ביאור:בבלי סנהדרין דף כח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אשכחן אבות לבנים [1] ובנים לאבות [2], וכל שכן אבות להדדי [3]; בנים לבנים מנלן [4]?
אם כן ליכתוב קרא 'לא יומתו אבות על בן' [5], מאי 'בנים'? דאפילו בנים להדדי.
אשכחן בנים להדדי; בנים לעלמא [6] – מנלן?
אמר רמי בר חמא: סברא הוא, כדתניא [תוספתא פ"ו,מ"ו בשנוי לשון]: 'אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו שניהן' ואי ס"ד בנים לעלמא כשרין - נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו [7]!?
אמר ליה רבא: וליטעמיך, הא דתנן [בבא בתרא פ"ג,מ"ו] 'שלשה אחין ואחד [8] מצטרף עמהן [9] הרי אלו שלש עדיות [10] והן עדות אחת להזמה[11]' [12] - נמצא עד זומם משלם ממון בעדות אחיו!? – אלא: הזמה מעלמא קאתי [13] - הכי נמי הזמה מעלמא קאתי;
אלא אם כן ליכתוב קרא 'ובן על אבות', אי נמי 'הם על אבות'; מאי 'ובנים'? - אפילו בנים לעלמא.
אשכחן קרובי האב, קרובי האם מנלן?
אמר קרא 'אבות' 'אבות' תרי זימני; אם אינו ענין לקרובי האב - תניהו ענין לקרובי האם.
אשכחן לחובה, לזכות מנלן?
אמר קרא 'יומתו' 'יומתו' תרי זימני; אם אינו ענין לחובה - תניהו ענין לזכות.
[הכסף משנה אומר ש'אם אינו ענין' הראשון הוא אסמכתא, והשני – דאורייתא!?]
אשכחן בדיני נפשות, בדיני ממונות מנלן?
אמר קרא (ויקרא כד כב) משפט אחד יהיה לכם [כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלקיכם][14] - משפט השוה לכם.
אמר רב: אחי אבא לא יעיד לי, הוא ובנו וחתנו; אף אני לא אעיד לו, אני ובני וחתני.
ואמאי? הוה ליה שלישי בראשון [15], ואנן [16] שני בשני תנן, שני בראשון תנן [17], [18] שלישי בראשון [19] לא תנן [20]!?
מאי 'חתנו' דקתני במתניתין [21]? חתן בנו [22].
וליתני 'בן בנו'?
מילתא אגב אורחיה קא משמע לן: דבעל כאשתו [23].
ואלא הא דתני רבי חייא 'שמונה אבות שהן עשרים וארבעה [24]' - הני תלתין ותרתין הוי [25]!? [עיין תוספות ד"ה שמונה אבות.]
אלא לעולם חתנו ממש, ואמאי קרי ליה [26] 'חתן בנו'? - כיון [27] דמעלמא קאתי - כדור אחר דמי [28]. [## אם כדור אחר דמי – אין 'בעל כאשתו'!]
אי הכי [29] - הוה ליה שלישי [30] בשני, ורב אכשר שלישי בשני [31]!?
אלא [32] רב [33] דאמר כרבי אלעזר, דתניא: 'רבי אלעזר אומר: כשם שאחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו - כך בן אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו' [34] [35].
ואכתי הוה ליה שלישי בשני, ורב אכשר שלישי בשני!? [36]
רב סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.
מאי טעמא דרב?
דאמר קרא 'לא יומתו אבות על בנים ובנים' - לרבות דור אחר [37];
ורבי אלעזר?
'על בנים' אמר רחמנא: פסולי דאבות שדי אבנים [38].
אמר רב נחמן: אחי חמותי לא יעיד לי; בן אחי חמותי לא יעיד לי; בן אחות חמותי לא יעיד לי; ותנא תונא [39]: בעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו - הן ובניהן וחתניהן [40];
אמר רב אשי: כי הוינן בי עולא, איבעי לן: אחי חמיו מהו? בן אחי חמיו מהו? בן אחות חמיו מהו?
