ביאור:בבלי סנהדרין דף כב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
(עזרא ד ז) [ובימי ארתחששתא כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנותו על ארתחששתא מלך פרס] וכתב הנשתוון [1] כתוב ארמית ומתורגם ארמית, וכתיב [2] (דניאל ה ח) [אדין עללין כל חכימי מלכא] לא כהלין כתבא למיקרא [3] ופשרא להודעא למלכא וכתיב (דברים יז יח) [והיה כשבתו על כסא ממלכתו] וכתב [לו] את משנה התורה הזאת [על ספר מלפני הכהנים הלוים] - כתב הראוי להשתנות [4].
למה נקרא 'אשורית'? שעלה עמהם מאשור.
תניא [תוספתא סנהדרין פ"ד מ"ה]: רבי אומר: בתחלה [5] בכתב זה ניתנה תורה לישראל [6]; כיון שחטאו [7] - נהפך להן לרועץ [8]; כיון שחזרו בהן - החזירו להם, שנאמר (זכריה ט יב) שובו לביצרון [9] אסירי התקוה גם היום מגיד משנה [10] אשיב לך [11].
למה נקרא שמה 'אשורית'? - שמאושרת בכתב.
רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר בן פרטא, שאמר משום רבי אלעזר המודעי: כתב זה לא נשתנה כל עיקר, שנאמר (שמות כז י) [ועמדיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת] ווי העמודים [וחשקיהם כסף] [12]; מה עמודים לא נשתנו - אף ווים לא נשתנו [13]; ואומר (אסתר ח ט) [ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשנו] ואל היהודים ככתבם וכלשונם; מה לשונם לא נשתנה - אף כתבם לא נשתנה [14]; אלא מה אני מקיים 'את משנה התורה הזאת'? - לשתי תורות: אחת שיוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע [15] ותולה בזרועו, שנאמר (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד [כי מימיני בל אמוט] [16].
ואידך - האי 'שויתי' מאי דריש ביה?
ההוא מיבעי ליה כדרב חנה בר ביזנא, דאמר רב חנה בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: 'המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו, שנאמר: שויתי ה' לנגדי תמיד';
לרבי שמעון דאמר 'כתב זה לא נשתנה' [17] מאי 'לא כהלין כתבא למיקרא'?
אמר רב: בגימטריא איכתיב להון: יטת יטת [18] אידך פוגחמט
מאי פריש להו?
(דניאל ה כה) [ודנה כתבא די רשים] מנא מנא תקל ופרסין [19]?
(דניאל ה כו: דנה פשר מלתא) מנא מנא [בגירסתנו: מנה] אלהא מלכותך והשלמה
(דניאל ה כז) תקיל תקילתא במאזניא והשתכחת חסיר
(דניאל ה כח) פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס
ושמואל אמר: ממתוס ננקפי אאלרן [20].
ורבי יוחנן אמר: אנם אנם לקת ניסרפו
רב אשי אמר: נמא נמא קתל פורסין.
משנה:
אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום ולא כשהוא בבית המרחץ, שנאמר (דברים יז טו) שום תשים עליך מלך [אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא] - שתהא אימתו עליך.
גמרא:
אמר רב יעקב אמר רבי יוחנן: אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדניה: מותרת לשלמה - דמלך היה, ומלך משתמש בשרביטו של מלך; ואסורה לאדניה - דהדיוט הוא.
אבישג מאי היא?
דכתיב (מלכים א א א) והמלך דוד זקן בא בימים וגו' [ויכסהו בבגדים ולא יחם לו], (מלכים א א ב) ויאמרו לו עבדיו יבקשו וגו' [יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סכנת ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך], וכתיב (מלכים א א ג) ויבקשו נערה יפה וגו' [בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויבאו אתה למלך] וכתיב (מלכים א א ד) והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סוכנת ותשרתהו [והמלך לא ידעה]; אמרה: נינסבן! אמר לה: אסירת לי [21]!
אמרה ליה: חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקיט [22].
אמר להו: קראו לי לבת שבע! וכתיב (מלכים א א טו) ותבא בת שבע אל המלך החדרה [והמלך זקן מאד ואבישג השונמית משרת את המלך]; אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות [23].
אמר רב שִׁמן בר אבא: בוא וראה כמה קשין גירושין: שהרי דוד המלך התירו לו לייחד [24] ולא התירו לו לגרש [25]!
אמר רבי אליעזר: כל המגרש את אשתו ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר (מלאכי ב יג) וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם וכתיב (מלאכי ב יד) ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך.
