ביאור:בבלי סנהדרין דף קח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[המשך המשנה]
רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים: 'על כן לא יקומו רשעים במשפט' - זה דור המבול [1], 'וחטאים בעדת צדיקים' - אלו אנשי סדום [2].
אמרו לו: אינם עומדין בעדת צדיקים, אבל עומדין [3] בעדת רשעים!
[מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר יד לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' 'וימותו' בעולם הזה, 'במגפה' - לעולם הבא.]
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר (במדבר יד לה) [אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי] במדבר הזה יתמו ושם ימותו - דברי רבי עקיבא; רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר (תהלים נ ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח.
עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר (במדבר טז לג) [וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל]: 'ותכס עליהם הארץ' בעולם הזה, 'ויאבדו מתוך הקהל' לעולם הבא - דברי רבי עקיבא; רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.
גמרא:
תנו רבנן [דומה לתוספתא סנהדרין פ"יג מ"א]: דור המבול אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית ז כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה [מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה]: 'וימח את כל היקום' בעולם הזה, 'וימחו מן הארץ' לעולם הבא - דברי רבי עקיבא; רבי יהודה בן בתירא אומר: לא חיין ולא נדונין, שנאמר (בראשית ו ג) [ויאמר ה’] לא ידון רוחי באדם לעולם [בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה] - לא דין ולא רוח; דבר אחר: 'לא ידון רוחי' - שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה; רבי מנחם בר יוסף אומר: אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים - נשמתן קשה להם בגיהנם [4], שנאמר (ישעיהו לג יא) תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם.
תנו רבנן: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה, ומה כתיב בהם? - (איוב כא ט) בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם, וכתיב [5] שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל, וכתיב [6] ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון וכתיב [7] ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב וכתיב [8] יבלו בטוב ימיהם [וברגע שאול יחתו] {[וכתיב] (איוב לו יא) [אם ישמעו ויעבדו] יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים}.
והיא גרמה ש’[ו]אמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו' (איוב כא יד); [פסוק טו] מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו; אמרו: כלום צריכין אנו לו אלא לטיפה של גשמים? יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן!
אמר הקב"ה: בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי!? ובה אני דן אותם, שנאמר (בראשית ו יז) ואני הנני מביא את המבול מים [על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע].
רבי יוסי אמר: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין [9] שדומה למים, שנאמר (בראשית ו ב) [ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה] ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, לפיכך דן אותן במים שדומה לגלגל העין [10], שנאמר (בראשית ז יא) [בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה] נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו.
אמר רבי יוחנן: דור המבול ב'רבה' קלקלו וב'רבה' נידונו: ב'רבה' קלקלו, שנאמר (בראשית ו ה) וירא ה' כי רבה רעת האדם [בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום], וברבה נידונו שנאמר (בראשית ז יא) [בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו] כל מעינות תהום רבה [וארבות השמים נפתחו].
אמר רבי יוחנן: שלשה נשתיירו מהם [11]: בלועה דגדר, וחמי טבריא, ועיניא רבתי דבירם.
(בראשית ו יב) [וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה] כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ - אמר רבי יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל.
אמר רבי אבא בר כהנא: וכולם חזרו [12] חוץ מתושלמי [13].
(בראשית ו יג) ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני [כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ] - אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס: שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ'; וכתיב (יחזקאל ז יא) החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם [14] ולא נֹהַּ בהם - אמר רבי אלעזר: מלמד שזקף [15] עצמו כמקל [16], ועמד לפני הקב"ה, ואמר לפניו: ריבונו של עולם! לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם [17].
<ואף על נח נחתם גזר דין, שנאמר 'ולא נח בהם’>
תנא דבי רבי ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין, אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר (בראשית ו ז) [ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי] נחמתי כי עשיתם [פסוק ח] ונח מצא חן בעיני ה' [18].
(בראשית ו ו) וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ [ויתעצב אל לבו] - כי אתא רב דימי, אמר: אמר הקב"ה: יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ [19].
מאי משמע?
כתיב הכא 'וינחם ה’’ וכתיב התם (בראשית נ כא) [ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם] וינחם אותם וידבר על לבם;
ואיכא דאמרי: לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ [20]: כתיב הכא 'וינחם', וכתיב התם (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
(בראשית ו ט) אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו [את האלקים התהלך נח]; אמר רבי יוחנן: 'בדורותיו' - ולא בדורות אחרים; וריש לקיש אמר: 'בדורותיו' - כל שכן בדורות אחרים [21].
