ביאור:בבלי סנהדרין דף צא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמרה ליה ברתיה [1]: שבקיה ואנא מהדרנא ליה [2]: שני יוצרים יש [3] בעירנו, אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט - איזה מהן משובח?
אמר לה: זה שיוצר מן המים.
אמרה לו: מן המים צר [4] - מן הטיט לא כל שכן [5]!
דבי רבי ישמעאל תנא [6]: קל וחומר מכלי זכוכית: מה כלי זכוכית שעמלן ברוח בשר ודם [7] - נשברו יש להן תקנה [8], בשר ודם: שברוחו של הקב"ה - על אחת כמה וכמה!
אמר ליה ההוא מינא לרבי אמי: אמריתו דשכבי חיי - והא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי?
אמר ליה: אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שאמר לעבדיו "לכו ובנו לי פלטרין גדולים" במקום שאין מים ועפר; הלכו ובנו אותו; לימים נפלו! אמר להם "חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים"! אמרו לו: "אין אנו יכולין"! כעס עליהם ואמר להן "במקום שאין מים ועפר בניתם, עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה" [9]! ואם אי אתה מאמין [10] - צא לבקעה וראה עכבר [11]: שהיום חציו בשר וחציו אדמה, למחר השריץ ונעשה כלו בשר [12]; שמא תאמר לזמן מרובה [13]? עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד [14], למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות [15]!
אמר ליה ההוא מינא לגביהא בן פסיסא [16]: ווי לכון חייביא [17] דאמריתון מיתי חיין: דחיין מיתי [18], דמיתי חיין [19]?
אמר ליה: ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין: דלא הוו חיי [20], דהוי חיי [21] לא כל שכן [22]!
אמר ליה [23]: חייביא קרית לי אי קאימנא בעיטנא בך ופשיטנא לעקמותך מינך [24]!
אמר ליה: אם אתה עושה כן – 'רופא אומן' תקרא, ושכר הרבה תטול!
תנו רבנן: בעשרים וארבעה בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלים [25]; כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: ארץ כנען - שלנו היא, דכתיב (במדבר לד ב) [צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה] ארץ כנען לגבולותיה [26], וכנען אבוהון [27] - דהנהו אינשי הוה.
אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס מוקדון: אם ינצחוני - אִמרו 'הדיוט שבנו נצחתם', ואם אני אנצח אותם - אִמרו להם: תורת משה נצחתכם!
נתנו לו רשות והלך ודן עמהם.
אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראייה?
אמרו לו: מן התורה!
אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר (בראשית ט כה) ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו; עבד שקנה נכסים - עבד למי ונכסים למי? ולא עוד, אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו!?
אמר להם אלכסנדרוס מלכא: החזירו לו תשובה!
אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים.
נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה; מיד ברחו והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות, ואותה שנה שביעית היתה.
שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: הרי הוא אומר (שמות יב לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום [וינצלו את מצרים]; תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו!
אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס: אם ינצחוני - אִמרו להם 'הדיוט שבנו נצחתם'! ואם אני אנצח אותם - אִמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם!
נתנו לו רשות, והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה?
אמרו לו: מן התורה!
אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר (שמות יב מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה - תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה!
אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה!
אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים.
נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה; מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו, ואותה שנה שביעית היתה.
ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב (בראשית כה יב) ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם [אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם] וכתיב (בראשית כה יט) אלה תולדות יצחק בן אברהם [אברהם הוליד את יצחק]!
אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון: אם ינצחוני – אִמרו: הדיוט שבנו נצחתם! ואם אני אנצח אותם - אִמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם!
נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן.
אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה?
אמרו לו: מן התורה.
אמר להן: אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה: שנאמר (בראשית כה ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק [פסוק ו] ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות [וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם]; אב שנתן אגטין לבניו בחייו [28] ושיגר זה מעל זה - כלום יש לזה על זה כלום?
מאי 'מתנות'?
אמר רבי ירמיה בר אבא: מלמד שמסר להם שם טומאה [29].
אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין! כיצד? גוף אומר "נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר"! ונשמה אומרת "גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור"!
אמר ליה: אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה, והיה בו
בכורות [30] נאות, והושיב בו שני שומרים: אחד חיגר ואחד סומא; אמר לו חיגר לסומא: "בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם לאכלם"! רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס, אמר להן "בכורות נאות - היכן הן"? אמר לו חיגר: "כלום יש לי רגלים להלך בהן"? אמר לו סומא: "כלום יש לי עינים לראות"? מה עשה: הרכיב חיגר על גבי סומא, ודן אותם כאחד; אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד, שנאמר (תהלים נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו; 'יקרא אל השמים מעל' - זו נשמה [31], 'ואל הארץ לדין עמו' - זה הגוף [32].
אמר ליה אנטונינוס לרבי: מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב?
אמר ליה: אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי!
אמר ליה: הכי קאמינא לך: מפני מה שוקעת במערב [33]?
אמר ליה: כדי ליתן שלום לקונה [34], שנאמר (נחמיה ט ו) [אתה הוא ה' לבדך את עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם] וצבא השמים לך משתחוים.
אמר ליה: [35] ותיתי עד פלגא דרקיע, ותתן שלמא ותיעול [36]?
משום פועלים ומשום עוברי דרכים [37].
ואמר ליה אנטונינוס לרבי: נשמה - מאימתי ניתנה באדם? משעת פקידה [38] או משעת יצירה [39]?
אמר לו [40]: משעת יצירה.
אמר לו [41]: אפשר חתיכה של בשר עומדת [42] שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? - אלא משעת פקידה [43].
אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס [44], ומקרא מסייעו, שנאמר (איוב י יב) [חיים וחסד עשית עמדי] ופקודתך שמרה רוחי [45].
ואמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם? משעת יצירה או משעת יציאה [46]?
אמר לו [47]: משעת יצירה.
אמר לו [48]: אם כן בועט במעי אמו ויוצא? - אלא משעת יציאה.
אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר (בראשית ד ז) [הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב] לפתח חטאת רובץ [ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו].
ריש לקיש רמי: כתיב (ירמיהו לא ז) [הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ] בם עור ופסח [49] הרה ויולדת יחדיו [קהל גדול, ישובו הנה], וכתיב (ישעיהו לה ו) אז ידלג כאיל פסח [50] ותרון לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה - הא כיצד? - עומדין במומן ומתרפאין [51].
עולא רמי: כתיב (ישעיהו כה ח) בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים [וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר] [52], וכתיב (ישעיהו סה כ) [לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו] כי הנער בן מאה שנה ימות [והחוטא בן מאה שנה יקלל] - לא יהיה משם עוד עול ימים [53].
לא קשיא: כאן בישראל, כאן בעובדי כוכבים.
ועובדי כוכבים - מאי בעו התם?
הנך דכתיב בהו (ישעיהו סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם.
רב חסדא רמי: כתיב (ישעיהו כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות [בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד] [54], וכתיב (ישעיהו ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים [הימים ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא]
לא קשיא: כאן לימות המשיח [55], כאן לעולם הבא [56]; ולשמואל, דאמר [57]: אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד?
לא קשיא [58]: כאן במחנה צדיקים [59] כאן במחנה שכינה [60]!
רבא רמי: כתיב (דברים לב לט) [ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל] 'אני אמית ואחיה' [61], וכתיב 'מחצתי ואני ארפא' [62]!?
אמר הקב"ה: מה שאני ממית - אני מחיה, והדר מה שמחצתי - ואני ארפא [63].
תנו רבנן: (דברים לב לט) [[ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי] אני אמית ואחיה [מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל] יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד [64] כדרך שהעולם נוהג [65]? - תלמוד לומר: מחצתי ואני ארפא: מה מחיצה ורפואה באחד [66] - אף מיתה וחיים באחד; מיכן תשובה לאומרין 'אין תחיית המתים מן התורה'.