אמר רבי יוחנן ואיתימא רבי אלעזר: אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו, שנאמר (משלי כב כז) ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך
ואמר רבי יוחנן: כל אדם שמתה אשתו ראשונה - כאילו חרב בהמ"ק בימיו, שנאמר (יחזקאל כד טז) בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה לא תספד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך, וכתיב (יחזקאל כד יח) ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב [ואעש בבקר כאשר צויתי], וכתיב (יחזקאל כד כא) [אמר לבית ישראל כה אמר ה' אלקים] הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם [ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו].
אמר רבי אלכסנדרי: כל אדם שמתה אשתו בימיו - עולם חשך בעדו, שנאמר (איוב יח ו) אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך [26].
רבי יוסי בר חנינא אמר: פסיעותיו מתקצרות, שנאמר [27] יצרו צעדי אונו [ותשליכהו עצתו]
רבי אבהו אמר: עצתו נופלת, שנאמר [28] ותשליכהו עצתו.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף שנאמר (תהלים סח ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות [אך סוררים שכנו צחיחה] <אל תיקרי 'מוציא אסירים' אלא 'כמוציא אסירים'; אל תיקרי 'בכושרות' אלא 'בכי ושירות'.>
איני! והאמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני"!?
לא קשיא: הא בזווג ראשון הא בזווג שני
אמר רב' שמואל בר נחמן: לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים, שנאמר (ישעיהו נד ו) [כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה’] ואשת נעורים כי תמאס [אמר אלקיך].
מתני לה רב יהודה לרב יצחק בריה: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך ושמח מאשת
נעוריך.
אמר לו: כגון מאן?
אמר לו: כגון אמך.
איני! והא מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים [לבה אסורים ידיה טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה], ואמר לו: כגון מאן? ואמר ליה: כגון אמך!?
מיתקף תקיפא - עיבורי מעברא במלה [29].
אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב: אשה גולם [30] היא [31], ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר (ישעיהו נד ה) כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו [וגאלך קדוש ישראל אלקי כל הארץ יקרא].
תנא: אין איש מת אלא לאשתו, ואין אשה מתה אלא לבעלה: אין איש מת אלא לאשתו, שנאמר (רות א ג) וימת אלימלך איש נעמי [ותשאר היא ושני בניה]; ואין אשה מתה אלא לבעלה, שנאמר (בראשית מח ז) ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל [בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם].
אין רואין אותו כו' [כשהוא מסתפר, ולא כשהוא ערום, ולא כשהוא בבית המרחץ]:
תנו רבנן: מלך מסתפר בכל יום; כהן גדול - מערב שבת לערב שבת; כהן הדיוט - אחד לשלשים יום: מלך מסתפר בכל יום, שנאמר (ישעיהו לג יז) מלך ביפיו תחזינה עיניך [תראינה ארץ מרחקים].
כהן גדול [מסתפר] – מערב שבת [לערב שבת]:
אמר רב שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן: הואיל ומשמרות מתחדשות [32].
כהן הדיוט אחד לשלשים יום:
דכתיב (יחזקאל מד כ) וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם, ויליף 'פרע' 'פרע' מנזיר: כתיב הכא 'פרע לא ישלחו' וכתיב התם (במדבר ו ה) [ כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה] גדל פרע שער ראשו: מה להלן שלשים - אף כאן שלשים; ותנן נמי [נזיר פ"א מ"ג] 'סתם נזירות שלשים יום'.
והתם מנא לן?
אמר רב מתנה: דאמר קרא: (ויקרא כא ח) [וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב] קדש יהיה [לך כי קדוש אני ה' מקדשכם] בגימטריא תלתין הוו.
אמר ליה רב פפא לאביי: אימא לא לירבו כלל [33]?
אמר ליה: [יחזקאל מד,כ: וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם [34]] אי כתיב 'לא ישלחו פרע' [35] – כדקאמרת; השתא דכתיב 'ופרע [36] – [37] פרע [38] ליהוי, [39] שלוחי [40] לא לישלחו.
אי הכי - האידנא נמי!?
דומיא דיין [41]: מה יין בזמן ביאה הוא דאסור, שלא בזמן ביאה שרי - אף פרועי ראש בזמן ביאה אסור, שלא בזמן ביאה שרי.
ויין שלא בזמן ביאה שרי? והתניא: [42] רבי אומר: אומר אני: [43] כהנים אסורין לשתות יין לעולם [44], אבל מה אעשה - שתקנתן קלקלתן [45]'; ואמר אביי: 'כמאן שתי כהני חמרא האידנא? - כרבי! ' מכלל דרבנן אסרי [46]!?
[47] התם היינו טעמא: מהרה יבנה בית המקדש, ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא [48].