אמר רבי חנינא: משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה? - לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ: במקומה - ריחה נודף, שלא במקומה - אין ריחה נודף.
אמר רבי אושעיא: משל דריש לקיש למה הדבר דומה? - לצלוחית של פלייטון [22] שהיתה מונחת במקום הטנופת: במקומה - ריחה נודף, וכל שכן במקום הבוסם.
(בראשית ז כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה [מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה] - אם אדם חטא, בהמה מה חטאה?
תנא משום רבי יהושע בן קרחה: משל לאדם שעשה חופה לבנו, והתקין מכל מיני סעודה; לימים מת בנו; עמד ופזר את חופתו; אמר: כלום עשיתי אלא בשביל בני? עכשיו שמת - חופה למה לי? - אף הקב"ה אמר: כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם? עכשיו שאדם חוטא - בהמה וחיה למה לי?
(בראשית ז כב) [כל אשר נשמת רוח חיים באפיו] מכל אשר בחרבה מתו - ולא דגים שבים.
דרש רבי יוסי דמן קסרי: מאי דכתיב (איוב כד יח) קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ [לא יפנה דרך כרמים]; מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם, ואומר להם: עשו תשובה! ואם לאו - הקב"ה מביא עליכם את המבול, ומקפה [23] נבלתכם על המים כזיקין [24], שנאמר 'קל הוא על פני מים'; ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם, שנאמר 'תקולל חלקתם בארץ'; 'לא יפנה דרך כרמים' - מלמד שהיו מפנים דרך כרמים.
אמר לו: ומי מעכב [25]?
אמר להם: פרידה אחת יש לי להוציא מכם [26]!
אם כן - לא נפנה דרך כרמים [27].
דרש רבא: מאי דכתיב (איוב יב ה) לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל? - מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם, ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו מבזין אותו [28]:
אמרו לו: זקן! תיבה זו למה?
אמר להם: הקב"ה מביא עליכם את המבול!
אמרו: מבול של מה? אם מבול של אש - יש לנו דבר אחר, ועליתה שמה [29]; ואם של מים הוא מביא, אם מן הארץ הוא מביא - יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ, ואם מן השמים הוא מביא - יש לנו דבר, ו'עקב' שמו - ואמרי לה 'עקש' שמו.
אמר להם: הוא מביא מבין עקבי רגליכם [30], שנאמר 'נכון למועדי רגל'!
תניא: מימי המבול קשים כשכבת זרע, שנאמר 'נכון למועדי רגל'!
אמר רב חסדא: ברותחין [31] קלקלו בעבירה, וברותחין נידונו: כתיב הכא (בראשית ח א) [ויזכר אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלקים רוח על הארץ] וישכו המים, וכתיב התם (אסתר ז י) [ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי] וחמת המלך שככה [32].
(בראשית ז י) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ - מה טיבם של שבעת הימים?
אמר רב: אלו ימי אבילות של מתושלח, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא;
דבר אחר: לשבעת ששינה עליהם הקב"ה סדר בראשית [33], שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח;
דבר אחר: שקבע להם הקב"ה זמן גדול ואחר כך זמן קטן [34];
דבר אחר: לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהן.
(בראשית ז ב) מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו [ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו] - אישות לבהמה מי אית לה [35]?
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאותם שלא נעבדה בהם עבירה [36].
מנא ידע?
אמר רב חסדא: שהעבירן לפני התיבה: כל שהתיבה קולטתו - בידוע שלא נעבדה בהם עבירה, וכל שאין התיבה קולטתו - בידוע שנעבדה בה עבירה.
בי אבהו אמר: מאותן הבאין מאיליהן.
(בראשית ז יד) עשה לך תיבת עצי גופר [קנים תעשה את התבה וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר]; מאי 'גופר'?
אמר רב אדא: אמרי דבי רבי שילא: זו מבליגה [37]; ואמרי לה גולמיש;
(בראשית ז טו) 'צוהר תעשה לתיבה' - אמר רבי יוחנן: אמר לו הקב"ה לנח: קבע בה אבנים טובות ומרגליות, כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים.
