פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סנהדרין דף פו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תני תנא [1] קמיה דרב ששת; אמר ליה: אני שונה 'רבי שמעון אומר: מאחיו - עד שיוציאנו מרשות אחיו', ואת אמרת חייב? תני 'פטור'!

מאי קושיא? דילמא הא רבי שמעון הא רבנן [= רבי נחמיה]!?

לא סלקא דעתא, דאמר רבי יוחנן: סתם מתניתין - רבי מאיר, סתם תוספתא - רבי נחמיה, סתם ספרא [2] - רבי יהודה, סתם ספרי [3] - רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא [4].

הגונב בנו [רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מחייב, וחכמים פוטרין]:

מאי טעמא דרבנן?

אמר אביי: דאמר קרא: '(דברים כד ז) כי ימצא [איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך]’- פרט למצוי.

אמר ליה רב פפא לאביי: אלא מעתה (דברים כב כב) כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל [ומתו גם שניהם האיש השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל] - הכי נמי 'כי ימצא' - פרט למצוי, כגון של בית פלוני [5] דשכיחן גבייהו [6], הכי נמי דפטירי?

אמר ליה: אנא – מ'ונמצא בידו' (שמות כא טז: וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת) [7] קאמינא.

אמר רבא: הלכך הני מיקרי דרדקי ומתנו רבנן - כמצויין בידן דמו [8], ופטירי [9].

גנב מי שחציו וכו' [עבד וחציו בן חורין: רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרין]:

תנן התם: 'רבי יהודה אומר: אין לעבדים בושת' [10];

מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר קרא (דברים כה יא) כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו [וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבשיו] [11] - מי שיש לו אחוה, יצא עבד שאין לו אחוה [12].

ורבנן?

אחיו הוא במצות [13].

והכא [14] - היכי דריש רבי יהודה [15]?

סבר 'מאחיו' [(דברים כד ז) כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך]] - לאפוקי עבדים; 'בני ישראל' - למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין [16];

'מִבְּנֵי ישראל' - למעוטי [מי שחציו עבד וחציו בן חורין] - הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות [שחייבים עליו מיתה]!

ורבנן?

'מאחיו - לאפוקי עבדים' לא משמע להו, דהא אחיו הוא במצות; 'בני ישראל' 'מבני ישראל': חד למעוטי עבד וחד למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין.

אזהרה לגונב נפש מנין?

רבי יאשיה אמר מ'לא תגנב' [17], רבי יוחנן אמר: מ'לא ימכרו ממכרת עבד' (ויקרא כה מב: כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד); ולא פליגי: מר קא חשיב לאו דגניבה, ומר קא חשיב לאו דמכירה.

תנו רבנן: (שמות כ יב) לא תגנוב - בגונב נפשות הכתוב מדבר; אתה אומר בגונב נפשות? או אינו אלא בגונב ממון?

אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן: דבר הלמד מעניינו [18]: במה הכתוב מדבר [19]? בנפשות! - אף כאן בנפשות.

תניא אידך: [20] לא תגנובו [ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו] - בגונב ממון הכתוב מדבר; אתה אומר בגונב ממון? או אינו אלא בגונב נפשות [## או בגונב דעת]? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן: דבר הלמד מעניינו: במה הכתוב מדבר? בממון [21]! - אף כאן בממון [## או בגונב דעת?].

איתמר: עידי גניבה ועידי מכירה בנפש [22] שהוזמו: חזקיה אמר אין נהרגין [23], רבי יוחנן אמר נהרגין:

חזקיה דאמר כרבי עקיבא [24], דאמר 'דבר - ולא חצי דבר', ורבי יוחנן אמר כרבנן, דאמרי 'דבר - ואפילו חצי דבר';

[## והיכן עדי עימור!? ובדף פה,ב שאלנו על תנא קמא במשנה, שאמר הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו בגמרא: ותנא קמא לא בעי עימור? אמר רב אחא בריה דרבא: עימור בפחות משוה פרוטה איכא בינייהו; אך מכאן נראה שאכן חש מחלוקת האם צריך עימור, וכאן כולי עלמא לא פליגי דאין צריך עימור!]

ומודה חזקיה בעדים האחרונים של בן סורר ומורה [25] שהוזמו - שנהרגין, מתוך שיכולים לומר הראשונים


עמוד ב

"להלקותו באנו [26]" [27], והני אחריני – 'כולי דבר' קא עבדי ליה.

