פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סנהדרין דף עה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואם איתא [1] - לא לימא ליה [2]!

הא בצנעה, הא בפרהסיא [3].

אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא [4], ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל.

אמרו חכמים: ימות ואל תבעל לו.

תעמוד לפניו ערומה -

ימות ואל תעמוד לפניו ערומה.

תספר עמו מאחורי הגדר -

ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.

פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני: חד אמר אשת איש היתה וחד אמר פנויה היתה. בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה – שפיר, אלא למאן דאמר פנויה היתה - מאי כולי האי?

רב פפא אמר: משום פגם משפחה [5];

רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות [6].

ולינסבה מינסב [7]?

לא מייתבה דעתיה [8], כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה [9] וניתנה לעוברי עבירה [10], שנאמר (משלי ט יז) מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם [11].

הדרן עלך בן סורר ומורה


סנהדרין פרק תשיעי ואלו הן הנשרפין עה,א

משנה:

ואלו הן הנשרפין: הבא על אשה ובתה [12] ובת כהן שזנתה [13].

יש בכלל 'אשה ובתה' [14]: בתו [15], ובת בתו [16], ובת בנו [17], ובת אשתו [18], ובת בתה, ובת בנה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו.

(ויקרא יח י : ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה)

(ויקרא יח יז: ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה הוא)

(ויקרא כ יד : ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא באש ישרפו אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם)

גמרא:

'הבא על אשה'; 'שנשא בתה' לא קתני, אלא 'הבא על אשה ובתה' - מכלל דתרוייהו לאיסורא, ומאן נינהו? חמותו ואם חמותו, וקתני 'יש בכלל אשה ובתה' - מכלל דתרוייהו כתיבי בהדיא, והנך מדרשא אתיא [19]!

הניחא לאביי, דאמר [20] 'משמעות דורשין איכא בינייהו' [21] - מתניתין מני? - רבי עקיבא היא; אלא לרבא, דאמר [22] 'חמותו לאחר מיתה' איכא בינייהו [23] - מתניתין מני?

אמר לך רבא: תני 'הבא על אשה שנשא בתה' [24].

'יש בכלל 'אשה ובתה' ... חמותו ואם חמותו ואם חמיו' [25]?! – לאביי [26], איידי דקא בעי למיתנא 'אם חמיו' [27] - תני נמי [28] 'חמותו ואם חמותו'; לרבא, איידי דקא בעי למיתנא 'אם חמיו ואם חמותו' תני נמי 'חמותו'.

מנהני מילי [שכל אלה אסורים, ונענשים בשריפה]?

דתנו רבנן: (ויקרא כ יד) [ו]איש אשר יקח את אשה ואת אמה [זמה הוא באש ישרפו אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם]; אין לי אלא אשה ואמה [29], בת אשה ובת בתה ובת בנה מנין? נאמר כאן [30] 'זמה [31]' ונאמר להלן [32] 'זמה [33]' (ויקרא יח יז: ערות אשה ובתה לא תגלה; את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה הוא) מה להלן בתה ובת בתה ובת בנה - אף כאן [34] בתה ובת בתה ובת בנה [35].

מנין לעשות זכרים כנקבות? [36]

נאמר כאן 'זמה' ונאמר להלן 'זמה': מה להלן זכרים כנקבות אף כאן זכרים כנקבות.

מנין לעשות למטה כלמעלה? [37]

נאמר כאן 'זמה' ונאמר להלן 'זמה': מה להלן למטה כלמעלה אף כאן למטה כלמעלה, ומה כאן למעלה כלמטה אף להלן למעלה כלמטה [38].

[הגמרא מבררת את הברייתא הזאת בכמה פסקאות:]

[39] אמר מר 'מנין לעשות זכרים כנקבות' - מאי 'זכרים כנקבות'? אילימא בת בנה כבת בתה - בהדי הדדי קאתיאן [40]! אלא אם חמיו כאם חמותו? - השתא: אם חמותו לא קמה לן [41], אם חמיו מיהדר עלה [42]?


עמוד ב

אמר אביי: [43]הכי קאמר: מנין לעשות שאֵר הבא ממנו [44] כשאֵר הבא ממנה [45]? נאמר כאן 'זמה' ונאמר להלן 'זמה' וכו'.

והא בשאר דידיה לא כתיבא ביה 'זמה' [46]?

אמר רבא: אמר לי רב יצחק בר אבודימי [את הסבר הברייתא]: [תחילת הברייתא] אתיא 'הנה' 'הנה' [- חלק זה חסר מהברייתא, שהביאה רק את החצי השני מהדרשה:] אתיא 'זמה' 'זמה' [47].