[38] 'ואל אמה תכלנה מלמעלה' - דבהכי [הוא] דקיימא
[39] 'תחתיים שנים ושלישים תעשה'; תנא: תחתיים לזבל, אמצעיים לבהמה, עליונים לאדם;
(בראשית ח ז) וישלח את העורב [ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ]; אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני: רבך שונאני: מן הטהורין – שבעה, מן הטמאים – שנים! ואתה שנאתני: שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים! אם פוגע בי שר חמה או שר צנה - לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך?!
אמר לו: רשע! במותר לי נאסר לי [40], בנאסר לי לא כל שכן!
ומנלן דנאסרו?
דכתיב (בראשית ו יח) [והקמתי את בריתי אתך] ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך, וכתיב (בראשית ח טז) צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך, ואמר רבי יוחנן: מיכן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה [ההיתר מיותר לכאורה; אם אינו ענין ליציאה – תנהו ענין להיתר אחר].
תנו רבנן: שלשה שמשו בתיבה, וכולם לקו: כלב ועורב וחם [41]: כלב נקשר, עורב רק [42], חם לקה בעורו [43].
(בראשית ח ח) וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים [מעל פני האדמה]; אמר רבי ירמיה: מכאן [44] שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים [45].
(בראשית ח יא) [ותבא אליו היונה לעת ערב] והנה עלה זית טרף בפיה [וידע נח כי קלו המים מעל הארץ]; אמר רבי אלעזר: [46] אמרה יונה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם.
מאי משמע דהאי 'טרף' לישנא דמזוני הוא?
דכתיב (משלי ל ח) [שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל תתן לי] הטריפני לחם חוקי.
(בראשית ח יט) [כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ] למשפחותיהם יצאו מן התיבה [47]; אמר רבי יוחנן: 'למשפחותם' - ולא הם [על פי מהרש"א: לא הם כיחידים, אלא למשפחותיהם: שהותר התשמיש].
אמר רב חנא בר ביזנא: אמר ליה אליעזר [48] לשם רבא [49]: כתיב (בראשית ח יט) [כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ] למשפחותיהם יצאו מן התיבה - אתון היכן הויתון [50]?
אמר ליה: צער גדול היה לנו בתיבה: בריה שדרכה להאכילה ביום - האכלנוה ביום; שדרכה להאכילה בלילה - האכלנוה בלילה; האי זקיתא [51] לא הוה ידע אבא מה אכלה; יומא חד הוה יתיב וקא פאלי [52] רמונא; נפל תולעתא מינה – אכלה; מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא כי מתלע – אכלה.
אריא - אישתא זינתיה [53], דאמר רב: לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אישתא [54].
אורשינה [55] - אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא [56];
אמר ליה [נח לאורשינה]: לא בעית מזוני?
אמר ליה: חזיתיך דהות טרידא, אמינא לא אצערך.
אמר ליה: יהא רעוא דלא תמות, שנאמר (איוב כט יח) ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים.
אמר רב חנה בר לואי: אמר שם רבא לאליעזר: כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב - אתון היכי עבידיתו?
אמר ליה: אייתי הקב"ה לאברהם, ואותביה מימיניה, והוה שדינן עפרא - והוו חרבי, גילי - והוי גירי, שנאמר (תהלים קי א) מזמור לדוד נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך [57], וכתיב (ישעיהו מא ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו [58].
נחום איש גם זו הוה רגיל דכל דהוה סלקא ליה [59] - אמר "גם זו לטובה".
