ביאור:בבלי סנהדרין דף יט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואין עשה [1] דוחה לא תעשה ועשה, אלא מן האירוסין [כשהיא בתולה, ויקחיה בבתוליה] – אמאי? יבא עשה וידחה לא תעשה?
גזירה ביאה ראשונה [2] אטו ביאה שניה [3].
תניא נמי הכי: אם קדמו ובעלו ביאה ראשונה – קנו, ואסור לקיימן בביאה שניה.
מת לו מת כו' [אינו יוצא אחר המיטה אלא הן נכסין והוא נגלה ויוצא עימהן עד פתח העיר - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: אינו יוצא מן המקדש, שנאמר "ומן המקדש לא ייצא"]:
תנו רבנן [4]: (ויקרא כא יב) ומן המקדש לא יצא [ולא יחלל את מקדש אלקיו כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה’] [5] - לא יצא עמהן, אבל יוצא הוא אחריהן; כיצד? הן נכסין והוא נגלה, הן ניגלין והוא נכסה.
ויוצא [עמהן] עד פתח כו' [שער העיר - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: אינו יוצא מן המקדש משום שנאמר (ויקרא כא יב) 'ומן המקדש לא יצא]:
שפיר קאמר רבי יהודה!?
אמר לך רבי מאיר: אי הכי - לביתו נמי לא!? אלא הכי קאמר: 'מן המקדש לא יצא' [6] - מקדושתו לא יצא [7], וכיון דאית ליה הכירא - לא אתי למינגע;
ורבי יהודה?
אגב מרריה [8] - דילמא מקרי ואתי ונגע.
כשהוא מנחם [את אחרים דרך כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם]:
תנו רבנן: כשהוא עובר בשורה לנחם את אחרים - סגן ומשוח שעבר [9] בימינו, וראש בית אב ואבלים וכל העם משמאלו; וכשהוא עומד בשורה ומתנחם מאחרים - סגן מימינו וראש בית אב וכל העם משמאלו; אבל משוח שעבר לא אתי גביה; מאי טעמא? חלשא דעתיה [10], סבר "קא חדי בי [11]".
אמר רב פפא: שמע מינה מהא מתניתא [12] תלת: שמע מינה: היינו 'סגן' היינו 'ממונה [13], ושמע מינה: אבלים עומדין וכל העם עוברין [14]; ושמע מינה: אבלים לשמאל המנחמין הן עומדין [15]!
תנו רבנן: בראשונה היו אבלים עומדין וכל העם עוברין, והיו שתי משפחות בירושלים מתגרות זו בזו: זאת אומרת "אני עוברת תחלה" וזאת אומרת "אני עוברת תחלה" - התקינו שיהא העם עומדין ואבלים עוברין.
<חזר והלך וסיפר סימן>:
אמר רמי בר אבא: החזיר רבי יוסי את הדבר ליושנו בציפורי: שיהיו אבלים עומדין וכל העם עוברין.
ואמר רמי בר אבא: התקין רבי יוסי בציפורי שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה אחריה [16] משום מעשה שהיה [17].
ואמר רמי בר אבא: התקין רבי יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות [18] בבית הכסא משום ייחוד [19].
אמר רב מנשיא בר עות: שאילית את רבי יאשיה רבה בבית עלמין דהוצל, ואמר לי: אין שורה פחותה מעשרה בני אדם, ואין אבלים מן המנין, [20] בין שאבלים עומדין וכל העם עוברין, בין שאבלים עוברין וכל העם עומדין [21].
כשהוא מתנחם כו' [מאחרים - כל העם אומרין לו "אנו כפרתך" והוא אומר להן "תתברכו מן השמיים"; וכשמברין אותו - כל העם מסב על הארץ והוא מסב על הספסל]:
איבעיא להו: כי מנחם הוא אחריני היכי אמר להו?
תא שמע [22]: והוא אומר "תתנחמו".
היכי דמי? אילימא כי מנחמי אחריני לדידיה אמר להו איהו "תתנחמו" - נחשא קא רמי להו [23]? אלא כי מנחם לאחריני אמר להו "תתנחמו" - שמע מינה.
מלך לא דן כו' [ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו]:
אמר רב יוסף: לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן, דכתיב (ירמיהו כא יב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט [והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליהם].
