פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סנהדרין דף פט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דקשר העליון דאורייתא - גרוע ועומד!

אי הכי - תפילין נמי: אי עביד ארבעה בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו - האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, ואי עביד חמשה בתי - גרוע ועומד הוא!?

האמר רבי זירא: בית חיצון שאינו רואה את האויר [1] - פסול.

משנה:

אין ממיתין אותו [זקן ממרא]: לא בבית דין שבעירו, ולא בבית דין שביבנה [2] [עיין תוספות]; אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים, ומשמרין אותו עד הרגל, וממיתין אותו ברגל, שנאמר (דברים יז יג) וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד [3] - דברי רבי עקיבא;

רבי יהודה אומר: אין מענין את דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד, וכותבין ושולחין שלוחין בכל המקומות "איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין".

גמרא:

תנו רבנן: אין ממיתין אותו: לא בבית דין שבעירו, ולא בבית דין שביבנה, אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל, וממיתין אותו ברגל, שנאמר 'וכל העם ישמעו ויראו' - דברי רבי עקיבא; אמר לו רבי יהודה: וכי נאמר 'יִרְאוּ וייראו' [4]? והלא לא נאמר אלא 'ישמעו וייראו'; למה מענין דינו של זה!? אלא: ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין בכל מקום 'איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין'.

תנו רבנן: 'ארבעה צריכין הכרזה [5]: המסית, ובן סורר ומורה, וזקן ממרא, ועדים זוממין'; בכולהו כתיב בהו 'וכל העם [ישמעו ויראו ולא יזידון עוד] ' (דברים יז יג), 'וכל ישראל [ישמעו ויראון ולא יוספו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך] ' (דברים יג יב); בעדים זוממין כתיב (דברים יט כ) 'והנשארים [6] [ולא יספו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך.] ' - [7] דלא כולי עלמא חזו לסהדותא [8] [עיין חדושי הר"ן].

משנה:

נביא השקר המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו [9] - מיתתו בידי אדם, אבל הכובש את נבואתו [10], והמוותר על דברי נביא [11], ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתו בידי שמים, שנאמר (דברים יח יט) [והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי] אנכי אדרש מעמו;

המתנבא בשם עבודת כוכבים ואומר "כך אמרה עבודת כוכבים" - אפילו כוון את ההלכה: לטמא את הטמא ולטהר את הטהור.

הבא על אשת איש: כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין [12], אף על פי שלא נבעלה - הבא עליה הרי זה בחנק, וזוממי בת כהן ובועלה, שכל המוזמין מקדימין לאותה מיתה [13] - חוץ מזוממי בת כהן ובועלה [14].

גמרא:

תנו רבנן: 'שלשה מיתתן בידי אדם, ושלשה מיתתן בידי שמים: המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו, והמתנבא בשם עבודת כוכבים - מיתתן בידי אדם; הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתן בידי שמים.'

מנהני מילי?

אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא: (דברים יח כ) אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי [את אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא] - זה המתנבא מה שלא שמע;

'ואשר לא צויתיו' - הא לחבירו צויתיו: זה המתנבא מה שלא נאמר לו; 'ואשר ידבר בשם אלהים אחרים' - זה המתנבא בשם עבודת כוכבים; וכתיב 'ומת הנביא ההוא' - וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק.

הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים, דכתיב (דברים יח יט) [והיה] והאיש אשר לא ישמע [אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו] [15] - קרי ביה 'לא ישמיע' [16] וקרי ביה 'לא ישמע אל דברי', וכתיב 'אנכי אדרש מעמו' - בידי שמים.

המתנבא מה שלא שמע:

כגון צדקיה בן כנענה, דכתיב (דברי הימים א כב יא; דברי הימים ב יח,י) ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם עד כלתם] - מאי הוה ליה למיעבד? רוח נבות אטעיתיה [את צדקיה בן כנענה], דכתיב (מלכים א כב כ) ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד [ויאמר זה בכה וזה אמר בכה] [פסוק כא] ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו [ויאמר ה' אליו במה] [פסוק כב] [ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו] ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן?

