פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סנהדרין דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

"פסילנא לך לדינא [1]".

אמר ליה רב לרב כהנא: פוק דייניה.

חזייה [2] דהוה קא גאיס ביה [3], אמר ליה: אי צייתא - צייתא, ואי לא - מפיקנא לך רב מאונך [4].

(דברים א יז) [לא תכירו פנים במשפט] כקטן כגדל תשמעון [לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו] - אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה.

למאי הלכתא?

אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה [5] – פשיטא!? אלא לאקדומיה [6].

[7] לא תגורו מפני איש - א"ר חנן אל תכניס דבריך מפני איש.

[8] כי המשפט לאלהים הוא - אמר רבי חמא ברבי חנינא: אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו [9].

[10] והדבר אשר יקשה מכם - אמר רבי חנינא ואיתימא רבי יאשיה: על דבר זה [11] נענש משה [12], שנאמר (במדבר כז ה) ויקרב משה את משפטן לפני ה'.

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: מי כתיב 'ואשמיעכם'? 'ושמעתיו' כתיב: אי גמירנא גמירנא ואי לא אזלינא וגמירנא; אלא כדתניא: ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו אלא שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן; ראויה היתה פרשת מקושש שתיכתב ע"י משה רבינו אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו, ללמדך שמגלגלין חובה ע"י חייב וזכות על ידי זכאי.

כתיב (דברים א טז) ואצוה את שופטיכם בעת ההיא [לאמר: שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו] [13], וכתיב (דברים א יח) ואצוה אתכם בעת ההיא [את כל הדברים אשר תעשון] [14]: אמר רבי אלעזר אמר רבי שמלאי: אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהן, ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור.

עד כמה?

אמר רבי חנן, ואיתימא רבי שבתאי: (במדבר יא יב) [האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך] כאשר ישא האומן את היונק [על האדמה אשר נשבעת לאבתיו].

כתיב (דברים לא ז) [ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ] כי אתה תבוא [את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם ואתה תנחילנה אותם] [15] וכתיב (דברים לא כג) [ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ] כי אתה תביא [את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך] [16]: אמר רבי יוחנן: אמר לו משה ליהושע: אתה והזקנים שבדור עמהם [17]; אמר לו הקב"ה: טול מקל והך על קדקדם: דַּבָּר אחר [18] לדור ואין שני דברין לדור.

תנא: זימון בשלשה.

מאי 'זימון'? - אילימא ברכת זימון – והתניא: זימון וברכת זימון בשלשה; וכי תימא פרושי קמפרש: מאי זימון? - ברכת זימון, והתניא: 'זימון בשלשה ברכת זימון בשלשה'! [## הקושיא אינה קשה: מדוע יש בעיה אם שני ברייתות אומרים אותו דבר?]

אלא מאי 'זימון'? - אזמוני לדין [19], כי הא דאמר רבא: 'הני בי תלתא דייני דיתבי ואזיל שליחא דבי דינא ואמר מפומא דחד [20] - לא אמר כלום [21], עד דאמר משמיה דכולהו'.

הני מילי בלא יומא דדינא [22], אבל ביומא דדינא לית לן בה.

תשלומי כפל כו' [ותשלומי ארבעה וחמשה – בשלשה]:

שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב: ילמדנו רבינו: דיני קנסות [23] בכמה?

מאי קמיבעיא ליה? הא אנן תנן 'בשלשה'?! אלא יחיד מומחה קמיבעיא ליה: דאין דיני קנסות או לא?

אמר ליה: תניתוה: תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה - מאי 'שלשה'? אילימא שלשה הדיוטות - האמר אבוה דאבוך משמיה דרב: 'אפילו עשרה והן הדיוטות פסולין לדיני קנסות'!? - אלא מומחין, וקאמר 'שלשה'.

[האונס והמפתה והמוציא שם רע – בשלשה, דברי רבי מאיר] וחכמים אומרים: מוציא שם רע [24] בעשרים ושלשה [25].

[26] וכי יש בו דיני נפשות - מאי הוי [27]?

אמר עולא: בחוששין ללעז קמיפלגי: רבי מאיר סבר: אין חוששין ללעז [28], ורבנן סברי: חוששין ללעז.

רבה אמר: כולי עלמא ללעז לא חיישינן [29], והכא בחוששין לכבודן של ראשונים קמיפלגי, והכא במאי עסקינן? - כגון דאיכניף בי עשרין ותלתא למידן דיני נפשות [30], ואיבדור [31], ואמר להו: [32] דיינו לי מיהא דיני ממונות [33]" [34].


עמוד ב

מיתיבי: [35] 'וחכמים אומרים: תבעו ממון בשלשה, תבעו נפשות בעשרים ושלשה' בשלמא לרבה: תבעו ממון תחלה - בשלשה [36], תבעו נפשות תחלה [37] - אפילו ממון בעשרים ושלשה [38], אלא לעולא [39] קשיא [40]!?