ואי לא דיינינן ליה - אינהו היכי דייני, והכתיב (צפניה ב א) 'התקוששו וקושו [הגוי לא נכסף], ואמר ריש לקיש: קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים? אלא: מלכי ישראל מאי טעמא לא? - משום מעשה שהיה: דעבדיה דיַנאי מלכא קטל נפשא; אמר להו שמעון בן שטח לחכמים: תנו עיניכם בו ונדוננו [24]!
שלחו ליה: עבדך קטל נפשא.
שדריה להו.
שלחו ליה: תא אנת נמי להכא: (שמות כא) והועד בבעליו אמרה תורה: יבא בעל השור ויעמוד על שורו.
אתא ויתיב.
אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך [25]; ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו' [לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם]
אמר לו: לא כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חבריך
נפנה [26] לימינו [27] - כבשו פניהם בקרקע [28], נפנה לשמאלו וכבשו פניהם בקרקע.
אמר להן שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם! יבא בעל מחשבות [29] ויפרע מכם!
מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו.
באותה שעה אמרו: מלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו.
לא חולץ ולא חולצין [30] וכו' [לא מייבם ולא מייבמין לאשתו. רבי יהודה אומר: אם רצה לחלוץ או לייבם - זכור לטוב. אמרו לו: אין שומעין לו]:
איני! והאמר רב אשי [31]: אפילו למאן דאמר 'נשיא שמחל על כבודו - כבודו מחול', מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול, שנאמר (דברים יז טו) שום תשים עליך מלך [אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי, אשר לא אחיך הוא] - שתהא אימתו עליך!
מצוה שאני.
ואין נושאין כו' [אלמנתו; רבי יהודה אומר: נושא המלך אלמנתו של מלך, שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר (שמואל ב יב ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך]:
תניא: אמרו לו לרבי יהודה: נשים הראויות לו מבית המלך [32], ומאי נינהו? מירב ומיכל.
שאלו תלמידיו את רבי יוסי: היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן? אמר להן: מיכל - אחר מיתת מירב נשאה. רבי יהושע בן קרחה אומר: קידושי טעות היו לו במירב, שנאמר (שמואל ב ג יד) [וישלח דוד מלאכים אל איש בשת בן שאול לאמר] תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים; מאי תלמודא? אמר רב פפא: מיכל אשתי ולא מירב אשתי.
מאי 'קידושי טעות'?
דכתיב: (שמואל א יז כה) [ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה] והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וגו' [ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל]; אזל – קטליה; אמר לו [שאול לדוד]: מלוה אית לך גבאי [33], והמקדש במלוה אינה מקודשת!
אזל [שאול], יהבה לעדריאל, דכתיב (שמואל א יח יט) ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו' [והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה] [34];
אמר ליה [שאול לדוד]: אי בעית דאתן לך מיכל - זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים. אזל, אייתי ליה. אמר ליה: מלוה ופרוטה אית לך גבאי [35].
שאול סבר מלוה ופרוטה - דעתיה [36] אמלוה [37], ודוד סבר: מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה [38];
ואיבעית אימא: דכולי עלמא מלוה ופרוטה - דעתיה אפרוטה; שאול סבר לא חזו [ערלות הפלישתים] ולא מידי, ודוד סבר: חזו לכלבי ושונרי.
ורבי יוסי - האי 'תנה את אשתי את מיכל' (שמואל ב ג יד) [39] - מאי דריש ביה [40]?
רבי יוסי – לטעמיה [41], דתניא: רבי יוסי היה דורש מקראות מעורבין: כתיב (שמואל ב כא ח) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את אדמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל המחולתי וגו' - וכי לעדריאל נתנה [מיכל]? והלא לפלטי בן ליש נתנה, דכתיב (שמואל א כה מד) ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש וגו' [אשר מגלים]! אלא מקיש קידושי מירב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי: מה קידושי מיכל לפלטי בעבירה [42] - אף קידושי מירב לעדריאל בעבירה.
ורבי יהושע בן קרחה נמי - הכתיב 'את חמשת בני מיכל בת שאול'?