אמר רב יהודה: מאי 'צא'? - צא ממחיצתי [על שהתנדב לשקר];

מאי 'רוח'? - אמר רבי יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי;

הוה ליה למידק כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: סיגנון [17] אחד עולה לכמה נביאים [18], ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד [19]: עובדיה אמר (עובדיה א ג) זדון לבך השיאך [שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ], ירמיה אמר (ירמיהו מט טז) תפלצתך השיא אתך זדון לבך [שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם ה’], והני מדקאמרי כולהו כהדדי - שמע מינה לא כלום קאמרי.

דילמא לא הוה ידע ליה להא דרבי יצחק?

יהושפט הוה התם, וקאמר להו, דכתיב (מלכים א כב ז) ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' עוד [ונדרשה מאתו];

אמר ליה [אחאב ליהושפט]: הא איכא כל הני? אמר ליה [יהושפט לאחאב]: כך מקובלני מבית אבי אבא: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד.

המתנבא מה שלא נאמר לו:

כגון חנניה בן עזור, דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר (ירמיהו מט לה) כה אמר ה' צבאות הנני שובר את קשת עילם [ראשית גברתם]; נשא חנניה קל וחומר בעצמו: מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל אמר הקב"ה 'הנני שובר את קשת עילם' - כשדים עצמן על אחת כמה וכמה! אתא איהו בשוק התחתון, אמר (ירמיהו כח ב) כה אמר ה' [צבאות אלקי ישראל] שברתי את עול מלך בבל.

אמר ליה רב פפא לאביי: האי - לחבירו נמי לא נאמר!?

אמר ליה: כיון דאיתיהיב קל וחומר למידרש - כמאן דאיתמר ליה דמי; הוא ניהו דלא נאמר לו.

[## וכי קל וחומר לא ניתן ךדרוש מדברי תורה? – כן, אך לא מדברי נבואה; ואולי לפי זה – נביא מדברי נבואה שלו – כן, כי זהו חלק מהבנתו את דברי הנבואה.]

המתנבא בשם עבודת כוכבים:

כגון נביאי הבעל.

הכובש את נבואתו:

כגון יונה בן אמיתי.

והמוותר על דברי נביא:

כגון


עמוד ב

חבריה דמיכה, דכתיב (מלכים א כ לה) ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא וימאן האיש להכותו [20], וכתיב (מלכים א כ לו) ויאמר לו יען אשר לא שמעת [בקול ה' הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו];

ונביא שעבר על דברי עצמו:

כגון עדו הנביא [21], דכתיב (מלכים א יג ט) כי כן צוה אותי [בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים ולא תשוב בדרך אשר הלכת], וכתיב (מלכים א יג יח) ויאמר לו גם אני נביא כמוך [ומלאך דבר אלי בדבר ה' לאמר השבהו אתך אל ביתך ויאכל לחם וישת מים כחש לו], וכתיב (מלכים א יג יט) וישב אתו [ויאכל לחם בביתו וישת מים] [22], וכתיב (מלכים א יג כד) וילך וימצאהו אריה [בדרך וימיתהו ותהי נבלתו משלכת בדרך והחמור עמד אצלה והאריה עמד אצל הנבלה].

תני תנא קמיה דרב חסדא: הכובש את נבואתו לוקה.

אמר ליה: מאן דאכיל תמרי בארבלא [23] לקי? מאן מתרי ביה [הרי אין אדם יודע שנתנבא]?

אמר אביי: חבריה נביאי.

מנא ידעי?

אמר אביי: דכתיב (עמוס ג ז) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו [אל עבדיו הנביאים].

ודילמא הדרי ביה [24]?

אם איתא דהדרי ביה - אודועי הוו מודעי לכלהו נביאי.

והא יונה, דהדרי ביה [25] ולא אודעוהו!?

יונה - מעיקרא 'נינוה נהפכת' אמרי ליה [26]; איהו לא ידע אי לטובה אי לרעה [27].

המוותר על דברי נביא:

מנא ידע [28] דאיענש [29]?

דיהב ליה אות

והא מיכה דלא יהיב ליה אות - ואיענש?

