 'מתוך שלא קנה פקח - לא קנה חרש'; וכי תימא מאי שנא משני חרשין דעלמא? התם תקינו להו רבנן דלא אתי לאנצויי [19], הכא מימר אמר 'פקח לא קני - אנא אקני?'

אמר ליה רב אחא בריה דרב אדא לרב אשי: דיוקיה דרמי בר חמא –מהיכא [20]?

1</ref> אי נימא מרישא: 'שנים אוחזין בטלית' - התם האי קאמר "כולה שלי, ואנא אגבהתה כולה" והאי אמר "כולה שלי ואנא אגבהתה כולה" [21]?!

2</ref> אלא מהא דקתני 'זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי", הא תו למה לי? - אלא ממשנה יתירה [22] שמע מינה 'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו' [23]?

והא אוקימנא רישא במציאה וסיפא במקח וממכר!?

3</ref> אלא מסיפא: 'זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "חציה שלי", הא תו למה לי? - אלא ממשנה יתירה שמע מינה 'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו'?

וממאי דבמציאה? דלמא במקח וממכר? וכי תימא 'אי במקח וממכר מאי למימרא'? – איצטריך: סלקא דעתך אמינא האי דקאמר "חציה שלי" - להוי כמשיב אבידה [24], וליפטר [25] - קמשמע לן דהאי איערומי קא מערים, סבר: "אי אמינא 'כולה שלי' בעינא אשתבועי; אימא הכי, דאהוי כמשיב אבידה, ואיפטר!"

4</ref> אלא מהא: 'היו שנים רוכבין על גבי בהמה'; הא תו למה לי? אלא ממשנה יתירה [26] שמע מינה 'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו'?

ודלמא הא קמשמע לן: דרוכב נמי קני [27]!?

5</ref> אלא מסיפא: 'בזמן שהן מודין או שיש להן עדים - חולקין בלא שבועה' במאי? אי במקח וממכר - צריכא למימר [28]? אלא לאו – במציאה, ושמע מינה [29]'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו'.

ורבא אמר לך [30]מגו דזכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה.

היו שנים רוכבין [על גבי בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג; זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי" - זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו; בזמן שהם מודים או שיש להן עדים - חולקין בלא שבועה.]:

אמר רב יוסף: אמר לי רב יהודה:


עמוד ב

שמעית מיניה דמר שמואל תרתי [31]: רכוב ומנהיג [32] - חד קני וחד לא קני [33], ולא ידענא הי מינייהו!? היכי דמי? - אילימא רכוב לחודיה [34], [35] ומנהיג לחודיה [36] - מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני [37]? אלא אי איכא למימר [38] דלא קני - רכוב הוא דאיכא למימר [39]; אלא רכוב במקום מנהיג [40] איבעיא ליה: מאי [41]? רכוב עדיף, דהא תפיס בה [42]? או דלמא מנהיג עדיף, דאזלא מחמתיה [43]?

[44]

אמר רב יוסף: אמר לי רב יהודה: נחזי אנן [45], דתנן [כלאים פ"ח מ"ג]: המנהיג [46] סופג את הארבעים, והיושב בקרון סופג את הארבעים; רבי מאיר פוטר את היושב בקרון [47]'; ומדאפיך שמואל ותני 'וחכמים פוטרין את היושב בקרון' - שמע מינה [48] רכוב לחודיה לא קני [49], וכל שכן רכוב במקום מנהיג. [50]

אמר ליה אביי לרב יוסף: הא זמנין סגיאין אמרת לן "נחזי אנן" [51] ולא אמרת לן משמיה דרב יהודה [52]!?

אמר ליה: אברא [53] ודכרנן נמי דאמרי ליה [54]: "היכי פשיט מר רכוב מיושב [55]? יושב לא תפיס במוסירה [56], רכוב תפיס במוסירה"! ואמר לי: "רב ושמואל דאמרי תרוייהו: מוסירה לא קני" [57].

איכא דאמרי [58] אמר ליה אביי לרב יוסף: היכי פשיט מר רכוב מיושב? יושב לא תפיס במוסירה, רכוב תפיס במוסירה!?

אמר ליה: הכי תנא אידי [59]: מוסירה לא קני.

אתמר נמי: אמר רבי חלבו אמר רב הונא: מוסירה - מחבירו קנה [60]; במציאה ובנכסי הגר [61] - לא קני.

מאי לשון 'מוסירה'?

