פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סנהדרין דף עז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

נזקין, שעשה בהן שוגג כמזיד ואונס כרצון [1] - אינו דין שחייב בהן את המצמצם.

רב אחא בר רב פוטר [2].

אמר רב משרשיא: מאי טעמא דאבוה דאבא דפוטר? אמר קרא (במדבר לה כא) [או באיבה הכהו בידו וימת] מות יומת המכה רוצח הוא [גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו]: ברוצח הוא דחייב לן מצמצם, בנזקין לא חייב לן מצמצם [3].

אמר רבא: כפתו ומת ברעב [4] – פטור.

ואמר רבא: כפתו בחמה ומת[5], בצינה ומת – חייב; [אבל] סוף חמה לבא, סוף צינה לבא [6] – פטור [7].

ואמר רבא: כפתו לפני ארי – פטור [8]; לפני יתושין – חייב. [9]

רב אשי אמר: אפילו לפני יתושין נמי פטור: הני אזלי והני אתו [10].

איתמר: כפה עליו גיגית [11] ופרע עליו מעזיבה [12]: רבא ורבי זירא: חד אמר חייב וחד אמר פטור [13].

תסתיים דרבא הוא דאמר פטור, דאמר רבא: כפתו ומת ברעב – פטור.

אדרבה: תסתיים דרבי זירא הוא דאמר פטור, דאמר רבי זירא: האי מאן דעייליה לחבריה בביתא דשישא ואדליק ליה שרגא [14] ומת – חייב; טעמא דאדליק ליה שרגא [15], הא לא אדליק ליה שרגא [16] – לא [17]!

אמרי: התם בלא שרגא לא מתחיל הבלא


עמוד ב

בשעתיה [18], הכא בלא שרגא נמי מתחיל הבלא בשעתיה.

סימן: סולם תריס סמנין בכותל.

אמר רבא: דחפו לבור וסולם בבור, ובא אחר וסילקו, ואפילו הוא [19] קדם וסילקו [20] – פטור: דבעידנא דשדייה יכול לעלות הוא [21].

ואמר רבא: זרק חץ ותריס בידו, ובא אחר ונטלו - ואפילו הוא [22] קדם [23] ונטלו [24] – פטור: דבעידנא דשדייה ביה - מיפסק פיסקיה גיריה;

ואמר רבא: זרק בו חץ וסמנין [25] בידו [26], ובא אחר ופיזרן, ואפילו הוא קדם ופיזרן – פטור: דבעידנא דשדא ביה – 'יכול להתרפאות' הוה.

אמר רב אשי: הלכך [27] - אפילו [28] סמנין בשוק [29].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: נזדמנו לו [30] סמנין [31] – מהו [32]?

אמר ליה: הרי יצא מבית דין זכאי [33].

ואמר רבא: זרק צרור [34] בכותל [35] וחזרה [36] לאחוריה והרגה – חייב [37]; ותנא תונא: כגון אלו המשחקין בכדור [38] שהרגו במזיד [39] – נהרגין, בשוגג – גולין.

'בשוגג גולין' – פשיטא!?

במזיד נהרגין איצטריך ליה: מהו דתימא התראת ספק היא: מי יימר דהדרה? - קא משמע לן.

תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: כגון אלו המשחקין בכדור שהרגו תוך ארבע אמות [40] - פטור [41]; חוץ לארבע אמות - חייב [42].

אמר ליה רבינא לרב אשי: היכי דמי? אי דקא ניחא ליה [43] - אפילו פורתא נמי [44]! אי דלא ניחא ליה [45] - אפילו טובא נמי לא [46]!

אמר ליה: סתם משחקין בכדור [עיין תוספות] - כמה דעיילי טפי [47] מינח ניחא ליה [48].

למימרא דכהאי גוונא [49] - כחו הוא [50] - ורמינהי [פרה פ"ו מ"א]: 'המקדש [51] ונפל קידוש על ידו, או על הצד ואחר כך נפל לשוקת [52][53]פסול'!

הכא במאי עסקינן - בשותת [54].

תא שמע: 'מחט שהיה נתונה על החרס והזה עליה [55] ספק על המחט הזה ספק על החרס הזה [56] ומיצה עליה [57] הזאתו – פסול' [58]!

אמר רב חיננא בר יהודה משמיה דרב: 'מצא' איתמר [59].

אמר רב פפא: האי מאן דכפתיה לחבריה [60] ואשקיל עליה בידקא דמיא [61] - גירי דידיה הוא [62], ומיחייב; הני מילי בכח ראשון [63], אבל בכח שני [64] - גרמא בעלמא הוא [65].

ואמר רב פפא: זרק צרור למעלה והלכה לצדדין [66] והרגה – חייב.

אמר ליה מר בר רב אשי לרב פפא: מאי טעמא? משום דכחו הוא? אי כחו - תיזיל לעיל [67],

הערותעריכה

  1. ^ היכא דעביד בידים, ואפילו ישן, כדיליף בבא קמא (דף כו:) 'פצע תחת פצע' לחייב על השוגג כמזיד וכו'
  2. ^ דגרמא בעלמא הוא דשמשא קטליה
  3. ^ סיפיה דקרא דלעיל 'או באיבה', דרבינן מצמצם, וכתיב 'רוצח הוא' – מיעוטא: למעוטי נזקין
  4. ^ דבשעה שכפתו אין כאן דבר הריגה, והרעב בא מאליו והולך וחזק לאחר זמן כל שעה, ולא דמי לצמצם במים ובאור: דההורג מזומן
  5. ^ Note: תוספות ד"ה כפתו ומת ברעב: אפילו היה רעב כבר בשעה שכפתו, כיון דאם לא היה מתחזק עליו הרעב לא היה מת - הוה ליה 'סוף רעב לבא' דלא דמי לכפתו בחמה שכבר נפלה עליו חמה שראוי למות בה
  6. ^ כלומר: אם לא היתה שם חמה בשעה שכפתו, אבל סוף לבא כאן, וזה לא יכול לעמוד וסופו למות
  7. ^ שלא היה ההורג מזומן להריגה, וגרמא הוא, ואין דינו מסור לבית דין אלא לשמים
  8. ^ דאי נמי לא היה כפות - לא היה יכול להציל עצמו מן הארי
  9. ^ בכולהו גרסינן 'אמר רבא'
  10. ^ ולא מת על ידי יתושים הראשונים שהיו מוכנים שם, שכמה כתות עברו עליו
  11. ^ ומת בהבלא
  12. ^ או שפרע עליו מעזיבה, וזה היה ישן, ונכנסה שם הצינה
  13. ^ שההורג בא לאחר זמן
  14. ^ בביתא דשישא שסתום ביותר, ואין הבל האור והנר יכול לצאת ממנו
  15. ^ שזִמן את ההורג
  16. ^ ומת בהבל פיו דומיא דכפה עליו גיגית
  17. ^ פטור
  18. ^ מיד בשעת כפייה מתחיל, ואחר כך הולך וחזק
  19. ^ הדוחף עצמו
  20. ^ קודם נפילתו של זה
  21. ^ ופטור על הדחייה; ומשום סלוק לא מצית לחיוביה - דגרמא בעלמא הוא
  22. ^ הזורק את החץ
  23. ^ ורץ לאחר זריקת החץ קודם שיגיע החץ לחבירו
  24. ^ ונטל התריס הימנו
  25. ^ הראויין לרפאותו
  26. ^ של הרוג
  27. ^ כיון דאם יש שם סמנין הראויין לרפאותו בידו פטרת ליה
  28. ^ אינם בידו אלא
  29. ^ שמצויין בשוק לקנות בשעת זריקה - הרי אלו כאלו הן בידו, ופטור, ואפילו לא נמצאו לאחר מכאן
  30. ^ למוכה
  31. ^ אחר המכה, ולא קנאן ולא ריפא עצמו
  32. ^ מי אמרינן: הרי היה יכול להתרפאות? או דילמא כיון דבשעת זריקה לא הוי סמנין – מיחייב, דהא מכת מות הוא
  33. ^ כלומר: הואיל וקודם עמדו בדין מצאו לו זכות - אין לנו לחייבו
  34. ^ ונתכוין להרוג את חבירו וזרק צרור והכה
  35. ^ בכח
  36. ^ מכחו
  37. ^ דהא נמי 'כחו' הוא
  38. ^ רגילין תינוקות להכות הכדור בכותל בכח כדי שתחזור לאחוריה הרבה, ולאחר שזורק - הוא רץ, וחבירו אוחז את הכדור ומכה אותו בה:
  39. ^ אם יכול לכוון ההוא דזרק בכותל - אשמעינן תנא דאם נתכוין שתהרוג את חבירו בחזרתה לאחוריה ויש בו כדי להמית
  40. ^ אם היה המוכה עומד בתוך ארבע אמות של כותל ולא הספיקה לחזור ארבע אמות עד שמצאתו והרגתו
  41. ^ הזורק מגלות
  42. ^ גלות
  43. ^ שתחזור יותר
  44. ^ ליחייב גלות, דהא הרג בשוגג, וטעמא ליכא למיפטריה
  45. ^ שתחזור כל כך
  46. ^ יותר מארבע אמות – ליפטר: דלא נתקיימת מחשבתו, דאמר מר (מכות ז:) 'ואשר לא צדה - פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע' אלמא: כיון דלא ניחא ליה דניזיל - לא
  47. ^ ומקרבי לכותל בשעה שזורקין
  48. ^ כדי שתחזור הרבה; הלכך בציר מארבע אמות - לא ניחא ליה דתיזיל; אית דמפרשי האי 'חייבין' ו'פטורין' – ממיתה, וכגון שהתרו בו
  49. ^ שחזרה לאחוריה מכח זריקתו
  50. ^ חשיב להו כחו
  51. ^ מי חטאת באפר: נתינת אפר על המים קרי 'קידוש' כדתנן במסכת פרה (פרק ו מ"ב) צף על המים
  52. ^ אבן חלולה שהמים נכנסין בו מן המעין דרך נקב שפופרת, דכתיב (במדבר יט יז) 'מים חיים אל כלי': שתהא חיותן בכלי; וקא סלקא דעתא דהאי 'נפל' דקתני - כגון שנפל על ידו בכח, או על הצד, כלומר: על צד הכלי, ומשם ניתז בכח לשוקת
  53. ^ וקתני ד
  54. ^ לא ניתז מכח נפילה ראשונה, אלא מעצמו חזר ושתת מידו לשוקת; 'שותת' כמו (ברכות דף כב:) 'מים שותתין על ברכיו': קולי"ר בלע"ז: שאינו ניתז למרחוק אלא נופל ויורד כנגדו
  55. ^ ונתכוון להזות עליה לטהרה מטמא מת, וההזיה נראית עליה, אבל
  56. ^ ספק על המחט נפל ההזיה כשיוצאת מידו, ספק על החרס הזה תחלה
  57. ^ כלומר: ומן החרס חזרה ונתזה עליה
  58. ^ - אלמא לאו כחו היא
  59. ^ לאו לשון 'מצוי', דהוה 'התזה' קתני, אלא לשון מציאה, כלומר: ההזאה נמצאת עליה, ואין ידוע אם בתחלה הזה עליה, או חזר מכח היתוז, או שמא לא זה ולא זה, אלא על החרס הזה והיה מדרון והלכה ההזאה על המחט, דליכא כחו כלל
  60. ^ קשר ידיו ורגליו על שפת הים
  61. ^ הפנה את מרוצת המים עליו
  62. ^ הן הן חציו והרי הוא כזורק בו חץ, וכדמפרש ואזיל: שהמים באים בכח ראשון עליו מיד, כגון שהניחו סמוך לשפת הים והשפה מדרון
  63. ^ כשפינה להם דרך לצד זה - מיד נפלו עליו, דהוי כחו
  64. ^ שהניחו רחוק קצת ולא נפלו המים מיד בצאתו מגדרותיהן עליו, אלא לאחר מכאן הלכו על המקום שהוא שם
  65. ^ ולא מכחו
  66. ^ דרך נפילתה: שלא נפלה כנגדו, אלא כשהיא חוזרת לארץ היתה מתרחקת לצדדין; אבל אם נפלה נוכחה והרגה – פטור, דלאו כחו הוא, אלא היא חוזרת לארץ מאליה
  67. ^ דהא כלפי מעלה זרקה, כנגדו ולא לצדדין