{{מאמר לא גמור}}

בראשית יד יח-כ: "ומלכי-צדק, מלך שלם, הוציא לחם ויין; והוא כוהן לאל עליון. ויברכהו, ויאמר: 'ברוך אברם לאל עליון, קונה שמיים וארץ. וברוך אל עליון, אשר מיגן צריך בידך!'; וייתן לו מעשר מכול ."

ע"פ הפירוש המקובל, אברם נתן מעשר לאבימלך. מדוע?

נראה לי שהיה להם מנהג (דומה ל'מעשר כספים' בימינו), שכל אדם צריך לתת מעשר מרכושו לכהן. אברם זכה בשלל רב במלחמה, ולכן בא מלכיצדק, שהיה "כהן לאל עליון", לקחת את המעשר שמגיע לו – "וייתן לו מעשר מכל". אמנם הרכוש לא היה שלו אלא של מלך סדום, ולכן מודגש בפסוק הבא שמלך סדום אומר לו "תן לי הנפש והרכוש קח לך", כלומר – מלך סדום ויתר על כל רכושו לטובת אברם, ולכן אברם היה רשאי לתת מעשר מהרכוש לכהן. מלכיצדק "הוציא לחם ויין" – כנראה כדי לערוך 'סעודת הודאה' לרגל הניצחון של אברם במלחמה.

למה הגיע דווקא מלכיצדק? לא היו עוד כהנים בסביבה?! – כדי לענות על השאלה צריך לדעת יותר על המצב המדיני והחברתי בא"י באותה תקופה, ועד כמה שידוע לי – אין לנו מספיק מידע בנושא...

בימי יהושע נזכר מלך בשם דומה – אדוניצדק מלך ירושלים – שעמד בראש הברית של "כל מלכי האמורי יושבי ההר" (יהושע י ו). אחד מהמלכים האלה היה מלך חברון. מכאן ניתן להסיק שבימי יהושע היה מלך ירושלים המלך החשוב ביותר בכל אזור ההר, כולל חברון. אם המצב בימי אברם היה דומה ('מעשה בנים סימן לאבות') – אז אברם (שישב באותה תקופה בחברון) היה ב'תחום שיפוטו' של מלכיצדק, ולכן קל להבין למה דווקא מלכיצדק הגיע לקחת ממנו את המעשר.

פירוש אחר (לפי אותה הנחה): ארבעת המלכים שאותם הביס אברם היכו גם את "האמורי היושב בחצצון תמר". לכן מלכיצדק, שהיה ראש "מלכי האמורי" באזור, בא לברך את אברם על כך שהיכה את אויביהם המשותפים, וגם הביא לו מתנות – לחם ויין (כמו שתועי מלך חמת שלח את בנו לברך את דוד על כך שהיכה את הדדעזר, והביא לו מתנות ממתכת).

מלכיצדק נזכר שוב בתנ"ך – תהלים קי ד.

ואברבנאל (נדמה לי) פירש להיפך – שמלכיצדק נתן מעשר מהרכוש לאברם. כל הפירוש שלו לפרשה שונה מהמקובל – ע' בדבריו.

"מִגֵּן"? - הגן, נתן הגנה כנגד הצרים עליך?
האם לא היה נכון לכתוב "אֲשֶׁר [נתן] צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ"? האם מדובר בלשון סגי נהור או שבזמנו "מִגֵּן" היה "נתן" ביאור:מגן?
ארבעת המלכים לא עשו צרות ולא צרו על אברם. אברם יצא לרדוף אחרי ליסטים ששדדו את משפחתו. השימוש במילה "צָרֶיךָ" מזכיר את פקודת אסתר ומרדכי להעניש את "הַצָּרִים אֹתָם" (ביאור:אסתר ח יא).
אפשרי שמלכי-צדק השתמש בפסוק הזה תמיד, למרות שבמקרה הזה דבריו לא היו מדויקים.

(אילן סנדובסקי)

המעשר היה כתשלום עבור עבודת חלוקה צודקת בנוכחות שופט.

כאשר רכושו של מלך סדום נלקח, מלך סדום איבד את בעלותו לרכושו. אנו רואים זאת בחוק שהוציא דוד "כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים, יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ" (שמואל א ל כד), חלוקה שווה בין הלוחמים בלי להתחשב בבעלות על הרכוש לפני המלחמה. סביר שרכוש מיוחד, שהיה ניתן לזהות את בעליו, הושב לבעליו כחלק מהחלוקה השווה.

• "וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" - אפשרי שזה משפט חדש בפסוק, ושנושא המשפט הוא אברם אשר נתן "לו", למלכי-צדק, מעשר לכהנים, עשירית ממשהו שהיה בידו. בידיו של אברם היה השלל שנלקח מארבעת המלכים שכלל: את רכוש סדום ועמורה המושב וחלק מרכוש ארבעת המלכים שאנשיו של אברם היו מסוגלים לסחוב.

• המעשר לבטח לא כלל מאנשי סדום כעבדים למלכי-צדק.
• המעשר לבטח לא כלל מהחי, צאן ובקר, ומהאוכל שנלקח מסדום והמושב למלך סדום.
• המעשר לבטח היה מרכוש ארבעת המלכים שהובסו.
• אין ספק שמלכי-צדק לא הלך לבדוק אם הוא מקבל מעשר מדויק. מה שאברם נתן, היה 'המעשר'.

• קיימת אפשרות ש"וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" זה לא משפט חדש בפסוק אלא המשך לדברי מלכי-צדק. השימוש בהמילה "לו" מראה שמלכי-צדק דיבר על עצמו בגוף שלישי, כנהוג בין מלכים ומנהיגים המחשיבים את עצמם, ואז למעשה מלכי-צדק הזכיר לאברם את חובתו של אברם לתת "לו" מעשר.

אפשרי שאברם נתן מיד כאשר מלכי-צדק הופיע עם לחם ויין לאברם ואנשיו החוזרים מהמלחמה. אולם לפי סדר המשפטים מופיע שאברם נתן לאחר ברכתו של מלכי-צדק וכתמורה לברכה. לבטח אברם לא עצר בשיחה והלך לאסוף עשירית במשך מספר שעות. סביר שאברם כבר הכין את זה מראש, ורק הורה לאנשיו לתת את המעשר, לאחר ברכתו של מלכי-צדק.

בנתינת המעשר למלכי צדק קרו מספר דברים:

1. אברם הכריז בעלות על כל השלל
2. אברם הראה את נדיבותו ורוחב ידו לשופט
3. אברם מנע ממלך סדום לכבד את מלכי צדק, השופט

מלך סדום קיבל בשקט ובכבוד את העובדות, ובקש רק את הנפש כאילו שאברם הוא "אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל" אשר נוהג לומר "לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ: כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ" (שמואל א ל כב).

מקובל לסרב לקבל מתנה כל כך גדולה או להודות על מתנה. מלכי-צדק לא אמר דבר, אבל בכל המקרים בספר בראשית אנשים מקבלים מתנות מאנשים אחרים ולא מגיבים.
מלכי צדק לא הגיב ולא נתן ברכה נוספת. מלכי-צדק כבר ברך את אברם, בידיעה שהוא יקבל מעשר, וברכה נוספת תיצור בילבול חברתי.