יומא חד בעו [ישראל] לשדורי דורון לקיסר, אמרי: בהדי
הערות
עריכה- ^ דכתיב [בהו] 'כי רבה רעת האדם' (בראשית ו ה)
- ^ דכתיב בהו 'רעים וחטאים' (שם יג,יג)
- ^ שחיין, ונדונים
- ^ נשמת עצמן שרפתן
- ^ פסוק י
- ^ פסוק יא
- ^ פסוק יב
- ^ פסוק יג
- ^ שרואין טובתן שלימה והיו גובהין עיניהם ומנאפין אחר עיניהם
- ^ שדומה לגלגל העין: מעינות שנובעין ממקום קטן כמו עין
- ^ מאותן מעינות של דור המבול, שהיו חמין, כדאמר לקמן: ברותחין קלקלו ברותחין נדונו
- ^ להזדווג עם מיניהם
- ^ עוף הוא, שאוחז עדיין תרבות רעה: שמזדווג עם הכל; 'תושלמי' - עוף אחד, ובמסכת חולין (דף סב), גבי שמונה ספיקות איתא: 'והרנוגא תושלמי ומרדא'; ודרכו של אותו עוף להרביע כל הבריות
- ^ אשטרי"א בלע"ז
- ^ החמס
- ^ והיינו 'החמס קם למטה רשע'
- ^ אין תועלת לא בהם ולא בהמונם ולא במשאם
- ^ סמוכין דריש
- ^ שאיבדתי דרך רשעים כזה
- ^ דאפשר היו חוזרין
- ^ אילו הוה בדורות אחרים היה צדיק יותר
- ^ בושם שריחו נודף, ואינו אפרסמון
- ^ מציף כמו ויצף הברזל דמתרגמינן וקפא (מלכים ב ו ו)
- ^ נודות
- ^ שאינו עושה אם יש בידו כח לעשות כך
- ^ מתושלח הצדיק ימות קודם, ולא יהיה נדון עמכם
- ^ [כלומר: לא נסור ולא נפנה את דרך הכרמים,] אלא כל שעה נלך בהם; כלומר: אם כן לא נלך דרך כבושה, ולא נחזור מסורינו, אלא נלך ונקלקל השורה: דרכים משובשים בקוצים וברקנים כעין שבילי כרמים
- ^ 'לעשתות' כמו' עשתונות': שיושבין שאנן וחושבין מחשבות רעות
- ^ אין אש שולט בה
- ^ בשכבת זרע שלכם יכול למחות אתכם! לישנא אחרינא 'מבין עקבי רגליכם': מן הרגל יוציא ממש מים אם היה רוצה, ואי אפשר לכפות רגליכם בעששיות
- ^ בשכבת זרע רותחין ועבין; 'היו עבין' לא גרסינן, ופ' הוא
- ^ נחה מרתחו; הכא נמי מים נחו מרותחן
- ^ והיינו 'לשבעת הימים': סדר שבעת ימי בראשית שינה להם
- ^ גירסת רש"י: זמן קטן אחר זמן גדול: בתחילה אמר להן 'והיו ימיו מאה ועשרים שנה'; כשעבר זמן זה ולא שבו לטובה - חזר וקבע להם זמן קטן
- ^ נקבה אחת נשכבת לכמה זכרים ואין זו אישות
- ^ שלא נזקקו אלא לבן זוגם [אולי צ"ל 'מינם'?]
- ^ עץ הוא
- ^ המשך הפסוק
- ^ סוף הפסוק
- ^ אפילו באשתי אני אסור
- ^ בני נח: שם חם ויפת
- ^ רוקק זרע מפיו לפיה של נקבה
- ^ שיצא ממנו כוש
- ^ גבי עורב לא כתיב 'מאתו'
- ^ כלומר: הנאה הוא שדרים אצלם: שמכירים בצדיקים, כדאמרינן בדוכתי אחריתא
- ^ בפיה היתה שואלת מזון טרף של זית:
- ^ אלמא כל חד וחד בפני עצמו היה ולא היו אוכלין כולם באבוס אחד אלא משפחות [משפחות] היו שרויין
- ^ עבד אברהם
- ^ גדול; בנו של נח
- ^ היאך הייתם יכולין להכין עניניהם בכך: לעשות לכל בריה ובריה חפצה
- ^ שם בריה
- ^ מחתך; כמו 'פלי פלויי' במסכת נדה (דף כא:)
- ^ חמה אחזתו וזנהו, ולא היה חושש לדרוס משאר בהמות
- ^ אין לך חמה קלה שלא תהא חמימותו יכולה לזונו ששת ימים: שלא ימות בלא מאכל, ואין לך חמה שיכולה לזון יותר מי"ב ימים בלי מאכל, ומשתה כל שכן! ואית דגרסי 'לא פחות משיתא ירחי ולא טפי מתריסר' זנתא אשתא, ואארי קאי, כלומר: לא פחות מששה חדשים ולא יותר מי"ב חדשים; ולא נהירא לי
- ^ עוף, ושמו 'חול' בלשון המקרא, ואינו מת לעולם
- ^ בחדר ספון ומתוקן לו
- ^ אליעזר אמר פסוק זה נאם ה' לאדני: אמר הקב"ה לאברהם: שב לימיני אדני וכו'
- ^ 'ממזרח' זה אברהם, שבא מארם נהרים שהוא במזרח, דכתיב (במדבר כג ז) 'מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגו'
- ^ כל דבר המאורע ליה