ביאור:בבלי סנהדרין דף מב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ותרוייהו כרבי יוחנן סבירא להו [1]; הא [2] למיהוי כי יתרא [3], הא למיהוי כי נפיא [4].
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: [5] [אחרים מפרשים לאו דוקא אליבא דרב יהודה, אלא בעלמא:] וליבריך [6] 'הטוב והמטיב' [7] [ולשיטות אחרות: כל עוד הירח מאירה ואנו נאותים לאורו – כמעט עד סוף החודש; ועיין מהרש"ל ומהרש"א]?
אמר ליה: אטו כי חסר מי מברכינן 'דיין האמת' [8] דלבריך 'הטוב והמטיב' [9]?
וליברכינהו לתרוייהו [10]?
כיון דהיינו אורחיה [11] - לא מברכינן.
ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו - כאילו מקבל פני שכינה: כתיב הכא (שמות יב ב): החדש הזה [לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה], וכתיב התם (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו.
תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש [12] – דיים.
אמר אביי: הלכך [13] - נימרינהו מעומד [14].
מרימר ומר זוטרא מכתפי <אהדדי> ומברכי.
אמר ליה רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי 'ברוך מחדש חדשים'.
אמר ליה: האי - נשי דידן נמי מברכי!
אלא כדרב יהודה, דאמר רב יהודה: ברוך [וכו’] 'אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם [15]; ששים ושמחים [16] לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת [17] וללבנה אמר [18] שתתחדש [19] עטרת תפארת [20] לעמוסי בטן [21] שהן עתידין להתחדש [22] כמותה, ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו; ברוך אתה ה' מחדש חדשים'.
(משלי כד ו) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה [ותשועה ברב יועץ]; אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: במי אתה מוצא מלחמתה של תורה [23]? - במי שיש בידו חבילות של משנה [24].
קרי רב יוסף אנפשיה (משלי יד ד) [באין אלפים אבוס בר] ורב תבואות בכח שור.
אחד אומר בשתי שעות כו' [ואחד אומר בשלש שעות - עדותן קיימת; אחד אומר "בשלש" ואחד אומר "בחמש" - עדותן בטילה]:
אמר רב שימי בר אשי: לא שנו אלא שעות [25], אבל אחד אומר "קודם הנץ החמה" ואחד אומר "לאחר הנץ החמה" [26] - עדותן בטילה.
פשיטא!?
אלא אחד אומר "קודם הנץ" ואחד אומר "בתוך הנץ";
הא נמי פשיטא!?
מהו דתימא הא בגילויא קאי, וזהרורי בעלמא הוא דחזא - קא משמע לן.
ואחר כך מכניסין כו' [אמר אחד מן התלמידים "יש לי ללמד עליו זכות" - מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהם, ולא היה יורד משם כל היום כולו; אם יש ממש בדבריו - שומעין לו]:
אותו היום ותו לא? והתניא: 'אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם, ואם אין ממש בדבריו אין יורד כל היום כולו כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו [27]'!
אמר אביי: תרגומה א'אם אין ממש בדבריו' [ולמחרת אינו עולה].
מצאו לו זכות כו' [פטרוהו, ואם לאו - מעבירין אותו למחר, ומזדווגין זוגות זוגות; היו ממעטין ממאכל ולא היו שותין יין כל היום ונושאין ונותנין כל הלילה, ולמחרת משכימין ובאין לבית דין]:
יין מאי טעמא לא?
אמר רבי אחא בר חנינא: אמר קרא: (משלי לא ד) [אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין] ולרוזנים אי שכר: העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו.
[## למה לי קרא – סברה הוא? היתכן שיושבים בדין על נפש, וישתו יין המשמח לבב אנוש – יהא בזה חילול ה'!]
דנין אלו כנגד אלו עד שיראה [אחד מן המחייבין דברי המזכין]:
לא ראו [28] מאי?
אמר רבי אחא: פוטרין אותו; וכן אמר רבי יוחנן: פוטרין אותו.
אמר ליה רב פפא לאביי: וליפטריה מעיקרא [29]?