[49] הכי נמי [50] - בעינא כהן הראוי לעבודה וליכא?
הכא אפשר דמספר ועייל.
התם נמי אפשר דניים פורתא ועייל, דאמר רב אחא: 'דרך מיל ושינה כל שהוא - מפיגין את היין'!
ולאו איתמר עלה 'אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא ששתה כדי רביעית, אבל יותר מכדי רביעית - כל שכן דדרך טורדתו ושינה משכרתו'!
רב אשי אמר: שתויי יין דמחלי עבודה - גזרו בהו רבנן, פרועי ראש דלא מחלי עבודה - לא גזרו בהו רבנן.
מיתיבי [דומה לתוספתא סנהדרין פ"יד, מ"ד]: 'ואלו שבמיתה: פרועי ראש ושתויי יין' בשלמא שתויי יין [51], דכתיב (ויקרא י ט) יין ושכר אל תשת אתה ובניך [אתך בבאכם אל אהל מועד] ולא תמותו [חקת עולם לדרתיכם] [52], אלא פרועי ראש מנא לן?
דאיתקש שתויי יין לפרועי ראש: כתיב (יחזקאל מד כ) 'וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו [כסום יכסמו את ראשיהם]’ וכתב בתריה: (יחזקאל מד כא)'ויין לא ישתו [כל כהן] בבואם [אל החצר הפנימית]’: מה שתויי יין במיתה אף פרועי ראש במיתה.
ומינה: מה שתויי יין דמחלי עבודה - [53] אף פרועי ראש דמחלי עבודה!?
קשיא.
אמר ליה רבינא לרב אשי: האי - עד דלא אתא יחזקאל [54] - מאן אמרה [55]?
וליטעמיך - הא דאמר רב חסדא [56]: 'דבר זה [57] מתורת משה רבינו לא למדנו, עד שבא יחזקאל ולימדנו (יחזקאל מד ט) [כה אמר ה' אלקים] כל בן נכר ערל לב וערל בשר [58] - לא יבא אל מקדשי [לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל] - עד דלא בא יחזקאל מאן אמרה? אלא גמרא גמירי לה, ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא - הכי נמי גמרא גמירי לה, ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא.
<וכי גמרי הלכה למיתה - לאחולי עבודה לא גמירי!>
מאי (יחזקאל מד כ) ’[וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו] כסום יכסמו את ראשיהם'?
תנא: כמין תספורת לוליינית.
מאי 'תספורת לוליינית'?
אמר רב יהודה אמר שמואל: תספורתא יחידאה [59].
היכי דמי?
אמר רב אשי: ראשו של זה בצד עיקרו של זה.
שאלו את רבי: איזהו תספורת של כהן גדול?
אמר להן צאו וראו מתספורת של בן אלעשה [60].
תניא: רבי אומר: לא על חנם פיזר בן אלעשה את מעותיו, אלא כדי להראות בו תספורת של כהן גדול.
הדרן עלך כהן גדול
סנהדרין פרק שלישי זה בורר
הערות
עריכה- ^ כתב שנשתנה; והאי קרא - בעזרא כתיב: שהיו כותבין בימיו כתב משונה: שנשתנה ע"י מלאך שכתב 'מנא מנא תקל ופרסין' בימי דניאל
- ^ ואומר
- ^ (דכיון שחטאו) לא היו יכולין לקרות כתב שכתב המלאך בימי בלשצר, והיו שם יהודים הרבה; שמע מינה נשתנה להם אותו כתב באותו היום
- ^ 'את משנה התורה' רמז לנו משה רבינו שכתב שבימיו עתיד להשתנות מן עברי לאשורית שנתן להם בימי דניאל, ובא עזרא וכתב בו את התורה בכתב אשורית
- ^ בימי משה
- ^ ולמה לא כהלין כתבא למקרא
- ^ בבית ראשון, ובזו את התורה
- ^ לשון 'תרעץ אויב' (שמות טו ו) ששכחוהו
- ^ לעיר מבצר שלכם לירושלים, ואבית שני קא מתנבא
- ^ מה ששכחת את משנה התורה הזאת
- ^ אחזיר לך מה ששכחת: את משנה התורה הזאת
- ^ ווי העמודים = יתדות כסף העשוין כמין אונקלות, וקבעום בעמודים, שבהם תוחבין לולאות קלעי החצר והמסך
- ^ וכל אונקלאות דומין לווין - אלמא בימי משה עשויין הווין כגון שלנו