[בויקרא כ,יד כתוב פסמים 'זמה'; בהאם פעם אחת עבור הלימוד לויקרא יח,י ופפעם ללימוד לויקרא יח,יז?]

[48] אמר מר: 'מנין לעשות למטה כלמעלה'; מאי 'למטה כלמעלה'? אילימא בת בנה ובת בתה [49] כבתה [50] - בהדי הדדי קאתיין [בתה ובת בנה ובת בתה כתובים יחד בפסוק יז ונלמדים יחד מויקרא כ,יד]!? אלא אם חמיו ואם חמותו כחמותו - האי 'למטה כלמעלה'? 'למעלה כלמטה' הואי [51]!?

תני 'למעלה כלמטה'.

אי הכי, 'נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה' ומה השתא אינהי לא כתיבה [52] - זמה דידהו כתיבא [53]?

אמר אביי: הכי קאמר [54]: מנין לעשות שלשה דורות למעלה [55] כשלשה דורות למטה [56]? נאמר למטה (ויקרא יח יז) 'זמה' [57] ונאמר למעלה 'זמה' [58]: מה למטה שלשה דורות - אף למעלה שלשה דורות [59] ומה בעונש עשה למטה [60] כלמעלה [61] - אף באזהרה נמי עשה למעלה [62] כלמטה [63].

רב אשי אמר: לעולם כדקתני [64], ומאי 'למטה' [65]? למטה באיסור [66].

[67] אי [68] מה היא - אם אמה אסורה [69], אף הוא - אם אמו אסורה [70]!?

אמר אביי: אמר קרא (ויקרא יח ז) [ערות אביך וערות אמך לא תגלה] אמך היא [לא תגלה ערותה] [71]: משום אמו אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום אם אמו.

[## למדנו עד כאן: אם חמותו בשריפה, אמו – בסקילה.]

רבא אמר: [72]בין למאן דאמר [73] 'דון מינה ומינה' [74], ובין למאן דאמר 'דון מינה ואוקי באתרה' [75] - לא אתיא [76]:

למאן דאמר 'דון מינה ומינה': מה היא - אם אמה אסורה, אף הוא נמי: אם אמו אסורה, ומינה: מה היא בשריפה [77] - אף הוא נמי [78] בשריפה;

למאן דאמר 'שריפה חמורה' איכא למיפרך [79]: מה להיא [80], שכן אמה בשריפה [81] תאמר בהוא שאמו בסקילה [משנה בדף נג,א: אלו הן הנסקלין: הבא על האם]? ועוד: אמו בסקילה [82] - אם אמו בשריפה [83]? ועוד [84]: [85] מה היא: לא חלקת בה בין אמה לאם אמה - אף הוא נמי לא תחלוק בו בין אמו לאם אמו [86]! ולמאן דאמר 'סקילה חמורה' [87], מהאי קושיא [88] לא נידונה [89].

ולמאן דאמר 'דון מינה ואוקי באתרה': מה היא - אם אמה אסורה, אף הוא נמי: אם אמו אסורה, ואוקי באתרה: התם הוא דבשריפה, אבל הכא בסקילה, כדאשכחן באמו; למאן דאמר שריפה חמורה - איכא למיפרך [90]:

