פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סנהדרין דף סט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואמר רחמנא 'איש' [1]: אאיש אתה צריך לחזור עליו אם יש לו גואלין ואם לאו, קטן אי אתה צריך לחזור עליו: בידוע שאין לו גואלין.

איתיביה אביי: [2] [והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה ; 'איש'; אין לי אלא איש, בן תשע שנים ויום אחד שראוי לביאה מניין? תלמוד לומר: 'ואיש'!?

אמר ליה: יש לו ואינו מוליד, כתבואה שלא הביאה שליש [3] דמי.

דבי חזקיה תנא: (שמות כא יד) וכי יזיד איש [על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות]: איש מזיד ומזריע, ואין קטן מזיד ומזריע [4].

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: מאי משמע דהאי מזיד - לישנא דבשולי הוא?

דכתיב (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד [ויבא עשו מן השדה והוא עיף].

והא תנא דבי רבי ישמעאל [5]: ’’בן' ולא אב' [6]דממעיט בן שכבר נולד לו בן, דשוב אינו נעשה בן סורר ומורה</ref> - [7] היכי דמי [8]? אילימא דאיעבר [9] בתר דאייתי שתי שערות ואוליד מקמי דלקיף זקן [10] - מי איכא שהות כולי האי? והא אמר רבי כרוספדאי: כל ימיו של בן סורר ומורה אינו אלא שלשה חדשים בלבד [11]!? אלא לאו [12] דאיעבר מקמי דלייתי שתי שערות, ואוליד מקמיה דלקיף זקן [13], ושמע מינה: קטן מוליד!?

לא, לעולם דאיעבר בתר דאייתי שתי שערות, ואוליד בתר דאקיף זקן, ודקא קשיא דרבי כרוספדאי [14] - [15] כי אתא רב דימי - אמר [16]: אמרי במערבא: [17] 'בן' - ולא הראוי לקרותו אב [18].

גופא: אמר רבי כרוספדאי אמר רבי שבתי: כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים בלבד.

והאנן תנן 'משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן' [19]?

הקיף זקן אף על גב דלא מלו שלשה חדשים, מלו שלשה חדשים אף על גב דלא הקיף [20].

יתיב רבי יעקב מנהר פקוד קמיה דרבינא, ויתיב וקאמר משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע: [21] שמע מינה</ref>מדרבי כרוספדאי אמר רבי שבתי: יולדת לשבעה - אין עוברה ניכר לשליש ימיה, דאי סלקא דעתא עוברה ניכר לשליש ימיה - למה לי שלשה? בתרי ותילתא סגיא [22]!?

אמר ליה: לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימיה; זיל בתר רובא [23].

אמרוה קמיה דרב הונא בריה דרב יהושע, אמר ליה: ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא? התורה אמרה (במדבר לה כד,כה) 'ושפטו העדה' 'והצילו העדה' [24] ואת אמרת זיל בתר רובא [25]!?

אהדרוה קמיה דרבינא, אמר ליה: ובדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא? והתנן [פ"ה מ"ג, דף מ,א] 'אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה עדותן קיימת, שזה יודע בעיבורו של חדש [26] וזה אינו יודע' - ואי סלקא דעתא לא אמרינן זיל בתר רובא [27] - [28] נימא [29] הני דוקא קא מסהדי [30], ואכחושי הוא דקא מכחשי אהדדי [31]! אלא - לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, ורובא דאינשי עבדי דטעו בעיבורא דירחא?

אמר רבי ירמיה מדפתי: אף אנן נמי תנינא [32]: [נדה פ"ה מ"ד] 'בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה [33], ואם בא עליה יבם – קנאה [34], וחייבין עליה משום אשת איש [35], ומטמא את בועלה [36] לטמא משכב התחתון כעליון [37]; נישאת לכהן [38] - אוכלת בתרומה [39]; בא עליה אחד מן הפסולין [40] - [41]פסלה מן הכהונה [42], ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה - מומתין עליה, והיא פטורה [43]' [44]!


עמוד ב

ואמאי? אימא איילונית היא [45], ואדעתא דהכי לא קדיש [46]!? אלא לאו דאמרינן 'זיל בתר רובא', ורוב נשים לאו איילונית נינהו!?

