פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סנהדרין דף י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

"פלוני בא על אשתי" - הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להורגה [1].

מאי קא משמע לן? דמפלגינן בדיבורא? היינו הך!?

מהו דתימא 'אדם קרוב אצל עצמו' אמרינן, 'אצל אשתו' לא אמרינן [2] - קא משמע לן.

ואמר רבא: "פלוני בא על נערה המאורסה" והוזמו - נהרגין [3] ואין משלמין ממון [4]; "[5] בתו של פלוני" והוזמו - נהרגין [6] ומשלמין ממון [7]: ממון לזה ונפשות לזה. [8]

ואמר רבא: "פלוני רבע השור" [9] והוזמו - נהרגין ואין משלמין ממון [10]; "שורו של פלוני" והוזמו - נהרגין ומשלמין ממון: ממון לזה [11] ונפשות לזה [12].

הא תו למה לי? היינו הך!?

משום דקא בעי בעיא עלויה, דבעי רבא: "פלוני רבע שורי" [13] – מהו [14]? מי אמרינן 'אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו' [15]? או דילמא אמרינן 'אדם קרוב אצל ממונו' [16]?

בתר דבעיא - הדר פשטה: אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו [17].

מכות בשלשה כו':

מנהני מילי?

אמר רב הונא: אמר קרא: (דברים כה א) [כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט] ושפטום [והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע] [18] – שנים, ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה.

אלא מעתה [19] 'והצדיקו' – שנים, 'והרשיעו' – שנים, הרי כאן שבעה? ההוא מיבעי ליה כדעולא, דאמר עולא: רמז לעדים זוממין מן התורה מניין?

  • רמז לעדים זוממין? והא כתיב (דברים יט יט) [ועשיתם לו] כאשר זמם [לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך]!?

אלא: רמז לעדים זוממין שלוקין [20] מניין? דכתיב (דברים כה א) [כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום] והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע - משום ד[21]'הצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע' – [הפסוק הבא: פסוק ב] 'והיה אם בן הכות הרשע' [22]? אלא: [23] עדים שהרשיעו את הצדיק [24] ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא, ושוינהו להנך רשעים [25] - והיה אם בן הכות הרשע [26].

ותיפוק ליה (שמות כ יב) מ'לא תענה' [לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה ברעך עד שקר]?

משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו [27].

[מכות בשלשה;] משום רבי ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה:

מאי טעמא דרבי ישמעאל?

אמר אביי: אתיא 'רשע' 'רשע' מחייבי מיתות: כתיב הכא (דברים כה ב) והיה אם בן הכות הרשע [והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר] וכתיב התם (במדבר לה לא) [ולא תקחו כפר לנפש רצח] אשר הוא רשע למות [כי מות יומת]; מה להלן בעשרים ושלשה - אף כאן בעשרים ושלשה.

רבא אמר: מלקות במקום מיתה עומדת [28].

אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי הכי [29] - אומדנא למה לי [30]? למחייה, ואי מאית – לימות!?

אמר ליה: אמר קרא: (דברים כה ג) [ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה] ונקלה אחיך לעיניך [31]: כי מחית - אגבא דחיי מחית [32]!

אלא הא דתניא 'אמדוהו לקבל עשרים [33] - אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש', וכמה הן? תמני סרי [34] -


עמוד ב

למחייה עשרים וחדא [35], וכי מיית בהך חדא – לימות, דהא כי מחית - אגבא דחייא קא מחית!?

אמר ליה: אמר קרא: [36] 'ונקלה אחיך לעיניך': אחר שלקה - אחיך בעינא, וליכא!

עיבור החדש בשלשה:

'חישוב' לא קתני [37], 'קידוש' לא קתני [38], אלא 'עיבור' [39]! [40] לא ליקדשא [41] וממילא לעבר [42]?

אמר אביי: תני 'קידוש החדש' [43].

תניא נמי הכי: 'קידוש החדש ועיבור השנה בשלשה - דברי רבי מאיר'.

אמר רבא: והא 'עיבור' קתני [44]?