אמר רבא: אני וארי שבחבורה תרגימנא – ומנו? - רב חייא בר אבין: הכא במאי עסקינן? - שהביא הבעל עדים שזינתה, והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל [41]; בא לגבות ממון מבעל [42] בשלשה [43]; ובמקום נפשות [44] בעשרים ושלשה [45].

אביי אמר: [46] דכולי עלמא חיישינן ללעז [47], [48] ומשום כבודן של ראשונים [49] [עיין תוספות]; הכא [50] במאי עסקינן? - כגון דאתרו בה סתם [51], והאי תנא הוא - דתניא: [52] 'ושאר כל חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין אותם אלא בעדה [53] ועדים והתראה, ועַד שיודיעוהו [54] שהוא חייב מיתה בבית דין [55]. רבי יהודה אומר: עד שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג' [56].

רב פפא [57] אמר: הכא [58] - [59] באשה חבירה עסקינן [60], וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי בר יהודה ורבנן, דתניא: רבי יוסי בר יהודה אומר: חבר אינו צריך התראה, לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד [61]; [62].

רב אשי אמר: כגון

הערותעריכה

  1. ^ שהזכרתני טובתך
  2. ^ רב כהנא לההוא גברא
  3. ^ ברב: סומך ובוטח עליו ומדבר גבוהות
  4. ^ אודיעך שאין רב יכול לסייעך, דמשמתינא לך
  5. ^ לאמיתו
  6. ^ אם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין אחר של מנה - הקודם לפניך הקדם לחתוך
  7. ^ שם
  8. ^ שם
  9. ^ 'כי המשפט לאלהים הוא' - כאילו אתה דן ומוציא ממון מיד הקב"ה, שהרי עליו להחזיר ממון לבעליו
  10. ^ שם
  11. ^ שנטל שררה לעצמו לומר 'תקריבון אלי' (שם), שהיה לו לומר 'תקריבון לפני השכינה'
  12. ^ שלא זכה: שלא נאמר לו פרשת נחלות עד שבא מעשה לפניו ולא ידע מה להשיב
  13. ^ משמע: את חכמיהם הזהיר להדריך ציבור במשפט והחקים על כרחם
  14. ^ דציבור עצמם הזהיר; ומה הוצרך להזהירן
  15. ^ 'כי אתה תבוא את העם' משמע: גם אתה כאחד מהן
  16. ^ 'כי אתה תביא' משמע (לשון) שררה נוהג עליהן
  17. ^ על פיהם עֲשה מעשה' ולא תשתרר עליהם; דההוא קרא ד'כי אתה תבוא' - משה אמרו, כדכתיב ביה: אל הארץ אשר נשבע ה' וגו'; ובמקרא ד'כי אתה תביא' כתיב 'אל הארץ אשר נשבעתי להם' וגו'; אלמא דהקב"ה בעצמו אמרו
  18. ^ מנהיג אחד
  19. ^ בית דין ששולחין שלוחם לבעל דין: שצועקים עליו לבא ולדון לפניהם - צריך השליח להזמינו בשם שלשתן
  20. ^ "פלוני דיין מזמינך"
  21. ^ ואי לא אזיל - לא משמתינן ליה
  22. ^ שני וחמישי; תקנת עזרא היא, בבבא קמא (דף פב:)
  23. ^ זה שמשלם יותר מדינו
  24. ^ "לא מצאתי לבתך בתולים", ובא להפסידה כתובתה ולא להרגה: שאינו מביא עדים שזינתה תחתיו; דאי אנפשות קאתי - לא אמר רבי מאיר 'בשלשה'
  25. ^ מפני שיש בו דיני נפשות; קסלקא דעתא דהכי קאמרי משום דאיכא מוציא שם רע דשייך ביה דיני נפשות, וכגון שמביא עדים
  26. ^ ובגמרא פרכינן:
  27. ^ השתא מיהא לאו דיני נפשות הוא, דליכא עדים
  28. ^ אין חוששין שמא כשיבואו לב"ד ויצא הקול - ישמעו עדים ויבואו ויעידו שזינתה תחתיו, ועכשיו אין הבעל יודע בהן, ותבעי כ"ג: דשמא יבא לידי דיני נפשות
  29. ^ ואם תחילת תביעתו של בעל לא בא לידון על פי עדים אלא על ידי עצמו ולהפסידה כתובתה - מודו רבנן דבשלשה
  30. ^ שאמר הבעל להביא עדים שזינתה תחתיו ולא מצא
  31. ^ הדיינין והלכו להם
  32. ^ הואיל ואין לי עדים -
  33. ^ דנו לי מיהת בשלשה דיני ממונות