לא! מאי 'חייב עליה' דקתני? – קרבן [47].

והא 'מומתין על ידה' קתני?

בבא עליה אביה [48].

והא 'אם בא עליה אחד מכל העריות' קתני [49]?!

אלא [50] הכא במאי עסקינן - דקבלה [51] עילויה [52].

תנו רבנן [תוספתא סוטה פ"ה מ"ד]: 'המסוללת [53] בבנה קטן, והערה בה [54]: בית שמאי אומרים: פסלה מן הכהונה [55], ובית הלל מכשירין [56]'.

אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי: הכל מודים בבן תשע שנים ויום אחד שביאתו ביאה, פחות מבן שמנה שאין ביאתו ביאה; לא נחלקו אלא בבן שמנה: דבית שמאי סברי: גמרינן מדורות הראשונים [57], ובית הלל סברי: לא גמרינן מדורות הראשונים.

ודורות הראשונים מנלן דאוליד? אילימא מדכתיב (שמואל ב יא ג) [וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר] הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי, וכתיב (שמואל ב כג לד) [אליפלט בן אחסבי בן המעכתי] אליעם בן אחיתופל הגילוני [58], וכתיב [59] (שמואל ב יב כה) וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה'; וכתיב [60] (שמואל ב יג כג) ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום [בבעל חצור אשר עם אפרים ויקרא אבשלום לכל בני המלך] [61] וכתיב (שמואל ב יג לח) ואבשלום ברח וילך גשורה ויהי שם שלש שנים [62], וכתיב (שמואל ב יד כח) וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה [63] וכתיב (שמואל ב טו ז) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון [64], וכתיב (שמואל ב יז כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור ויקם וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק [וימת ויקבר בקבר אביו] [65], וכתיב (תהלים נה כד): [ואתה אלקים תורדם לבאר שחת] אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם [ואני אבטח בך] [66], ותניא: כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע, ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש; כמה הויא להו? תלתין ותלת; דל שבע דהוה שלמה, פש להו עשרים ושית [67]; דל תרתי שני לתלתא עבורי [68] - אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד [69]!

ממאי? דלמא תרוייהו בתשע אוליד, ובת שבע אולידא בשית משום דאתתא בריא [70]? תדע [71]: דהא הוי לה [72] ולד מעיקרא [73]!?

אלא מהכא: (בראשית יא כז) [ו]אלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן [והרן הוליד את לוט]; ואברהם גדול מנחור שנה [74], ונחור גדול מהרן שנה, נמצא אברהם גדול שתי שנים מהרן, וכתיב (בראשית יא כט) ויקח אברם ונחור להם נשים וגו' [75] [76], ואמר רבי יצחק: 'יסכה' זו שרה, ולמה נקרא שמה 'יסכה'? - שסוכה ברוח הקדש, והיינו דכתיב (בראשית כא יב) [ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך] כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה [כי ביצחק יקרא לך זרע]; דבר אחר: יסכה - שהכל סכים ביופיה; וכתיב (בראשית יז יז) ויפל [אברהם] על פניו ויצחק ויאמר בלבו וגו' [הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד]; כמה קשיש אברהם משרה? - עשר שנין, וקשיש מאבוה תרתין שנין - אשתכח כי אולדה הרן לשרה בתמני אולידה!

ממאי? דלמא אברהם - זוטא דאחוה הוה [77], ודרך חכמתן קא חשיב להו? תדע דקא חשיב להו קרא דרך חכמתן, דכתיב (בראשית ה לב) ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת [78]; שם גדול מחם שנה, וחם גדול מיפת שנה; נמצא שם גדול מיפת שתי שנים; וכתיב (בראשית ז ו) ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ וכתיב (בראשית יא י) אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול; בן מאה שנה? - בר מאה ותרתין שנין הוה [79]! – אלא: דרך חכמתן קא חשיב להו - הכא נמי דרך חכמתן קא חשיב להו!

אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, אמר לי: אתון - מהכא מתניתו, ואנן מהכא מתנינן לה: [80][עשה את כל אשר צוה ה' את משה] וכתיב (דברי הימים א ב יט) ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור [81] - וכי עבד בצלאל משכן - בר כמה הוי? בר תליסר, דכתיב (שמות לו ד) [ויבאו כל החכמים העשים את כל מלאכת הקדש] איש איש ממלאכתו אשר המה עושים [82] ותניא: שנה ראשונה עשה משה משכן, שניה הקים משכן ושלח מרגלים, וכתיב: (יהושע יד ז) בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה' וגו' [אתי מקדש ברנע לרגל את הארץ ואשב אתו דבר כאשר עם לבבי] (יהושע יד י) [ועתה הנה החיה ה' אותי כאשר דבר זה ארבעים וחמש שנה מאז דבר ה' את הדבר הזה אל משה אשר הלך ישראל במדבר] ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמנים שנה; כמה הויא להו? ארבעין; דל ארביסר דהוה בצלאל - פשא להו עשרים ושית; דל תרתי שני דתלתא עיבורי - אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד.

בן ולא בת:

תניא: אמר רבי שמעון: בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה,

הערותעריכה

  1. ^ ולא כתיב 'ואם אין לו גואל'; מאי טעמא כתיב 'איש'? אלא משום דכתיב 'ואם', דמשמע פעמים שיש לו יורשים, ולהכי כתיב 'איש' ללמדך: איש הוא דאיכא לספוקי שמא יוליד בנים משנתגייר, ואינך רשאי להפקיע קרן שלו ולתתו לכהן עד שתדע שאין לו יורשים, אבל קטן גר - מסתמא גזל שלו שנשבע עליו ישראל לשקר - לכהן הוא: בידוע שאין לו גואלים
  2. ^ גבי שפחה חרופה כתיב (ויקרא יט כ) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע וגו'
  3. ^ שאם אתה זורעה אינה מצמחת
  4. ^ מדאפקיה בלשון מזיד ולא כתוב 'וכי ירשיע איש', למימר: דרוש ביה נמי: האי מזיד – מבשל [מפתח זרע]
  5. ^ לגבי בן סורר ומורה
  6. ^ וקסלקא דעתא
  7. ^ ואי קטן לא מוליד
  8. ^ דאיצטריך למעוטי
  9. ^ אי נימא דאיעברא אמיה מהאי
  10. ^ ושיהיה בו תשעה חדשים להקיף זקן, ובתוך כך נולד בן, וקא ממעט קרא דאף על גב דראוי הוא לבן סורר ומורה - נפטר בשביל שנולד לו בן
  11. ^ ואף על גב דלא הקיף זקן - אינו נעשה בן סורר ומורה לאחר שלשה חדשים לאחר שהביא שתי שערות! והשתא לא דייק טעמא דרבי כרוספדאי מהיכא, ולקמן בעינן ליה; מיהו קרא לא צריך למעוטי: דאפילו לא אב הוא - יהא מפטר בשלשה חדשים
  12. ^ כי איצטריך למעוטי כגון
  13. ^ דאוליד מקמי שלשה חדשים בתר שתי שערות, ועל כרחיך איעברא ששה חדשים מקמי דאייתי שתי שערות, ואוליד מקמי דאקיף זקן, ושלשה חדשים נמי לא עברו עליו
  14. ^ והאי דקאמר רבי ישמעאל 'בן ולא אב' - לא כשילדתו אמו כבר לבנו קא ממעט, דבלאו הכי מפטר מדין בן סורר ומורה: או בשלשה חדשים או בהקפת זקן
  15. ^ אלא
  16. ^ פֵּרְשָׁהּ לדתנא דבי רבי ישמעאל
  17. ^ דאתא לאשמועינן האי דרבי כרוספדאי: דְמִי שעברו עליו שלשה חדשים לאחר שהביא שתי שערות – פטור, והכי קאמר:
  18. ^ ולא הראוי להיות אב, והיינו לאחר שלשה חדשים אחר שהביא שערות, שראוי להיות העובר ניכר אם היה בא על האשה משהביא שתי שערות והיא מתעברת
  19. ^ אבל בשלשה חדשים לא מיפטר
  20. ^ אשמועינן מתניתין דמפטר אפילו ממהר להקיף מקמי דמלוי [שלשה חדשים], ורבי כרוספדאי אשמעינן מלוי אף על גב דלא הקיף; ונפקא לן מדתנא דבי רבי ישמעאל: 'בן' - ולא הראוי להיות אב
  21. ^ מדלא קרי ליה 'ראוי לקרותו אב' עד שלשה חדשים -
  22. ^ אפילו אשתו היתה יולדת לשבעה אינו ניכר בפחות משלשה חדשים, דאי לשליש ימים ניכר - בתרי ירחי ותילתא נפטר כל אדם מדין סורר ומורה, דהא 'ראוי לקרותו אב'! ונפקא מינה לאשה שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת ונתעברה ספק מן הראשון ספק מן האחרון: אם הוכר עוברה לשני חדשים ושליש לנשואי האחרון - ודאי מן הראשון, דאפילו היא עתידה לילד לשבעה - לאחרון לא היה ניכר לשליש ימיה
  23. ^ להכי לא מפטר כל אדם בתרי ירחי ותילתא לאחר הבאת שתי שערות: דלא קרינן ביה 'ראוי', דאזלינן בתר רוב נשים שיולדות לתשעה, ואין עוברה ניכר בפחות משלשה חדשים
  24. ^ לדונו לזכות, ואנן מצינן למפטריה משום האי טעמא דראוי להיות אב ביולדת לשבעה
  25. ^ ולא מפטר עד שראוי לקרותו אב ביולדת לתשעה כרוב נשים
  26. ^ שהיה חדש שעבר מלא, ור"ח ביום לישנא אחרינא, וזה שאמר 'בשלשה' - סבור שהחדש שעבר חסר, וחשב ר"ח מיום שלשים
  27. ^ דאינשי דעבידי דטעו בעבורא דירחא
  28. ^ אמאי מצרפין לסהדותייהו וקטלינן ליה להאי
  29. ^ לא טעה, אלא
  30. ^ האי דוקא ג' אמר והאי דוקא אמר שנים
  31. ^ ואין עדותן מכוונת ליום אחד
  32. ^ דאזלינן בתר רובא וקטלינן
  33. ^ אם מסרה אביה לאחד לבא עליה לשום קדושין, אבל לא מדעת עצמה: דאין מעשה קטנה כלום
  34. ^ ליורשה וליטמא לה ולצאת בגט ובלא חליצה, ובלבד שיקבל אביה את גיטה
  35. ^ אם קבל אביה קדושיה מאיש אחד ובא עליה איש אחר
  36. ^ בנדתה
  37. ^ כבר פירשתיו בפרק ארבע מיתות (דף נה:): שיהא תחתונו כעליונו של זב, שמטמא אוכלין ומשקין אפילו לא נגע בו, מפני ששכב עליו; אבל פחותה מבת שלש הבא עליה בנדותה - אינו כבועל נדה אלא כנוגע בנדה, ואין משכבו מטמא אפילו אוכלין ומשקין אפילו נגע בו, דנוגע בנדה אינו אלא ראשון לטומאה, ואינו מטמא כלים ואפילו נגע, וכל שכן דאינו מטמא משכב בלא נגיעה
  38. ^ על ידי קדושי אביה
  39. ^ ואמרו רבנן: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, וזו - אם נכנסה לחופה – אוכלת; אבל פחותה מכן - אפילו נכנסה לחופה - אינה אוכלת, אף על גב דגדולה כיון שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה אוכלת; אלמא לאו בביאה תליא מילתא, אלא בחופה; מיהו ראויה לביאה בעינן, וכל שאין לה ביאה - אין לה חופה
  40. ^ כגון נכרי חלל נתין וממזר
  41. ^ עשאה חללה ו
  42. ^ כדאמרינן ביבמות (דף סח.) 'כי תהיה לאיש זר': כיון שנבעלה לפסול לה - פסלה
  43. ^ מפני שהיא קטנה ואינה בת עונשין
  44. ^ קתני מיהא 'חייבין עלה משום אשת איש', וקסלקא דעתא חייבין מיתה קאמר, ובמזיד
