פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאתים ושבעים ושבעה [1]!

והתניא: רבי אומר מאתים שבעים ושמנה?

לא קשיא: הא רבי יהודה הא רבנן.

תנו רבנן: (שמות יח כא) [ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע] ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות: שרי אלפים - שש מאות [2]; שרי מאות - ששת אלפים; שרי חמשים - שנים עשר אלף; שרי עשרות - ששת ריבוא; נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות.

הדרן עלך דיני ממונות בשלשה


סנהדרין פרק שני כהן גדול

משנה:

כהן גדול דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו, חולץ וחולצין לאשתו, ומייבמין את אשתו, אבל הוא אינו מייבם מפני שהוא אסור באלמנה.

מת לו מת אינו יוצא אחר המטה [3], אלא הן נכסין והוא נגלה [4], הן נגלין והוא נכסה, ויוצא עמהן עד פתח שער העיר - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: אינו יוצא מן המקדש, משום שנאמר (ויקרא כא יב) 'ומן המקדש לא יצא [ולא יחלל את מקדש אלקיו כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה’] [5]; וכשהוא מנחם אחרים [6], דרך כל העם עוברין בזה אחר זה [7], והממונה [8] ממצעו [9] בינו לבין העם [10]; וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו "אנו כפרתך [11]", והוא אומר להן "תתברכו מן השמים"; וכשמברין אותו [12] - כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל [13].

המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, לא חולץ ולא חולצין לאשתו, לא מייבם ולא מייבמין לאשתו.

רבי יהודה אומר: אם רצה לחלוץ או לייבם - זכור לטוב. אמרו לו: אין שומעין לו.

ואין נושאין אלמנתו.

רבי יהודה אומר: נושא המלך אלמנתו של מלך, שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר (שמואל ב יב ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך [ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מעט ואספה לך כהנה וכהנה].

גמרא:

'כהן גדול דן' – פשיטא!?

'דנין אותו' איצטריכא ליה [14].

הא - נמי פשיטא: אי לא דיינינן ליה - איהו היכי דיין, והכתיב (צפניה ב א) התקוששו וקושו [הגוי לא נכסף], ואמר ריש לקיש: קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים?

אלא איידי דקא בעי למיתני 'מלך לא דן ולא דנין אותו' תנא נמי כהן גדול דן ודנין';

ואי בעית אימא: הא קא משמע לן, כדתניא: 'כהן גדול שהרג את הנפש במזיד – נהרג; בשוגג – גולה; ועובר על עשה [15] ועל לא תעשה והרי הוא כהדיוט לכל דבריו [16]'; 'במזיד נהרג' – פשיטא!? 'בשוגג גולה' איצטריכא ליה.

הא נמי פשיטא?

איצטריך: סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה] וישב בה עד מות הכהן הגדול [אשר משח אתו בשמן הקדש] - אימא כל דאית ליה תקנתא בחזרה - ליגלי, דלית ליה תקנתא בחזרה - לא ליגלי, דתנן [מכות פ"ב מ"ז]:


עמוד ב

'ההורג כהן גדול או כהן גדול שהרג את הנפש אינו יוצא משם לעולם' [17] - אימא לא ליגלי? קא משמע לן;

ואימא הכי נמי?

אמר קרא (דברים יט ג) [תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה] לנוס שמה כל רוצח - אפילו כהן גדול במשמע.

עובר על עשה ועל לא תעשה:

לא סגי דלא עבר?

הכי קאמר: אם עבר על עשה ועל לא תעשה - הרי הוא כהדיוט לכל דבריו [18].

פשיטא?

סלקא דעתך אמינא: הואיל ותנן 'אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד', ואמר רב אדא בר אהבה (שמות יח כב) [ושפטו את העם בכל עת והיה] כל הדבר הגדול יביאו אליך [וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך] דבריו של גדול - אימא כל דבריו של גדול - קא משמע לן;

ואימא הכי נמי?

מי כתיב 'דברי גדול'? – 'הדבר הגדול' כתיב: דבר גדול ממש [19].

מעיד ומעידין אותו:

מעיד? והתניא: (דברים כב ג-ד) [וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם [פסוק ד] לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך] והתעלמת [מהם הקם תקים עמו] - פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם, הא כיצד? כהן והוא [20] בבית הקברות, [21] זקן ואינה לפי כבודו [22], או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו [23] - לכך נאמר 'והתעלמת' [24].

אמר רב יוסף: מעיד [25] למלך [26].

