קטגוריה:ויקרא טז כג
נוסח המקרא
ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם
וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם.
וּבָ֤א אַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּפָשַׁט֙ אֶת־בִּגְדֵ֣י הַבָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר לָבַ֖שׁ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהִנִּיחָ֖ם שָֽׁם׃
וּ/בָ֤א אַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּ/פָשַׁט֙ אֶת־בִּגְדֵ֣י הַ/בָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר לָבַ֖שׁ בְּ/בֹא֣/וֹ אֶל־הַ/קֹּ֑דֶשׁ וְ/הִנִּיחָ֖/ם שָֽׁם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיֵיעוֹל אַהֲרֹן לְמַשְׁכַּן זִמְנָא וְיַשְׁלַח יָת לְבוּשֵׁי בוּצָא דִּלְבַשׁ בְּמֵיעֲלֵיהּ לְקוּדְשָׁא וְיַצְנְעִנּוּן תַּמָּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיֵיעוֹל אַהֲרן וּבְנוֹי לְמַשְׁכַּן זִימְנָא וִישַׁלַח יַת לְבוּשֵׁי בוּצָא דְמִילַת דִלְבַשׁ בִּזְמַן מֵיעֲלֵיהּ לְקוּדְשָׁא וְיַצְנֵיעִינוּן תַּמָן: |
רש"י
"ובא אל אהל מועד" - להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר בה הקטרת לפני ולפנים
"ופשט את בגדי הבד" - אחר שהוציאם ולובש בגדי זהב לתמיד של בין הערבים וזהו סדר העבודות תמיד של שחר בבגדי זהב ועבודת פר ושעיר הפנימים וקטרת של מחתה בבגדי לבן ואילו ואיל העם ומקצת המוספין בבגדי זהב והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן ושירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטורת ההיכל שעל מזבח הפנימי בבגדי זהב וסדר המקראות לפי סדר העבודות כך הוא ושלח את השעיר במדבר ורחץ את בשרו במים וגו' ויצא ועשה את עולתו וגו' ואת חלב החטאת וגו' וכל הפרשה עד ואחרי כן יבא אל המחנה ואחר כך ובא אהרן
"והניחם שם" - מלמד שטעונין גניזה ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר
מפרשי רש"י
[לב] מלמד שטוענין גניזה. שאין לומר שיניח אותם ולא יוציאם חוצה, דהא לא כתב שום מקום לפני זה דעליה קאי "והניחם שם". דאין לומר דקאי על "בבואו אל הקודש", או על "ובא אהרן אל אהל מועד", ועליו אמר "והניחם שם", אם כן יהיה כאן ביאה לקודש קדשים בבגדי זהב - אם יפשוט שם בגדי הבד וילבוש בגדי זהב, דהא למקום קדשי קדשים בא, ואין זה כן, אלא "והניחם שם" רוצה לומר במקום אחד יגנזו, ולא ישתמש בהן כלל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּבָא אֶל אֹהֶל – לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה שֶׁהִקְטִיר בָּהּ הַקְּטֹרֶת לִפְנָי וְלִפְנִים.
וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי – אַחַר שֶׁהוֹצִיאָם, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי זָהָב לַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְזֶהוּ סֵדֶר הָעֲבוֹדוֹת: תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בְּבִגְדֵי זָהָב. וַעֲבוֹדַת פַּר וְשָׂעִיר הַפְּנִימִיִּים, וּקְטֹרֶת שֶׁל מַחְתָּה, בְּבִגְדֵי לָבָן. וְאֵילוֹ וְאֵיל הָעָם וּמִקְצָת הַמּוּסָפִין, בְּבִגְדֵי זָהָב. וְהוֹצָאַת כַּף וּמַחְתָּה בְּבִגְדֵי לָבָן. וּשְׁיָרֵי הַמּוּסָפִין, וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּקְטֹרֶת הַהֵיכָל שֶׁעַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, בְּבִגְדֵי זָהָב. וְסֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת לְפִי סֵדֶר הָעֲבוֹדוֹת כָּךְ הוּא: "וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר" (פסוק כב). "וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם" וְגוֹמֵר "וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עוֹלָתוֹ" וְגוֹמֵר (פסוק כד). "וְאֶת חֵלֶב הַחַטָּאת" וְגוֹמֵר (פסוק כה). וְכָל הַפָּרָשָׁה עַד "וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה" (פסוק כח). וְאַחַר כָּךְ וּבָא אַהֲרֹן.
וְהִנִּיחָם שָׁם – מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה, וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָן אַרְבָּעָה בְּגָדִים לְיוֹם כִּפּוּרִים אַחֵר.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[ב] "ובא אהרן אל אהל מועד"-- כל הפרשה כולה אמורה על הסדר חוץ מן הפסוק הזה. "ובא אהרן אל אהל מועד" ולמה בא? כדי להוציא את הכף ואת המחתה.
[ג] אמר ר' יהודה, מנין שחמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום? ת"ל "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש...ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו"-- הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה. מלמד שחמשה טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום.
[ד] רבי אומר, וכי מכאן אני למד?! והלא כבר נאמר "קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם"! מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.
[ה] חמשה עבודות היה עושה: תמיד של שחר בבגדי זהב ועבודת היום בבגדי לבן. "ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם" אילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים בבגדי זהב. נכנס להוציא את הכף ואת המחתה בבגדי לבן. ועושה תמיד של בין הערבים בבגדי זהב. ואומר "בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם" מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.
[ו] אם כן למה נאמר "ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו"? הא אנו מדבר אלא בקידוש ידים ורגלים.
ומנין ששני קידושי ידים ורגלים על כל טבילה? ת"ל "ופשט..ורחץ" "ורחץ..ולבש". אמר ר' אלעזר בר' שמעון ודין הוא! ומה אם במקום שאינו טעון טבילה-- טעון קידוש ידים ורגלים, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש ידים ורגלים?! טול לך מה שהבאת! אי מה להלן אחת אף כאן אחת! ואם כן למה נאמר "ופשט את בגדי הבד"? שאין ת"ל "אשר לבש". וכי עלתה על דעתך כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש?! ואם כן למה נאמר "אשר לבש"? הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים.
[ז] "והניחם שם"-- מלמד שהם טעונים גניזה (ואינם כשרים ליום הכפורים הבא [הגר"א מוחק]) . ר' דוסא אומר-- כשרים הם לכהן הדיוט. ואם כן מה תלמוד לומר "והניחם שם"? שלא ישמש בהם ביום הכפורים אחר.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "ויקרא טז כג"
קטגוריה זו מכילה את 24 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 24 דפים.