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבין [30].
איכא דאמרי: אמר ליה רב פפא לאביי: ולמה לי 'יוסיפו'? ליפטריה מבי דינא קמא [31]!?
אמר ליה: רבי יוסי קאי כוותך, דתניא: 'רבי יוסי אומר: כשם שאין מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד - כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה'.
תנו רבנן: אומר בדיני ממונות "נזדקן הדין", ואין אומר בדיני נפשות "נזדקן הדין".
מאי 'נזדקן הדין'? אילימא קש דינא [32] - איפכא מיבעיא ליה [33]!?
אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: איפוך.
רב אשי אמר: לעולם לא תיפוך, ומאי 'נזדקן הדין'? - חכם דינא [34].
מיתיבי: 'גדול שבדיינין אומר: "נזדקן הדין"': אי אמרת בשלמא 'חכם דינא' - היינו דאמר גדול, אלא אי אמרת 'קש דינא' - לא סגיא דלא אמר גדול, כסופי הוא דקא מיכסיף נפשיה!?
אִין: אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים [35].
איכא דאמרי: אי אמרת בשלמא 'קש דינא' - היינו דאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים, אלא אי אמרת 'חכם דינא' - גדול אשבוחי משבח נפשיה, והכתיב (משלי כז ב) יהללך זר ולא פיך [נכרי ואל שפתיך]!?
שאני מילתא דבי דינא: דאגדול רמיא [36], כדתנן [פ"ג מ"ז; כט,א]: 'גמרו את הדבר, היו מכניסין אותן; גדול שבדיינין אומר: "איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב"'.
הדרן עלך היו בודקין
סנהדרין פרק ששי נגמר הדין
משנה:
נגמר הדין [37] - מוציאין אותו לסוקלו [38].
בית הסקילה היה חוץ לבית דין [39], שנאמר: (ויקרא כד יד) הוצא את המקלל [אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה] [40].
אחד עומד על פתח בית דין, והסודרין בידו [41], וסוס [42] רחוק ממנו כדי שיהא רואהו [43].
אומר אחד [44] "יש ללמד עליו זכות" - הלה [45] מניף בסודרין [46] והסוס רץ ומעמידן [47];
ואפילו הוא אומר "יש לי ללמד על עצמי זכות" - מחזירין אותו, אפילו ארבע וחמש פעמים - ובלבד שיש ממש [48] בדבריו [49].
גמרא:
ובית הסקילה חוץ לבית דין הוה [50] ותו לא [51]? והא תניא 'בית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות [52]'?
[53] אין, כדקאמרת, והא דקתני הכי - נפקא מינה [54] דאי נפיק בי דינא ויתיב חוץ לשלש מחנות [55] - עבדינן בית הסקילה חוץ לבית דין [56], כי היכי דלא מיתחזי בית דין רוצחין [57]; אי נמי [58]: כי היכי דתיהוי ליה הצלה [59].
מנהני מילי [60]?
דתנו רבנן: (ויקרא כד יד) הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה [וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו ורגמו אותו כל העדה] - חוץ לשלש מחנות; אתה אומר חוץ לשלש מחנות או אינו אלא חוץ למחנה אחת?
נאמר כאן מחוץ למחנה ונאמר בפרים הנשרפין [61] (ויקרא ד יב) [והוציא את כל הפר אל מ]חוץ למחנה [אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף]: מה להלן חוץ לשלש מחנות - אף כאן חוץ לשלש מחנות.
[## האם כאן גזירה שוה או בנין אב או רק גלוי מילתא?
רש"י להלן כותב שזו גזירה שוה: נאמר קאמר – מגזירה שוה דפרים... – אך בידוע שרש"י אינו מקפיד לדייק בשמוש במונח גזירה שוה!