  34. ^ להפסידה כתובתה על ידי עצמו, דקיי"ל (כתובות י.): חכמים תיקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והם האמינוהו להפסידה על פיו: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה; רבי מאיר סבר בשלשה, דאין חוששין לכבוד הראשונים ודנין אפילו בשלשה, ורבנן סברי: חוששין לכבוד הראשונים ובעי כולהו
  35. ^ ברייתא היא [דומה לתוספתא פ"א מ"ב]
  36. ^ דלא בא לידון בעדים אלא על פיו, ולהפסידה כתובתה - מודינן דבשלשה
  37. ^ דאמר להביא עדים
  38. ^ כגון אם לא מצא עדים, ואמר: "דונו לי מיהא להפסידה כתובה" - אף על פי כן בעינן עשרים ושלשה, משום כבוד ראשונים
  39. ^ דאמר רבנן ללעז חיישי שמא ישמעו עדים ויבואו
  40. ^ תבעו ממון בשלשה היכי משכחת לה? לעולם עשרים ושלשה לרבנן בעינן, משום דחוששין ללעז
  41. ^ דתו ליכא למיחש ללעז, דאיגלי מילתא דאהני סהדי סמיך והני סהדי שקרי נינהו, ואפילו להפסידה כתובתה לא מיהמני: דהשתא בתר סהדי שקרי קא מהדר, ושקורי קמשקר, ובעי למיתב מאה סלע לאב, ולו תהיה לאשה; ו'תבעו ממון' דקאמרי רבנן - אתביעת מאה סלע שהאב תובע קאי, והכי קאמר:
  42. ^ שנמצא כבר שקרן
  43. ^ דהזמנה אחריתי[לבית דין] היא, ואפילו כבוד ראשונים ליכא למימר הכא, דדינא אחרינא הוא: דמעיקרא בעל הוה תובע, והשתא אב קא תבע!
  44. ^ דאיכא דיני נפשות. כלומר וכל היכא דאיכא למיחש לנפשות כגון בתחילת הדין אפילו אין לו עדים יש לחוש שמא ישמעו ויבואו עדים
  45. ^ עשרים ושלשה בעי. ואית דמפרשי כל תביעת ממון, דהא שמעתתא אמאה כסף דאב תבע לבעל - ואי אפשר לומר כן: דהא לא מחייב בעל מאה סלעים אלא אם כן הביא עדים והוזמו: דכל זמן שלא הביא עדים - נאמן אף להפסידה כתובה, כדפרישית לעיל; ואי בשהוזמו עדיו מיירי מתניתין - תו ליכא למימר 'חוששין ללעז'; ועוד: מדגרסינן בתירוצא דרב חייא בר אבין 'בא לגבות ממון מבעל' דפריש דרבי חייא להאי 'תבעו ממון' אמאה סלע - מכלל דעד השתא הוה שמעינן 'תבעו ממון' אבעל, ואיהו תבע להפסיד כתובה
  46. ^ אי בשלא הביא עדים - דכולי עלמא חוששין ללעז
  47. ^ ובעינן עשרים ושלשה, דילמא שמעי סהדי ואתו
  48. ^ ומדבעינן עשרים ושלשה ברישא - אפילו ממון בעשרים ושלשה
  49. ^ דחוששין לכבודן של ראשונים
  50. ^ בפלוגתא דמתניתין
  51. ^ שהביא עדים בתחילת הזמנתו לדין, דתו ליכא למיחש סהדי אחריני, והני אמרי באפי תלתא דהתרו בה מיתה סתם ולא הזכירו לה סקילה כדין נערה המאורסה; רבי מאיר סבר תו ליכא הכא דיני נפשות, ובהני שלשה סגי למידן דיני ממונות דכתובה, דכי נמי יוזמו - ישלם מאה כסף; ורבנן סברי: כיון דאתרו בה מיתה - דיני נפשות איכא, ומיקטלא
  52. ^ גבי מסית קאי, דרחמנא אמר (דברים יג ט) 'לא תחמול ולא תכסה', ונהרג בלי התראה על ידי הכמנת עדים,
  53. ^ כ"ג
  54. ^ ועד שיודיעוהו עדיו בשעת התראה
  55. ^ אם יעבור עבירה זו; ומיהו אף על גב דלא מזכרי ליה איזו מיתה - התראה היא, ומחייב, כרבנן
  56. ^ וברייתא דקתני לרבנן 'תבעו ממון בשלשה', כדתרצה רב חייא בר אבין
  57. ^ כדאביי נמי סבירא ליה דחוששין ללעז ולכבודן של ראשונים
  58. ^ דאמר רבי מאיר בשלשה
  59. ^ כגון שהביא עדים עמו בתחלת הזמנתו לדין
  60. ^ ואמרו שלא התרו בה לפי שהאשה חבירה היא ולא הוצרכנו להתרות בה
  61. ^ שלא יוכל לומר "סבור הייתי שמותר"
  62. ^ רבי מאיר סבר: אף על גב דחבירה היא - לא מיקטלא, הלכך לא צריכין לאיכנופי תו עשרים ושלשה, אלא שלשה: לדון דיני ממונות דכתובה; ורבנן סברי כרבי יוסי ברבי יהודה