פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

עכן מאי טעמא איענוש [1]?

משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו.

(יהושע ז יא) חטא ישראל [וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם]; אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא - ישראל הוא [2].

אמר רבי אבא: היינו דאמרי אינשי: אסא [הדס] דקאי ביני חילפי [3] - אסא שמיה, ואסא קרו ליה.

[4] וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם [ו]גם לקחו מן החרם גם גנבו גם כחשו גם שמו בכליהם; אמר רבי אילעא משום רבי יהודה בר מספרתא: מלמד שעבר עכן על חמשה חומשי תורה, שנאמר חמשה 'גם' [יד רמה: כל אחד כתוב בחומש אחר: ברית – בבראשית, וכו’];

ואמר רבי אילעא משום רבי יהודה בר מספרתא: עכן - מושך בערלתו היה [5]: כתיב הכא 'וגם עברו את בריתי' וכתיב התם (בראשית יז יד) [וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] את בריתי הפר;

פשיטא [6]!?

מהו דתימא במצוה גופיה לא פקר [7] - קא משמע לן.

(יהושע ז טו) [והיה הנלכד בחרם ישרף באש אתו ואת כל אשר לו כי עבר את ברית ה’] וכי עשה נבלה בישראל: אמר רבי אבא בר זבדא: מלמד שבעל עכן נערה המאורסה: כתיב הכא 'וכי עשה נבלה' וכתיב התם (דברים כב כא) [והוציאו את הנער אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה] כי עשתה נבלה בישראל [לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך].

פשיטא!?

מהו דתימא כולי האי [8] לא פקר נפשיה - קא משמע לן.

רבינא אמר: דיניה כנערה המאורסה, דבסקילה [9].

אמר ליה ריש גלותא לרב הונא: כתיב (יהושע ז כד) ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו [וכל ישראל עמו ויעלו אתם עמק עכור] - אם הוא חטא בניו ובנותיו מה חטאו?

אמר ליה: וליטעמיך: אם הוא חטא, כל ישראל מה חטאו, דכתיב 'וכל ישראל עמו' - אלא לרדותן [10]? הכי נמי כדי לרדותן.

(יהושע ז כה) [ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה וירגמו אתו כל ישראל אבן] וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים; בתרתי?

אמר רבינא: הראוי לשריפה [11] – לשריפה, הראוי לסקילה [12] – לסקילה [13].

(יהושע ז כא) וארא[ה] בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף [ולשון זהב אחד חמשים שקלים משקלו ואחמדם ואקחם והנם טמונים בארץ בתוך האהלי והכסף תחתיה]; רב אמר: איצטלא דמילתא [14], ושמואל אמר סרבלא דצריפא [15].

(יהושע ז כג) [ויקחום מתוך האהל ויבאום אל יהושע ואל כל בני ישראל] ויציקום לפני ה'; אמר רב נחמן: בא וחבטם לפני המקום, אמר לפניו: ריבונו של עולם! על אלו תיהרג רובה של סנהדרין? - דכתיב (יהושע ז ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש [וירדפום לפני השער עד השברים ויכום במורד וימס לבב העם ויהי למים], ותניא: שלשים וששה ממש - דברי רבי יהודה; אמר לו רבי נחמיה: וכי שלשים וששה היו? והלא לא נאמר אלא 'כשלשים וששה איש' אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של סנהדרין.

אמר רב נחמן אמר רב: מאי דכתיב (משלי יח כג) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות? 'תחנונים ידבר רש' - זה משה [16]; 'ועשיר יענה עזות' - זה יהושע; מאי טעמא? אילימא משום דכתיב 'ויציקום לפני ה’’ ואמר רב נחמן: בא וחבטן לפני המקום - אטו פנחס לא עביד הכי? והכתיב (תהלים קו ל) ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה, ואמר רבי אלעזר: 'ויתפלל' לא נאמר אלא 'ויפלל': מלמד שעשה פלילות [17] עם קונו: בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו: רבונו של עולם! על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל - דכתיב (במדבר כה ט) ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף!?

