פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סנהדרין דף נה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הבא על הבהמה: בין כדרכה בין שלא כדרכה [1], והאשה המביאה את הבהמה עליה: בין כדרכה בין שלא כדרכה – חייב.

דרש רב נחמן בר רב חסדא: באשה שני משכבות [2] ובבהמה משכב אחד [3].

מתקיף לה רב פפא: אדרבה! אשה דאורחה היא [4] - אמשכב מיחייב [5], אמידעם אחרינא [6] לא מחייב [7]; בהמה דלאו אורחא היא [8] - [9] לחייב עלה על כל נקב ונקב!

תניא <דלא כתרוייהו>: 'זכר בן תשע שנים ויום אחד הבא על הבהמה בין כדרכה בין שלא כדרכה, והאשה המביאה את הבהמה עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה – חייב'.

אמר ליה רבינא לרבא: המערה [10] [11] בזכור – מהו?

המערה בזכור? - 'משכבי אשה' כתיב ביה [12]!

אלא: המערה בבהמה מהו?

אמר ליה: אם אינו ענין [13] להעראה, דכתיבא גבי אחות אביו ואחות אמו, דלא צריכא [14], דהא איתקש להעראה דנדה [15] - תניהו ענין להעראה דבהמה.

מכדי בהמה מחייבי מיתות בית דין היא, למה לי דכתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות [16]? לכתביה גבי חייבי מיתות בית דין [17], וליגמור חייבי מיתות בית דין מחייבי מיתות בין דין!?

הואיל וכוליה קרא [18] לדרשא הוא דאתי [19] - כתיבא נמי מילתא דדרשא. [## קשה להבין: הרי באחרי מות האזהרות, ובקדושים - העונש]

בעא מיניה רב אחדבוי בר אמי מרב ששת: המערה בעצמו מהו?

אמר ליה: קבסתן [20].

אמר רב אשי: מאי תיבעי לך? בקושי [21] לא משכחת לה [22]; כי משכחת לה במשמש מת [23]: למאן דאמר 'משמש מת בעריות פטור' [24] - הכא פטור, ולמאן דאמר חייב - הכא מיחייב תרתי: מיחייב אשוכב ומיחייב אנשכב [25]!

בעו מיניה מרב ששת: עובד כוכבים הבא על הבהמה מהו [26]? תקלה וקלון בעינן [27], והכא [28] תקלה איכא [29] קלון ליכא [30]? או דילמא תקלה אע"פ שאין קלון?

אמר רב ששת: תניתוה [דומה לסיפרא קדושים פרשה י]: מה אילנות [31] שאין אוכלין ואין שותין ואין מריחין אמרה תורה השחת (דברים ז ה: ואשריהם תגדעון) שרוף [32] וכלה - הואיל ובא לאדם תקלה על ידן [33] - המתעה את חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה על אחת כמה וכמה.

אלא מעתה [34]: עובד כוכבים המשתחוה לבהמתו [35] - תיתסר ומקטלא [36]? מי איכא מידי דלישראל לא אסר [37] ולעובד כוכבים אסר? ישראל גופיה ליתסר מידי דהוה ארביעה [38]!?

אמר אביי: זה - קלונו מרובה [39], וזה [40] - קלונו מועט [41] [עיין תוספות ד"ה זה קלונו].

והרי אילנות דאין קלונן מרובה ואמרה תורה השחת שרוף וכלה!?

בבעלי חיים קאמרינן [42], דחס רחמנא עלייהו [43]!

רבא אמר: אמרה תורה בהמה נהנית מעבירה תיהרג [44].

והרי אילנות דאין נהנין מעבירה ואמרה תורה השחת שרוף וכלה!?

בבעלי חיים קאמרינן, דחס רחמנא עלייהו.

תא שמע [45]: 'דבר אחר: שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו: זו היא שנסקל פלוני על ידה' [46] מאי לאו


עמוד ב

מדסיפא תקלה וקלון - רישא תקלה בלא קלון [47], והיכי דמי? - עובד כוכבים הבא על הבהמה [48]!

לא! סיפא - תקלה וקלון, רישא - הא קא משמע לן: דאפילו קלון בלא תקלה נמי מיחייבי, והיכי דמי? - ישראל הבא על הבהמה בשוגג [49];

וכדבעי רב המנונא, דבעי רב המנונא: ישראל הבא על הבהמה בשוגג – מהו? תקלה וקלון בעינן, והכא קלון איכא תקלה ליכא? או דילמא קלון אע"פ שאין תקלה?