תוספות ד"ה ונאמר בפרים הנשרפים: תימה! והא בקדשים דבר הלמד בהיקש (ויקרא ד כא: כאשר שרף את הפר הראשון – הקיש פר העלם דבר לפר משיח) אין חוזר ומלמד בגזרה שוה! [אם כן לדעת תוספות זהו גזירה שוה!] ואיכא למאן דאמר בפרק איזהו מקומן [62] דבתר המלמד אזלינן: כיון דמלמד קדש - אע"ג דלמד חול; והיא גופה תימה: בפר העדה מנא לן, כיון דפר כהן משיח לא גמר אלא מהיקישא דדשן!? ולמאן דגמר בסוף איזהו מקומן [63] הימנו ודבר אחר - א"ש [אתי שפיר]: דאגב דגמרינן ההוא מחנה שכתוב בו בהדיא - גמרינן מיניה אחריני. עד כאן.
יש לבדוק האם ההיקש שאינו חוזר ומלמד בקדשים הוא היקש כזה: שהתורה בפירוש השוותה את הקרבנות – או רק בהיקש של קרבת הפסוקים?
שנית: מדוע ללמוד משני הפרים הנשרפים? אפשר ללמוד מפר כהן גדול ישירות!?]
והתם מנלן?
דתנו רבנן [כמו סיפרא פרשת ויקרא דיבורא דחובא פרשה ב]: (ויקרא ד יב) והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה [אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף] - חוץ לשלש מחנות; אתה אומר חוץ לשלש מחנות, או אינו אלא חוץ למחנה אחת? כשהוא אומר (ויקרא ד כא) [והוציא את הפר] אל מחוץ למחנה [ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא] בפר העדה - שאין תלמוד לומר [64], שהרי כבר נאמר [65] ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון [66] - [67] ליתן לו מחנה שניה, וכשהוא אומר [68] (ויקרא ו ד) אל מחוץ למחנה בדשן [ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור] - שאין תלמוד לומר [69], שהרי כבר נאמר [70] (ויקרא ד יב) על שפך הדשן ישרף [71] - ליתן לו מחנה שלישית [72].
ולילף [73] משחוטי חוץ [74]: מה להלן חוץ למחנה אחת אף כאן חוץ למחנה אחת!?
מסתברא מפרים הנשרפין הוה ליה למילף, שכן 'הוצא' 'אל מחוץ למחנה' 'מכשיר' 'ומכפר' [75]!
אדרבה: משחוטי חוץ הוה ליה למילף, שכן 'אדם' [76], 'חוטא' [77], 'בנשמה' [78], 'פיגול' [79]!
מכשיר ממכשיר עדיף ליה [80].
רב פפא אמר [81]: משה היכא הוה יתיב? במחנה לוייה [82], ואמר ליה רחמנא (ויקרא כד יד) הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה [וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה] - חוץ למחנה לוייה; (ויקרא כד כג) [וידבר משה אל בני ישראל] ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה [וירגמו אתו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה] - חוץ למחנה ישראל.
האי מיבעי ליה לעשייה [83]!?
עשייה בהדיא כתיבא:
הערות
עריכה- ^ ותרווייהו במלתיה דרבי יוחנן פליגי, ו'עד שנתמלא' סבירא להו
- ^ מיהו רב יהודה סבר 'מלוי פגימתה' דקאמר רבי יוחנן
- ^ דהואי כמו יתר של קשת: שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר, דהיינו חצי העיגול, והאי - לסוף שבעה הוא
- ^ ונהרדעי סברי 'מלוי פגימה' דקאמר רבי יוחנן - עד דתהוי כי נפיא עגולה במילואתה
- ^ אדרב יהודה פריך: נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר 'מחדש חדשים'
- ^ מיהא
- ^ שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד: שמוספת להאיר לעולם
- ^ מי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי 'דיין האמת'
- ^ דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי 'הטוב והמטיב'
- ^ ' דיין האמת' בחסרונה 'וטוב המטיב' במילואתה
- ^ בכל חודש, בריאת עולם כמנהגו היא, ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה
- ^ אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו: שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחדש, כדאמרן בגזירה שוה [זה-הזה]
- ^ הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד
- ^ בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל
- ^ מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם
- ^ כדכתיב (תהלים יט ו) ישיש כגבור
- ^ הן שאינם משנים את סדרם
- ^ הקב"ה
- ^ בכל חדש
- ^ היא זו
- ^ סימן הוא להם שאף הם שמונים להם
- ^ בגלותן
- ^ הוריותיה, ולעמוד על בוריה ועל עיקרה, לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה - כי מהיכן יתגלה הסוד
- ^ אלא בבעל משניות הרבה: שאם יצטרך לו טעם בכאן - ילמדנו מתוך משנה אחרת, או אם יקשה לו דבר על דבר - יבין מתוך משניות הרבה שבידו: 'הא מני? פלוני היא, ששמענוהו במקום אחר אומר כך'
- ^ דמר סבר טעי אינש הכי ומר סבר לא טעי כולי האי
- ^ הנץ החמה סימן מובהק הוא ואין לטעות בהנץ החמה בתוך שהיא זורחת
- ^ שאם יורידוהו היום לעין כל - בושה היא לו
- ^ האחד מאלו את טעמן של אלו והרי הן במחלוקתן
- ^ משהוסיפו עד שבעים ואחד, ונחלקו: למה אנו מאחרים הדבר לדון אלו כנגד אלו? מי אית לן לאהדורי בתר חובה
- ^ גנאי לבית דין שיצאו במחלוקת ואין יודעין לגמור את הדין
- ^ למה מוסיפין משנחלקו הראשונים? ידונו אלו כנגד אלו: אם ראה אחד מאלו את דברי אלו - הרי טוב, ואם לאו יפטרוהו
- ^ זקן דין זה, ועמוק וקשה, וצריך להמתין בו
- ^ בדיני נפשות צריך לעיין יותר
- ^ יפה העמדתנו על בורייו, ואין אחד ממנו צריך להפך ולדקדק בו; ואין אומרים כן בדיני נפשות: שאף משגמרוהו, אם ידקדק האחד וימצא לו זכות - מחזירין את הדין
- ^ טוב הוא לו שיהא הוא מבייש עצמו, ואל יאמר אחד מחביריו 'קש דינא' ויתבייש מאחרים
- ^ ואפילו דברים של שבח - הוא אומרן
- ^ לחובה
- ^ איידי דסקילה רישא דכולהו ארבע מיתות היא - מפרש מילי דידה ברישא, והדר מפרש שארא בפירקין דלקמן כסדר
- ^ רחוק מבית דין קצת
- ^ 'הוצא' - אלמא לאו במקום הועד קטלוהו
- ^ לקמיה מפרש למאי מיבעי
- ^ אדם רוכב על סוס
- ^ ונמשך על צד בית הסקילה שיהא קרוב לרדוף אחר הנסקלין, ומציל; ומתרחק מזה שהסודרין בידו מלא עיניו, ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסודרין
- ^ מבית דין
- ^ העומד על הפתח
- ^ ורוכב הסוס היה מכיר בו
- ^ והוא רץ אחר המנהיגים ומעמידן עד שיחקרו בית דין אם יהא טעם בדבריו של זה
- ^ קצת ראיה הדומה לזכות
- ^ ובגמרא פריך: מנא ידעי הנך סוקלין אם יש ממש בדבריו? והלא לא תלמידים הם
- ^ חוץ לבית דין הוא דבעינן
- ^ אבל חוץ לשלש מחנות לא בעינן
- ^ בירושלים הוא דשייך למימר, דאיכא עזרה = מחנה שכינה, והר הבית = מחנה לוייה, וכל העיר = מחנה ישראל; ובבתי דינים שבכל עיר ועיר נמי הוי בית הסקילה חוץ לעיר, דומיא דירושלים
- ^ ומשני:
- ^ (מדתנן 'חוץ לבית דין')
- ^ וקבעי מקום הוועד שלהם חוץ לעיר, כגון שתי סנהדראות קטנות שהיו בירושלים: אחת על פתח העזרה ואחת יושב על פתח הר הבית, וכן כל שאר עיירות: אי קבעי מקומן חוץ לחומה
- ^ רחוק מהן
- ^ דגנאי הדבר, דתנן (מכות דף ז.) 'סנהדרין ההורגת פעם אחת בשבוע נקראת חבלנית', וכל שכן אם יהיה קרוב למקומן מיחזי מקום איבוד נפשות
- ^ לכך היו מרחיקין בית הסקילה
- ^ כדי שתהא שהות לסקילה באורך הדרך, ובתוך כך ימצא אחד ראיה של זכות, ויצילהו, ויחזירהו ותיהוי ליה הצלה
- ^ דבית הסקילה חוץ לשלש מחנות
- ^ פר העלם דבר של ציבור ופר כהן משיח שאינן נאכלין, אלא נשרפין כדכתיב
- ^ זבחים דף נ.
