קטגוריה:צפניה ב א
נוסח המקרא
התקוששו וקושו הגוי לא נכסף
הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ הַגּוֹי לֹא נִכְסָף.
הִֽתְקוֹשְׁﬞשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף׃
הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ וָ/ק֑וֹשּׁוּ הַ/גּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
"וקושו" - מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם ורז"ל דרשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו
"הגוי לא נכסף" - ת"י דלא חמד למיתב לאורייתאמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"התקוששו וקושו" - ענין החפוש והלקיטה היטב כמו לקושש קש (שמות ה')
"נכסף" - ענין חשק וחמוד כמו נכסוף נכספתה (בראשית לא)
מצודת דוד
"הגוי לא נכסף" - אתם הגוי שאינכם עתה חשוקים לה'
"התקוששו וקושו" - חפשו עצמיכם אחר העבירות שבידכם לשוב מהם וגם חפשו עבירת זולתכם להשיב אותםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"התקוששו". כמו לקושש קש לתבן, שהוא לקוט הקש המפוזר:
"לא נכסף". לא נחמד:
- פרשנות מודרנית:
רק העניים, שלא נמשכו אחרי הכסף, יינצלו מהפורענות
על-פי המיתולוגיה של המדענים, בעבר הרחוק שכנו בכדור-הארץ זוחלים ענקיים שנקראו "דינוזאורים". בשלב כלשהו בהסטוריה הדינוזאורים נכחדו. אף-אחד לא יודע בדיוק מתי ולמה זה קרה - יש הרבה אגדות שונות בנושא זה. אבל לענייננו מה שחשוב הוא, שהאסון שהכחיד את הדינוזאורים פסח על החיות הקטנות יותר ששכנו בכדור-הארץ - היונקים. ולאחר שהדינוזאורים נכחדו, היונקים - הקטנים והחלשים - השתלטו על העולם.
תהליך דומה מתואר בספר צפניה.
בפרק א תיאר צפניה את הסוף של הכל . הוא עבר באופן שיטתי על כל העולם, ותיאר את הסוף של כל מה שיש בעולם. אחרי תיאור כל-כך ממצה קשה להאמין שיש עוד תקוה.
אבל בכל זאת יש תקוה. והתקוה מתוארת בפסוק ב1: "התקוששו וקושו, הגוי לא נכסף".
פירושים שונים הוצעו לביטוי "לא נכסף". לדעתי הכוונה היא לאותם אנשים שלא הושפעו מהכסף, שהכסף לא השתלט על נפשם.
ואכן, אם נקרא שוב בפרק א נראה שרוב הפורענויות שנזכרות שם מכוונות לעשירים ולמכובדים, והכסף נזכר שם פעמיים: "והיה ביום זבח ה', ופקדתי על השרים ועל בני המלך... ופקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא, הממלאים בית אדוניהם חמס ומרמה... הילילו, יושבי המכתש: כי נדמה כל עם כנען, נכרתו כל נטילי כסף. והיה חילם למשיסה, ובתיהם לשממה; ובנו בתים ולא יישבו, ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם... גם כספ ם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה', ובאש קנאתו תיאכל כל הארץ..." .
הכסף והזהב לא יוכלו להציל את בעליהם; דווקא "הגוי לא נכסף", האנשים שאינם בוטחים בכספם ואינם עסוקים כל ימיהם בצבירת כסף ורכוש, דווקא להם יש סיכוי.
הנביא קורא להם (ב1) "התקוששו וקושו", כלומר - התאספו ואספו אחרים אתכם (מלשון "לקושש קש לתבן").
הוא אומר להם למהר (ב2): "בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום; בטרם לא יבוא עליכם חרון אף ה' - בטרם לא יבוא עליכם יום אף ה'" . כלומר: מהרו להתאסף, לפני שהחוק (גזירת-ההשמדה) ייוולד וייצא לפועל, ולפני שהיום יעבור כמו מוץ שעף ברוח ולא שב; לפני שיבוא עליכם זעמו של ה' ביום ה'.
ואז הוא נותן להם תקוה - הוא מסביר להם מה הם צריכים לעשות כדי להינצל (ב3): "בקשו את ה', כל ענווי הארץ אשר משפטו פעלו; בקשו צדק, בקשו ענווה -- אולי תיסתרו ביום אף ה'" . אתם, העניים, הענווים, הגוי לא נכסף - התאספו כולכם ובקשו את ה'; אם תמהרו - אולי תיסתרו ותינצלו מהסוף שיבוא על הכל ביום אף ה'.
{גם בסוף הספר אומר צפניה, שהיחידים שישרדו בפורענות שתבוא על יהודה יהיו - העניים והחלשים (ג12): "והשארתי בקרבך עם עני ודל; וחסו בשם ה'" . }
בהמשך פרק ב מתאר צפניה כמה מקומות בעולם שבהם ה"דינוזאורים" עומדים להיכחד, והעניים יירשו אותם.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בכפית ה'תשס"ב אלול וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-08-01.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "צפניה ב א"
קטגוריה זו מכילה את 18 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 18 דפים.