  45. ^ ונמצא קדושיה קדושי טעות
  46. ^ ולא אשת איש היא
  47. ^ ובשוגג, דאזלינן בתר רובא; אבל מקטל - לא קטלינא משום רובא
  48. ^ דחיובא לאו משום אישות אלא משום קורבא
  49. ^ דמשמע: אפילו הנך דאתו לה לחייבה משום קדושין, כגון חמיה, וחורגה, או כל אדם משום אשת איש
  50. ^ איבעית לדחויה דלא נילף מינה דנזיל בקטלא בתר רובא - אוקמא הכי
  51. ^ בעלה
  52. ^ דאפילו תמצא איילונית חפץ הוא בה וקדושיה קידושין
  53. ^ לשון פריצות
  54. ^ איכא למאן דאמר (יבמות דף נה:): העראה זו נשיקה, ואיכא למ"ד זו הכנסת עטרה
  55. ^ ומשויא לה 'זונה': דהעראה - כגמר ביאה, כדאמרינן בגמרא דיבמות (דף נד.) ובפרקין ד(לעיל דף נה.); ומיהו מיתה לא מחייבו, כגון שלא התרו בהן
  56. ^ כדמפרשינן לקמן: דקטן לאו בר ביאה היא
  57. ^ שהיו מולידין בני שמונה שנה כדילפינן לקמן
  58. ^ בת שבע - בת אליעם, ואליעם - בן אחיתופל
  59. ^ בלדת שלמה בנה
  60. ^ וסמיך ליה
  61. ^ לשנתים ימים אחר לידתו הרג אבשלום את אמנון וברח לגשור:
  62. ^ הרי חמש שנים לשלמה
  63. ^ וכששב מגשור - שפייס יואב את דוד על ידי התקועית להשיבו - ישב בירושלים שנתים ואחר כך מרד דכתיב בתריה
  64. ^ והני ארבעים שנה - נקט ליה למנין ששאלו מלך, כדאמרינן בתמורה (דף יד:): שהלך ומרד; ובאותו פרק נחנק אחיתופל -
  65. ^ הרי שלמה בן שבע שנים
  66. ^ חצי ימיו של אדם שלשים וחמש, דכתיב (תהלים צ י) 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'
  67. ^ לאחיתופל כשנולד שלמה, ובתוך כ"ו שנים נולדו שלשה דורות: אליעם ובת שבע ושלמה
  68. ^ כלומר: פחות משמונה חדשים אין שהות לעובר: שבעה חדשים להריון, וחודש לימי נדות וטהרה
  69. ^ אחיתופל הוליד אליעם לשמונה שנה ושמונה חדשים, ואליעם הוליד בת שבע לשמונה שנה ושמונה חדשים ובת שבע לשמונה שנה ושמונה חדשים ללידתו של שלמה - הרי כ"ו שנים
  70. ^ אשה דרכה להיות בריאה וממהרת להזריע
  71. ^ על כרחך דאשה ממהרת
  72. ^ לבת שבע
  73. ^ מקמי שלמה: אותו הולד שמת לדוד, שנולד ראשון, דכתיב ביה (ש"ב יב,כא) וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם
  74. ^ מדקא חשיב ליה קרא ברישא
  75. ^ שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה
  76. ^ אלמא יסכה בת הרן
  77. ^ והרן הוא דקשיש מיניה
  78. ^ לאחר שהיה בן חמש מאות שנה הוליד את שלשתן
  79. ^ הואיל והוא גדול מכולן, נמצא שנולד בחמש מאות שנה לנח, וכשירד המבול היה בן מאה שנה; אלא שמע מינה קטן מכולן הוה, ובחמש מאות ושתי שנים לאבוה אתילד
  80. ^ (בראשית י כא) ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול - יפת הגדול שבאחיו הוה! אלא מנלן? מהכא: (שמות לח כב) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה
  81. ^ אלמא חור - בר כלב הוה, ובצלאל היה דור שלישי לה
  82. ^ דקרי ליה 'איש איש ממלאכתו', וכשנשתלחו המרגלים בשנה השנית - כבר היה בן י"ד שנה, וכתיב 'בן ארבעים שנה אנכי היום'