מתקיף לה רב פפא: אי הכי עידי מכירה נמי ליקטליה, מתוך שיכולין עידי גניבה לומר "להלקותו באנו [28]"! וכי תימא דקסבר חזקיה דלא לקי [29] - והא איתמר: עידי גניבה בנפש [30] שהוזמו: חזקיה ורבי יוחנן: חד אמר לוקין וחד אמר אין לוקין, ואמרינן: תסתיים דחזקיה דאמר 'לוקין': מדאמר חזקיה 'אין נהרגין' [31]; דאי רבי יוחנן, כיון דאמר 'נהרגין' [32], הוה ליה 'לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין - אין לוקין עליו' [33], איהו לא לקי - אינהו היכי לקו [34]?

אלא אמר רב פפא: בעידי מכירה דכולי עלמא לא פליגי דנהרגין [35]; כי פליגי בעידי גניבה: חזקיה אמר אין נהרגין: גניבה לחודה קיימא [36] ומכירה לחודה קיימא [37]; רבי יוחנן אמר: נהרגין! גניבה - אתחלתא דמכירה היא [38]; ומודה רבי יוחנן בעדים הראשונים של בן סורר ומורה שהוזמו - שאין נהרגין, מתוך שיכולין לומר "להלקותו באנו" [39].

אמר אביי: הכל מודים בבן סורר ומורה, והכל מודים בבן סורר ומורה, ומחלוקת בבן סורר ומורה [40]: הכל מודים בבן סורר ומורה בעדים הראשונים שאין נהרגין מתוך שיכולין לומר "להלקותו באנו"; והכל מודים בבן סורר ומורה בעדים אחרונים שנהרגים, מתוך שעדים הראשונים יכולין לומר "להלקותו באנו", והני כוליה דבר קא עבדי ליה; ומחלוקת בבן סורר ומורה: שנים אומרים "בפנינו גנב [41]" ושנים אומרים "בפנינו אכל [42]" [43].

אמר רב אסי: עידי מכירה בנפש [44] שהוזמו - אין נהרגין, מתוך שיכול לומר "עבדי מכרתי".

תוספות ד"ה עבדי מכרתי: וא"ת: אי לאו למקטליה קא אתו אם יבאו עדים שאינו עבדו - אם כן למאי קא אתו? וי"ל דאתו לקיים המקח; וא"ת אי דלא אתרו ביה - למה לן טעמא ד"עבדי מכרתי"? אלא ודאי אתרו ביה! אם כן למקטליה קאתי!! ויש לומר דאתרו ביה אחריני, ואינהו לא ידעי; וכי האי גוונא הוה מצי לשנויי בריש פרק 'היו בודקין' (לעיל דף מא.) גבי נערה המאורסה.

אמר רב יוסף: כמאן אזלא הא שמעתא דרב אסי? כרבי עקיבא, דאמר 'דבר ולא חצי דבר'.

אמר ליה אביי: דאי כרבנן – נהרגין? הא 'מתוך' קאמר [45]!

אלא: אפילו תימא רבנן, ובדלא אתו עידי גניבה [46].

אי הכי - מאי למימרא?

לא, צריכא דאף על גב דאתו לבסוף [47].

ואכתי מאי למימרא [48]?

לא, צריכא דקא מרמזי רמוזי [49]: מהו דתימא רמיזא מילתא היא - קא משמע לן רמיזא לאו כלום הוא.

משנה:

זקן ממרא - על פי בית דין, שנאמר (דברים יז ח) כי יפלא ממך דבר למשפט [בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו];

שלשה בתי דינין היו שם [50]: אחד יושב על פתח הר הבית [51], ואחד יושב [52] על פתח העזרה [53], ואחד יושב בלשכת הגזית [54]; [55] באין לזה שעל פתח הר הבית [56], ואומר "כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך לימדו חבירי"; אם שמעו אמר להם [גירסת המשניות: 'אומרים להם’], ואם לאו - באין להן לאותן שעל פתח עזרה, ואומר "כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך לימדו חבירי"; אם שמעו - אמר להם, ואם לאו - אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, שממנו יוצא תורה לכל ישראל, שנאמר (דברים יז י) [ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך] מן המקום ההוא אשר יבחר ה' [ושמרת לעשות ככל אשר יורוך]; חזר לעירו, שנה ולמד בדרך שהיה למד – פטור, ואם הורה לעשות – חייב, שנאמר (דברים יז יב) והאיש אשר יעשה בזדון [לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת שם את ה' אלקיך או אל השפט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל] - אינו חייב עד שיורה לעשות; תלמיד שהורה לעשות [57] – פטור [58]; נמצא חומרו [59] - קולו [60].