הערותעריכה

  1. ^ דבן נח מוזהר על קדושת השם
  2. ^ 'לך לשלום', דמשמע דהודה לו: נהי דלהוכיחו לא היה מצווה, ד'הוכח תוכיח את עמיתך' כתיב (ויקרא יט יז) ולא גר תושב; מיהו אודויי לדבר איסור לא לודויי
  3. ^ נעמן - בצנעה הוה, ולא היו ישראל בבית רמון שהוא משתחוה לשם; וגבי קדושת השם 'בתוך בני ישראל' כתיב! ואפילו נצטוו בני נח עליה - לא נצטוו לקדשו בתוך הנכרים אלא בתוך ישראל
  4. ^ נימוק מרוב אהבה: נטמטם לבו והעלה חולי
  5. ^ משפחת האשה שהיו בושין בדבר
  6. ^ לעמוד בפני האנשים לתת בהם עיניהם וימסרום להם לביאה
  7. ^ דאין כאן פרוצות בעריות: דכולהו ליעבדן הכי ולינסבן, ואין כאן עבירה אלא מצוה
  8. ^ ולא ירפא בכך
  9. ^ מיום שחרב בית המקדש כשל הכח מדאגות רבות, ואין רוח קמה באיש להיות תאב לאשתו, לפיכך ניטל טעם ביאה
  10. ^ שיצר הרע תוקפן ומרבה תאותן
  11. ^ לישנא מעליא נקט כמו 'כי אם הלחם אשר הוא אוכל' (בראשית לט ו)
  12. ^ בגמרא מפרש לה
  13. ^ כלומר: וכן בת כהן שזינתה - היא בשריפה, אבל בועלה לאו בשריפה הוא
  14. ^ כלומר: אשה ובתה כתיבי בהדיא, כדמפרש בגמרא: דהאי 'אשה ובתה' היינו חמותו, דשריפה כתיבא בה, כדכתיב (ויקרא כ יד) 'את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן', ויש בכללן – כלומר: מינייהו ילפינן כולהו הנך בגזירה שוה כדלקמן בברייתא
  15. ^ מאנוסתו, דלאו בת אשתו דנחייב עליה משום 'בת אשתו', דהא אנוסה - לאו אשתו היא
  16. ^ שהיה לו מאנוסתו
  17. ^ שהיה לו מאנוסתו
  18. ^ בין שהיא בתו בין שהיא חורגתו
  19. ^ כלומר: מכדי מדקתני סיפא 'יש בכלל וכו' - מכלל דהאי 'אשה ובתה' - בהנך דכתיבן מיירי, ולאו באשתו ובבת אשתו קאמר אלא בחמותו, דשריפה כתיב בה; והא 'הבא על האשה' דקתני - לאו באשתו הוא, דאם כן 'הבא על האשה ואמה' מבעי ליה למתניה! וא"נ [ואי נימא] הך 'אשה' - אחמותו קאמר, הוה ליה למתנייה 'הבא על האשה שנשא בתה', דהיינו חמותו! הא לא קתני אלא 'הבא על אשה ובתה'!? - מכלל דתרוייהו לאיסורא, ולא הוזכרה אשתו לכאן; ומאן ניהו? - חמותו ואם חמותו, והכי קאמר: הבא על אם חמותו או על בתה - דהיינו חמותו, וקתני 'יש בכלל אשה ובתה' - כולהו הנך, אלמא הך 'אשה ובתה' כתיבי בהדיא
  20. ^ בפירקין (דף עו.) גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא
  21. ^ ומסיק למילתיה דלרבי עקיבא כתיבא בהדיא אם חמותו
  22. ^ בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא לא כתיבא אלא
  23. ^ בחמותו שבא עליה לאחר מיתת אשתו פליגי
  24. ^ דהיינו חמותו, דכתיבא בהדיא 'איש אשר יקח את אשה' דהיינו אשתו ואת אמה, דהיינו חמותו
  25. ^ קתני נמי 'חמותו' ומילתא דתמיה היא, דההוא לאו מדרשא אתא וקתני בהדייהו
  26. ^ דאמר חמותו ואמה כתיבן בהדיא, [כי המשנה כרבי עקיבא]
  27. ^ דאתיא מדרשא
  28. ^ נקט אגב ריהטא
  29. ^ דהיינו חמותו
  30. ^ בשריפה
  31. ^ היא
  32. ^ באזהרת בתה ובת בתה ובת בנה שארה הנה זמה
  33. ^ היא
  34. ^ לענין עונש שריפה
  35. ^ בהאי דינא דהאי קרא
  36. ^ לקמן מפרש
  37. ^ לקמן נמי מפרש
  38. ^ לקמן מפרש
  39. ^ 1
  40. ^ הא רבינהו לתרוייהו [שענשן בשריפה] בגזרה שוה דאתיא 'זמה' 'זמה'