אמר רבא: אידי אסברא לי [62] כאדם המוסר דבר לחבירו; בשלמא מחבירו קני, דקא מסר ליה חבריה, אלא במציאה ובנכסי הגר - מאן קא מסר ליה דליקני? [## והסבר לשון 'מוסרה' בצורה זו מהוה ראיה לדין שמוסירה לא קני.]

מיתיבי: היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו' [או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג; זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי" - זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו] – מני? אילימא רבי מאיר [63], השתא [64] יושב קני [65] - רכוב מיבעי [66]? אלא לאו – רבנן [67], ושמע מינה רכוב קני [68]!?

הכא במאי עסקינן? - במנהיג ברגליו [69].

אי הכי היינו 'מנהיג' [70]?

תרי גווני מנהיג [71]: מהו דתימא רכוב עדיף, דהא מנהיג ותפיס בה? קא משמע לן.

תא שמע: 'שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור [72], או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג -

הערות עריכה

  1. ^ לבנים קטנים
  2. ^ מתניתין, דקתני שנים שהגביהו מציאה קנאוה ויחלוקו, וכשמגביה מגביה לדעת שיקנה בה חבירו חציה
  3. ^ שמע מינה
  4. ^ וכל הרוצה יחטפנה מידם
  5. ^ ולקמיה פריך: דיוקא דרמי בר חמא מהיכא? מאיזו בבא ממשנתנו הוא למד כן?
  6. ^ היכא דמגביה - לא נתכוין לקנות בה כלום; וטעמא אמר (לקמן דף י.): דהוי תופס לבעל חוב במקום כו'
  7. ^ דקתני במתניתין שנים שהגביהו מציאה קנו
  8. ^ דאפילו אמר 'לא קנה חבירו' היכא דהגביה כולה לדעת חבירו – הכא, דהגביה לעצמו ולחבירו – קני, משום מגו
  9. ^ המשלח פטור מלשלם כפל, דקיימא לן 'אין שליח לדבר עבירה', להתחייב שולחו, אלא שליח, ד'דברי הרב ודברי התלמיד - דברי מי שומעין?'
  10. ^ והאחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו ולדעת חבירו
  11. ^ אמרינן בבבא קמא (דף עח:)
  12. ^ דזכי לנפשיה כו'
  13. ^ אף על פי שהגבהה של חרש אינה הגבהה לקנות אלא מפני דרכי שלום, כדתנן (גיטין דף נט:): 'חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום' - אפילו הכי אמר: מגו דזכי לנפשיה כו'
  14. ^ לראשה השני לצורך שניהם, וראשו של צד חרש, לגבי חרש מיהא הויא הגבהה, כדתקון ליה מפני דרכי שלום
  15. ^ לגבי פקח הוי ראשה שהגביה החרש כמונח על גבי קרקע, דהגבהה דחרש לא קניא אלא מדרכי שלום בעלמא
  16. ^ איכא למימר? הכא דקאמר השתא דאמרת מגו - אמרינן מגו; וחרש אמאי קני? הא לא זכי פקח לנפשיה, דנימא דזכי נמי לחבריה, ולא הויא הגבהה דפקח הגבהה
  17. ^ כלומר: אפילו אם תמצא לומר המגביה מציאה לחבירו כו'
  18. ^ פיקח
  19. ^ עם החוטפים מהם
  20. ^ מאיזו בבא ממשנתנו קא דייק לומר 'זאת אומרת'
  21. ^ והיאך נאמר 'לא יקנה לא זה ולא זה, ויבא אחר ויטלנה' והלא כל אחד טוען "אני הגבהתיה", ואין כאן מגביה מציאה לחבירו, ומה יש לו להשיב? בשלמא האי שכנגדו - המוחזק בה כמוהו - אמר "לא הגבהת אתה כי אם אני", אבל אחר מן השוק מה יטעון
  22. ^ אמרינן דהמגביה מציאה כו'