היכא דמוחזק – שאני [30]; דאי לא תימא הכי - אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק [31]? אליהו בהר הכרמל - היכי סמכי עליה ועבדי שחוטי חוץ [32]? אלא היכא דמוחזק – שאני.

(בראשית כב א) ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם [ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני]; מאי 'אחר'? - אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, דכתיב (בראשית כא ח) ויגדל הילד ויגמל וגו' [ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק] - אמר שטן לפני הקב"ה: רבונו של עולם: זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן! מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך?

אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו? אם אני אומר לו "זבח את בנך לפני" - מיד זובחו! מיד 'והאלהים נסה את אברהם ... [פסוק ב] ויאמר קח נא את בנך [את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך.]’; אמר רבי שמעון בר אבא: אין 'נא' אלא לשון בקשה; משל למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גבור אחד ונצחן; לימים עמדה עליו מלחמה חזקה, אמר לו: "בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו, שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש" - אף הקב"ה אמר לאברהם "ניסיתיך בכמה נסיונות, ועמדת בכלן; עכשיו עמוד לי בנסיון זה, שלא יאמרו אין ממש בראשונים"

'את בנך' – "שני בנים יש לי"

'את יחידך' – "זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו"

'אשר אהבת' – "תרוייהו רחימנא להו"

'את יצחק'.

וכל כך למה? - כדי שלא תטרף דעתו עליו;

קדמו שטן לדרך, אמר לו (איוב ד ב) הנסה דבר אליך תלאה [ועצר במלין מי יוכל] [33]? [פסוק ג] הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק [34] [פסוק ד] כושל יקימון מליך [וברכים כרעות תאמץ] [פסוק ה] כי עתה תבא אליך ותלא [תגע אליך ותבהל]; אמר לו (תהלים כו יא) [ו]אני בתומי אלך [פדני וחנני]; אמר לו: (איוב ד ו) הלא יראתך כסלתך [תקותך ותם דרכיך]. אמר לו: [פסוק ז] זכר נא מי הוא נקי אבד [ואיפה ישרים נכחדו]; כיון דחזא דלא קא שמיע ליה - אמר ליה: [שם, פסוק יב] ואלי דבר יגונב [ותקח אזני שמץ מנהו]: כך שמעתי מאחורי הפרגוד: השה לעולה, ואין יצחק לעולה.

אמר לו: כך עונשו של בדאי: שאפילו אמר אמת - אין שומעין לו.

רבי לוי אמר: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק: אמר לו ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך במצות, שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלש עשרה שנה.

אמר לו: ובאבר אחד אתה מגרה בי? אם אומר לי הקב"ה "זבח עצמך לפני" - אני זובח! מיד 'והאלהים נסה את אברהם'.

תנו רבנן: 'נביא שהדיח [35] – בסקילה; רבי שמעון אומר: בחנק.

מדיחי עיר הנדחת – בסקילה;

רבי שמעון אומר: בחנק.'

נביא שהדיח בסקילה - מאי טעמא דרבנן?

אתיא 'הדחה-הדחה' ממסית [36]: מה להלן בסקילה - אף כאן בסקילה.

ורבי שמעון?

'מיתה' כתיבא ביה, וכל מיתה האמורה בתורה סתם - אינה אלא חנק [37].

מדיחי עיר הנדחת בסקילה - מאי טעמא דרבנן?

גמרי 'הדחה-הדחה' או ממסית או מנביא שהדיח.

ורבי שמעון?

גמר 'הדחה-הדחה' מנביא [38].

וליגמר ממסית?

דנין מסית רבים ממסית רבים, ואין דנין מסית רבים ממסית יחיד.

אדרבה: דנין הדיוט מהדיוט ואין דנין הדיוט מנביא.

ורבי שמעון?

כיון שהדיח - אין לך הדיוט גדול מזה.