אמר לך רבי יהושע: וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה! מירב ילדה ומיכל גידלה, לפיכך נקראו על שמה, ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו - מעלה עליו הכתוב כאילו ילָדו.
<חנינא קרא יוחנן ואשתו אלעזר וגאולה ושמואל בלימודי סימן>: רבי חנינא אומר: מהכא (רות ד יז) ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי [ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד ] - וכי נעמי ילדה? והלא רות ילדה! אלא רות ילדה, ונעמי גידלה, לפיכך נקרא על שמה.
רבי יוחנן אמר: מהכא [43] (דברי הימים א ד יח) ואשתו היהודית [44] ילדה את ירד אביגדור וגו' [ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח [45] ו]אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד; 'מרד' זה כלב ולמה נקרא שמו 'מרד'? - שמרד בעצת מרגלים; וכי בתיה ילדה? והלא יוכבד ילדה? אלא יוכבד ילדה, ובתיה גידלה לפיכך נקרא על שמה.
רבי אלעזר אמר: מהכא (תהלים עז טז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה; וכי יוסף ילד? והלא יעקב ילד! אלא יעקב ילד ויוסף כילכל, לפיכך נקראו על שמו.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו ילָדו, שנאמר (במדבר ג א-ב) ואלה תולדות אהרן ומשה [ביום דבר ה' את משה בהר סיני] וכתיב [46] [47] ואלה שמות בני אהרן [הבכר נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר] [48] לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו.
(ישעיהו כט כב) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם [לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו] - וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם?
אמר רב יהודה: שפדאו מצער גידול בנים [49], והיינו דכתיב [50] לא עתה יבוש יעקב וגו' [ולא עתה פניו יחורו]: לא עתה יבוש יעקב – מאביו, ולא עתה פניו יחוורו - מאבי אביו.
כתיב 'פלטי' וכתיב 'פלטיאל'!?
אמר רבי יוחנן: 'פלטי' שמו, ולמה נקרא שמו 'פלטיאל'? - שפלטו אל מן העבירה: מה עשה? - נעץ חרב בינו לבינה, אמר: כל העוסק בדבר זה - ידקר בחרב זה.
והכתיב (שמואל ב ג טז) וילך אתה אישה [הלוך ובכה אחריה עד בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב] [51] [52]?
שנעשה לה כאישה [53].
[54] והכתיב ' הלוך ובכה'?
על המצוה דאזיל מיניה.
'עד בחורים' - שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם ביאה.
אמר רבי יוחנן תוקפו של יוסף - ענוותנותו של בועז [55]; תוקפו של בועז - ענוותנותו של פלטי בן ליש: תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז, דכתיב (רות ג ח) ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת [והנה אשה שכבת מרגלתיו]; מאי 'וילפת'? אמר רב שנעשה בשרו [56] כראשי לפתות [57].
הערות
עריכה- ^ 'יבמה יבא עליה' (דברים כה ה)
- ^ ביאה ראשונה דייבום מקיימא מצות עשה
- ^ ביאה שניה - לאו מצות יבום הוא
- ^ בסיפרא פרשת אמור פרשה ב, דברי רבי מאיר
- ^ בכהן גדול אונן כתיב, דהא כתיב לעיל מיניה 'לאביו ולאמו לא יטמא'
- ^ בכהן גדול אונן כתיב (ויקרא כא)
- ^ כלומר: יעשה חיזוק לדבריו, שלא יגרום לצאת מקדושה וליטמא
