קטגוריה:בראשית ו יב
נוסח המקרא
וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.
וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כׇּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃
וַ/יַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָ/אָ֖רֶץ וְ/הִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖/וֹ עַל־הָ/אָֽרֶץ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַחֲזָא יְיָ יָת אַרְעָא וְהָא אִתְחַבַּלַת אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֲנָשׁ אוֹרְחֵיהּ עַל אַרְעָא׃ |
אונקלוס (דפוס): | וַחֲזָא יְיָ יַת אַרְעָא וְהָא אִתְחַבָּלַת אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֲנַשׁ [יַת] אָרְחֵיהּ עַל אַרְעָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַחֲמָא יְיָ יַת אַרְעָא וְהָא אִתְחַבָּלַת אֲרוּם חַבִּילוּ כָּל בִּשְרָא כָּל חַד וְחַד יַת אוֹרְחֵיהּ עַל אַרְעָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אלהים להזכיר בהם מדת הדין כי היא מתוחה כנגדם לחטאם הגדול.
ואמר והנה נשחתה, ומה היא ההשחתה כי השחית כל בשר את דרכו, קרא לכולם בשם בשר כי כלם היו משחיתים את הזרע, וכענין שכתוב (ישעיה כז) שוחטי הילדים ודרשו רז"ל אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. ולפי שהן קלקלו זרע האדם שהוא נוצר למ' יום, לפיכך היה ענשם מדה כנגד מדה להשחת במי המבול שירדו עליהם ארבעים יום. ארבע עברות אלו היו בהן, ע"ז גלוי עריות שפיכות דמים וחמס. וטעם הארבעים כל אחד ואחד כנגד שהיו עובדין השמש ל' יום וכח השמש פועל בו חמשה ימים קודם בואו בטלה, וחמשה ימים אחר שנתרחק מטלה, והרי מ' יום שהשמש וכחותיו עומדים בטלה מ' יום, וכן בכל מזל ומזל מ' יום, זהו כנגד ע"ז ג"ע ושפיכות דמים. והחמס לפי שבעליו עוברין על משפטי התורה שנתנה למ' יום. ולא היה חטא ההשחתה הזאת בבני האדם בלבד כי אם בכל שאר ב"ח. וכן דרשו רז"ל ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, כי היו מי המבול רותחין. כתיב הכא וישכו המים וכתיב התם (אסתר ז) וחמת המלך שככה. ומה שהזכיר ותשחת הארץ לפני האלהים זו השחתת עבודה זרה, ורמז לך הכתוב כי היו רעים וחטאים בעברות שבין אדם למקום כגון השחתת עבודה זרה והשחתת הזרע, ובעברות שבין אדם לחברו ג"כ כגון גזל, שכ"א ואחד היו גוזלין וחומסין זה מזה, שנאמר ותמלא הארץ חמס. וממה שהזכיר פעם שנית כי מלאה הארץ חמס מפניהם והזכיר על זה קץ כל בשר בא לפני, באר לך הכתוב שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. וכן אמר ישעיה ע"ה (ישעיה נד) רחקי מעושק כי לא תיראי וממחת כי לא תקרב אליך. והזכיר למעלה (שם) כי מי נח זאת לי, כי יזהיר על עון הגדול אשר עליו נתקרבה מחתת דור המבול. והטעם לפי שהגזל מן המצות המושכלות שאלולי לא נתנה תורה היה אדם מוציא אותם בשכלו, ומושכל ראשון הוא שאין לו לאדם כלום בממונו של חברו.
ודע כי ענין המבול ראיה ברורה על ענין חדוש העולם ועל ההשגחה, בראותנו שהקב"ה מעניש ומכלה את הרשעים מן העולם ומשאיר שארית מן הצדיקים כגון נח ובניו, זה לאות כי העולם מחודש וכי ההשגחה שופעת בשפלים, כי בודאי כשם שהיה אדם הראשון אב וראש לכל הנבראים אחריו, כן היה נח אב וראש לכל הנבראים אחרי המבול, וכשם שהיו לאדם הראשון שלשה בנים, קין הבל שת, ולו היו השנים עקר והאחד נתקלל, כן תמצא בנח שלשה בנים, שם חם ויפת, ולו היו השנים עקר והאחד נתקלל, וכשם שתמצא בבני אדם הראשון השלישי שת שממנו נשתכלל העולם והוא היה עקר הבנים, כן בבני נח תמצא השלישי עקר הבנים, והוא שם, שאין שום אומה זוכה לתחית המתים כי אם בני שם.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
רבי אלעזר אומר: כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם, שנאמר: כי השחית כל בשר. אמר ר' יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר: "וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו". רבי יצחק דבי רבי אמר: כאילו שופך דמים, שנאמר: "הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים", אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. רב אשי אמר, כאילו עובד עבודה זרה; כתיב הכא "תחת כל עץ רענן", וכתיב התם: "על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן". אמר רב אסי: כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, כתיב הכא "וירע בעיני ה'", וכתיב "לא יגורך רע". מאי דכתיב: "ידיכם דמים מלאו"? אלו המנאפים ביד, כדתנא דבי רבי ישמעאל: "לא תנאף", לא יהיה בך נאוף, בין ביד בין ברגל. רבי אמי אמר: המקשה עצמו לדעת נקרא עובד אלילים, שכך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, למחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ו יב.
כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ
הִשְׁחִית
ישנם מספר תאורים שונים מה עשו בני האדם על הארץ:
- "וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (ביאור:בראשית ו ה).
- "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (ביאור:בראשית ו יא).
- "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה, כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ".
לרוב כאשר עד משנה את הסיפור שלו, ניתן להבין, שיש גרעין של אמת, אבל נטיה חזקה להסתיר דבר בושה.
ניתן להבין שהארץ, האדמה, האגמים, הימים והאויר לא נהרסו או התקלקלו.
ניתן להבין, שחוץ מבני האדם, כל החיות, שגם הם בשר, לא השחיתו את דרכם.
מה שקרה זה ש"כָּל בָּשָׂר" (בני האדם בלבד) חטאו לאלוהים, כפי שאלוהים כעס: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר" (ביאור:בראשית ו ג).
הם חמסו ושדדו מאלוהים דבר, ולא רצו להחזיר אותו לאלוהים - את רוחו של אלוהים - את הגניים האלוהיים שאלוהים נטע באדם כדי שיחיה זמן רב.
אֶת דַּרְכּוֹ
- ראו את התרשים של אורך החיים של בני האדם.
"אֶת דַּרְכּוֹ" - את מעשיו, את התנהגותו, את יחסיו לאחרים ולאלוהים, כפי שאלוהים הגדיר: "דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט). בני האדם לא הלכו בדרך שאלוהים קיווה שהם ילכו. בני האדם רצו לחיות לנצח, וגם בהמשך הם ירצו לבנות מגדל, ואלוהים כעס פעם נוספת ואמר: "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" (בראשית יא ו).
אחרי מספר נסיונות להסביר מה היא הבעיה, נאמר "הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ", כלומר ההתנהגות של בני האדם על הארץ היא זו שגרמה לאלוהים לטעון שהם חומסים ומשחיתים את הארץ. סביר שכאשר אנשים חיים 900 שנה, וכל אדם רואה את בניו לעשר ויותר דורות, נוצרת אוכלוסיה הולכת וגדלה. האדמה נעשית צפופה באנשים, הדרישות של אוכל ומים, והררי פסולת ושפכין מקלקלים את האדמה, אפילו בלי אלימות והתנהגות רעה.
דרך התהגותו של בני האדם נבעה מאורך החיים שלהם. בני האדם רצו לשמור על חיים ארוכים, אפילו אם זה לא חיי נצח, הן אלוהים נבהל שהם אכלו מעץ פרי הדעת ומיד גרש את אדם וחוה מגן עדן לפני שהם יאכלו מעץ החיים, ככתוב: "וְעַתָּה, פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם" (בראשית ג כב).
אלוהים העניק לאדם גניים מיוחדים כדי שהם יהיו כצלמו וכדמותו. הגניים האלוהיים האלה איפשרו לאדם לחיות זמן רב כדי שילמד להיות בן אדם, יחנך את אשתו, ויחד הם יחנכו את ילדיהם ונכדיהם. ואכן השלב הזה של בריאת העולם הצליח.
אלוהים חשב שבני אדם ינהגו ככל החיות, ומיד כאשר הם יגיעו לבגרות מינית הם יתחתנו ויעשו ילדים, ואז תוך זמן קצר יולדו ילדים עם פגמים גנטיים שיעברו לילדיהם, ובני האדם ימותו מוקדם ממחלה זאת או אחרת לפני גיל 120. אולם בני האדם בחרו להתחתן בגיל מאוחר, ורק עם אישה מבוגרת, כך הם ווידאו שהם נושאים גנים מושלמים, ויחיו כ900 שנה. אלוהים בחר את נוח והמית את כל האחרים, וכך כל הגניים האלוהיים חדלו ואבדו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ו יב"
קטגוריה זו מכילה את 24 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 24 דפים.