אמר רב חסדא:

הערותעריכה

  1. ^ כגון שהוסיף בית חמישי עליהם בצדו, או דבר אחר
  2. ^ אם נשאלו לבית דין שבלשכת הגזית, ואמרו להם, וחזר לעירו, ושהה ימים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה, ועדיין הבית קיים, ואחרי כן הורה כבתחילה - אין ממיתין אותו ביבנה ואף על פי ששם סנהדרי גדולה, שסוף סוף אין נקבצים שם
  3. ^ צריך להשמיע מיתתו לרבים שלא יעשה אדם עוד כן
  4. ^ דבעינן שיהו רואין במיתתו
  5. ^ "פלוני מת בבית דין על שעבר עבירה זו", כדי לרדות את האחרים
  6. ^ ישמעו וייראו
  7. ^ משום דלא שייך למיכתב 'וכל העם'
  8. ^ שיש גזלנין ומלוי בריבית ומועלים בשביעית שהן פסולים לעדות
  9. ^ אף על פי שנאמר לחבירו; ובגמרא יליף לה
  10. ^ שלא אמרה, כגון יונה בן אמיתי
  11. ^ המפקירם: שלא חשש למה שאמר לו הנביא
  12. ^ כגון מסרה האב לשלוחי הבעל, ועדיין היא בדרך, ולא קרינן בה 'בית אביה'
  13. ^ שהיו מחייבין את הנידון
  14. ^ כלומר: וכל הבועלים נידונין כמיתת הנבעלת, חוץ מבועל בת כהן
  15. ^ 'והאיש אשר לא ישמע' - היינו מוותר
  16. ^ היינו כובש וקרי ביה לא ישמע עצמו אינו נשמע היינו עובר על דברי עצמו
  17. ^ דבר מליצות של רוח הקודש
  18. ^ נכנס בלבם: לזה בלשון זה ולזה בלשון זה, והכל אחד
  19. ^ בלשון אחד; ואלו כולן לשון אחד היו אומרים, דכתיב 'הנה נא כל הנביאים אומרים פה אחד טוב'
  20. ^ זה היה מיכיהו בן ימלא שנתנבא אותו היום על אחאב ליפול ביד ארם, מפני שנפל בן הדד בידו ושלחו לשלום; והיינו דקאמר אחאב ליהושפט "לא ידבר עלי טוב כי אם רע" מפני שנתנבא כבר את זו עליו, ולא קיבל חבירו את דבריו, דכתיב 'וימאן האיש להכותו'
  21. ^ שנתנבא על מזבח ה' בבית אל שהיה ירבעם מקטר עליו; ובדברי הימים גבי יאשיהו [??] כתיב, והוא היה עדו [?? עדו היה בזמן ירבעם ולא בזמן יאשיהו!]
  22. ^ ועבר על דברי עצמו ושמע לדברי הנביא השקר ואכל ושתה
  23. ^ תמרים הנתונים בכברה
  24. ^ פמליא של מעלה, וניחם על הרעה, והם אינם יודעים - והיאך מתרינן בו התראת ספק
  25. ^ מהפוך את נינוה
  26. ^ ברוח הקדש ומשמע נמי לטובה: שיהפכו מעשיהם מרעה לטובה
  27. ^ הוא היה טועה וסבור שהוא לרעה; וכיון ששבו נתקיימה הנבואה ולא מיהדר הוא
  28. ^ האי גברא
  29. ^ שזה נביא אמת, שהקב"ה עונשו? והלא שמא סבור שזהו נביא שקר, לפיכך מוותר על דבריו
  30. ^ ולא בעי אות
  31. ^ שהוא דבר אמת מה שלא נאמר לשום אדם: להקריב את בנו
  32. ^ שהרי בית המקדש היה בירושלים
  33. ^ וכי היה לאוהבך לנסותך בדבר שהיא תלאה אותך ומכרית את זרעך
  34. ^ רצית והחיית' לו כל באי העולם בדברים, ועתה הנה בא להלאותך ולבהלך
  35. ^ שמתנבא בשם הקב"ה לעבוד עבודת כוכבים
  36. ^ כתיב הכא 'כי דבר סרה להדיחך' (דברים יג ו) וכתיב במסית 'כי ביקש להדיחך וגו' (דברים יג יא)
  37. ^ והך גזירה שוה לא גמר מרביה, דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו
  38. ^ דבעיר הנדחת אגמריה רביה גזירה שוה מסיני לדון 'הדחה הדחה'; ומסתברא דמנביא אגמריה הלכה למשה גזירה שוה זו, כדיהיב טעמא למלתיה