אמר לן: תניתוה: אחיו ואחי אביו ואחי אמו - הן ובניהן וחתניהן [41].
רב איקלע למזבן
גוילי [42]; בעו מיניה: מהו שיעיד אדם באשת חורגו [43]?
בסורא אמרי: 'בעל כאשתו'; בפומבדיתא אמרי 'אשה כבעלה' [44]; דאמר רב הונא אמר רב: מניין שהאשה כבעלה? דכתיב (ויקרא יח יד) ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא - והלא אשת דודו היא!? - מכלל דאשה כבעלה.
ובעל אמו, הוא, ובנו, וחתנו:
'בנו' [של בעל אמו] היינו אחיו [מאמו]?
אמר רבי ירמיה: לא נצרכא אלא לאחי האח [45].
רב חסדא אכשר באחי האח. אמרו ליה: לא שמיע לך הא דרבי ירמיה?
אמר להו: 'לא שמיע לי' - כלומר לא סבירא לי.
אי הכי היינו 'אחיו'?
תנא אחיו מן האב וקתני אחיו מן האם.
אמר רב חסדא: אבי חתן ואבי כלה מעידין זה על זה [46], ולא דמו [47] להדדי אלא כי אכלא לדנא [48].
אמר רבה בר בר חנה: מעיד אדם לאשתו ארוסה.
אמר רבינא: לא אמרן אלא לאפוקי מינה [49], אבל לעיולי לה - לא מהימן [50].
ולא היא: לא שנא לאפוקי ולא שנא לעיולי - לא מהימן; מאי דעתיך [51]? כדאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: 'אשתו ארוסה - [52] לא אונן [53] ולא מטמא לה [54], וכן היא לא אוננת [55] ולא מטמאה לו [56]; מתה - אינו יורשה; מת הוא - גובה כתובתה [57]' [58]? התם [59] - ב'שארו' תלה רחמנא [60], אכתי לאו 'שארו' היא; הכא - משום איקרובי דעתא הוא, והא איקרבא דעתיה לגבה. [לפי משנה ראשונה – שתולה בראוי ליורדשו – כלומר: בנוגע בדבר, ולא לפי רבי עקיבא]
חורגו לבדו:
תנו רבנן: חורגו לבדו: רבי יוסי אומר: גיסו [61]; ותניא אידך: 'גיסו לבדו; רבי יהודה אומר חורגו' מאי קאמר? אילימא הכי קאמר: 'חורגו לבדו' והוא הדין לגיסו [בעל אחותו - לבדו], ואתא רבי יוסי למימר 'גיסו לבדו', והוא הדין לחורגו [62]- אלא מתניתין, דקתני 'גיסו, הוא ובנו וחתנו' – מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי!? ואלא הכי קאמר: 'חורגו לבדו' אבל גיסו - הוא ובנו וחתנו, ואתא רבי יוסי למימר: 'גיסו לבדו' אבל חורגו - הוא ובנו וחתנו!? ואלא הא דתני רבי חייא: 'שמונה אבות שהן עשרים וארבעה' - כמאן? לא כרבי יוסי ולא כרבי יהודה [63]!?
אלא הכי קאמר [תנא קמא]: חורגו - לבדו, אבל גיסו: הוא ובנו וחתנו; ואתא רבי יוסי למימר: גיסו – לבדו, וכל שכן חורגו; ומתניתין רבי יהודה [64], ברייתא רבי יוסי [65].
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.
ההיא מתנתא דהוי חתימי עלה תרי גיסי; סבר רב יוסף לאכשורה, דאמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי [66]. אמר ליה אביי: ממאי דרבי יוסי דמתניתין דמכשר בגיסו? דילמא רבי יוסי דברייתא, דפסיל בגיסו [67]?
לא סלקא דעתא, [68] דאמר שמואל: "כגון אנא ופנחס דהוינן אחי וגיסי [69], אבל גיסי דעלמא - שפיר דמי [70].
ודילמא כגון אנא ופנחס - משום דגיסו קאמר [71]?
אמר ליה [72]: "זיל קניה בעדי מסירה [73]", כרבי אלעזר [74].
והאמר רבי אבא: מודה רבי אלעזר במזויף מתוכו [75] שהוא פסול [76]?
אמר ליה: "זיל! לא שבקי לי דאותביניה לך".
רבי יהודה אומר כו' [אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה - הרי זה קרוב]:
אמר רבי תנחום אמר רבי טבלא אמר רבי ברונא אמר רב: הלכה כרבי יהודה.
רבא אמר רב נחמן: אין הלכה כרבי יהודה, וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אין הלכה כרבי יהודה.
איכא דמתני לה להא דרבה בר בר חנה אהא:
את זו דרש רבי יוסי הגלילי (דברים יז ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם [ודרשת והגידו לך את דבר המשפט] - וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו? - אלא זה שהיה קרוב ונתרחק.
אמר רבה בר בר חנה אמר רב יוחנן: הלכה כרבי יוסי הגלילי.
בני חמוה דמר עוקבא -
הערות
עריכה- ^ ראובן לבן שמעון דהיינו אחי אביו
- ^ בן שמעון לראובן, דהיינו בן אחיו
- ^ דהא בנים מכח דידהו קא אתו, ואימעיטו להו מהאי קרא אחיו ובנו ואחי אביו
- ^ דקתני במתניתין בן אחי אביו פסול לו
- ^ דכיון דכתיב 'אבות' - שני אחים משמע, ועל הבן הוי משמע בנו של כל אחד ואחד הוי פסול לשניהם
- ^ שיהו שנים קרובים פסולין להעיד על אדם מן השוק
- ^ דאי לאו דאסהיד האי קרובו בהדיה - לא הוה מיקטל! נמצא בנים מתים זה על זה
- ^ מן השוק
- ^ עם כל אחד ואחד, מעידים על אכילת שני חזקה של קרקע של אדם מן השוק, ומעיד אחד מן האחין והבא מן השוק על שנה ראשונה, ואחד מן האחין והבא מן השוק על שנה שניה, והשלישי על השלישית
- ^ והרי אלו שלש עדיות, והחזקה קיימת ולא אמרינן 'עדות אחת היא והרי העדים קרובים', אלא שלש עדיות נינהו, דאַשָׁתָא דקא מסהיד האי - לא מסהיד האי
- ^ Note:'להזמה' אין בגירסת המשנה אלא פירוש
- ^ דעַד דמתזמי כולהו - לא משלמי ממונא, דהא לא הוה מתוקמא בידא דלוקח אלא בסהדותא דכולהו
- ^ על ידי המזימין אותן הן משלמים, ולא זה על יד זה
- ^ Note: או במדבר טו,טז תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם
- ^ 'בני' - שלישי הוא, ו'אחי אבא' – ראשון: דאבא ואחיו ראשונים, ואני – שני, ובני – שלישי; ואמר רב דשלישי לא יעיד בראשון
- ^ במתניתין
- ^ כגון אחי אביו ובנו: אחי אבא לי ואני לו - הרי ראשון בשני ושני בראשון; בן אחי אבא לי ואני לו - הרי שני בשני
- ^ אבל
- ^ בני לאחי אבא
- ^ כולי האי לא פסיל מתניתין
- ^ 'אחי אביו ובנו וחתנו'
- ^ האי 'חתנו' דמתניתין – א'בנו' קאי: דהוה שלישי האי חתן; ולקמן פריך: אם כן הוה שלישי בשני
- ^ דבעי לאשמועינן 'שלישי פסול' - נקט חתן בנו, דאשמועינן נמי בעל כאשתו
- ^ שמנה אבות עם בניהם וחתניהם הוו כ"ד, אף על גב דבמתניתין - תשעה תנן, בר מחורגו, שאין בן וחתן עמו - לקמן פריך להו