  41. ^ אכתי לא קמה לן עדיין: לא העמידה על בוריה: בשריפה מן התורה, דהא האי תנא לפום ריהטא שמעינן ליה דהאי אשה דקרא - היינו אשתו! ואפילו למאן דאמר 'אם חמותו' כתיבא - לאו ממשמעותא ד'את אשה ו[את] אמה' (ויקרא כ יד) נפקא ליה, אלא ממשמעותא ד'אותו ואתהן' [שם]
  42. ^ מחזר עליה להביאה לתורת 'אם חמותו' דקאמר 'זכרים כנקבות' - הא אכתי לא אשמעינן תנא 'אם חמותו'
  43. ^ האי 'זכרים ונקבות' - עליו ועל אשתו קאמר, ו
  44. ^ דהיינו בתו, ובת בנו, ובת בתו מאנוסתו - דלאו בכלל 'אשה ובתה' דקרא נינהו: דהתם (ויקרא יח י) באשתו-על-ידי-קידושין קאמר, דדרשינן לה ביבמות [צז.] מקראי, דרבא רמי: כתיב 'ערות בת בנך או בת בתך [לא תגלה ערותן כי ערותך הנה]’ (ויקרא יח י) - הא בת בנה ובת בתה שלא ילדה ממך – גלה! וכתיב 'ערות אשה ובתה לא תגלה' (ויקרא יח יז) משמע בין שילדתו לך, בין שילדתו לאיש אחר! - לא קשיא: כאן (ויקרא יח י) באנוסין כאן (ויקרא יח יז) בנישואין; אִם אנוסתך או מפותה לך היא - אי אתה מוזהר על בתה אלא אם כן ממך היא, ואם אשתך היא - אתה מוזהר אף על בת שילדה לאיש אחר
  45. ^ כבת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, דרבינן להו לעיל בגזירה שוה
  46. ^ דמהאי קרא נפקא לן בת בתו ובת בנו מאנוסתו: 'ערות בת בנך או בת בתך [לא תגלה ערותן כי ערותך הנה]’ (ויקרא יח י) כדפרישית לעיל; ובתו - לקמן יליף לה, ובההוא קרא 'זמה' לא כתיב
  47. ^ מעיקרא מייתינן לה ב'הנה' 'הנה' והדר ב'זמה' 'זמה': כתיב הכא (ויקרא יח י) [ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן] כי ערותך הנה' וכתיב בשאר אשתו (ויקרא יח יז) 'ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה] שארה הנה [זמה הוא]: מה להלן [פסוק יז] 'זמה' עמו - אף כאן [פסוק י] 'זמה' עמו; ובתר דאייתינן 'זמה' לשאֵר דידיה - ילפינן בה שריפה ב'זמה' 'זמה': נאמר כאן (ויקרא יח יז) 'זמה' ונאמר להלן (ויקרא כ יד) בשריפה 'זמה' [ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא באש ישרפו אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם]: מה להלן שריפה - אף כאן שריפה
  48. ^ 2
  49. ^ שהן דורות תחתונים ואחרונים כלמעלה, כלומר:
  50. ^ שהיא קדמה, והיינו 'עליונה'
  51. ^ שהאבות - לעולם 'עליונים' נקראו, שהן קדמו
  52. ^ אם חמיו ואם חמותו - לאזהרתן ולעונשן לא כתיבא
  53. ^ בתמיה: דקאמר 'נאמר כאן זמה'
  54. ^ לעולם אאם חמיו ואאם חמותו מהדר, ובהאי צד נקטיה לדרשה דידיה
  55. ^ מאשתו לאיסור, דהיינו: אם חמיו שהוא דור שלישי לאשתו, וכן אם חמותו
  56. ^ כמו שמצינו שהוזהר ונענש למטה הימנה שלשה דורות, דהיינו: בת בתה, וכן בת בנה
  57. ^ 'שארה הנה זמה היא'
  58. ^ דכתיב (ויקרא כ יד) 'כי [צ"ל אשר] יקח את אשה ואת אמה זמה היא'
  59. ^ אתרבו בדינא דקרא; הרי למדנו לעונש, ועדיין אזהרה לא שמענו בהם, דהא 'זמה' למעלה - גבי עונש כתיב, והדר יליף מסקנא דברייתא:
  60. ^ בתה, ובת בתה, ובת בנה
  61. ^ בחמותו: דהא רבינן להו לעיל שריפה
  62. ^ חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו, שלא נאמר בהן אזהרה
  63. ^ כבתה, ובת בתה, ובת בנה; הרי למדנו לעונש (מאזהרה); ולישנא דברייתא - הכי קאמר: מנין לעשות למעלה מאשתו כלמטה מאשתו, לענין שלשה דורות? נאמר למעלה מאשתו 'זמה' ונאמר למטה מאשתו 'זמה', ועשה הכתוב למטה כלמעלה: בת בתה כבתה - אף למעלה מאשתו עשה למעלה כלמטה: עשה אם חמותו כחמותו; הרי לִמדנום לעונש, לִלמדֵם לאזהרה - שאף חמותו עצמה לא נאמר באזהרה: מה בעונש למטה כלמעלה רבינן שאֵר של מטה הימנה לשריפה כשאֵר של מעלה ממנה - אף באזהרה עשה שאֵר של מעלה הימנה כשאֵר של מטה הימנה; ואף על גב דברייתא איפכא תני - אביי מפיך