- ^ מרירות לבו
- ^ כגון שאירע בו פסול בכהן גדול, ומינו אחר תחתיו, וכשעבר פסולו של ראשון - חוזר לעבודתו, ושני קרא ליה 'משוח שעבר'
- ^ דכהן גדול
- ^ שמח באבלי
- ^ מדקתני 'סגן מיכן והעם מיכן וכהן באמצע'
- ^ דמתניתין, דקתני 'הממונה ממצעו לכהן ונותנו בינו לבין העם'
- ^ כן מנהג תנחומין: שורה שיהו אבלים עומדין במקומן, וכל העם עוברין איש איש; כשמגיע אצל האבל – מנחמו, ועובר; מדקתני 'כשהוא עובר לנחם' וגבי מתנחם קתני 'כשהוא עומד בשורה להתנחם'
- ^ מדקתני 'ואבל וכל העם משמאלו': והרי הוא היה מן המנחמין, וקתני 'אבלים לשמאלו'
- ^ בנה הקטן לא יהלך אחריה, אלא לפניה
- ^ שגנבוהו פריצים מאחריה, ונתנוהו בביתו; כשחזרה ולא ראתהו - התחילה צועקת ובוכה; בא אחד מהם ואמר "בואי ואראנו ליך" ונכנסה אחריו ועינו אותה
- ^ זו עם זו
- ^ שמא ילך אדם שם, ואם לא ישמע קול אדם - יכנס ויתייחד שם, ותנן (קידושין פ:) 'לא יתייחד אדם עם ב' נשים'; ובבית הכסא שבשדות קמיירי, שהיה בית הכסא שלהם בשדה חוץ לעיר והכל ניפנים שם
- ^ וכך הורה לי שאין שינוי מנהג בדבר
- ^ אין כאן קלקול
- ^ ברייתא היא
- ^ סימן הוא מטיל להם להרע שיצטרכו לנחומים - בתמיה
- ^ לדונו בדין ולא תחניפו ולא תשאו פניו
- ^ שעבדך הרג את הנפש: דעבדו כחמורו, והפסד ממון הוא לו, לפיכך צריך לדונו בפניו
- ^ שמעון
- ^ לידע אם יאמרו כמותו
- ^ שהיו יראין ממנו [מינאי]
- ^ הקב"ה
- ^ לאשתו מפני שאסורה לינשא
- ^ בפרק קמא דקידושין (דף לב:)
- ^ המותרות לו אבל נשיו של שאול לא
- ^ עושר גדול; וקידושין אחרים לא קיבלתי
- ^ כשהגיע עת לתתה לדוד נתנה לעדריאל
- ^ מלוה = עושר גדול שנתחייבתי לך בשביל גלית, ופרוטה = שוה כסף שקבלתי ממך בהללו ערלות פלשתים
- ^ דמקדש
- ^ לקדש במלוה, דחשיבא, הלכך לאו קידושי נינהו, ואזל ויהבה לפלטי בן ליש
- ^ משום הכי קרי לה 'אשתי'
- ^ דמשמע: זו אשתי ולא מירב אשתי
- ^ רבי יוסי, דלא דריש "ולא מירב אשתי"
- ^ דדריש ממקרא מעורבב כדלקמן מה מיכל אשתי אף מירב אשתי
- ^ קדושי מיכל לפלטי פשיטא לן דבעבירה, דהא כתיב 'אשתי מיכל' וקיימא לן (קידושין מז.) דעתיה אפרוטה, דבת קידושין היא
- ^ בכלב בן יפונה משתעי קרא
- ^ 'יהודית' על שם שכפרה בעבודה זרה ונתגיירה שכל הכופר בע"ז נקרא 'יהודי' דכתיב (דניאל ג יב) 'איתי גוברין יהודאין וגו' [די מנית יתהון על עבידת מדינת בבל שדרך מישך ועבד נגו גבריא אלך לא שמו עליך מלכא טעם לאלהיך לא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין]
- ^ כולן שמותן של משה הן
- ^ ומפרש בתריה בני אהרן
- ^ פסוק ב
- ^ ולא הוזכרו בני משה שם
- ^ שהוטל עליו טורח השבטים: שעל אברהם היה מוטל אותו טורח, דכתיב (בראשית כו ד) 'והרביתי את זרעך' והוא פדאו
- ^ שם
- ^ בקושיא קא נסיב לה
- ^ 'אישה' - אלמא בא עליה
- ^ שהיה מגדלה ומחבבה
- ^ קרא קא דריש ואזיל:
- ^ דבר גדול של יוסף כדבר קל וקטן שבבועז; 'תוקף' = דבר גדול וחמור ויש לו שֵׁם; 'ענוה' = דבר שאין לו שֵׁם: שאדם עושה לפי תומו
- ^ אבר
- ^ נתקשה; ואף על פי כן כבש יצרו, ואף על פי שפנויה היתה ועמו במיטה; אבל יוסף - אשת איש היתה, ואינה עמו במיטה