והתנן 'לא דן ולא דנין אותו [27], לא מעיד ולא מעידין אותו'?

אלא אמר רבי זירא: מעיד לבן מלך.

בן מלך? הדיוט הוא [28]!?

אלא מעיד בפני המלך [29].

והא 'אין מושיבין מלך בסנהדרין' [30]?

משום יקרא דכהן גדול [31] אתא [32], ויתיב [33]מקבלי ניהלי לסהדותיה, קאי הוא [34] ואזיל, ומעיינינא ליה אנן בדיניה.

[## וכי נוכחות המלך אינה משפיעה? אולי: כשהמלך מביא את בנו לדין על היותו בן סורר ומורה חייב המלך לבוא!]

גופא [תוספתא סוף פ"ב, מ"ח]: אין מושיבין מלך בסנהדרין ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה; מלך בסנהדרין - דכתיב (שמות כג ב) [לא תהיה אחרי רבים לרעת ולא תענה על רב לנטת אחרי רבים להטת] לא תענה על ריב [לפי הקריאה] - לא תענה על רב [לפי הכתיב] [35]; לא מלך וכהן גדול בעיבור שנה: מלך - משום אפסניא [36], כהן גדול משום צינה [37].

אמר רב פפא: שמע מינה [38] שתא בתר ירחא אזיל [39]? איני! והא הנך שלשה רועי בקר דהוו קיימי, ושמעינהו רבנן דקאמרי: חד אמר: "אם בכיר ולקיש כחדא יינץ [40] - דין הוא אדר, ואם לאו לית דין אדר [41]"; וחד אמר: "אם תור בצפר בתלג ימות [42], ובטיהרא בטול תאינה ידמוך [43] [44]ישלח משכיה [45] - דין הוא אדר, ואם - לאו לית דין אדר", וחד אמר: "אם קידום תקיף לחדא יהא יפח בלועך נפיק לקיבליה [46] - דין הוא אדר, ואם לאו [47] - לית דין אדר [48]"; ועברוה רבנן לההיא שתא [49]; [50]!

ותסברא רבנן - ארעוותא סמוך? אלא רבנן - אחושבנייהו סמוך [51], ורועי בקר איסתיועי הוא דאיסתייעא מילתייהו [52].

[כהן גדול] חולץ וחולצין כו' [לאשתו ומייבמין את אשתו, אבל הוא אינו מיבם מפני שהוא אסור באלמנה]:

קא פסיק ותני [53], לא שנא [54] מן האירוסין ולא שנא מן הנישואין; בשלמא מן הנישואין הוי עשה [55] ולא תעשה [56],