- ^ ח' אבות וח' בנים וח' חתנים וח' בני בנים; ואף על גב דאיכא תו ח' חתנים - שם חתנות חד קרי ליה
- ^ רב לחתנו דמתניתין
- ^ דחתן לא הוי מזרעו
- ^ כדור שלישי חשיב ליה רב; והלכך בני נמי לאחי אבא - דהוי שלישי בראשון – פסול; ואיכא לאקשויי לרב: כיון דאמר חתן כדור אחד דמי - אמאי פסול חתנו לאחי אבא? הוה ליה רביעי בראשון! אלא מילתא אחריתי אקשי ליה, עד דאפקיה מהאי טעמא לגמרי
- ^ דחתן נמי כדור אחר דמי, וקתני מתניתין 'חתן אחי אבא פסול לי'
- ^ פסול להעיד
- ^ דקאמר: 'אף אני לא אעיד לו אני ובני' אבל בני לבנו - יעיד
- ^ ולעולם חתן לאו כדור אחר דמי;
- ^ דפסיל שלישי בראשון
- ^ שלישי בשני פסול, וכל שכן שלישי בראשון
- ^ ומיהו לית הלכתא כוותיה, דאמרינן ב'יש נוחלין' (בבא בתרא קכח.) דשלישי (בראשון) כשר, והלכתא כוותיה דרב מדבתראי הוה
- ^ בן בנו של אחי אבא לדידי הוי שלישי בשני, ורב שלישי בראשון נפקא ליה מדכתיב 'בנים' - הוו שנים!
- ^ וי"ו - לרבות בני בנים דפסולין לאבות, דהוה שלישי בראשון
- ^ רבי אלעזר - כרב סבירא ליה: דוי"ו לרבות אתא, ודריש על בנים למימר דכל דפסילי לאבות - פסול לבנים; הלכך: כי היכי דשלישי בראשון פסול - שלישי בשני נמי פסול
- ^ תנא דידן, כמו 'אבונא', 'אחונא'
- ^ חתן בעל אחותי פסול לי ואני לו, שאני אחי חמותו, ואני לחתן בעל אחות אבי - בן אחי חמותו אני; ולחתן בעל אחות אמי - בן אחות חמותו אני; מילתיה דרב נחמן – מ'חתניהן' דקתני מתניתין יליף
- ^ וכן מילתיה דרב אשי מחתניהן דאחיו ואחי אביו ואח אמו שפסולין לו והוא להם - הוי איהו לגבייהו אחי חמיו ובן אחי חמיו ובן אחות חמיו
- ^ קלפים
- ^ על נכסי מלוג שלה, בהשפטה עם אדם מן השוק; ובנשי שאר קרובים לא איבעי להו: דכיון דבניהם פסולין לו והוא להם - פסול אף לנשים, לפי שהבנים ראויין לירש את אמן; אבל חורגו דבנו כשר מיבעיא לן באשתו
- ^ והרי הוא כאילו חמיה, ותנן (דף כז:) חמיו פסול קרוב הוא
- ^ בן שיש לבעל אמו מאשה אחרת - פסול לו, מפני שהוא אחי אחיו
- ^ בן ראובן שנשא בת שמעון, לא נתקרבו ראובן ושמעון בכך, וכשרין להעיד זה לזה בכל עדיות, ולא אמרינן בשביל בנו שנתקרב ראובן לשמעון נפסל ראובן לשמעון
- ^ ראובן ושמעון
- ^ כמגופה שאינה דומה לחבית
- ^ לחוב לה ולזכות לבעל דינה, דקרוב לא הוי כל זמן שלא נשאה
- ^ דאדעתא דידיה קעביד
- ^ דלא חשבת ליה קרוב
- ^ אם מתה
- ^ אינו נאסר בקדשים מחמת אנינות
- ^ אם כהן הוא
- ^ אינה נאסרת באנינות מיתתו בקדשים
- ^ אינה מצווה להתעסק בו; ואיידי דתניא 'לא אוננת' תנא 'ולא מיטמאת', ולאו דווקא: דנשים דכהונה לא הוזהרו על הטומאה; ואית דלא גרסי 'אינה מטמאה'
- ^ בדכתב לה מן האירוסין מוקמינן לה ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא יח.)