תניא: אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' [ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים]; 'שר' לא נאמר אלא 'ישיר' [67]! מכאן לתחיית המתים מן התורה;
כיוצא בדבר אתה אומר (יהושע ח ל) אז יבנה יהושע מזבח לה' [בהר עיבל]; 'בנה' לא נאמר אלא 'יבנה'! מכאן לתחיית המתים מן התורה.
אלא מעתה (מלכים א יא ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב [בהר אשר על פני ירושלם ולמלך שקץ בני עמון] - הכי נמי דיבנה? אלא: מעלה עליו הכתוב כאילו בנה.
אמר רבי יהושע בן לוי: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר (תהלים פד ה) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה; 'היללוך' לא נאמר אלא 'יהללוך' - מכאן לתחיית המתים מן התורה.
ואמר רבי יהושע בן לוי: כל האומר שירה בעוה"ז - זוכה ואומרה לעולם הבא, שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה!
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר (ישעיהו נב ח) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו [כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון]; 'ריננו' לא נאמר, אלא 'ירננו' - מכאן לתחיית המתים מן התורה
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: עתידין כל הנביאים כולן אומרים שירה בקול אחד, שנאמר (ישעיהו נב ח) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו [כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון].
אמר רב יהודה אמר רב: כל המונע הלכה מפי תלמיד [68] - כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב: מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית [69].
אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כל המונע הלכה מפי תלמיד - אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו, שנאמר (משלי יא כו) מונע בר [70]
הערות
עריכה- ^ דקיסר לרבן גמליאל
- ^ משל הוא
- ^ אלו היו
- ^ א"כ הקב"ה, אם מן המים הוא מצייר, דמטפה סרוחה - שהיא כמים - הוא מוליד
- ^ שבידו
- ^ וזו היא תשובה שהשיבה לאביה
- ^ שכשהוא עושה אותו - יש לו שפופרת, ונופח לתוכה; וכן נשמע מפי האומנין
- ^ להתיכן ולחזור ולעשות מהן כלי; והא דאמרינן בחגיגה (דף טו.) 'ונוחין לאבדם ככלי זכוכית' - לא שאין להם תקנה, אלא שנפסדין לשעתן ואין מתקיימין
- ^ והכי נמי הקב"ה יוצר את האדם מטפה קטנה שאין בה ממש, וכל שכן שיכול לבראתו מן העפר! אי נמי: כל העולם כולו יצר מתוהו
- ^ שהקב"ה יוצר מן העפר
- ^ שקורין אשקרו"ל, ויש במינן שאין נבראין על ידי תולדה
- ^ היום מתחיל לִבָּרֵא ולצאת מן העפר, ולמחר מהלך כשהוא נברא, כדאמרינן בשחיטת חולין ב'העור והרוטב' (דף קכז.)
- ^ שאותו שרץ אינו נברא לאלתר, אלא לזמן מרובה: שבוע או שבועיים, ותהא סבור שאין הקב"ה מחיה המתים לפי שעה
- ^ חלזון: תולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה, וצובעין בדמו תכלת; ולכתחלה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד
- ^ ולמחר שהגשמים יורדין - מתמלא כולו חלזונות; ונראה למורי שביצי חלזון (ראשון) משריצין כולן, אלמא יש בידו לחיות לפי שעה
- ^ כך שמו והיתה לו עקמומיות בגבו כדמוכח לקמן
- ^ אוי לכם לרשעים
- ^ אותן שהן חיין רואין אנו שמתין
- ^ והיאך יעלה על דעתנו שהמתים חוזרין וחיים
- ^ אותן שלא היו מעולם נוצרין ונולדין וחיין
- ^ אותן שהיו כבר
- ^ שחוזרין וחיין
- ^ מינא
- ^ בא לקנתרו
- ^ עוררין בעלי חמס שהיו רוצין ליטול חלק ביהודה ובירושלים; ובמגלת תענית חשיב להו כל אותן ימים שנעשה בהן נסים לישראל וקבעום יום טוב; ולהכי קאמר הכא 'בעשרים וארבעה בניסן': לומר דיום טוב הוא, ואסור בהספד משום נס זה
- ^ דלהך ארעא קרי 'ארץ כנען', ואתם ירשתם שלא כדין, דשלנו הוא
- ^ דכנען אבינו היה
- ^ אגטין: כתבים שלא יטול אחד בחלק חבירו, כמו שעשה אברהם לישמעאל: שלא ליטול במה שנתן ליצחק כלום
- ^ כשוף ומעשה שדים
- ^ תאני הבכורות
- ^ כלומר: יקרא הקב"ה לנשמה הבאה לו לתוך גופו של אדם מ'אל השמים מעל'
- ^ ויקרא אף אל הגוף שבא מן הארץ
- ^ תסובב את כל העולם עד שתחזור למקום זריחתה: למזרח, ותשקע! דאי הוה הכי - לא הוה אמינא לך 'מפני מה שוקעת במזרח', דנוהג העולם כך הוא: ממקום שיצא - שם נכנס
- ^ להקב"ה, שהשכינה במערב; וכיון שמגעת עד מערב - הולכת ומשתחוה לפני הקב"ה, שבראה; ולכך שוקעת ונכנסת כפופה לפני הקב"ה
- ^ דאם לכך מתכוונת - למה הולכת בתוך המערב?