אלא אמר רבא: קידוש ביום עיבור [45] – בשלשה [46]; אחר עיבור [47] - ליכא קידוש [48], ומני? - רבי אלעזר ברבי צדוק היא, דתניא: 'רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: אם לא נראה בזמנו [49] - אין מקדשין אותו, שכבר קידשוהו בשמים [50]'.

רב נחמן אמר: קידוש אחר עיבור – בשלשה; ביום עיבור ליכא קידוש, ומני? - פלימו היא, דתניא: 'פלימו אומר: בזמנו - אין מקדשין אותו [51]; שלא בזמנו מקדשין אותו'.

רב אשי אמר: לעולם 'חישוב' קתני, ומאי 'עיבור'? - חישוב דעיבור [52]; ואיידי דקבעי למיתני 'עיבור שנה' [53] תנא נמי 'עיבור חודש' [54] [עיין תוספות ד"ה ואיידי דתנא... אלא צריך לומר דאמירה של עיבור היינו בשעה שגומרין השבעה שתהא השנה מעוברת קודם שלשים של אדר, ובשעה שבאו עדים שראו את החדש – אפיללו יקבעו אותו סתם – לית לן בה, וממילא הוי אדר שני].

חישוב חודש – אִין, קידוש חודש לא; מני? - רבי אליעזר היא, דתניא: רבי אליעזר אומר: בין בזמנו בין שלא בזמנו - אין מקדשין אותו, שנאמר: (ויקרא כה י) וקדשתם את שנת החמשים שנה [וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו]: שנים אתה מקדש [55], ואי אתה מקדש חדשים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה כו' [מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה]:

תניא [תוספתא סנהדרין פ,ב מ"א]: 'כיצד אמר רבן שמעון בן גמליאל 'בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה'? אחד [56] אומר "[57] לישב [58]" [59], ושנים אומרים שלא לישב [60] - בטל יחיד במיעוטו [61]; שנים אומרים "לישב" ואחד אומר שלא לישב - [62] מוסיפין עליהם עוד שנים, ונושאין ונותנין בדבר [63]: שנים אומרים "צריכה [64]" ושלשה אומרים "אינה צריכה" - בטלו שנים במיעוטן [65]; שלשה אומרים "צריכה" ושנים אומרים "אינה צריכה" - [66] מוסיפין עליהם עוד שנים [67], שאין המנין פחות משבעה'.

הני 'שלשה' 'חמשה' ו'שבעה' - כנגד מי?

פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעימיה, ומנו? - רבי שמעון בן פזי, ואמרי לה רבי שמעון בן פזי וחד דעימיה, ומנו? רבי יצחק בר נחמני: חד אמר כנגד ברכת כהנים [68], וחד אמר שלשה כנגד שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך [69].

תני רב יוסף: הני שלשה וחמשה ושבעה: שלשה - כנגד שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך.

אמר ליה אביי לרב יוסף: עד האידנא מאי טעמא לא פריש לן מר הכי?

אמר להו: לא הוה ידענא דצריכיתו; מי בעיתו מנאי מילתא ולא אמרי לכו?

זמן נשיא צריך גדי סימן:

תנו רבנן: אין מעברין את השנה אלא

הערותעריכה

  1. ^ לפי שקרוב הוא אצלה; ואף על גב דמהימנינן ליה בהאי סהדותא לגבי חבריה - לא מהימנינן ליה לגבי אשתו, והיינו 'פלגינן דיבורא', דהא חד דיבורא הוא, ולגבי האי מהימן ולא מהימן לגבי האי
  2. ^ 'אדם קרוב' לענין פלגינן דיבורא, והואיל ומהימן אההוא דיבורא למיקטליה לחבריה - ליקטלוה נמי לדידה
  3. ^ משום פלוני
  4. ^ טובת הנאת כתובתה שרצו להפסידה; מאי טעמא? שהרי לא הזכירו שם האשה, ולמאן מפסדי?
  5. ^ בא על
  6. ^ משום שניהם שבאו להרוג אותו ואותה
  7. ^ שבאו להפסידה כתובתה מן האירוסין ומשלמין טובת הנאת כתובה כדין כל זוממי כתובה
  8. ^ ולא פליגא דרבא אדרב יוסף דאמר לעיל 'עדי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון': דהתם - כיון דניסת - הנך תשלומין דכתובה דידה בעו מיהוי, וכיון דעלה מקטלי - לא משלמי לה ממון; אבל היכא דלא ניסת - הנך תשלומין דהזמה דאב נינהו, דכל שבח נעוריה לאביה, והוה ליה ממון לזה לאב ונפשות לזה, משום דבועל ונערה מיקטלי.
  9. ^ ולא הזכירו שור של מי
  10. ^ דמי השור, דלא ידעינן מנו
  11. ^ לבעל השור
  12. ^ בשביל פלוני הרובע
  13. ^ הוא ואחר מצטרף עמו
  14. ^ פלוני ודאי מיקטיל, אלא שור מי מיקטיל
  15. ^ דילמא לא אמרינן לענין פלגי דיבורא 'אדם קרוב אצל ממונו' אף על פי דפלגינן ליה לעיל אצל עצמו
  16. ^ ופלגינן דבורא להימוני אחבריה ולא אשור
  17. ^ לא אמרינן 'אדם קרוב אצל ממונו' לענין פלגי דיבורא, והשור יסקל; וכי אמרינן בתמורה (דף כח.) 'רובע או נרבע על פי הבעלים אסור לגבוה ומותר להדיוט דאינו נסקל' - הני מילי היכא דלא העידו הבעלים על הרובע מי הוא, או העידו ולא היה עד שני עמהם; אבל הכא: דגברא מיקטיל על פי בעל השור - לא פלגינן דיבורא משום ממון
  18. ^ גבי מלקות כתיב
  19. ^ שם
  20. ^ היכא דאין הזמה יכולה להתקיים בהם, כגון: "מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה, ונמצאו זוממין, והרי הם כהנים - אין אומרים 'יעשה זה בן גרושה תחתיו' אלא סופג את הארבעים
  21. ^ דבית דין
  22. ^ צדקת צדיק למה הוזכרה כאן? וכי משום צדקת צדיק מתחייב רשע מלקות
  23. ^ ודאי עדים (זוממין) רמיזי הכא, דאעדים קאי האי 'והיה אם בן הכות', והכי קאמר:
  24. ^ והוזמו:
  25. ^ והצדיקו עדים אחרונים את הצדיק והרי נעשו רשעים אלו העדים הראשונים
  26. ^ וילקו; ואם אינו ענין לעדות ממון - דהא אין לוקין ומשלמין - תניהו ענין לבן גרושה וכיוצא בו
  27. ^ מ'אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך וגו' (דברים כה נח-נט)– ב'אלו הן הלוקין' (מכות יג:)
  28. ^ דכיון דעבר על אזהרת בוראו - ראוי הוא למות, ומיתה זו קנס עליו הכתוב, והרי הוא כאחת מן המיתות; וכי היכי דסקילה בפני עצמה ושריפה בפני עצמה והרג בפני עצמה - הוי נמי מלקות כאחת מן המיתות
  29. ^ דהוא גופיה מיתה הוא
  30. ^ דקתני ב'אלו הן הלוקין' (מכות כב.) דאומדין אותו אם אינו יכול לקבל ארבעים - מלקין אותו לפי מה שיכול לקבל
  31. ^ בשעת שלוקה - יהא אחיך
  32. ^ שיכה את החי ולא את המת; וכיון דמית ליה בפלגא - כי מחי על אידך פלגא לאו על החי הוא
  33. ^ וראו שאין יכול לקבל עשרים ואחת, ואם יכוהו עשרים ואחת - ימות בה