אמר רב יוסף: תא שמע [נדה פ"ה מ"ד]: 'בת שלש שנים ויום אחד [50] מתקדשת בביאה [51] ואם בא עליה יבם - קנאה [52], וחייבין עליה משום אשת איש [53], ומטמאה את בועלה [54] לטמא משכב תחתון כעליון [55]; ניסת לכהן [56] - אוכלת בתרומה [57]; בא עליה אחד מן הפסולים [58] - פסלה מן הכהונה [59], ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה - מומתין על ידה [60] והיא פטורה [61]' - אחד מכל עריות ואפילו בהמה, והא הכא דקלון איכא תקלה ליכא [62], וקתני 'מומתין על ידה'?

כיון דמזידה היא - תקלה נמי איכא, ורחמנא הוא דחס עלה: עלה דידה חס, אבהמה לא חס.

אמר רבא: תא שמע [נדה פ"ה מ"ה]: 'בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו - קנאה [63], ואינו נותן גט עד שיגדיל [64], ומטמא כנדה [65] לטמא משכב [66] תחתון כעליון [67]; פוסל [68]- ואינו מאכיל [69]; ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח [70]; ונסקלת על ידו [71]; ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה - מומתים על ידו' - והא הכא קלון איכא, תקלה ליכא, וקתני 'נסקלת על ידו'?

כיון דמזיד הוא - תקלה נמי איכא, ורחמנא הוא דחס עילויה; עליה דידיה חס רחמנא, אבהמה לא חס רחמנא.

תא שמע [ממשנתנו]: 'דבר אחר שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו "זו היא שנסקל פלוני על ידה"' - מאי לאו מדסיפא תקלה וקלון [72] - [73] רישא [74] קלון בלא תקלה [75], והיכי דמי? - ישראל הבא על הבהמה בשוגג?

לא: סיפא תקלה וקלון, רישא תקלה בלא קלון; והיכי דמי? - עובד כוכבים הבא על הבהמה, וכדבעו מיניה מרב ששת.

משנה:

המגדף אינו חייב עד שיפרש השם [76];

אמר רבי יהושע בן קרחה:

הערותעריכה

  1. ^ מקרי 'רובע'; ומילי מילי קתני לה
  2. ^ כדכתיב בה 'משכבי'
  3. ^ דהא לא כתיב בה 'משכבי'; ולענין רביעה קאמר דהאשה הנרבעת לבהמה מתחייב אף שלא כדרכה, כדרך שהיא מתחייבת בבעילת אדם, דאילו בבעילת אדם לא איצטריך לרב נחמן למימר, דקראי טובא ומתניתין איכא ורב פפא נמי לא מצי למימר איפכא
  4. ^ בבעילה
  5. ^ אמידעם דאורחא היא מחייב
  6. ^ דהיינו שלא כדרכה
  7. ^ דאין אורחה: דאין הנאתה מרובה
  8. ^ לבא עליה
  9. ^ ביאת שניהם שוין:
  10. ^ שלא גמר ביאתו: איכא למאן דאמר (ביבמות דף נה:): זו נשיקת אבר על הנקב, ואיכא למאן דאמר: העראה זו הכנסת עטרה, דהוא דבר מועט, אבל יותר הוא על נשיקה; מיהו גבי עריות קיימא לן (שם): העראה כגמר ביאה, דכתיב בנדה 'את מקורה הערה' וילפינן (שם דף ח.) שאר עריות מנדה בהקישא דרבי יונה: 'כי את כל אשר יעשה מכל התועבות האל: הוקשו כולן זה לזה'
  11. ^ הכא
  12. ^ בזכר, ומאי קא מבעיא ליה? כל דמחייב באשה מחייב נמי ביה
  13. ^ להך:
  14. ^ דכתיב בהו (ויקרא כ יט) 'כי את שארו הערה' אם אינו עניין לגופיה
  15. ^ ככל שאר עריות, כדפרישית
  16. ^ אחות אב ואחות אם - אין בהם מיתה
  17. ^ לכתבה גבי חד מעריות של חיוב מיתה
  18. ^ דעריות: אחות אמך, ואחות אביך, 'כי את שארו הערה וגו' (ויקרא יח יט)
  19. ^ ביבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (דף נד:): דהא כתיבא בכל חד וחד באנפי נפשיה בפרשת עריות ב'אחרי מות', והדר כתיב ב'קדושים תהיו'
  20. ^ צערתני ששאלתני דבר שאי אפשר
  21. ^ בקשיו של אבר
  22. ^ שיוכל לכופו לעצמו
  23. ^ באבר מת בלא קושי
  24. ^ פלוגתא היא בשבועות בשלהי 'ידיעות הטומאה' (דף יח.)
  25. ^ דתרוייהו איתנהו ביה
  26. ^ שתסקל הבהמה על ידו
  27. ^ גבי ישראל פרשינן במתניתין תרי טעמי: לפי שבאת לאדם תקלה על ידה, ושלא תהא עוברת בשוק לאחר זמן ויאמרו וכו', דהיינו קלון
  28. ^ וגבי עובד כוכבים
  29. ^ דבני נח הוזהרו על העריות לקמן (בפרקין דף נו.)
  30. ^ דרכן בכך, ואין מתביישין; ועוד: דאקלון דידהו לא חס רחמנא
  31. ^ של אשירה
  32. ^ דכתיב בהו (דברים יב ג) 'תשרפון באש'
  33. ^ אלמא תקלה אף על פי שאין קלון, דהא אשירה לנכרי אינה קלון אלא תקלה: שאף הם הוזהרו על עבודה זרה
  34. ^ דמשום תקלה לחודה נסקלת
  35. ^ דאיכא תקלה שהוא נהרג על ידה
  36. ^ תתסר הבהמה לישראל בהנאה ונקטלה לבהמה
  37. ^ בהמתו בהשתחואתו, דקיימא לן (תמורה דף כט.): בעלי חיים אין נאסרין מפני עבודה זרה; דמדאיצטריך קרא למיסר נעבד לקרבן גבוה - מכלל דלהדיוט שרי
  38. ^ דאסרינן לה, ומקטלא; וכי איצטריך למיסר נעבד לגבוה, כגון נעבד על פי עד אחד או על פי הבעלים, דגברא לא מקטיל ואיהי נמי לא מקטלא, דהא רובע ונרבע אסר להו קרא לגבוה; וקשיא לן: למה לי קרא? 'ממשקה ישראל' (יחזקאל מה טו) כתיב: מן המותר לישראל? ואוקים נרבע על פי עד אחד או על פי הבעלים, דגברא לא מקטיל ואיהי נמי לא מקטלא – [בפרק ששי דתמורה (שם)]
  39. ^ שיש כאן קלון שעבר על מצות קונו, וקלון שגינה עצמו בדבר מגונה
  40. ^ דנכרי
  41. ^ וסבירא ליה לאביי תקלה וקלון בעינן, דלית ליה דרב ששת; אי נמי סבירא ליה כותיה: דמתוך שקלונו מרובה איכא קלון ואפילו מנכרי, ומיהו מאילנות לא גמר לה
  42. ^ דלא מתסרי במלתא זוטרתא
  43. ^ שהצריך להם ב"ד של עשרים ושלשה והעדאת עדים
  44. ^ להכי לא ילפינן נעבד מנרבע: משום דלא נהנית הבהמה מעבירה, וגבי נכרי הבא על הבהמה כרב ששת סבירא ליה, דהא איתהניא מעבירה
  45. ^ דתקלה בלא קלון מקטיל: מדקתני במתניתין תרי בבי, והויא רישא משנה יתירא, דקתני סיפא
  46. ^ ומהך סיפא משמע דתרווייהו איכא דקתני: 'ויאמרו: זו היא' - היינו קלון, ושנסקל - היינו תקלת עבירה
  47. ^ ומדתנא לרישא - שמע מינה תקלה גרידתא דוקא נקט, בלא קלון
  48. ^ דהא ליכא למימר תנא רישא תקלה וסיפא קלון למימרא דתרווייהו בעינן, דהא מדסיפא שמע מינה
  49. ^ סיפא ודאי תרוייהו איכא; ואימא לך דכולה מתניתין - בישראל קא מיירי, ואשמועינן רישא דאף על גב דליכא אלא חדא: קלון בלא תקלה, כגון ישראל שוגג: כסבור מותר - דאיכא קלון: שגינה עצמו בדבר מגונה, ותקלה ליכא, ומאי תקלה דקתני 'שבאת לאדם תקלה'? על ידי תקלת קלון קאמר, וניחא לאוקמה הכי ולא תוקמא רישא בעובד כוכבים וסיפא בישראל