- ^ 'והעמודים לא נשתנו' לא גרסינן לה בתוספתא; הכי גרסינן בתוספתא: מה לשונם לא נשתנה, דהא דברי הכל בלשון הקודש נאמרה - ועדיין בלשון הקודש היא
- ^ קטנה בכתב דק שהיא קלה לשאת
- ^ סיפיה דקרא: 'כי מימיני בל אמוט' -דוד המלך - על שם ספר תורה שבזרועו אמר
- ^ לא נשתנה כל עיקר משמע לא נשתכח מהם כלל, דהא עליה דרבי אתי לאיפלוגי
- ^ 'יטת' בא"ת ב"ש 'מנא': מניח את זו וכתב מה שבצד: במקום מ"ם כותב יו"ד הסמוכה לה, ובמקום נו"ן כותב טי"ת, ובמקום אל"ף כותב תי"ו
- ^ שתי פריסות משמע; וזו היא פריסת מלכותו ויהיבת למדי ופרס
- ^ עשאן שלש תיבות של חמשה אותיות: צירף אותיות הראשונות של כל תיבה ועשאן תיבה אחת, ואחר כך צירף השניות ושלישיות
- ^ שכבר נשאתי שמונה עשרה
- ^ כשהגנב חסר שאינו מוצא מקום לגנוב - מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום; כלומר: מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך
- ^ שבא עליה י"ג ביאות ומקנחת בין תשמיש לתשמיש; ובמקרא זה כתובים שלש עשרה תיבות: ותבא בתשבע אל המלך החדרה והמלך זקן מאד ואבישג השונמית משרת את המלך
- ^ עם אבישג ואע"פ שנאסר ייחוד של פנויה
- ^ אחת מי"ח, וישאנה
- ^ אור חשך בשביל אהלו, ואין אהלו אלא אשתו
- ^ בתריה כתיב: איוב יח,ז
- ^ שם, סוף הפסוק
- ^ מעברת על מדותיה
- ^ כלי שלא נגמר קרוי 'גולם', כדתנן [כלים פ"יב,מ"ח]: גולמי כלי עץ טמאין
- ^ קודם שנבעלה
- ^ משמרות מתחלפות ומתחדשות בשבת: זו יוצאה וזו נכנסת, וצריך להסתפר מפני משמרת חדשה זו הנכנסת, שיראוהו ביופי
- ^ ואפילו עד שלשים
- ^ פרע מקרי בשלשים יום:
- ^ הוה משמע לא יגדלו 'פרע': עד שיעור פרע
- ^ לא ישלחו': דקאמר 'פרע' והדר 'לא ישלחו'
- ^ משמע:
- ^ דשלשים יום
- ^ אבל
- ^ טפי
- ^ דסמוך ליה (יחזקאל מד כא) 'ויין לא ישתו [כל כהן] בבואם וגו' [אל החצר הפנימית] : מקיש פרועי ראש לשתויי יין, וכתיב ביין 'בבואם'
- ^ רישא דברייתא קתני: 'כהן המכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו - אסור ביין כל אותו היום אף בזמן הזה; מכיר משמרתו ואינו מכיר בית אב שלו - אסור כל אותו שבת; אינו מכיר לא משמרתו ולא משמרת בית אב שלו - אסור לשתות יין לעולם', שמא עכשיו זמנו הוא, ויש לחוש שמא יבנה בית המקדש;
- ^ אם באנו לחוש שמא יבנה
- ^ ואפילו הוא מכיר שאינו עכשיו זמן משמרתו, שמא יבנה, וכל הקודם ואישתכח עייל ועביד
- ^ חורבן הבית שקלקלן ועירבב סדר משמרותיהן: שהיה אוסרן ביין בזמן משמרתן ומתירן שלא בזמן משמרתן - הוא תיקנן עכשיו לשתות יין לעולם, דלא חייש שמא יבנה פתאום
- ^ שהרי רוב כהנים אינן בקיאין בזמן משמרותיהן ואסורין לעולם לרבנן
- ^ שינוייא היא ובניחותא גרסינן לה:
- ^ כלומר: מדאורייתא שרי, ורבנן הוא דגזור
- ^ ופרכינן:
- ^ מהרה יבנה וכו'
- ^ דמחלי עבודה
- ^ וסמיך [שם פסוק י] 'ולהבדיל בין הקדש ובין החול' משמע בין עבודה קדושה לעבודה מחוללת - גזרו בהו רבנן בזמן הזה, משום 'מהרה יבנה'
- ^ ה"ג
- ^ ואקשינהו
- ^ פירוש: מהיכא נפקא לן פרועי ראש במיתה
- ^ בזבחים בפרק שני
- ^ דכהן ערל פסול לעבודה
- ^ כהן שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ונערל לבו או ערל בשר שמתו אחיו מחמת מילה
- ^ נאה ואין דוגמתה
- ^ חתנו של רבי היה, ונתן ממון ולמדו לו אותה תספורת