  64. ^ דלא תצטריך לאפוכה ולמתני 'מה להלן למטה כלמעלה אף כאן למעלה כלמטה', אלא 'אף כאן למטה כלמעלה'
  65. ^ דקאמר
  66. ^ איסור הקל קרי 'למטה' והחמור קרי 'למעלה', והכי קאמר: מנין לעשות אם חמיו ואם חמותו - שהן רחוקות ואסורין [אולי צ"ל 'ואיסורן’] למטה, כחמותו, שהיא קרובה ואיסורה עליון וחמור? נאמר כאן 'זמה' [כו’]; ורב אשי לא קשיא ליה הא דקשיא לן לעיל: 'השתא אינהו לא כתיבי – זמה דידהו כתיבי?' דהאי 'נאמר כאן זמה' - לאו עלייהו קאי; אלא הכי נקט למילתיה: 'נאמר כאן = בחמותו - זמה ונאמר להלן = בבת אשתו - זמה: מה להלן = למטה באיסור, כלמעלה באיסור - חייב הכתוב על בת בתה ובת בנה כבתה - אף כאן נעשה אם חמיו ואם חמותו כחמותו; והיינו 'למטה באיסור כלמעלה באיסור'; וסיפא, דהדר תני 'מה כאן למטה כלמעלה אף להלן למעלה כלמטה' - רב אשי כאביי מפרש לה: למילף אזהרה בחמותו ואם חמותו ואם חמיו, והכי קאמר: בעונש רבינן בגזרה שוה שאֵר של מטה הימנה כשאֵר של מעלה הימנה לשריפה - אף באזהרה האמורה בשאֵר של מטה - נרבה שאֵר של מעלה מאשתו: חמותו ואם חמותו כשאֵר של מטה באזהרה
  67. ^ 3
  68. ^ כיון דאמרת [שאמר אביי בהסבר הברייתא:] 'מניין לעשות שאֵר הבא הימנו כשאֵר הבא הימנה' נימא:
  69. ^ לו
  70. ^ אסורה לו משום ערוה, ואנן - גבי שניות מדברי סופרים תניא לה, ביבמות בפרק 'כיצד' (דף כא.)
  71. ^ 'אמך היא' מיעוטא הוא
  72. ^ לא מבעי ליה קרא למעוטי, דלא תיסק אדעתין לאתויי הא בגזירה שוה, ד
  73. ^ בכל גזירות שוות שבתורה
  74. ^ לכל דבריה נלמוד ממנה: מאחר שעיקרו של דבר למדתי מחבירו - אף לכל דבריה נלמוד ממנה; וכן אם באת ללמוד 'אם אמו' מ'אם אמה' לאיסורא - צריך אתה ללמוד הימנה אף לשריפה: שתהא בשריפה
  75. ^ דון עיקר הדבר ללמדו מחבירו, אבל לשאר דבריו שאתה מוצא דינו מפורש בו ואתה יכול ללמוד מיניה וביה דבר מדבר ואינך צריך ללמד מחבירו - העמידנו במקומו, ואל תשווהו לחבירו; וכאן נמי: למוד אם אמו מאם אמה לאיסורא, דלא כתיבא בה בהדיא, אבל לענין מיתה - תעמידנה במקומה: למילף שאֵר דידיה מיניה וביה, דבר מדבר, ולמוד אף אם אמו בסקילה מאמו שהיא בסקילה, דהא גבי דידה נמי אם אמה כאמה שויא - לשריפה
  76. ^ לא אתיא שפיר, כדמפרש ואזיל
  77. ^ כלומר: מה שאֵר אשתו: אם אמו [## צ"ל 'אמה’] בשריפה היא
  78. ^ שאֵר שלו: אם אמו
  79. ^ בתחלת הדין: דילפת מיניה לאיסורא
  80. ^ לשאֵר אשתו: דין הוא להחמיר ולאסור את אם אמה, שכן החמיר הכתוב על אמה לשריפה, ואשכחן בה צד חמור
  81. ^ דין הוא להחמיר ולאסור את אם אמה, שכן החמיר הכתוב על אמה לשריפה, ואשכחן בה צד חמור
  82. ^ שהיא קלה
  83. ^ חמורה - בתמיהה
  84. ^ כיון דאית לן למידן מינה ומינה
  85. ^ מאי חזית דדיינת הכי? דון הכי:
  86. ^ הלכך: לא אתיא לשריפה; וכיון דלא מצית למילף מינה ומינה - אף תחילת הדין לאיסורא לא תלמוד
  87. ^ וליתנהו תרתי פירכי קמאי
  88. ^ בתרייתא [שוויון בין חמותו ואם חמותו לעומת אי השוויון ביין אמו לאם-אמו]
  89. ^ לא נדונם זה מזה
  90. ^ על תחילת הדין: דקא ילפת לה לאיסורא אם אמו מאם אמה