- ^ תבא עד אמצעו של רקיע ותשקע לשם ומשם תשתחוה כלפי מערב, שכן דרך בני אדם: שמשתחוה ברחוק לפני המלך, ואינו מתקרב כל כך
- ^ דאילו כן - היה מחשיך פתאום: שכשחמה באמצע הרקיע - מאירה ביותר, וסבורים שעדיין יש שהות ביום, והיו פועלין שוהין במלאכתן עד שחשיכה, ועוברי דרכים נמי לא היו יודעין מתי יחשוך לבקש להם בית לינה; ולכך שוקעת במערב: שכשהולכת ומשתפלת והולכת וכלה אורה - יודעין שמגיע שעת חשיכה
- ^ משעה שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לפני המקום: "מה תהא עליה"? כדאמרינן בפרק 'כל היד' במסכת נדה (דף טז:); מיד נזרקה בו נשמה וחיות
- ^ שנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות
- ^ רבי
- ^ אנטונינוס
- ^ שתתקיים אפילו
- ^ והכא נמי: אילו לא היתה נשמה נתונה עד שעת יצירה - היאך תתקיים הטיפה שלא תסריח במעיה? - וכיון שטיפה מסרחת שוב אינה מולדת
- ^ מדבריו למדתי
- ^ משעת פקידה נשמר רוחי
- ^ כשיוצא ממעי אמו
- ^ רבי
- ^ אנטונינוס
- ^ שחיין עם מומן
- ^ דמשמע שמתרפאין
- ^ ואחר כך מתרפאין
- ^ 'בלע המות לנצח' - דלעתיד לבא, מאחר שחיין - שוב אינן מתין
- ^ כלומר: כשימות אדם לעתיד, ומת בן מאה שנה – יאמרו: 'נער הוא מת', כי הנער בן מאה שנה ימות; אלמא: מתין
- ^ משמע שיהא אורם כהה
- ^ כשיכלה השיעבוד – 'והיתה אור הלבנה כאור החמה'
- ^ ולעתיד לבא 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. מרוב נגהם של צדיקים
- ^ בדוכתא אחריתי
- ^ אידי ואידי לעוה"ב
- ^ 'כאן במחנה רשעים' לא גרסינן
- ^ 'וחפרה' מזיו השכינה
- ^ דמשמע כשם שאני אמית את האדם כך אני מחייהו: כשמת בעל מום עומד וחי בעל מום
- ^ שכשהוא מחיה - מרפא את המחץ ועומד שלם
- ^ שלאחר כן מתרפא; וכדלעיל: 'עומדין במומן ומתרפאין'
- ^ והכי קאמר: אני ממית אדם זה, ומחיה אדם אחר
- ^ שזה מת וזה נולד
- ^ ואין רפואה אלא במקום מחץ
- ^ משמע לעתיד
- ^ מללמדו
- ^ דכתיב 'בראשית ברא' בשביל התורה שהיא ראשית, וישראל נקראו 'ראשית תבואתה': שעתידין להנחילה - ברא אלהים את השמים וגו'
- ^ תורה