קטגוריה:משלי ו כב
נוסח המקרא
בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך
בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.
בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨ ׀ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ
בְּֽ֭שׇׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ
וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ׃
בְּ/הִתְהַלֶּכְ/ךָ֨׀ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗/ךְ בְּֽ֭/שָׁכְבְּ/ךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑י/ךָ וַ֝/הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽ/ךָ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
"תנחה אותך" - כמו תנהיגך
"בשכבך" - בקבר
"והקיצות" - לתחיית המתים לעמוד בדין
"היא תשיחך" - תליץ בעדךרלב"ג
"תנחה אותך". התורה להשיג דברי חפץ וזה שכבר תשמור בשרשים אשר הושרשו בה מהטעות בהתחלות וזה ממה שינחה אותך אל האמת בדרוש דרוש:
"בשכבך". באמצע הדרך אשר תדרוך בה למצוא הדרוש כי יחלשו כחותיך ותצטרך לשינה הנה התורה תשמור בעבורך מה שהתחלת להקדימו כדי להשיג הדרוש עד שלא תצטרך שנית להתחיל העיון בו מראשיתו וכאשר תיקץ משנתך הנה התורה תדבר לך הדברים שמצאת קודם שתשכב להישירך להשלים החקירה והנה אמר זה כי עם שהתורה מישרת האדם למצוא החכמה והתבונה הנה שומר התורה מושגח מהש"י ולזה הוא נעזר בו בהשגותיו:
ואפשר שתהיה הכוונה בזה בשכבך מהחקירה כי לקשיה לא תמצאנה ותפסק מפני זה דריכתך בה הנה התורה תשמר בעבורך לשמרך מהטעות וזה כי לולי התורה אולי מפני הקושי שיגיע לך בהתרת קצת ספקות יפלו בדרוש ההוא כבר תסכים לדחות האמת ותגיע מזה להריסה רבה בהרבה מהדרושים אך מפני שהתורה השרישה האמת בזה הנה ישמרך זה מההודאה בסותרו ותמלט בזה מהטעות וכאשר הקיצות שנגלו לך הסתרים על הספקות אשר הספיקו דריכתך בזה העיון הנה התורה תדבר לך אותם הדברים. או יהיה תשיחך יוצא לשלישי וירצה בו כי התורה תביאך לדבר אותם הדברים, והכוונה בזה אחד איך שיפורש. והסבה בזה כי מהתורה נתישרו לך אלו הדברים. והנה זה הביאור האחרון הוא יותר נכון.
ביאור המילות
"בהתהלכך. תשיחך". תדבר עמך:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"תנחה" - תנהג.
"והקיצות" - ענין הערה מהשינה.
"תשיחך" - מלשון שיחה ודבור.
מצודת דוד
"תנחה אותך" - תנהג אותך בדרך הישר.
"תשמור עליך" - משודדי לילה.
"היא תשיחך" - תדבר עמך, כחבר טוב המדבר עם חבירו להשתעשע עמו.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
במסכת סוטה פרק ג: בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך, זה יום המיתה. והקיצות היא תשיחך, בעולם הבא. ובאגדת תלים: בשכבך תשמור עליך, מן הרימה בקבר. ובספרי מסיים בה בפרשת ואתחנן: והקיצות, בימות המשיח; היא תשיחך, לעולם הבא.
בואלה שמות רבה: נוהג שבעולם, אדם לוקח חפץ, מֵצֵר לשומרו; אבל התורה משמרת בעלה, שנאמר: בהתהלכך תנחה אותך וגו׳:
- פרשנות מודרנית:
תרגום מצודות: בהתהלכך תנחה (תנהג) אותך בדרך הישר; בשכבך תשמור עליך משודדי לילה; והקיצות (התעוררת מהשינה) - היא תשיחך (תדבר עמך), כחבר טוב המדבר עם חבירו להשתעשע עמו.
תרגום ויקיטקסט: כשאתה מתהלך בענייניך, במשך היום, המצווה תנחה, תכוון אותך ללכת בדרך טובה;
כשאתה שוכב לישון בלילה, התורה שקיימת במשך היום תשמור עליך מצרה;
וכשאתה מקיץ (מתעורר משנתך) בבוקר, היא תהיה הראשונה שתשוחח איתך - המחשבות הראשונות שלך בבוקר יהיו על התורה והמצוה.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ו כב.
דקויות
קבוע הזמן
1. הפסוק מתאר, באופן מילולי, תקופה של 24 שעות - יום, לילה, והבוקר שאחריו. "כי כשהאדם נעור משנתו, אין לו מוחין כלל ועיקר, לפי שכבר נסתלקו מן הלילה ואינם חוזרים אלא אחר קריאת שמע ותפילה, וזה גורם שיצרו של אדם מעביר על דעתו כמה הרהורים רעים וחטאים, כי כשם שקדם יצר הרע אל יצר הטוב בזמן היצירה, כך הוא הקודם אל היצר הטוב בכל יום ויום כשאדם נעור משנתו... ואמנם דע כי זה אינו אלא לעם הארץ, אבל לתלמיד חכם אינו כן, כי תורתו, לא די ששומרתו בעת השכיבה, אלא שמדברת עמו גם כן כשנעור משנתו, ואינה מנחת שום מקום אל היצר הרע לקפוץ בפיתויו ובהרהורים הרעים שלו, כי התורה היא הקודמת, וכל הקודם זכה, וזהו שאמר: והקיצות - היא תשיחך" (רמ"ד ואלי פירוש ראשון).