הערותעריכה

  1. ^ מאתים ושלשים כרבי נחמיה, ועוד מ"ז: שאם יתחלקו בית דין: י"א מזכין ואחד עשר מחייבין, ואחד אומר "איני יודע" - יוסיפו מאלו מ"ז עד שבעים, כדאמרינן ב'היו בודקין' (לקמן מ.) שמוסיפין שנים על הכ"ג: אם יזכוהו שניהם - הרי י"ג מזכין ואחד עשר מחייבין – זכאי, ואם יחייבוהו –חייב, דאיכא הטייה לרעה על פי שנים; ואם יחלקו - צריך עוד להוסיף שנים, וכן לעולם עד שיהיו שבעים לרבי יהודה ושבעים ואחד לרבנן
  2. ^ היו שהרי שש מאות אלף רגלי
  3. ^ דילמא אתא למינגע, והיינו דאזהר קרא 'ומן המקדש לא יצא' - מקדושתו לא יצא, כלומר: יתרחק מן הכיעור: שלא יבא לידי טומאה; והאי קרא - בכה"ג אונן כתיב, דכתיב לעיל מיניה 'לאביו ולאמו לא יטמא'
  4. ^ כשהן יוצאין ממבוי זה ונכנסין למבוי אחר ונכסין ממבוי הראשון שאינו רואה אותן - הוא נגלה ונכנס למבוי הראשון והן נכסין ממבוי השני, והוא נגלה ונכנס לתוכו
  5. ^ רבי יהודה דריש 'מן המקדש' דווקא
  6. ^ בשורה כשחוזרין מקבור את המת שאין שלו
  7. ^ ומנחמין את האבל שעומד במעמדו
  8. ^ סגן הכהנים
  9. ^ לכהן גדול
  10. ^ שהממונה בימינו וכל העם בשמאלו והוא באמצע
  11. ^ בנו תתכפר אתה, ואנחנו תחתיך לכל הראוי לבא עליך
  12. ^ כדקיימא לן (במועד קטן כז:): אבל סעודה ראשונה אסור לאכול משלו
  13. ^ הן מצירין ומתאבלין על צערו, והוא מיסב בכבוד על הספסל
  14. ^ סלקא דעתך אמינא לא ליזלזל למיתי קמי בי דינא
  15. ^ לקמן פריך: לא סגי דלא עבר?
  16. ^ לקמיה מיתוקמא שפיר
  17. ^ ההורג כהן גדול בשוגג גולה לעיר מקלט ואינו יוצא משם לעולם: דכיון דאין כהן גדול במקדש כשהוא גולה - במיתת מי ישוב? וכן כהן גדול שהרג את הנפש בשוגג - במיתת מי ישוב? הא ליכא כהן גדול!
  18. ^ לידון בשלשה
  19. ^ אם עבר עבירה שיש בה מיתת בית דין - הוא דבעי סנהדרין גדולה, אבל במלקות - לא
  20. ^ האבידה
  21. ^ או שהיה זה
  22. ^ שאם היתה שלו לא היה מחזירה
  23. ^ כגון נוקב מרגליות: שאם ילך ויחזירנה - יפסיד בבטלותו יותר מדמיה
  24. ^ אלמא כבוד הבריות דוחה לאו ד'לא תוכל להתעלם'; והכא נמי: זילותא הוא לגבי כהן גדול ליתי לאסהודי לבעל דין
  25. ^ הא דקתני 'מעיד' -
  26. ^ למלך קאמר: שהיה מלך בעל דין, וכהן גדול יודע לו עדות
  27. ^ מאי סהדותיה בעי?
  28. ^ והדר קושיין לדוכתא: דאיכא זילותא לכה"ג
  29. ^ שהמלך יושב ודן בסנהדרין
  30. ^ לקמן מפרש טעמא
  31. ^ דידע בסהדותא לבריה
  32. ^ מלך
  33. ^ עד ד
  34. ^ מלך
  35. ^ אינך רשאי לסתור את דברי מופלא שבדיינין, ואי אמר מלך חובה - תו לא מצי אינך למחזי ליה זכותא
  36. ^ מחלק ממון לחיילותיו כך וכך לשנה, ונוח לו שיהו כל השנים מעוברות
  37. ^ כהן גדול אינו רוצה שתתעבר שנה מפני הצינה: שצריך לטבול ולקדש ביום הכפורים חמש טבילות ועשרה קידושין, ואם תתעבר שנה - הרי תשרי במרחשון, וצינת מרחשון תהיה בתשרי
  38. ^ מהא דקתני ולא כהן גדול בעיבור שנה
  39. ^ אחר ירחים הראוים להיות אם לא נתעברה הולך קור וחום של שנה וצינה הראויה במרחשון הויא בתשרי כשמתעברת
  40. ^ אם יהא חום בקרקע, ויצמח זרע הבכיר והאפילה יחד: חיטין שנזרעו בראש החודש והשעורין שנזרעו עכשיו
  41. ^ אלא שבט
  42. ^ אם בבקר יהא קור חזק עד שיהא השור קרוב למות מחמת הצינה
  43. ^ ובצהרים יגדל כח החום עד שיהא השור מיצל בצל התאנה מחמת החום
  44. ^ ו
  45. ^ ויפשיט עורו, כלומר יתחכך בתאינה מחמת החום
  46. ^ אם כבר תשש כח החורף כל כך שכשיהא רוח מזרחית חזקה מאד והיא מביאה צינה, ואתה מנשב בפיך ויוצא לקראתה ונפיחתך קשה מן הרוח ומחממתה
  47. ^ שעדיין יש צינה חזקה
  48. ^ אלא שבט
  49. ^ ועשאוהו כשבט: שקבעו אדר השני אחריו
  50. ^ אלמא שתא בתר עיבורא אזיל, ולא נהגא חום דניסן באדר, אלא מנהג אדר באדר השני
  51. ^ ובלא"ה מעברינן ליה
  52. ^ כלומר: איתרמי להו מזל חשיבות דאיקלע עיבור כמלתייהו, ומיהו ברוב העבורים - שתא בתר ירחא אזלא
  53. ^ 'הוא אינו מייבם'
  54. ^ נפלה לו יבמתו
  55. ^ 'בבתוליה יקח' (ויקרא כא יג) ולא בעולה, דהיינו עשה
  56. ^ 'אלמנה... לא יקח' (שם פסוק יד) הרי לאו