גמרא:

תנו רבנן: (דברים יז ח) כי יפלא ממך דבר [למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו] -

הערותעריכה

  1. ^ להך מתניתא דקתני 'מכר לאביו חייב'
  2. ^ תורת כהנים
  3. ^ ספר 'וידבר' ומשנה תורה; והאי סתמא ד'כי ימצא איש' - במשנה תורה הוא
  4. ^ ממה שלמדו מרבי עקיבא אמרום
  5. ^ לא רצה להזכיר שמם שחשובין היו ובזה לא היו נוהגין כדת
  6. ^ שהיו הרבה דרין בבית אחד, אנשים ונשים, והיו מצויין תמיד עם נשי חביריהן - ולא שמתייחדין
  7. ^ 'ונמצא' קרא יתירא הוא, דאי ללמד שימצא בעדים - מ'כי ימצא' נפקא
  8. ^ התלמידים מצויין תמיד בבית הרב ואם גנב הרב אחד מתלמידיו ומכרו
  9. ^ אינו נהרג
  10. ^ המבייש את העבד - לא חייבתו תורה לתת דמי בשתו
  11. ^ מהתם נפקא לן חיוב בשת, דכתיב 'וקצותה את כפה' [פסוק יב] – ממון; אתה אומר ממון או אינו אלא ממש? נאמר כאן 'לא תחוס עינך' ונאמר להלן בעדים זוממין (דברים יט כא) 'לא תחוס עינך': מה להלן ממון - אף כאן ממון
  12. ^ ואפילו עם אחיו בני אביו, דכתיב (בראשית כב ה) 'עם החמור' - עם הדומה לחמור; אינו אלא כבהמה
  13. ^ בכל מצות שהאשה חייבת בהן - עבד חייב בהן, דגמר 'לה' 'לה' מאשה [חגיגה דף ד,א]
  14. ^ במתניתין, בגונב נפש, דכתיב 'מאחיו'
  15. ^ לחייב על מי שחציו עבד
  16. ^ דהא לרבי יהודה אין לו אחוה; 'מבני' יתירא דריש ליה, דהוה ליה למכתב 'מאחיו בני ישראל'
  17. ^ האמור בעשרת הדברות (שמות כ יב), דבגונב נפשות מתוקם לקמן בשמעתין
  18. ^ זו היא אחת מהן שיהא הדבר מעניינו למד: אם אי אתה יודע במה הכתוב מדבר - צא ולמד מפרשה שכתוב בה, ולפי הפרשה הוא נכתב אצלה; וכאן: במה כל הענין מדבר בנפשות 'לא תרצח ולא תנאף' כל אלה חייבי מיתות בית דין, אף 'לא תגנוב' - בגניבה שיש בה מיתת בית דין
  19. ^ הענין של מטה ושל מעלה מזו
  20. ^ בפרשת קדושים תהיו (ויקרא יט יא)
  21. ^ 'לא תעשוק את רעך' (ויקרא יט יג)
  22. ^ שני כיתי עדים: אחת העידה שגנב את הנפש, ואחת העידה שמכר
  23. ^ כדמפרש טעמא ואזיל; וכיון דאינהו לא מקטלי - איהו נמי, אם לא הוזמו - לא מקטיל, דהויה לה 'עדות שאי אתה יכול להזימה', ולא משכחת לה דמקטיל אלא בכת אחת שמעידין על הגניבה ועל המכירה
  24. ^ פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן בבבא בתרא ב'חזקת הבתים': 'על פי שנים עדים יקום דבר' ולא חצי דבר; והאי 'חצי דבר' הוא אצל כל כת וכת: דאי לאו עידי גניבה - אינו נהרג משום עידי מכירה, שיכול לומר "עבדי מכרתי", ואי לאו מכירה נמי לא מיחייב אגניבה
  25. ^ דתנן (לעיל דף עא.) 'מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו; חזר וקלקל - נדון בעשרים ושלשה': מתרין בו אביו ואמו בפני הדיינין, וכשבאין עדים ראשונים ומעידין עליו שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין מגניבה - מלקין אותו, כדכתיב 'ויסרו אותו' (דברים כא יח), דהיינו מלקות; חזר וקלקל - נדון בכ"ג למיתה; ומודה חזקיה בהנך אחרונים שהעידו שחזר וקלקל
  26. ^ ולא הועדנו להמיתו שלא ידענו שסופו לחזור ולקלקל
  27. ^ ולא אמרינן ש'חצי דבר' הוא: דאי לאו סהדותא דקמאי לא מקטיל בסהדותא דהני, אלא אמרינן: הואיל ויש עונש על פי ראשונים: שזה לקה על ידה - תו לא שייכא ההוא סהדותא קמייתא בהני בתרייתא
  28. ^ על הגניבה, ולא ידענו שימכרנו