  34. ^ אין מכין אותו אלא שמונה עשרה, ד'מכות הראויות להשתלש לשלשה חלקים' בעינן: שמכה שתי ידות מאחוריו ושליש מלפניו; ומקרא נפקא לן ב'אלו הן הלוקין' (מכות כג.)
  35. ^ דהא אכתי חי הוא
  36. ^ שם
  37. ^ דנימא שצריך שלשה לחשב אם יעברו את החודש, דבחושבנא תליא, אף על פי שצריך לעברו, כגון: משום ירקיא[ערבות של הושענא רבה, שלא יחול בשבת] ומשום מתיא [יום כפור שלא יחול ביום ראשון או יום ששי] - אפילו הכי חושבנא בעי, כדתנן במסכת ערכין (דף ח:) 'אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה' אבל תשעה מעוברין לא עבדינן: ד'אם כן קדים ואתי סיהרא תלתא יומי ומחזי שיקרא'; הלכך צריך לחשב תולדות הלבנה: אם תקדום שלשה ימים או שנים לקביעות החדש - לא מעברינן ליה, דתמהי בה אינשי
  38. ^ דנימא דצריך שלשה לקבל עדות החדש מפי העדים ולומר "מקודש החדש"
  39. ^ משמע שצריך שלשה לומר "מעובר החדש"
  40. ^ אמירה זו למה?
  41. ^ ביום שלשים
  42. ^ כי מקדשינן ליה למחר - מיעבר החדש שעבר, דיום שלשים - בתריה שדית ליה
  43. ^ ועל כל חדשי השנה קאי
  44. ^ דרך תנא טועה בגירסא לחסר תיבה על ידי שכחה, אבל אין נחלף לתנא בין גירסת 'קידוש' לגירסת 'עיבור'
  45. ^ יום עיבור הוא יום שלשים, שממנו נעשה החדש מעובר כשרוצין לעברו; 'קידוש ביום עיבור': כגון בחדש חסר שעבר
  46. ^ צריך שלשה לקדש ראש חדש הבא ביום שלשים לחדש שעבר
  47. ^ אם עשו חודש שעבר מלא, וקבעו ראש חודש ביום שלשים ואחד
  48. ^ אין אומרין בו "מקודש! מקודש!"
  49. ^ ביום שלשים; דתולדתו ביום שלשים הוא, דאין חדש לבנה פחות מכ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים
  50. ^ בית דין שלמעלה מאתמול
  51. ^ שאין צריך לעשות חיזוק לדבר, שהרי בזמנו בא
  52. ^ לחשב אם יעברוהו; דאילו קידוש - סבר תנא דידן דלא צריך לקדושי, לא מלא ולא חסר, וכרבי אלעזר ברבי שמעון לקמן [בגירסתנו: רבי אליעזר; כנראה רש"י גרס ר"א בר' שמעון; וכן הגירסא במסכת ראש השנה כד,א];
  53. ^ דהוי נמי חישוב דעיבור השנה - והתם לא סגי דלא תני 'עיבור', דאמירה בעי: שיקדשו אדר השני לשם אדר: דאי שתקי - ממילא לשם ניסן מיקבע
  54. ^ וקרייה נמי לחישוב 'עיבור', ואשמעינן דחישוב בעינן; אבל 'קידוש' לא בעינן לא למלא ולא לחסר, כרבי אליעזר
  55. ^ שנה של כל יובל ויובל מקדשין בית דין לשם יובל
  56. ^ מן השלשה
  57. ^ צריך
  58. ^ ולעיין אם צריכה לעבר שנה זו מפני האביב או התקופות או פירות האילנות
  59. ^ כד(לקמן דף יא:)
  60. ^ אינו צריך להושיב בית דין על כך: שאין כאן ספק, דודאי אינה צריכה לעבר
  61. ^ ולא ישבו החמשה עוד לעיין בדבר
  62. ^ הולכין אחר השנים:
  63. ^ ויושבין לישא וליתן אם צריכה לעבר אם לאו; ומשא ומתן של עיבור צריך חמשה, לפיכך מוסיפין עוד שנים; ולקמן מפרש שלשה וחמשה ושבעה - כנגד מי
  64. ^ לֵעָבר
  65. ^ ועומדין והולכין להם
  66. ^ הולכין אחר הרוב
  67. ^ להשלמת המנין ומעברין
  68. ^ בפסוק ראשון שלש תיבות, והשני חמש, ושלישי שבע תיבות
  69. ^ כלומר: אשכחנא דמלכותא דארעא שלשה ממונין, וחמשה ממונין, ושבעה ממונין: שלשה כנגד שומרי הסף בצדקיהו (מלכים ב כה יח) גבי גלות נבוזראדן, והתם [פסוק יט] נמי משכחת חמשה מרואי פני המלך, ובאחשורוש (אסתר א יד) אשכחן שבעה שרי פרס ומדי; ועיבור שנה - מטכסיסי מלכות שמים הוא: ליישב סדר השנים על מכונן