  23. ^ ומשום הכי אמרינן יחלוקו דאמרינן שניהם הגביהוהָ והוה ליה כל אחד מגביה מציאה לו ולחבירו וקני; דאי משום דלא ידעינן הי מינייהו משקר, והוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין בשבועה משום שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף, כדאמרינן (לעיל דף ג.) - הא שמענא ליה מרישא
  24. ^ מדהוה מצי למימר "כולה שלי" ואמר "חציה שלי"
  25. ^ משבועה [כרבי עקיבא]
  26. ^ כדפרישית
  27. ^ ואף על גב דלא משיכה היא, שאינה זזה ממקומה, שאין מנהיגה ברגליו
  28. ^ דהיכא דלקוחה בין שניהם שיחלקוה בלא שבועה
  29. ^ ואיצטריך לאשמועינן שאין אחר יכול לחוטפה, ד
  30. ^ בעלמא היכא דלא נתכוין המגביה לזכות בה - לא קנה חבירו, ומשנה יתירה דמתניתין אשמועינן 'המגביה מציאה לו ולחבירו קנה אף חבירו', ד
  31. ^ שמעתי ממנו שני דברים
  32. ^ דין רכוב ודין מנהיג
  33. ^ בחד אמר לי' קני' ובחד אמר לי 'לא קני'
  34. ^ שאין אחר מנהיג עמו, ובא אחד מן השוק וחוטפו ממנו בפנינו, ומושכה לקנותה
  35. ^ וכן
  36. ^ מנהיג ואין רכוב עמו, ובא אחד וחוטפו ממנו בפנינו לקנותה, וקאמר שמואל בחד מינייהו דלא קני, ומאן דחטף שפיר חטף, ומבעיא ליה לרב יהודה בהי מינייהו
  37. ^ הא 'משיכה' היא זו, ובהמה נקנית במשיכה, ומאי תיבעי ליה לרב יהודה?
  38. ^ אי ודאי אמר שמואל בחד מינייהו
  39. ^ דקסבר: משיכה בָעִינן: שתעקור יד ורגל, כדאמרינן בקדושין (דף כב:)
  40. ^ שניהם באים לפנינו זה רכוב וזה מנהיג; זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי"
  41. ^ אמר שמואל חד קני, ומבעיא ליה לרב יהודה היכא דאיתנהו לתרוייהו הי עדיף
  42. ^ וכי אמרינן 'משיכה קני' - היכא דליכא רכוב, אבל במקום רכוב לא
  43. ^ והיא הגדולה בקנין
  44. ^ 'למאן אי לר"מ כו' עד 'לרבנן' לא גרס.
  45. ^ אית לן למפשט משמעתא דמר שמואל בהי מינייהו אמר
  46. ^ בשור וחמור
  47. ^ קסבר לאו מידי עביד
  48. ^ סבירא לשמואל
  49. ^ רכוב לאו מידי מעשה עביד; ומשום דיחיד ורבים הלכה כרבים אפכה למתני' לאוקמא פטורא כרבנן
  50. ^ הכי גרסינן: 'שמע מינה ס"ל לשמואל רכוב לחודיה לא קני; ולא גרס 'לרבנן'.
  51. ^ להא שמעתין
  52. ^ אלא משמך למפשט ספיקו דרב יהודה
  53. ^ אמת הוא אמר לי 'נחזי אנן'
  54. ^ וזכור אני שאמרתי לו
  55. ^ בקרון
  56. ^ קבישטר"א
  57. ^ מוסירה אינה קונה במציאה עד שיוליכנה ותעקור יד ורגל; ואף על גב דבמכירה קני, כדתנן (קדושין כה:) 'בהמה גסה נקנית במסירה' - לגבי מציאה לא קני, כדאמרינן טעמא לקמן בשמעתין
  58. ^ רב יוסף משמיה דנפשיה קאמר "נחזי אנן";
  59. ^ שם חכם
  60. ^ מקח וממכר
  61. ^ שמת, ואין לו יורשין, וכל הקודם בנכסיו זכה בהן
  62. ^ שמוסרין אותו בו ללוקח
  63. ^ דאמר היושב בקרון סופג את הארבעים, ומתניתין - יחידאה היא, ולית הלכתא כוותיה
  64. ^ לרבי מאיר
  65. ^ דקאמר 'היושב בקרון סופג את הארבעים'
  66. ^ ולמה לי לאשמועינן בתרתי
  67. ^ ואשמועינן דביושב הוא דפטור, אבל רכוב לא
  68. ^ ותיובתא לרב יהודה דפשט רוכב מיושב
  69. ^ דקנייה בַּמשיכה שבועט בה ברגליו והולכת מחמתו, כדרך רוכבי סוסים
  70. ^ והוה ליה למיתני 'או שהיו שניהם מנהיגים'
  71. ^ דאי אשמועינן בשני מנהיגים דיחלוקו, לא היינו יודעים להאי
  72. ^ חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה