ביאור:בבלי סנהדרין דף לא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גברא אגברא [1] קא רמית?
נהרדעי אמרי: אפילו אחד אומר "מנה שחור" ואחד אומר "מנה לבן" – מצטרפים.
כמאן?
כרבי יהושע בן קרחה [2].
אימר דשמעת ליה לרבי יהושע בן קרחה היכא דלא מכחשו אהדדי [3], [4] היכא דמכחשי אהדדי [5] - מי אמר?
אלא: הוא [6] דאמר כי האי תנא [7], דתניא: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שתי כיתי עדים, שאחת אומרת מאתים ואחת אומרת מנה - שיש בכלל מאתים מנה; על מה נחלקו? על כת אחת: שבית שמאי אומרים: נחלקה עדותן [8], ובית הלל אומרים: יש בכלל מאתים מנה [9]';
אחד אומר חבית של יין ואחד אומר חבית של שמן: הוה עובדא ואתי לקמיה דרבי אמי, חייביה רבי אמי לשלומי ליה חביתא דחמרא מיגו חביתא דמשחא; כמאן? כרבי שמעון בן אלעזר!
אימר דאמר ר"ש [ב"א] היכא דיש בכלל מאתים מנה, כי האי גוונא [10] - מי אמר?
לא, צריכא לדמי [11].
אחד אומר בדיוטא [12] העליונה [13] ואחד אומר בדיוטא התחתונה; אמר רבי חנינא: מעשה בא לפני רבי וצירף עדותן [14].
ומניין לכשיצא כו':
תנו רבנן: מניין לכשיצא לא יאמר "הריני מזכה וחבירי מחייבין, אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי"? תלמוד לומר: (ויקרא יט טז) לא תלך רכיל בעמך [לא תעמד על דם רעך אני ה’], ואומר (משלי יא יג) הולך רכיל מגלה סוד [ונאמן רוח מכסה דבר].
ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא דגלי מילתא דאיתמר בי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין; אפקיה רב אמי מבי מדרשא [15], אמר: דין גלי רזיא.
משנה:
[16] כל זמן שמביא ראיה - סותר את הדין [17].
אמר לו: "כל ראיות שיש לך הבא מיכן עד שלשים יום": מצא בתוך שלשים יום – סותר, לאחר שלשים יום אינו סותר.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים?
אמר לו: "הבא עדים"! ואמר "אין לי עדים"; אמר "הבא ראיה [18]"! ואמר "אין לי ראיה", ולאחר זמן הביא ראיה ומצא עדים - הרי זה אינו כלום [19].
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה?
ראה שמתחייב בדין ואמר "קרבו פלוני ופלוני ויעידוני" או שהוציא ראיה מתחת פונדתו [20] - הרי זה אינו כלום [21].
גמרא:
אמר רבה בר רב הונא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל [22]; ואמר רבה בר רב הונא: אין הלכה כדברי חכמים.
פשיטא: כיון דאמר 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל' ממילא ידענא דאין הלכה כחכמים!?
מהו דתימא: הני מילי לכתחילה, אבל דיעבד שפיר דמי - קא משמע לן: דאי עביד [23] מהדרינן ליה.
אמר לו הבא עדים כו' אמר רשב"ג כו':
אמר רבה בר רב הונא אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי חכמים; ואמר רבה בר רב הונא אמר רבי יוחנן: אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל;
פשיטא: כיון דאמר 'הלכה כדברי חכמים' ממילא ידענא דאין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל [24]!?
הא קא משמע לן: דבההיא [25]אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, הא בכולהו הלכה כרבן שמעון בן גמליאל [26];
לאפוקי מהא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב [27] וצידן [28] וראיה אחרונה [29].
ההוא ינוקא דתבעוהו לדינא קמיה דרב נחמן; אמר ליה: אית לך סהדי? אמר ליה: לא;
אית לך ראיה?
אמר ליה: לא.
חייביה רב נחמן.
הוה קא בכי ואזיל; שמעוהו הנך אינשי, אמרו ליה: "אנן ידעינן במילי דאבוך"!
אמר רב נחמן: בהא - אפילו רבנן מודו, דינוקא במילי דאבוה לא ידע.
ההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה [30], אמרה ליה: ידענא בהאי שטרא דפריע הוה.
הימנה רב נחמן.
אמר ליה רבא לרב נחמן: כמאן? כרבי, דאמר אותיות נקנות במסירה [31]?
אמר ליה: שאני הכא: דאי בעיא – קלתיה [32].
[##והרי שומר נאמן בשבועה, כדשנינן: [משנה בבא מציעא פרק ז מ"ח:] ארבעה שומרין הן: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל, ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבדה ואת הגנבה; לפיכך נראה שכאן מדובר שלא רצתה להישבע, ולפכיך דנים לפי עקרונות אחרים.]
איכא דאמרי: לא הימנה רב נחמן, אמר ליה רבא לרב נחמן: והא אי בעיא
קלתיה!?
כיון דאיתחזק בבי דינא [33] -'איבעיא קלתיה' לא אמרינן [34].
[## ומדוע אין אומרים: היות והצדדים הימנוה – הרי היא נאמנת!?]
איתיביה רבא לרב נחמן: 'סימפון [35] שיש עליו עדים - יתקיים [36] בחותמיו [37]; אין עליו עדים ויצא מתחת ידי שליש [38] או שיצא אחר חיתום שטרות [39] – כשר [40]' אלמא שליש מהימן, תיובתא דרב נחמן <תיובתא>.
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: לעולם מביא ראיה וסותר עד שיסתתם טענותיו [41] ויאמר [42] "קרבו פלוני ופלוני והעידוני [43]".
הא גופא קשיא: אמרת 'יסתתם טענותיו' - אתאן לרבנן [44], והדר אמרת '"קרבו איש פלוני ופלוני והעידוני"' [45] - אתאן לרבן שמעון בן גמליאל [46]! וכי תימא כולה רבן שמעון בן גמליאל, ופרושי קא מפרש, מאי 'עד שיסתתם טענותיו'? - עד שיאמר "קרבו פלוני ופלוני והעידוני" - והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה!?
אלא כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: לעולם מביא ראיה וסותר עד שיסתתם טענותיו ויאמרו לו "הבא עדים" ואומר "אין לי עדים" [47], "הבא ראיה" ואומר "אין לי ראיה", אבל באו עדים ממדינת הים או שהיתה דיסקיא [48] של אביו מופקדת ביד אחר - הרי זה מביא ראיה וסותר.
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: התוקף את חבירו בדין: אחד אומר "נדון כאן" ואחד אומר "נלך למקום הוועד" [49] - כופין אותו וילך למקום הוועד.
אמר לפניו רבי אלעזר: רבי! מי שנושה בחבירו מנה יוציא מנה על מנה? אלא כופין אותו ודן בעירו.
[תוספות ד"ה ויוציא מנה על מנה: מכאן למתחייב בדין דלא משלם לאידך יציאותיו אע"פ שמזקיקו לילך לו לדון בעיר אחרת: [הערה: למרות שהמהרש"ל מוחק את התוספות הזה, אולם בעלמ פסקי התוספות ציין אותו!]]
איתמר נמי: אמר רב ספרא <אמר רבי יוחנן>: שנים שנתעצמו בדין [50]: אחד אומר "נדון כאן" ואחד אומר "נלך למקום הוועד" - כופין אותו ודן בעירו; ואם הוצרך דבר לשאול - כותבין ושולחין; ואם אמר "כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני" - כותבין ונותנין לו; והיבמה הולכת אחר היבם להתירה; עד כמה? אמר רבי אמי: אפילו מטבריא לצפורי [51].
אמר רב כהנא: מאי קרא? - (דברים כד ח) וקראו לו זקני עירו [ודברו אליו ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה] - ולא זקני עירה.
אמר אמימר: הילכתא: כופין אותו וילך למקום הוועד.
אמר ליה רב אשי לאמימר: והא אמר רבי אלעזר [52]: כופין אותו ודן בעירו [53]?
הני מילי היכא דקאמר ליה לוה למלוה [54], אבל מלוה - (משלי כב ז) [עשיר ברשים ימשול ו]עבד לוה לאיש מלוה.
שלחו ליה למר עוקבא [55] "לדזִיו ליה כבר בתיה [56]: שלם עוקבן הבבלי! קבל קדמנא ירמיה [57]: אחי העביר עלי את הדרך [58], ואִמרו לו [59]: השיאוהו ויראה פנינו בטבריא [60].
[## לולי מסתפינא הייתי אומר: דברי ירמיה 'אחי העביר עלי את הדרך' פירושו: "אחי דרש ממני לבוא לדון בארץ ישראל ואני בבלי" ולכן הבטוי "העביר עלי את הדרך"; ובא"י קבלו את טענתו של ירמיה, ושלחו לרב עוקבא שאף על פי שפנה צד אחד לארץ ישראל – הם מסכימים שמר עוקבא ידון בדין, ולא יקבלו לדון אלא אם מר עוקבא יאמר שאין מצייתים לו.]
הא גופא קשיא: אמרת 'אִמרו לו' - אלמא דיינוה אתון; 'השיאוהו ויראה פנינו בטבריא' - אלמא שדרוהו הכא!?
אלא הכי קאמרי: אמרו ליה: דיינו אתון; אי ציית – ציית, ואי לא - השיאוהו ויראה פנינו בטבריא.
[תוספות ד"ה אי ציית ציית: אין לפרש 'אי לא ציית' שלא תוכלו לכופו - דכ"ש שלא יוכל נשיא לכופו, דהכא שבט והתם מחוקק, ומר עוקבא ריש גולה הוה! אלא מפרש רבנו תם: אי לא ציית - כגון דאמר: 'לב"ד הגדול קאזילנא'.]
רב אשי אמר: דיני קנסות הוה, ובבבל לא דיינו דיני קנסות [61], והא דשלחו ליה הכי - כדי לחלוק כבוד למר עוקבא.
הדרן עלך זה בורר
סנהדרין פרק רביעי אחד דיני ממונות
הערות
עריכה- ^ דרב חסדא אדרב יהודה
- ^ דמכל מקום שניהם מעידים שחייב לו מנה
- ^ כגון זה מעיד על מנה שביום שני, וזה מעיד על מנה שביום ראשון, ושניהן מודין שזה לא ראה בשל זה
- ^ אבל
- ^ דשניהם מעידים על מנה אחד, ומכחישין זה את זה
- ^ נהרדעי
- ^ דאמר: זה אומר מנה וזה אומר מאתים, דמכחישין זה את זה - מצטרפין למנה: שיש בכלל מאתים מנה, ולא אמרינן שתיהן שקרו, אלא הלך אחר הפחות שבהם
- ^ שכיון שהאחד שקרן שוב אין כאן עדות
- ^ שניהם מעידין על מנה, ובאותו מנה אין מכחישין זה את זה
- ^ דתרי מיני נינהו, וכולי האי מיכחשי הדדי
- ^ זה אומר "בפני הודה לו דמי חבית של יין" וזה אומר "בפני הודה דמי חבית של שמן" - דתרווייהו מסהדי אדמי חבית יין
- ^ 'דיוטא' = עלייה הבולטת לרשות הרבים על פני רוחב הבית, ובני רשות הרבים עוברים תחתיה
- ^ הלוהו מנה
- ^ כרבי יהושע בן קרחה, דתרווייהו מנה מחייבי, ואף על גב דמתכחשי בבדיקות, כדרב יהודה
- ^ בתר עשרין ותרתין שנין דאיתמר בי מדרשא - אפקיה ההוא תלמידא; ודבר לשון הרע היה
- ^ הבא לבית דין ולא היה שטר זכותו בידו ויצא מבית דין חייב ולאחר זמן מצא שטר זכותו והביאו,
- ^ בית דינו סותרין לו דינו שפסקו, ומחייבין את שכנגדו
- ^ שטר זכותך
- ^ שהרי אמר "אין לי", וחיישינן שמא זייף או שכר עדים
- ^ חגורתו
- ^ אפילו רבן שמעון בן גמליאל מודה: שכיון שהיה יודע בהן ואמר "אין לי" - ודאי שקרנים הן
- ^ אקמייתא קאי: כיון דלא אמר "אין לי", אף על גב דלא מצא בתוך שלשים יום
- ^ כרבנן ומהדר עובדא
- ^ והכא ליכא למימר כדלעיל מיניה: דאי עבד כו'; דבשלמא התם, אי לאו דהדר ואמר "אין הלכה כחכמים" הוה אמינא: אי עביד - לא מהדרינן, דאלים כח דברי המרובין; אבל הכא, כיון דאמר 'הלכה כחכמים' - פשיטא דאי עביד כיחיד מהדרינן להו
- ^ לחודא הוא ד
- ^ בכל מקום הלכה כמותו, אפילו ב'ערב' ו'צידן'
- ^ ב'גט פשוט' (בבא בתרא קעג:)
- ^ במסכת גיטין, ב'מי שאחזו קורדייקוס' (עד.)
- ^ הך בתרייתא דמתניתין, דאילו בקמייתא הילכתא כוותיה
- ^ שהאמינוה הלוה והמלוה לשומרו
- ^ המוכר שטר חוב לחבירו - קנה החוב במסירת אותיות; ומילתיה דרבי – ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא עו.); והכא נמי קנאתו, והוי כדידה, ונאמנת לומר 'פרוע'
- ^ שרפתו; הלכך מה לה לשקר
- ^ שכתוב בו הנפק
- ^ לא אלימא איהי לאפקועי מעשה בית דין
- ^ שובר, ויצא מתחת יד לוה כמשפטו
- ^ השטר
- ^ יעידו עדים על חתימות ידיהן וכשר
- ^ ולא מתחת יד הלוה - הואיל ושניהם מודים שזה מינהו להיות שליש ביניהם - כשר
- ^ בתוך שטר המלוה נכתב השובר תחת העדים
- ^ שהרי המלוה עצמו מוחזק בשטרו, ואי לאו דפרעיה - לא הוה שביק למיכתב תברא בגוויה
- ^ משמע שאמר בבית דין "אין לי לא עדים ולא ראיה" וחזר ואמר
- ^ וחזר ואמר:
- ^ קרבו פלוני ופלוני שהיו מזומנין שם ומתחילה; סותר טענותיו לומר "אין לי"
- ^ 'יסתתם טענותיו' משמע: מכיון שיסתמו - שוב אין מביא ראיה, ו ואפילו מצאם לאחר זמן, כרבנן
- ^ דמשמע דהאי הוא דלא מייתי, דאפילו רשב"ג מודה בו
- ^ אבל מצאם לאחר זמן – מייתי, כרבן שמעון
- ^ ואפילו מצאן לאחר זמן - אינו סותר, כרבנן
- ^ שק של עור, שהיו שטרותיו של אביו מונחין בו
- ^ בעל דין קשה, ומטריח את חבירו, ואין רוצה חבירו לדון כאן אלא למקום וועד תלמידי חכמים הרבה, שיהא זה בוש מהם
- ^ שנעשו קשין זה לזה
- ^ אף על פי שישיבת טבריא גדולה משל ציפורי - הלך אחריו לציפורי
- ^ והא חזינן דפליג עלה רבי אלעזר לעיל
- ^ ויהיב טעמא למילתיה דמסתבר טעמא
- ^ "נלך למקום הוועד" - כופין אותו וידון כאן, ולא יוציא זה מנה על מנה
- ^ אב בית דין הוה במסכת שבת ב'במה בהמה יוצאה' (דף נה.)
- ^ כמשה, שהוא בן בתיה, למי שמקרין עור פניו כמשה רבינו, שגידלתו בתיה בת פרעה; לשון אחר 'כבר ביתיה': כמשה שהוא בן בית, דכתיב (במדבר יב ז) 'בכל ביתי נאמן הוא' לדזיו ליה - על שם שהיה חכם, וכתיב (קהלת ח א) 'חכמת אדם תאיר פניו' ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה: שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא, ונפל בחולי, ואשת איש היתה; לימים נצרכה ללות ממנו, ומתוך דוחקה נתרצית לו, וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא; וכשהיה יוצא לשוק - היה נר דולק בראשו מן השמים, ועל שם כך קרי ליה רבי נתן 'צוציתא' במסכת שבת (דף נו:); הכא נמי להכי כתבו ליה הכי: על שם האור שהיה זורח עליו
- ^ צעק לפנינו ואמר ירמיה
- ^ איבד ממני דרך בני אדם: שסירסו; כך שמעתי; וי"א 'העביר עלי את הדרך': לא נהג עמי כשורה, ועל עסקי ממון היה צועק
- ^ לירמיה להתפייס עמו
- ^ הכריחוהו והזקיקוהו לבוא כאן לדון עמו
- ^ 'אלהים' כתיב בהן (שמות כב ז), ובעינן סמוכין; ובבבל אין סמיכה, כדאמרינן בפרק קמא (דף יד)