ואלא מהכא (יהושע ז ז) [ויאמר יהושע אהה ה' אלקים] למה העברת העביר את העם הזה את הירדן [לתת אתנו ביד האמרי להאבידנו ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן]!?

משה נמי מימר אמר: (שמות ה כב) [וישב משה אל ה' ויאמר ה’] למה הרעתה לעם הזה [למה זה שלחתני]!

אלא מהכא [18] 'ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן' [19]!

(יהושע ז י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך [למה זה אתה נפל על פניך] [20]; דריש רבי שילא: אמר ליה הקב"ה: שלך קשה משלהם: אני אמרתי (דברים כז ד) והיה בעברכם את הירדן תקימו [את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד] ואתם ריחקתם ששים מיל [21]!

בתר דנפק, אוקים רב אמורא עליה ודרש (יהושע יא טו) כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה [22] - אם כן מה תלמוד לומר 'קום לך'? אמר ליה: אתה גרמת להם [23]; והיינו דקאמר ליה בעַי: (יהושע ח ב) ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה וגו' [רק שללה ובהמתה תבזו לכם שים לך ארב לעיר מאחריה] [24].

(יהושע ה יג-יד) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו' [והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו] [פסוק יד] ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו [ויאמר לו מה אדני מדבר אל עבדו] - היכי עביד הכי [25]? והאמר רבי יוחנן: אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה, חיישינן שמא שד הוא [26]?

שאני התם, דקאמר ליה 'אני שר צבא ה' עתה באתי וגו'.

ודילמא משקרי?

גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה.


עמוד ב

אמר ליה: [27] אמש [28] ביטלתם תמיד של בין הערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה [29]!

על איזה מהן באת?

אמר ליה: עתה באתי [30]; מיד (יהושע ח יג) [וישימו העם את כל המחנה, אשר מצפון לעיר, ואת עקבו, מים לעיר] וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק [31]; ואמר רבי יוחנן: [32] מלמד שלן בעומקה של הלכה [33].

אמר שמואל בר אוניא משמיה דרב: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר (יהושע ח) 'עתה באתי'.

אמר ליה אביי לרב דימי: האי קרא במערבא במאי מוקמיתו ליה: (משלי כה ח -ט) אל תצא לריב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך [34] ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל?

בשעה שאמר לו הקב"ה ליחזקאל: לך אמור להם לישראל: אביך האמורי ואמך חתית [35] [כנראה הכוונה ליחזקאל טז,ג: ואמרת כה אמר ה' אלקים לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית] - אמרה רוח פסקונית [36] לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! אם יבואו אברהם ושרה ויעמדו לפניך, אתה אומר להם ומכלים אותם [37]!? ריבך ריב את רעך [38] וסוד אחר אל תגל [39]!

ומי אית ליה [40] רשותא כולי האי [41]?

אִין! דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלש שמות יש לו: פיסקון, איטמון, סיגרון: 'פיסקון': שפוסק דברים כלפי מעלה; 'איטמון': שאוטם עונותיהן של ישראל; 'סיגרון': כיון שסוגר [42] - שוב אינו פותח [43].

(איוב לו יט) היערוך שועך לא בצר [וכל מאמצי כח] [44] - אמר רבי אלעזר: לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא לא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי - לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט

ריש לקיש: אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה - אין לו צרים [45] מלמעלה;

רבי יוחנן אמר: לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו, ואל יהו לו צרים מלמעלה [46].

מנין שכיפר לו וידויו וכו' [שנאמר (יהושע ז) ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה - ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא; ואם אינו יודע להתוודות - אומרים לו: אמור "תהא מיתתי כפרה על כל עונותי".