2. אפשר גם לפרש שהפסוק מתייחס לתקופה ארוכה יותר - תקופה שבה האדם נמצא במצבים שונים - הליכה, שכיבה ויקיצה: "כשאתה מתהלך במדבר - השכינה תנחה אותך, כשאתה שוכב לישון ביישוב - היא תשמור עליך, וכשאתה מקיץ ויוצא להפליג בים - היא תשיחך" (ע"פ תיקוני זהר לה ב, בתרגום לעברית).
או תקופה שבה האדם מעיין בסוגיה מסויימת: "בהתהלכך - בדברים העיוניים: תנחה אותך - התורה להשיג דברי חפץ, וזה שכבר תשמור, בשרשים אשר הושרשו, בה מהטעות בהתחלות, וזה ממה שינחה אותך אל האמת בדרוש דרוש:""בשכבך - באמצע הדרך אשר תדרוך בה למצוא הדרוש, כי יחלשו כחותיך ותצטרך לשינה, הנה התורה תשמור בעבורך מה שהתחלת להקדימו כדי להשיג הדרוש, עד שלא תצטרך שנית להתחיל העיון בו מראשיתו;""וכאשר תיקץ משנתך, הנה התורה תדבר לך הדברים שמצאת קודם שתשכב, להישירך להשלים החקירה" (רלב"ג).
3. וחלק מחכמי התלמוד פירשו, שהפסוק הוא משל לתקופה עוד יותר ארוכה - החיים כולם, המוות, והחיים שאחריהם: "בהתהלכך תנחה אותך - זה העולם הזה, בשכבך תשמור עליך - זו מיתה, והקיצות היא תשיחך - לעתיד לבא" (רבי מנחם בר יוסי, בבלי סוטה כא.) "בהתהלכך - בחייך; בשכבך - בקבר; והקיצות - לתחיית המתים, לעמוד בדין; היא תשיחך - תליץ בעדך" (רש"י)
מבנה הפסוק
ניתן לפרש את הפסוק הבא בהקבלה לפסוק שלנו:
- "כי נר מצוה" - המצוה היא כמו נר שמנחה את האדם כאשר הוא הולך בדרך חשוכה;
""
- "ותורה אור" - התורה היא כמו אור שמאיר את כל העולם גם בלילה, כשהאדם שוכב;
- "ודרך חיים תוכחות מוסר" - דברי הביקורת שהאדם מקבל כאשר הוא עוסק בתורה עוזרים לו לאדם להחליט מה לעשות כאשר הוא מקיץ משנתו - איך לבחור דרך שתביא אותו לחיים.
הקבלות
ישנה הקבלה בין הקטע המתחיל בפסוק 20 לבין דברים ו (ראו טבלה בפסוק 20). בפרט, הפסוק שלנו מקביל למצוה "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ":
1. ניתן להסיק מההקבלה, שכמו שהפסוק בספר דברים הוא הנחיה מעשית, גם הפסוק שלנו הוא הנחיה מעשית: "המצוה והתורה צריכה להנחות אותך בכל מקום שאתה מתהלך בו, לשמור על מחשבותיך כאשר אתה שוכב, ולשוחח איתך כאשר אתה מקיץ מהשינה".
2. אולם, ישנם הבדלים בין הפסוקים:
- בספר משלי נזכרו רק שלושה מצבים - בהתהלכך, בשכבך, והקיצות; בעוד שבספר דברים נזכר גם בשבתך בביתך.
- הבדל חשוב יותר: בספר משלי נאמר שהתורה בשכבך - תשמור עליך, בלשון הבטחה; ובספר דברים נאמר ודברת בם... בשכבך, בלשון הנחיה.
לפי זה, ייתכן שגם המשמעות שונה - הפסוק שלנו אינו הנחיה מעשית אלא הבטחה: "אם תקשור את המצוה והתורה על ליבך וגרונך, כמו שאמרתי לך בפסוק הקודם, אז תזכה שהיא תנחה אותך בכל מקום שתתהלך בו, תשמור עליך כשתשכב, ותשוחח איתך כשתקיץ מהשינה".
סגולות השמירה של התורה והמצוה נזכרו גם בפרק הבא, וגם שם הכוונה לשמירה רוחנית - שמירה מפני פיתויים, (משלי ז ה): "לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה".
בפרק ב נאמר, שהמזימה והתבונה שומרות על האדם, ושם הכוונה לשמירה שכלית, ידיעת המזימות של הנוכלים על-מנת להיזהר מהם, (משלי ב יא): "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה"*.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "משלי ו כב"
קטגוריה זו מכילה את 18 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 18 דפים.