- ^ שם דף נז.
- ^ אין אנו למדים ממנו כלום
- ^ שם
- ^ של משיח, ובההוא כבר נאמר 'אל מחוץ למחנה' ומה בא זה ללמדנו?
- ^ אלא
- ^ בצו את אהרן בהוצאת הדשן של תפוח שעל המזבח החיצון
- ^ שאין מלמדנו כלום
- ^ בפר כהן המשיח
- ^ וכתיב בדידהו 'חוץ למחנה' - ממילא שמעינן דשפך הדשן חוץ למחנה הוא, ולמה נאמר כאן?
- ^ ליתן לכולם מחנה שלישית, דעל כרחיך כולהו בחד דוכתא עביד להו
- ^ מקלל
- ^ מ'חוץ למחנה' דשחוטי חוץ, דהוי חוץ למחנה אחת, כדכתיב (ויקרא יז ד) 'ואל פתח אהל מועד לא הביאו'
- ^ סימן הוא: שדומה מקלל לפרים נשרפין בכל אלה, ולא לשחוטי חוץ: 'הוצא' - במקלל ופרים נאמר הוצאה, ולא בשחוטי חוץ; ונאמר בהן 'אל מחוץ למחנה' ובשחוטי חוץ לא כתיב - אלא 'אשר ישחט מחוץ'; ו'מחוץ למחנה' האמור בשניהם - הכשר מצותן בכך, ומחוץ למחנה האמור בשחוטי חוץ - אין הכשירן אלא עבירה היא! ובמקלל ופרים מכפר הוצאתן, כדאמרינן (לקמן דף מג.) במתניתין: 'היום הזה אתה עכור כו' אבל שחוטי חוץ אינה כפרה אלא חטא
- ^ מחוץ למחנה דמקלל - באדם כתיב, וכן האמור בשחוטי חוץ: אאדם השוחט קאי: שלא ישחט מחוץ למחנה, ו'מחוץ למחנה' האמור בפרים - אפר קאי, ולאו אאדם, דלא כתיב 'יצא' אלא 'והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה'
- ^ מקלל חוטא הוא, ושוחט חוץ חוטא - לאפוקי פר, דלאו חוטא הוא
- ^ מחוץ למחנה של שניהם - נטילת נשמה נאמר: זה נסקל וזה שוחט, אבל פר - שחוט ועומד; לישנא אחרינא: נטילת נשמה דשוחט חוץ היינו חיוב כרת שמתחייב בשחיטה זו
- ^ מחוץ למחנה דשחוטי חוץ ומקלל - אי אתה מוצא פיגול על יד אותו חוץ למחנה, אבל פרים ראויין להתפגל על יד אותו חוץ למחנה: שאם שחטו על מנת להקטיר אימוריהן בחוץ – מתפגלין, ולישנא דקרא נקט: דקרי חוץ למקומו 'פיגול' כדאמרינן בזבחים (דף כח.), ואף על גב דלישנא דרבנן לא קרי 'פיגול' אלא 'חוץ לזמנו'
- ^ למילף חוץ למחנה האמור בשני אלו; כך היא חובתו וראויין ללמוד זה מזה, ולא מחוץ למחנה דשחוטי חוץ, שהוא שלא כדת וכמצוה
- ^ מהכא נפקא לן בית סקילה חוץ לשלש מחנות
- ^ משה לוי היה ושרוי במחנה לויה
- ^ לומר שכמו שנצטוו כך עשו