רבי יהודה אומר: אם היה יודע שהוא מזומם - אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה. אמרו לו: אם כן יהו כל אדם אומר כן כדי לנקות עצמו]:

תנו רבנן: מנין שכיפר לו וידויו? - שנאמר (יהושע ז כה) ויאמר לו יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה [וירגמו אתו כל ישראל אבן וישרפו אתם באש ויסקלו אתם באבנים] - היום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא; וכתיב (דברי הימים א ב ו) ובני זרח זמרי [47] ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה - מאי 'כולם חמשה' - כולן חמשה הן לעולם הבא.

כתיב 'זמרי' וכתיב 'עכן' [48]: רב ושמואל [49]: חד אמר: עכן שמו, ולמה נקרא שמו 'זמרי'? שעשה מעשה זמרי [50]; וחד אמר 'זמרי' שמו, ולמה נקרא שמו 'עכן'? שעיכן עונותיהן של ישראל [51]!

אם אינו יודע להתוודות כו' רבי יהודה אומר כו' לנקות עצמן: וינקו עצמן [52]?

[53] כדי שלא להוציא לעז על בתי דינין ועל העדים.

תנו רבנן: מעשה באדם אחד שיצא ליהרג, אמר: "אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה לכל עונותי, ואם אין בי עון זה - תהא מיתתי כפרה לכל עונותי, ובית דין וכל ישראל מנוקין; והעדים לא תהא להם מחילה לעולם"! וכששמעו חכמים בדבר – אמרו: להחזירו אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה [54], אלא יהרג ויהא קולר תלוי בצואר עדים.

פשיטא - כל כמיניה [55]!?

לא, צריכא דקא הדרי בהו סהדי.

וכי הדרי בהו - מאי הוי? כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד [56]?

לא, צריכא דאע"ג דקא יהבי טעמא למילתייהו [57], כי ההוא מעשה דבעיא מיכסא [58].

משנה:

היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות - מפשיטין אותו את בגדיו [59]; האיש מכסין אותו מלפניו [60] והאשה מלפניה ומאחריה - דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה.

הערותעריכה

  1. ^ ישראל עליה? הלא מן הנסתרות היא
  2. ^ 'חטא ישראל': מדלא אמר 'חטא העם' - עדיין שם קדושתם עליהם
  3. ^ אורטייא"ש [סרפדים]
  4. ^ שם
  5. ^ משך את עור אמתו תמיד עד שנשתרבבה וכיסתה את ראש הגיד, כדי שלא יראה מהול
  6. ^ הא רבי אילעא גופיה אמר דעבר על כל התורה
  7. ^ לא הפקיר עצמו כל כך
  8. ^ רע לשמים ורע לבריות: לבייש את משפחתה ולאוסרה על בעלה
  9. ^ נצטוו לסקלו
  10. ^ שיראו את קלקולו ויזהרו בעצמן ולא יוסיפו למעול בחרם
  11. ^ כסף זהב ובגדים
  12. ^ הוא שורו ובהמותיו
  13. ^ וקנס היה: לרדות את האחרים
  14. ^ טלית של צמר נקי בן יומו, שמכבנין אותו למילת - מלבישים [את הכבש] לבוש, שלא יתלכלך צמרו
  15. ^ צבוע בצריף שקורין אלו"ם
  16. ^ כשהיה צריך לבקש רחמים על ישראל - היה מדבר בלשון רכה
  17. ^ דין
  18. ^ שם
  19. ^ 'ולו הואלנו': ולואי שהואלנו לישב ולא לעבור את הירדן, משמע: שטוב היה לנו שלא לקיים מצוותך שאמרת לנו 'קום עבור את הירדן'
  20. ^ 'קום לך': משלך ומידך היתה זאת להם שאף בשבילך נענשו שלא קיימת את דברי
  21. ^ הר גרזים והר עיבל רחוקים ששים מיל מן הירדן - במסכת סוטה (דף לו.) - ושם הקימו את האבנים
  22. ^ מקרא כתוב כן, ולא יפה דרש רבי שילא שיהושע שינה
  23. ^ שלא היה לך לאסור עליהם ביזת יריחו
  24. ^ רק שללה ובהמתה תבוזו - שלא תחרימם עוד
  25. ^ דמשתחוה לאדם בלילה דכיון דאמר לו הלנו אתה אם לצרינו (יהושע ה יג) מכלל דלילה הוא: דאי ביממא - וכי לא היה מכיר בין שרי ישראל לשרי אומות העולם?
  26. ^ ואין מוציאין שם שמים על המזיק, ו'שלום' - שם שמים הוא, שנאמר (שופטים ו כד) ויקרא לו ה' שלום וכל שכן שאין משתחוה, דדומה כמשתחוה לשעירים
  27. ^ 'עתה באתי' דרשינן: מדקאמר ליה 'עתה באתי' מכלל דמילתא אחריתי אמר ליה דמהדר ליה 'עתה באתי'
  28. ^ אמש = היום כשהעריב; בין הערביים קרי ליה נמי 'אמש', שאין זה אלא לשון ערבית
  29. ^ וכיון דביום אי אתם יכולין לעסוק בתורה מחמת עסקי מלחמות - צריכים אתם לעסוק בתורה בלילה, והיה לך לשכב בגִלגָל, ששם המחנה, ולא במצור
  30. ^ על שם [צ"ל 'של'?] עכשיו באתי, ליפרע
  31. ^ מיד נזהר יהושע ולא הוסיף עוד לבא במצור בלילה
  32. ^ לכך נאמר בעַי 'וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק':
  33. ^ גירסת רש"י: עומקה של תורה
  34. ^ פסוק ט
  35. ^ תרח ואבותיו מכנען באו
  36. ^ גבריאל
  37. ^ שאתה קורא אותם 'אמורי' ו'חיתי'
  38. ^ אם יש לך להוכיח את ישראל הוכיחן בעצמם
  39. ^ וסוד של אברהם ושרה אל תגל לבזותם, פן מה תעשה בבואם אברהם ושרה לפניך ואומרים "מה חטאנו לך שאתה מכלימנו"?
  40. ^ לגבריאל
  41. ^ להטיח דברים כלפי מעלה
  42. ^ שאין לו רשות לבקש רחמים כיון שגברה חימה
  43. ^ אין מלאך אחר פותח בבקשה כי לא יועיל
  44. ^ כך היו אומרים חביריו לאיוב: כלום הקדמת שועך לא בצר: עד לא באה הצרה - אם היית עושה כן היו הכל מאמצים את כחך
  45. ^ יכולים להסטינו
  46. ^ ' הכל מאמצים את כחו': שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה; והכי משמע היערוך שועך: אם באתה לערוך שועך - כזאת תערכהו: שלא יהו לך צרים, ושהכל יהו במאמצי כחך
  47. ^ זמרי הוא עכן, כדמפרש לקמיה, וכוללו הכתוב עם שאר אחיו שהיו צדיקים
  48. ^ הכא קחשיב לבני זרח ולא כתיב 'עכן' (וביהושע ז,כד) כתיב ויקח יהושע את עכן בן זרח אלמא בריה הוא
  49. ^ דאמרי תרוייהו: הוא עכן הוא זמרי
  50. ^ נואף, כדאמרן לעיל: בא על נערה המאורסה; ועוד: שנענשו ונגפו ישראל בעוונו, כמו שנענשו על ידי זמרי: דמתו עשרים וארבעה אלף, וכאן רובה של סנהדרין
  51. ^ גלגל עליהם פקודות עוונותיהם, כעכנא זו שמתגלגלת בהיקף עגול
  52. ^ ומאי איכפת לן דקאמרו רבנן דאם כן כל אדם אומר כן
  53. ^ ומשני:
  54. ^ שכבר נגמר הדין
  55. ^ וכי נאמן הוא, דחשדינן ליה לסהדי למימר "יהא קולר תלוי בצואר עדים"
  56. ^ דבר המכחיש את הראשון, דכתיב (ויקרא ה א) 'אם לא יגיד' - אהגדה קמייתא קפיד קרא, ואפילו מיחשדינהו נמי לא מיבעי, דאיכא למימר דהאי דהדרי בהו – דאמרי: מה לנו לחוב בדמו
  57. ^ "מפני שנאה פלונית היינו שונאים אותו"
  58. ^ מעשה במוכס אחד: ישראל רשע אחד, שמת, ובו ביום מת אדם גדול בעיר, ובאו כל בני העיר ונתעסקו במטתו, וקרובי אותו מוכס הוציאו גם את מטת המוכס אחריו, וקפצו עליהם אויבים והניחו המטות וברחו, והיה שם תלמיד אחד שישב לו עם מטת רבו; לאחר זמן חזרו גדולי העיר לקבור את החכם ונתחלפה להם מטתו בשל מוכס, והיה אותו תלמיד צועק ולא הועיל, וקרובי המוכס קברו את החכם, ונצטער בה אותו תלמיד מאד: מה חטא גרם ליקבר זה בבזיון ומה זכה אותו רשע ליקבר בכבוד גדול כזה? נראה לו רבו בחלום, ואמר לו: אל תצטער! בא ואראך בכבודי בגן עדן בכבוד גדול, ובא ואראך אותו האיש בגיהנם, וציר של פתח גיהנם סובב באזניו; אבל פעם אחת שמעתי בגנות תלמידי חכמים ולא מחיתי, ולכן נענשתי, וזה פעם אחת הכין סעודה לשר העיר, ולא בא שר העיר - וחילקה לעניים, וזה היה שכרו. אמר אותו תלמיד: עד מתי יהא אותו האיש נדון בדין קשה? אמר לו: עד שימות שמעון בן שטח ויכנס תחתיו. אמר לו: למה? אמר לו: מפני נשים מכשפניות ישראליות שיש באשקלון ואינו עושה בהן דין. למחר סיפר אותו תלמיד דברים לשמעון בן שטח; מה עשה? כינס שמונים בחורים בעלי קומה, והיה אותו היום יום גשמים, ונתן כד גדולה ביד כל אחד ואחד, וקיפל טלית בתוכם, ואמר להן: הזהרו בהן, שהן שמונים: ובשעה שתכנסו - יגביה איש אחת מהן מן הארץ, ושוב אין מכשפות שולטות בכם, ואם לאו - לא נוכל להם. הלך לו שמעון בן שטח לטרקלין שלהם, והניח הבחורים מבחוץ; אמרו לו: מי אתה? אמר להן: מכשף אני, ולנסותכם בכשפים באתי. אמרו לו: ומה כשפים בידך? אמר להן: יכולני להביא לכם שמונים בחורים עטופי טליתות נגובות ואע"פ שהוא יום גשמים! אמרו לו: הנראה! יצא לחוץ ורמז להם; הוציאו הטליתות מן הכדים ונתעטפו בהן ונכנסו, ואחז כל אחד את אחת מהן והגביה, ויכלו להם, והוציאום ותלאום כולם, ונתקנאו קרוביהם בדבר, ובאו שנים מהם וכוונו דבריהם והעידו על בנו של שמעון בן שטח חיוב מיתה, ונגמר דינו; וכשהיה יוצא ליסקל – אמר: אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה לי, ואם אינו כן תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, וקולר תלוי בצואר עדים, ושמעו אלו וחזרו בהם, ונתנו טעם לדבריהם: מחמת שנאת הנשים; ואעפ"כ לא נפטר
  59. ^ כדאמר 'אותו בלא כסותו'
  60. ^ ערותו בחתיכת בגד