- ^ ואהא דקתני 'לא מטמא לה' קא סמכת, ואמרת לאו קרוב הוא
- ^ גבי טומאה וירושה
- ^ כדכתיב (ויקרא כא ב) כי אם לשארו הקרוב ואמר מר (יבמות כב:) 'שארו' זו אשתו; וכן בירושת הבעל: לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה (במדבר כז יא): מיכן שהבעל יורש את אשתו [ב'יש נוחלין' (בבא בתרא קט:)]
- ^ לבדו; אבל בנו וחתנו - כשרים לגיסו, ורבי יוסי פליג אמתניתין בתרתי: חדא דקתני מתניתין בגיסו בן וחתן, ופליג נמי אבעל אחות אמו, דקתני מתניתין דהוה קרוב, וכן גם הוא קרוב לו, דהוי לו בן גיסו - פסול הוא לו משום דאיהו לדידיה בעל אחות אמו, אבל משום קורבה דבן גיסו - לא מיפסיל; ונפקא מינה דחתן גיסו כשר להעיד לו (והוא הדין לגיסו, והיינו דקתני בברייתא בתרייתא: 'רבי יהודה אומר: חורגו' = אף חורגו: דמודה נמי בגיסו, ואתא רבי יוסי למימר גיסו לבדו, והוא הדין לחורגו) זהו נוסח אחר בפירוש, ונראה: גיסו לבדו ורבי יוסי פליג אמתניתין בחדא, דקתני מתניתין גיסו ובנו וחתנו (כשרים לגיסו), דאבעל אחות אמו דקתני מתניתין דהוי קרוב, וכן גם הוא קרוב לו: דהוי ליה בן גיסו - לא פליג רבי יוסי עלה, ומודה הוא דבן גיסו פסול לו משום דאיהו לדידיה בעל אחות אמו, אבל משום קורבה דבן גיסו - לא מפסיל; ונפקא מינה דחתן גיסו כשר וכו'
- ^ מאי 'גיסו' דקאמר רבי יוסי? אף גיסו, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי
- ^ דלרבי יהודה - ט' אבות הוויין במתניתין, בר מחורגו, וכן לרבי יוסי תשעה הווין, אלא חורגו לבדו, אבל גיסו: הוא ובנו וחתנו, ואתא רבי יוסי למימר: גיסו לבדו, וכל שכן חורגו
- ^ דקתני בן וחתן בגיסו
- ^ אפיק גיסו וחורגו הוי שמונה אבות ובנים וחתנים; ואית דמוקמי להאי 'בן גיסו' דקא מכשר רבי יוסי - בבן שיש לו לגיסו מאשה אחרת, כי היכי דלא לפלוג רבי יוסי אבעל אחות אמו; ולא מיתוקמא שפיר: דכל 'בניהם' דמתניתין - מאותה אשה קאמר; ועוד: אי מאשה אחרת מכשיר רבי יוסי - מכלל דתנא דידן מאשה אחרת נמי פסול משום קרוב [מחמת קרוב] - תיקשי לרב חסדא, דאכשר באחי האח: דהשתא: בן גיסו פסול משום אחי בן אחות אשתו - אחי האם מיבעיא?
- ^ קסלקא דעתא כרבי יוסי דמתניתין: דלא פסול אלא קרוב הראוי לירש, וגיסו אינו ראוי ליורשו
- ^ דקתני 'גיסו לבדו'
- ^ דהא בהדיא פריש שמואל לפסולא דגיסו,
- ^ שהיה אחיו וגיסו
- ^ מכלל דגיסו דעלמא כשרין
- ^ ושמואל - פירושא ד'גיסו' אתא לאשמעינן
- ^ למקבל מתנה
- ^ אם יש לך עדים אחרים שמסר לך שטר זה בפניהם - הביאם ויעידו, ותהיה שלך
- ^ דסבר [רב יוסף] כרבי אלעזר דאמריה במסכת גיטין (ג:) אפילו לא חתמו בו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים - כשר וגובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם
- ^ שחתמו בו עדים פסולים
- ^ דבמאי קני ליה? בהאי שטרא? האי שטרא חספא בעלמא הוא!