  50. ^ קים להו לרבנן דשוב אין בתוליה חוזרין, ומאז היא ראויה לביאה
  51. ^ על ידי אביה אם מסרה אביה לאחר לבא עליה לשום קדושין, דהאב זכאי בבתו בקדושיה, דכתיב (דברים כב טז) 'את בתי נתתי לאיש הזה', אבל היא עצמה ואמה ואחיה כשהיא יתומה - אין בה קדושי תורה, אלא רבנן הוא דתקון, ולא הצריכוה גט אלא מיאון בעלמא
  52. ^ ויצאה ידי יבום, ומתגרשת הימנו בגט, ומקבלו אביה, ואינה צריכה חליצה: דהא בביאת יבם תלה רחמנא: דכיון שלקחה - נעשית כאשתו לכל דבר: שמגרשה בגט, וזה הרי בא [עליה]; אבל פחות משלש שנים - אינה ביאה, ואינה נקנית לו, ואם בא לגרשה בגט אינו יכול, אלא ימתין עד שתהא בת שלש שנים ויום אחד ויבעול או עד שתביא ב' שערות ותחלוץ
  53. ^ אם קבל אביה קידושין ובא עליה אחר - חייב עליה משום אשת איש, דביאה היא; אבל פחות מבת שלש, נהי דקדושי כסף שלה קדושין הן לחייב עליה לאחר שלש, אבל הבא עליה בתוך שלש - לא נתחייב אף על פי שהיא אשת איש, דלאו ביאה היא
  54. ^ בנדותה, דקיימא לן (נדה דף לב.) מרבויא דוי"ו 'ואשה כי תהיה זבה' (ויקרא טו יט) - לרבות תינוקת בת יום א' שמטמאה בנדתה; ומיהו כי מטמאה בנדה - במגע ובמדרס הוא דמטמאה טהרות ואדם וכלים, כשאר נדה, אבל בא עליה בתוך שלש - אינה מטמאתו טומאת שבעה כבועל נדה דכתיב ביה (ויקרא טו) 'ותהי נדתה עליו', אלא הרי הוא כנוגע בעלמא: לטומאת ערב, משום דלאו ביאה היא; אבל בת שלש - מטמאתו כדין בועל נדה
  55. ^ שהבועל נדה מטמא משכב התחתון משום 'משכב' אפילו לא נגע בו, כעליון של זב; הכי מפורש במסכת נדה בפרק 'בנות כותים' (דף לב:): שאין משכבו של בועל נדה חמור כמשכב נדה וכמשכב זב שנעשים אב הטומאה לטמא אדם וכלים, דכתיב בהו 'וכל אשר יגע במשכבה', אלא הרי הוא 'כעליונו של זב': בגד שנישא על גבי הזב, שאינו אלא ראשון לטומאה, ואינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין; ומקראי ילפינן לה התם
  56. ^ על ידי קדושי אביה
  57. ^ אבל פחות מבת שלש - אף על פי שקידושיה קידושין על ידי אביה, הואיל ואין ביאתה ביאה - אין חופתה חופה, והויא לה כארוסה: דאף על גב דקנין כספו הוא - אמרו רבנן: 'אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה'
  58. ^ כגון נכרי או חלל או נתין וממזר
  59. ^ פסלה מן התרומה, דהא ביאתה ביאה; וביבמות (דף סח.) ובקדושין בפרק בתרא (דף סט:) ילפי לה מהאי קרא 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו': כיון שנבעלה לפסול לה - פסלה עולמית; מהתם יליף לה שפיר, ולוויה וישראלית מרבו מרבויא דבת 'ובת [איש כהן כי תחל לזנות]’
  60. ^ אם מחייבי מיתות הן דהא ביאתה ביאה
  61. ^ דלאו בת עונשין היא
  62. ^ דלאו בת עונשין היא, והרי היא בכלל 'שוגג'
  63. ^ ליורשה ושלא תפטר עוד בחליצה אלא בגט
  64. ^ שהרי ע"י קדושי אחיו גדול נאסרה, וגירושין של זה אינן חשובין להפקיע קדושי אחיו, דקטן הוא ואינו בן דעת
  65. ^ כבועל נדה ולא כנוגע
  66. ^ שלו
  67. ^ התחתון כעליונו של זב; אבל פחות מבן ט' - אינו אלא כנוגע בנדה, לטומאת ערב
  68. ^ את האשה בביאתו מן התרומה אם הוא אחד מן הפסולין
  69. ^ אם הוא כהן ובא עליה לשם קדושין - אינו מאכילה בתרומה, דקטן - אף על גב דביאתו ביאה - אין קניינו קנין, ולא קרינא ביה 'קנין כספו'
  70. ^ משום 'נרבע', כגון על פי עד אחד או על פי הבעלים שאינה נסקלת ואינה נאסרת להדיוט
  71. ^ אם יש עדים דאין שור ובהמה נסקלין אלא ע"י עדים וסנהדרין כדאמר בפ"ק (דף ב.) כמיתת בעל כך מיתת השור
  72. ^ דהא קתני 'יאמרו "זו היא"' - היינו קלון, וקתני שנסקל - היינו תקלה
  73. ^ משנה יתירא:
  74. ^ לאיתויי
  75. ^ בלא תקלת אדם; ומאי תקלה דקתני בה? תקלת קלון, דאילו לאתויי תקלת עבירה בלא קלון - בהכי לא מצית לאוקומא, דבישראל, תקלת עבירה בבהמה בלא קלון לא משכחת לן, וקא סלקא דעתך דכולה בישראל קא מיירי
  76. ^ שיזכור את השם, אבל אם לא הוציא שם מפיו, אלא שמע שם יוצא מפי אחר וברכו - פטור