קטגוריה:ויקרא כג מ

תרגום

אחת ממצוות חג הסוכות היא לקחת ארבעה מיני צמחים ולשמוח עמם לפני ה'.

הלכות ארבעת המינים מפורטות בכמה מקומות, ראו למשל:

• מסכת סוכה, פרק שלישי - משנה ותלמוד.
• רמב"ם, הלכות לולב פרק ז.
• טור אורח חיים תרמה.
• מאמרים באתר דעת.

במאמר זה נסביר בקצרה את הפסוק.

מה הם ארבעת המינים?

על-פי חז"ל,

• פרי עץ הדר הוא אתרוג, שהוא פרי מהודר; זו הסיבה שהאתרוג וכל קרובי משפחתו הבוטניים מכונים עד היום הזה בשם "הדרים".
• כפת תמרים הוא לולב, הענף האמצעי של דקל תמרים.
• ענף עץ עבות הוא הדס משולש, הדס שהעלים שלו מסודרים בשלשות, מה שנותן לו מראה עבה ומהודר.
• וערבי נחל הם ענפים של עץ הערבה, עץ כפוף שגדל במקומות רבים ובפרט ליד נחלים.

למה משמשים ארבעת המינים?

התורה לא כותבת שיש לעשות משהו מסויים עם ארבעה מינים אלו - רק לקחת אותם ו לשמוח לפני ה' ; זה מתאים למנהג היהודי המקובל בימינו, לקחת את ארבעת המינים בפני עצמם ולרקוד איתם תוך כדי שירת ה"הלל" לה'.

בימי עזרא ונחמיה חגגו את חג הסוכות, ובין השאר:

נחמיה ח טו: "ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר: 'צאו ההר, והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת , לעשת סכת ככתוב" (פירוט). הם לקחו חמישה מינים, ששניים מהם נזכרים גם בפסוק שלנו, והשתמשו בהם כדי לעשות סוכות, כדי לבנות את הסוכות (למשל כדי לעשות מהם סכך). יש שהסיקו מכאן, שגם ארבעת המינים שנזכרו בפסוקנו משמשים לעשיית סוכות בלבד, כלומר, אין צורך ליטול אותם בפני עצמם אלא רק להשתמש בהם לבניית הסוכה. כך כתב אבן עזרא בשם הצדוקים, וכך נוהגים השומרונים עד היום - הם מסככים את סוכותיהם, בין השאר, בפירות מהודרים,

אולם, ראיה זו אינה מבוססת, שכן ישנם כמה הבדלים מהותיים בין הפסוקים:

• בפסוק בספר נחמיה לא נזכרו פרי עץ הדר וערבי נחל, ונזכרו לפחות שני מינים אחרים שאינם נמצאים בפסוקנו - עץ שמן, עץ זית.

• בספר נחמיה מודגשים העלים , ובפסוק שלנו מודגשים הענף או הכפה ;

מכאן שאין קשר בין הפסוקים - הפסוק בספר נחמיה מדבר על סיכוך, שעבורו מתאים יותר להשתמש בעלים, והפסוק שלנו מדבר על לקיחה בידיים, שעבורה מתאים יותר להשתמש בענף.

• בספר נחמיה נאמר שלקחו את המינים "לעשות סוכות" ובפסוק שלנו נאמר שיש לקחת את המינים "לשמוח לפני ה'".

מדוע דווקא ארבעה מינים אלו?

1. לקיחת ארבעת המינים מביעה הודיה לה' על כך שנתן לנו ארץ טובה עם צמחיה עשירה (ראו גם הצד הפולחני והצד החקלאי של חג הסוכות). כל אחד מארבעת המינים מציין איזור גיאוגרפי בארץ ישראל:

האתרוג נפוץ בשפלת החוף,

הלולב נפוץ בבקעת הירדן,

ההדס נפוץ בהרים,

והערבה נפוצה בנחלים.

ע"פ הראי"ה קוק, ארבעת המינים הם חוט מקשר בין המצוות התלויות בגוף לבין המצוות התלויות בארץ: ""המצות שנוכל לחשבן לאמצעיות בין שתי המערכות, המצות התלויות בארץ ושאינן תלויות בארץ, הן מצות שהן חובת הגוף מצד עצמן, אבל הן קשורות לארץ ישראל בתוכנן הגלוי. באלה המצות מתרכזים שני הכוחות, הכח של המצוות התלויות בארץ והכח של מצות שהן חובת הגוף. המצוה המצויינה שכח הארץ הוא ניכר בה הרבה במצות הגוף היא מצות ארבעת המינים. ...חג הסוכות בכללו הוא כל כך מחובר לקדושת הארץ ושמחת פירותיה, עד שלמדונו חז"ל שצריך לעבר את השנה כדי שיהיה החג באסיפת הפירות" (הראי"ה קוק זצ"ל, הקדמה לספר 'עץ הדר השלם', עמ' ה).

וראו גם מורה נבוכים ג מג.

חכמי ישראל מצאו רמזים נוספים בארבעת המינים:

2. לקיחת המינים מסמלת את אחדות עם ישראל. כל אחד מהם הוא משל לקבוצה בעם ישראל:

האתרוג שיש לו ריח וטעם הוא משל לאנשים שלומדים תורה ומקיימים מצוות;

התמר שיש לו רק טעם הוא משל לאנשים שרק מקיימים מצוות;

ההדס שיש לו רק ריח הוא משל לאנשים שרק לומדים תורה,

והערבה שאין לה טעם וריח היא משל לאנשים שלא לומדים תורה ולא מקיימים מצוות;

והתורה מנחה אותנו לאחד את כולם באגודה אחת לפני ה'.

3. כל אחד מהם הוא משל לחלק מגוף האדם:

האתרוג דומה ללב,

הלולב דומה לחוט השדרה,

עלי ההדס דומים לעיניים,

ועלי הערבה דומים לשפתיים;

והם מסמלים שהאדם צריך לשמוח לפני ה' עם כל חלקי גופו: "כל עצמותי תאמרנה: ה' מי כמוך!".

ראו גם:

• מדוע חוגגים את חג הסוכות בתשרי ולא בניסן?
• דיון ישן על ארבעת המינים בתורה ובימי נחמיה / פורום דרישת האלהים