  29. ^ אגניבה לחודה, משום דהוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין: שאם ימכרנו - יהרג
  30. ^ שהעידוהו שגנב נפש
  31. ^ אם הוזמו לאחר שבאו עידי מכירה, משום הכי לוקין: שהרי אין סופן למות על עדות זו, ולא הוי לגבייהו לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין'
  32. ^ אם באו עידי מכירה אחרי כן קודם הזמה, ונגמר דינו על פי שתי הכתות והוזמו - היכי לקו אם הוזמו קודם שבאו עידי מכירה? הא הוה ליה לאו ד'לא תענה' לגבייהו בשעה שהעידו לאו שניתן לאזהרה שלא להעיד כן: שאם יעידו ולא יוזמו עד שיבאו עידי מכירה ויגמר דינו ויוזמו - ימותו
  33. ^ ואפילו יפטרו מן המיתה, שהרי לא לאזהרת מלקות ניתן
  34. ^ הא לאו 'כאשר זמם' הוא! ואי משום 'לא תענה' (שמות כ יב) - לאו שאין בו מעשה הוא
  35. ^ אם נגמר דינו על פי שתי הכתות
  36. ^ ועידי גניבה אינן באין להורגו אלא להלקותו
  37. ^ אבל עידי מכירה שבאין עמהן ואומרין שהתרו בו למיתה - מונעין אותו ממלקות ומחייבין אותו מיתה, והויא לה מכירה דבר שלם
  38. ^ דקסבר רבי יוחנן לא לקי עלה, ד'לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין', ואינן באין אלא להורגו; ואף על גב דשתיהן צריכות זו לזו, והוה ליה כל חדא וחדא 'חצי דבר' – מיקטל, כרבנן
  39. ^ דאינהו ודאי למלקות אתו, כדכתיב 'ויסרו אותו' (דברים כא יח)
  40. ^ כלומר: יש עדים בבן סורר ומורה שהכל מודים באחת כתותיו לפטור, ויש כת שהכל מודים בו לחיוב, ויש כת בבן סורר ומורה שנחלקו חזקיה ורבי יוחנן לפי מה ששמענו במחלוקתן
  41. ^ משל אביו מעות לקנות בשר ויין בפעם שניה אחר שלקה
  42. ^ הבשר ברשות אחרים
  43. ^ דאינו חייב שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים; הנך שתי כתות צריכות זו לזו, ואין הראשונים יכולין לומר "להלקותו באנו", והוה ליה 'חצי דבר' לחזקיה, דסבר לה כרבי עקיבא: אין נהרגין; ולרבי יוחנן דאמר נהרגין - כרבנן
  44. ^ ולא באו עידי גניבה על כך לפנינו
  45. ^ אפילו חצי דבר אין כאן, שהרי היה לו להציל נפשו מבית דין בטענה זו
  46. ^ קאמר רב אשי [צ"ל 'רב אסי’], וכדפרישית שהיה יכול לומר עבדי מכרתי
  47. ^ אחר שהעידו עידי מכירה - באו עידי גניבה, ונגמר הדין על פי שניהם
  48. ^ כשהעידו הראשונים - לא היה הדין ראוי ליגמר על פיהם, ויכולין לומר "לא היינו יודעין שיבואו עידי גניבה עלינו"
  49. ^ הני להני
  50. ^ בירושלים, דמשתעי בה קרא 'וקמת ועלית'
  51. ^ הוא שער המזרחי שלפנים מן החיל לפני עזרת נשים
  52. ^ למעלה הימנו
  53. ^ כשעברו עזרת נשים ובאין לפני עזרת ישראל
  54. ^ שהיא בנויה בתוך העזרה, חציה בקודש וחציה בחול, כדאמרינן בסדר יומא (דף כה.)
  55. ^ זקן זה שהורה בעירו, ונחלק בית דין שבעירו עליו, והזקיקו הכתוב לעלות לירושלים ולשאול
  56. ^ ובאין הוא ובית דין שעבירו לבית דין זה שעל פתח הר הבית, שהרי בו פוגעין תחילה
  57. ^ תלמיד שלא הגיע להוראה, ונחלק על בית דין שבעירו, ובאו לבית דין הגדול, ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחילה
  58. ^ שאין לסמוך על הוראתו, והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לבית דין, כדאמרינן בגמרא
  59. ^ חומר שהחמירו עליו שאינו ראוי להוראה עד שיהא בן ארבעים שנה
  60. ^ נעשה לו קל: לפוטרו מן המיתה